גוסטב יאנוך

גוסטב יאנוך, (בגרמנית: Gustav Janouch‏; 1 במרץ 19037 במרץ 1968) היה מלחין וסופר יליד סלובניה. זכה להכרה כמלחין מוזיקה פופולרית וככותב ספרים בנושאי מוזיקה וביוגרפיות על מוזיקאים. את עיקר פרסומו קנה בשל הזכרונות שכתב בעקבות פגישותיו ושיחותיו עם פרנץ קפקא שנערכו בפראג החל משנת 1920 עד 1924. זכרונות אלו נערכו ויצאו לראשונה לאור בשנת 1951 כספר בשם "שיחות עם קפקא". הספר תורגם לשפות רבות ונחשב לאחד מהמסמכים החשובים בספרות המחקרית על קפקא וככזה המטיל אור חדש על אישיותו ואורח מחשבתו.

גוסטב יאנוך
לידה 1 במרץ 1903
מארבורג, סלובניה
פטירה 7 במרץ 1968 (בגיל 65)
פראג, צ'כיה
מוקד פעילות האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם מוזיקה פופולרית
שפה מועדפת צ'כית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו ופועלו עריכה

יאנוך נולד בעיר מארבורג (היום מריבור). בשנת 1908, עברה משפחתו להתגורר בפראג, שם חי ועבד עד יום מותו. הוא למד בפראג, באלבוגן (היום לוקט) ובווינה. החל משנת 1920, עת היה בן 17, החל להיפגש עם קפקא, לאחר שאביו שעבד עמו במחלקה המשפטית של המוסד לביטוח עובדים מפני תאונות עבודה בפראג, הציג בפניו שירים שכתב בסתר. במהלך שנות הכרותם, ניצל קפקא את קשריו עם אנשי הרוח של פראג ופתח בפני יאנוך דלתות להוצאות ספרים ולעיתונים שאפשרו לו לפרסם דברים שכתב. ב-1926, פנה יוזף פלוריאן, בעל הוצאת הספרים דוברה דילו, ליאנוך וביקש ממנו לערוך את זכרונותיו שכתב על קפקא. יאנוך מסר לידיו את כתב היד הצ'כי והגרמני שערך, אך רשימות אלה נגנזו לפי עדותו של יאנוך, בשל התרחקותו מיוזף פלוריאן.

מאז חלה הידרדרות נוספת במצבו הנפשי והפיזי של גוסטב יאנוך, שהחלה עם מותם של קפקא ואביו שנתיים קודם, כפי שתיאר זאת בכתב בשנת 1947: ”לאחר אותו זמן החלו בחיי שנים ארוכות של נדודים חסרי מנוח, שהוליכוני אל הסבל של מלחמת העולם השנייה ואל המבוכה ואי השקט של ההווה”. בתום מלחמת העולם השנייה, הואשם יאנוך שהיה חבר בתנועת ההתנגדות, במעשי שחיתות על ידי פקידים של המשטר הישן, ונכלא במשך 13 חודשים בבית הסוהר פאנקראנץ. תקופה זו הוא תיאר כאימת מוות, רדיפות, רעב בהמי, זוהמה וקור. לאחר שחרורו נוכח זיכויו המוחלט מההאשמות נגדו, הוא חיפש את רשימותיו שהיו מפוזרות בביתו ואצל ידידים. לבסוף הוא מצא עותקים מהנוסח הצ'כי והגרמני של כתב היד, אותו מסר בזמנו לפלוריאן והחל לנפות חלק מהרשימות ולערכן מחדש. מתוך הזכרונות שכתב, עולה בנוסף לתמונת הדיוקן של קפקא, מידע על יאנוך, על אישיותו ועל התקופה בה חי.

על חייו, מתוך הספר שיחות עם קפקא עריכה

  • קפקא אמר ליאנוך באחת מפגישותיהם הראשונות, כי ניתן לפרסם חלק משיריו לאחר שקיבל את הסכמתו של אוטו פיק שהיה עורך העיתון היומי 'פראגר פארסה' ומתרגם של מספר מחזאים צ'כים. יאנוך השיב שאין רצונו בכך כי "אלה הם רק ניסיונות צנועים שבעזרתם אני מבקש להוכיח לעצמי, כי אינני טיפש גמור".
  • קפקא ביקש מדי פעם מיאנוך שיראה לו דברים שכתב. יאנוך בחר אוסף של דברי פרוזה קצרים שכתב והגישו לקפקא תחת הכותרת "רגע עד אין חקר". לאחר מספר חודשים החזיר קפקא את כתב היד ליאנוך ואמר: "אתה מלטף את העולם במקום לאחוז בו... זו עדיין לא אמנות, ביטוי זה של רשמים ורגשות, אינו אלא מישוש הססני של העולם".
  • יאנוך הודה בספרו כי קפקא היה למעשה האדם הראשון שהתייחס בכובד ראש לחייו הרוחניים, והעניין שקפקא גילה בו, היה בבחינת מתנה גדולה.
  • גוסטב יאנוך כתב מאמר על הרומן 'הדלת אל הבלתי אפשרי' מאת אוסקר באום וקפקא מסר אותו לפליכס ולטש אשר פרסם אותו כפיליטון בכתב העת זלבסטוהר.
  • במאי 1921 כתב גוסטאב יאנוך סונטה אותה פרסם לודוויג וינדר במוסף ראשון לשבת של בוהמיה.
  • יאנוך סיפר לקפקא שאביו אינו מאשר לו ללמוד מוזיקה, אולם הוא מתכוון להמרות את פיו. בהזדמנות אחרת סיפר כי הוא חי תקופה מסוימת עם אמו בפולין וכי היא מדברת יידיש רהוטה.
  • בימים שבהם ערך יאנוך את ביקוריו אצל קפקא, חל משבר קשה בחיי הנישואין של הוריו. הוא הודה בפני קפקא כי הוא סובל מהמריבות בבית וכדי לברוח מן המהומה, "...אני מדביק יחד מילים, משפטים ופסקאות כדי שתהייה לי סיבה להיות לבדי ולהסתגר מפני הסביבה המציקה לי". וכאשר המתח בין הוריו של יאנוך הגיע לכדי תביעת גירושין, הוא סיפר לקפקא כי הוא מתעתד לעזוב את הבית ולהתפרנס כמוזיקאי בלילות.
  • ב-14 במאי 1924 כתב יאנוך, כי אביו נטש את החיים מרצונו החופשי. עשרים ואחד ימים מאוחר יותר ב-3 ביוני הלך קפקא לעולמו. זה היה הזמן בו העיד יאנוך כי התמוטט עליו אופק הרגש והרוח של נעוריו.
  • בשנת 1926 השתתף יאנוך כיועץ בפרסום המהדורה הצ'כית של סיפור הגלגול שתורגם על ידי לודוויג ווראנה ופורסם על ידי יוזף פלוריאן. באותה שנה הוא תרגם לצ'כית עבור פלוריאן שישה סיפורים מתוך הספר הרופא הכפרי, שכתב פרנץ קפקא. מתרגומים אלה הופיע בדפוס בשנת 1929, רק אחד, שהיווה, מעין הקדמה למחזור של 6 תחריטים מקוריים על נושא 'הגלגול', מעשה ידיו של הצייר הגרמני אוטו קסטר".

קטע משיר שכתב גוסטב יאנוך על מות אביו וקפקא עריכה

 
אביו של גוסטב יאנוך

החיים של השניים הללו חשובים יותר מחיי.

כמה זמן חיכיתי למותם...

מתאווה לדעת כמה עצוב לחיות בעולם. עדיין, זוהי רק ההתחלה.

אבא, ההתאבדות שלך, הותירה אותי לבד,

אבל האם אפשר עדיין להתאבל על מה שמת בתוכך לפני שנולדתי?

קילוח של אור מטפטף מחוץ לחלון, המונים מתנגשים ברחובות או שוהים בטברנות הרחק מהגשם.

אירופה הפכה להיות קבר פתוח.

אפילו החלומות שלי נבגדו...

ביקורת על יאנוך עריכה

יאנוך זכה לביקורות דואליות, אוהדות מחד ונוקבות מאידך, בעקבות פרסום הספר שיחות עם קפקא. אחד מהמאמרים החריפים שנכתבו על יאנוך, הוא פרי עטה של העיתונאית Alena Wagnerová, הכותבת באופן קבוע על נושאים הקשורים בקפקא. במאמר הנושא את הכותרת "כשיאנוך פגש אותי" ("Als Janouch mir entgegenkam"), היא טוענת שהספר "שיחות עם קפקא" משקף באופן מושלם מערכת יחסים הנובעת מפער גילאים בין סטודנט שאפתן, בלתי יציב ואינטליגנט אשר לו שאיפות ספרותיות, לבין קפקא המבוגר. ספר זה, עונה לדעתה על הצורך המיתולוגי להתייחס לקפקא כאל מורה דרך בחיפוש אחר האמת. היא אף הוסיפה כי כל חייו של יאנוך נבעו מתוך צרכים פתולוגיים להכרה. "הוא החל עם שאיפות גדולות, אך נכשל בכל, אפילו כסופר". בסיום דבריה, טענה כי יאנוך היה יכול להיות אחד מהגיבורים הספרותיים של קפקא.[1][2]

מספריו עריכה

  • טכניקה לניגון בס בג'אז, ‏ (Jazzová technika hry na basu) פורסם בפראג, 1943
  • גיטרה במוזיקה לריקודים, ‏ (Kytara v taneční hudbě) פורסם בפראג, 1945
  • שיחות עם קפקא ‏ (Gespräche mit Kafka), פורסם לראשונה בפרנקפורט, 1951
  • פגישות בפראג ‏ (Prager Begegnungen), פורסם בלייפציג, 1959
  • פרנץ קפקא ועולמו ביוגרפיה מאוירת ‏ (Franz Kafka und seine Welt), פורסם בגרמניה, 1965
  • ירוסלאב האשק - האבא של החייל האמיץ שוויק ‏ - (Jaroslav Hašek. Der Vater des braven Soldaten Schwejk), פורסם בברן ובמינכן, 1966
  • שטויות ‏ - (Hecmeck), פורסם בברלין, 1968

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא גוסטב יאנוך בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Alena Wagnerová: Als Janouch mir entgegenkam: Franz Kafka - ein Fall auch für Hochstapler und Wichtigtuer, in: NZZ, 4. November 2006
  2. ^ ראו ביקורות נוספות בערך שיחות עם קפקא.