גורגו, מלכת ספרטה

מלכת ספרטה

גורגו הייתה מלכת ספרטה. בתו של קלאומנס הראשון, אשתו של לאונידס הראשון, ואמו של פליסטרכוס.

גורגו, מלכת ספרטה
Γοργώ
לידה 518 לפנה״ס
ספרטה, יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה המאה ה־5 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ספרטה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג לאונידס הראשון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

גורגו הייתה בתו של קלאומנס הראשון מלך ספרטה, ושל אשה לא ידועה. על ילדותה לא ידוע דבר.

רוב מה שידוע עליה הוא אגדות שאמינותן ההיסטורית שנויה במחלוקת. האזכור הראשון שלה הוא כאשר אריסטגורס ממילטוס הגיע אל ספרטה בבקשה לתמוך במרד האיוני. קלאומנס סירב בנימוק שהמרחק גדול מדי. הרודוטוס מספר שאריסטגורס לא התייאש, והתגנב אל ביתו של קלאומנס ובנוכחות גורגו שהייתה בת תשע שנים ניסה לשחד את קלאומנס. הוא העלה את הסכומים עד שקלאומנס שקל להיענות להצעה. אולם גורגו פנתה אל אביה ואמרה: ”אבא האורח יכשיל אותך אם לא תלך מזה.”[1] קלאומנס נהנה מפקחותה של בתו ודחה את ההצעה. פלוטרכוס מוסר סיפור אחר על פי אשה זרה הצהירה פעם בפניה של גורגו שנשות ספרטה הן היחידות ששולטות בגברים שלהן. גורגו השיבה לה ”כן, אנחנו היחידות שיולדות גברים.”[2]

קלאומנס הודח לבסוף בידי אחיו לאונידס, וקלאומברוטוס. הוא התאבד בכלאו, ולאונידס הפך למלך. הוא נשא לאשה את גורגו שהייתה אחייניתו למחצה, והיא ילדה לו את פליסטרכוס. הרודוטוס מוסר אגדה על פיה כאשר דמרטוס[3] רצה לדווח לספרטנים על פלישתו הקרבה של חשיארש הראשון מלך פרס, הוא כתב את הדברים על לוח וכיסה אותו בשעווה כדי שהשומרים הפרסיים לא יגלו את מה שכתוב עליו. הספרטנים לא הצליחו לפענח דבר, עד שגורגו יעצה להם לגרד את השעווה, וכך העבירו הספרטנים את הבשורה ברחבי יוון.[4]

גורגו בתרבות עריכה

גורגו נזכרת לעיתים רבות בסרטי קולנוע וברומנים שונים. עצם העובדה שהייתה בתו של מלך ממלכי ספרטה, אשתו של האחר, ואמו של מלך נוסף, הפכה אותה למפורסמת. כמו גם העובדה שהיא אחת הנשים הבודדות שהרודוטוס מזכיר בשמן הפרטי.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא גורגו, מלכת ספרטה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הרודוטוס, ספר חמישי, 50.
  2. ^ פלוטרכוס, "חיי ליקורגוס", 14.
  3. ^ מלך ספרטה לשעבר שהודח בידי קלאומנס ומצא מקלט אצל הפרסים
  4. ^ הרודוטוס, ספר שביעי, 239.