ג'יפנה
ג'יפנה (ערבית: جفنا) הוא כפר פלסטיני בנפת רמאללה ואל-בירה ברשות הפלסטינית, הממוקם על אם הדרך בין ביר זית ועין סיניא. בכפר חיים כ-1,700 אנשים (נכון ל-2007)[1], רובם נוצרים ומיעוטם מוסלמים.
 | |
| מבט על ג'יפנה | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | רמאללה ואל-בירה |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 2,196[1] (2016) |
| קואורדינטות | 31°57′43″N 35°12′56″E / 31.961944444444°N 35.215555555556°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
שטח אדמות הכפר הוא 6,015 דונם, מתוכם 52 דונם - שטח בנוי, 4,998 דונם לחקלאות ועוד 965 דונם - אדמות בור. מתוך השטח החקלאי, על כ- 2000 דונם מגדלים דגנים ועל כ- 3,000 דונם ניטעו מטעי זיתים, תאנים ומשמשים. [2]
ג'יפנה מזוהה עם העיר היהודית הקדומה גופנה, שהייתה מרכז שלטוני חשוב בפרובינקיה יודיאה בשלהי תקופת הבית השני.
היסטוריה עריכה
ימי בית שני והמרידות ברומא עריכה
ערך מורחב – גופנה
גופנא נזכרת רבות בכתביו של יוסף בן מתתיהו. תחילה, נזכרת העיר בתיאור קרבותיו של יהודה המכבי[3]. לאחר מכן נזכרת העיר בהקשר למכירתה בידי הרומאים לעבדים, ופדיונה לאחר שלא עמדה בעול המיסים שהוטל עליה על ידי קסיוס, טרם תקופתו של הורדוס[4].
גופנא הייתה בירה אזורית בפרובינקיה יהודה תחת האימפריה הרומית.[5] בתיאור פרובינקיה יהודה מציין יוספוס את גופנה כמחוז השני בסדר המחוזות (טופארכיות) לאחר ירושלים.[6] הסופר הרומי פליניוס הזקן גם הוא מציין את גופנא כבירת טופארכיה ביהודה.
יוספוס מספר בקדמוניות היהודים כי בסביבות שנת 50 לפנה"ס מכר הגנרל הרומי גאיוס קסיוס לונגינוס את האוכלוסייה של גופנא (וכן של עמאוס, לוד ותמנה) לעבדות, בשל אי תשלום מיסים. הם שוחררו, עם זאת, על ידי מרקוס אנטוניוס זמן קצר לאחר עלייתו בזמן הטריומווירט השני.
יוספוס מזכיר את גופנא מספר פעמים בספרו מלחמת היהודים, המתאר את אירועי המרד הגדול. בכתביו, נזכר יוחנן בן חנניה כמי שהתמנה למפקד המורדים במחוז גופנה ובמחוז עקרבת[7]. בהמשך, יוספוס מתאר כיצד נפלו העיר והמחוז שלה בידי גייסותיו של אספסיאנוס בשנת 68 לסה"נ, ומוזכר כי הנ"ל הותיר בה חיל מצב רומי.[8] לאחר מכן, מתאר יוספוס כי טיטוס עבר בגופנה הכבושה בדרכו לכיבוש ירושלים.[9] כמה נכבדים ערקו אל המחנה הרומי בזמן המצור על ירושלים, וטיטוס קיבלם בסבר פנים יפות ושלח אותם לגופנה, תוך כדי שהוא נותן להם הבטחה כי לאחר המלחמה יוכלו לקבל חזרה את נחלותיהם. לאחר שנפוצה שמועה שטיטוס הרגם, הוא החזיר אותם מגופנא והציג אותם לפני הנצורים בירושלים, כדי לעודד עריקים יהודים נוספים לצאת אליו.[10]
נראה שגם לאחר כישלון המרד הגדול המשיכה העיר להתקיים כיישוב יהודי. בתלמוד הירושלמי נזכר בית כנסת שבנו בני גופנה בציפורי, המכונה "כנישתא דגופנא דציפורין"[11], ויש המשערים שהיו אלו בני גופנה שהוגלו לגליל לאחר דיכוי מרד בר כוכבא.[12].
בשנת 1995 נחשפה בצפון ג'יפנה מערת קבורה במהלך עבודות עפר. הממצא הקרמי במערה כלל שרידים משלוש תקופות עיקריות: התקופה החשמונאית, התקופה ההרודיאנית, והתקופה הרומית המוקדמת. תקופת מרד בר כוכבא מייצגת את תקופת השימוש האחרונה בקבר. בנוסף התגלו באתר מספר מטבעות שחוקים מהמאה הרביעית לספירה, שכנראה שייכים לשודדים שביקרו בקבר בתקופה קדומה.[13] בסביבות ג'יפנה התגלו גם מספר גלוסקמאות וסרקופגים משלהי תקופת בית שני, ועליהם כתובות בעברית, ארמית ויוונית. כתובת אחת, קטועה, כוללת את האותיות [--]לגה, וסוקניק הציע לקשר אותה למשמרת הכהנים בילגה. בנוסף, על אחת מהגלוסקמאות מופיע השם "יועזר בר יהוחנן הסופר", כאשר השם יועזר מזוהה בכתבי יוספוס עם הכהונה.[14]
העדות האחרונה לנוכחות יהודית במקום הוא חוזה נישואין כתוב ביוונית שנתגלה במערה בואדי מורבעת ומתוארך לשנת 124 לספירה. בחוזה זה מוזכר יישוב בשם "בית ארדה גופנא" כמקום מגוריהם של בני זוג בשם אליאס בן סימון וסלומה בת ואנוס גלגולה.[15] היישוב היהודי במקום חדל ככל הנראה בעקבות מרד בר כוכבא.[13].
במאה ה-20 הוצע לזהות את ג'יפנה עם העיר המקראית עפני[16]. אולם זיהוי זה הוא אינו ודאי[17].
שלהי העת העתיקה עריכה
ג'יפנה מופיעה במפת מידבא.[18] אוסביוס מקיסריה מתאר את גופנא כנמצאת במרחק חמישה-עשר מיל מירושלים, סמוך לדרך המובילה לשכם.[19] גופנא מצוינת במפת פויטינגר במרחק שישה-עשר מיל מירושלים, נתון פחות מדויק מזה של אוסביוס.[19]
מהתקופה הרומית המאוחרת בגופנא התגלו מצבת קבורה בשפה היוונית, סרקופג מעוטר בדמויות מהמיתולוגיה היוונית, בהם ארוטס ומדוזה, וסרקופג נוסף שעשוי להעיד על מקור שומרוני. לפי איתן קליין, הממצאים הללו מעידים על כך שלאחר מרד בר כוכבא, התיישבו בגופנא תושבים פגאניים בני התרבות ההלניסטית או הרומית. הוא מציע כי אלו תושבים מבני המעמד הגבוה, אולי משוחררי הלגיון ואנשי המנהל הרומי שקיבלו אדמות בסביבת הכפר. מקורו של ארון הקבורה 'השומרוני' אינו ברור: ייתכן שהוא שימש אוכלוסיה שומרונית שהתגוררה במקום במהלך התקופה הרומית המאוחרת (מה שעשוי להתכתב עם האמרה בתלמוד הירושלמי על תוצאות מרד בר כוכבא: "שלש עשרה עיירות נשתקעו בכותיים בימי השמד", יבמות ח, ג), או שמא שימש תושבים פגניים שרכשו את הסרקופג בבית מלאכה באזור ניאפוליס במהלך המאה השלישית לספירה.[20]
תחת השלטון הביזנטי במאה ה-6 לספירה, נבנתה בגופנה כנסייה המוקדשת לגאורגיוס הקדוש (סנט ג'ורג'), מה שמעיד על כך שגופנה הייתה כעת יישוב נוצרי.
ימי הביניים עריכה
לאחר הכיבוש הערבי של ארץ ישראל דעכה חשיבותה הפוליטית של ג'פנה, אך היא נותרה מרכז סחר אזורי בשל מיקומה על הדרך שהובילה מירושלים לנצרת.[21] במקורות בני התקופה היא נזכרת בשם גפנייה.[22]
בעשורים הראשונים לאחר הכיבוש הערבי, מצבה של כנסיית גאורגיוס הקדוש הדרדר והיא נדרשה לתיקון, אך הנסיבות באותה העת לא היטיבו עם האוכלוסיה הנוצרית ביישוב ושיפוצה נמנע. לאחר שהצלבנים כבשו את האזור ב-1099, הם בנו מחדש את הכנסיה באופן חלקי באמצעות שימוש חוזר בחומרים קיימים.[23]
הכנסייה חרבה שוב לאחר שהצלבנים גורשו על ידי האיובים.[24] מסמך משנת 1182 ועליו חתום אדם בשם רימונודס די ג'פנייה עשוי להעיד על נוכחות נוצרית באותה התקופה.[25][24]
התקופה העות'מאנית עריכה
בתקופת השליטה העות'מאנית בארץ ישראל, הפך מגדל של שריד מבנה רומי עתיק בכפר לבית כלא.
החוקר הצרפתי ויקטור גרן ביקר בג'יפנה בשנת 1863, וכתב כי ”זה כפר קטן היושב בעמק שפר נטוע גפנים ועצי תאנה, זית ומשמש. רואים שם גם עצים אחדים שממעטים לגדלם בארץ ישראל: תפוח, אגס ואגוז”. הוא דיווח כי מספר תושבי הכפר קטן מ-300 נפש, כולל 240 יוונים אורתודוקסים ו-60 קתולים לטינים.[19] בביקור שני שערך במקום בשנת 1870, הוא ציין כי מספר הקתולים בכפר עלה ל-80 נפש.[26]
בשנת 1882, חוקרי הקרן לחקר ארץ ישראל ביקרו בג'יפנה במסגרת סקר ארץ ישראל המערבית, ותיארו את המקום ככפר נוצרי חשוב, עם כנסיה לטינית ומנזר.[27] בנוסף, בשנות ה-80 של המאה ה-19, דווח כי תושבי המקום סובלים ממיסוי תכוף מצד הרשויות העות'מאניות, וכן מעוני וממחסור. במהלך סכסוך אלים עם תושבי הכפר הנוצרי הסמוך, ביר זית, נהרגו חמישה מתושביו. כנקמה, תושבי ביר זית עקרו ושרפו 125 עצי זית בג'יפנה.[28]
המנדט הבריטי עריכה
במפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל היו בג'יפנה 155 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 676 תושבים, 169 מוסלמים והשאר נוצרים[29].
כנסית יוסף הקדוש עריכה
בשנת 1855 שלחו אנשי ג'יפנה מכתב לפטריארכיה בבקשה לשלוח כומר לטיני לכפרם, כשנה לאחר מכן הגיע האב יוסף קודירכּ (يوسف كوديرك). הוא החל לבנות את הכנסיה, לאחר שנרפא ממחלה כתוצאה מתפילותיו ל "סנט יוסף" ולכן, כך נקבע שם הכנסייה. [30]
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- יובל בן עמי, בתנועה: ערפל של שושנים, באתר כלכליסט, 8 ביוני 2017
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 תוצאות מפקד 2007, הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה (בערבית).
- ^ Palestine Remembered, جفنا - Jifna (ג'יפנה), Palestine Remembered, 2007
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ראשון, פרק 1, סעיף 45.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ראשון, פרק 11, סעיף 222.
- ^ Goodrich-Frier, 1905, p. 186.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר שלישי, פרק 3, סעיף 55.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר שני, פרק 20, סעיף 568.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר רביעי, פרק 9, סעיף 551.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר חמישי, פרק 2, סעיפים 51-50.
- ^ יוספוס, מלחמת היהודים, ו, ב:ב, ג
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת נזיר, פרק ז', הלכה א'.
- ^ ז' וייס, א' נצר, הבטחה וגאולה - פסיפס בית-הכנסת מציפורי, הוצאת מוזיאון ישראל, 1998, עמ' 11.
- ^ 1 2 זלינגר, יחיאל (2001). דגני, אבי (ed.). עדות לקיום יישוב יהודי בגופנה בתקופת הבית השני ומלחמת בן-כוסבא. Vol. 10. מכון המחקר, המכללה האקדמית יהודה ושומרון, אריאל. pp. 103–112. ISSN 0792-8416.
- ^ Corpus inscriptionum Iudaeae/Palaestinae: a multi-lingual corpus of the inscriptions from Alexander to Muhammad. Vol. IV: Iudaea / Idumaea. Eran Lupu, Marfa Heimbach, Naomi Schneider, Hannah Cotton. Berlin: de Gruyter. 2018. pp. 56–58. ISBN 978-3-11-022219-7. OCLC 663773367.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: others (link) - ^ Benoit, P. (1960). "Textes Grecset Latins". In Benoit, P.; Milik, J.T.; de Vaux, R. (eds.). Discoveries in the Judaean Desert. Vol. II. Oxford. pp. 209–280.
- ^ הערך: עפני, העפני, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 708.
- ^ אנציקלופדיה מקראית, ו, ערך עפני, העפני
- ^ Donner, Herbert Kampen (1992). The Mosaic Map of Madaba. Peeters Publishers. ISBN 90-390-0011-5.
- ^ 1 2 3 ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל - כרך ראשון : יהודה (ג), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1983, עמ' 19-22
- ^ איתן קליין, אהרן טבגר, זהר עמר ומרים ביליג (ע), גופנא בתקופה הרומית המאוחרת לאור הממצא האמנותי והאפיגרפי, במעבה ההר, כרך א', 2011א, עמ' 119-134
- ^ The Village and tower of Jifna – Ramallah, Jerusalem Media and Communications Centre., אורכב מ-המקור ב-11 באוקטובר 2008, נבדק ב-2009-04-14
{{citation}}: (עזרה) - ^ Discussion Mount Ephraim and Benjamin: 51. Gophna (Jifna), Studium Biblicum Franciscanum–Jerusalem, 2001-12-19, אורכב מ-המקור ב-2016-03-05, נבדק ב-2009-05-05
- ^ Discussion Mount Ephraim and Benjamin: 51. Gophna (Jifna), Studium Biblicum Franciscanum–Jerusalem, 2001-12-19, אורכב מ-המקור ב-2016-03-05, נבדק ב-2009-05-05
- ^ 1 2 Discussion Mount Ephraim and Benjamin: 51. Gophna (Jifna), Studium Biblicum Franciscanum–Jerusalem, 2001-12-19, אורכב מ-המקור ב-2016-03-05, נבדק ב-2009-05-05
- ^ Röhricht, 1893, p. 162
- ^ ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל - כרך חמישי: השומרון (ב), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1984, עמ' 26
- ^ Conder and Kitchener, 1882, SWP II, p. 294
- ^ Oliphant, 1881, pp. 269–271.
- ^ Mills, Census of Palestine, 1931, page 49
- ^ הפטריארכיה הלטינית בירושלים, رعية اللاتين في جفنا - كنيسة القديس يوسف = קהילה לטינית בג'יפנא - כנסיית סנט יוסף, אתר הפטריארכיה הלטינית בירושלים