פתיחת התפריט הראשי

בהלכה היהודית, גט מעושה הוא גט שניתן על ידי הבעל שלא מרצונו החופשי לגרש את אשתו, אלא כדי להסיר מעליו אמצעי לחץ וענישה שונים שהופעלו עליו, כגון נידוי, חרם או שהכו אותו בשוט (ישנן סוגיות רחבות לגבי מאסר או הטלת קנסות כספיים).

גט מעושה
(מקורות עיקריים)
משנה מסכת גיטין, פרק ט', משנה ח'
תלמוד בבלי מסכת גיטין, דף פ"ח, עמוד ב', מסכת בבא בתרא, דף מ"ח, עמוד א'
משנה תורה ספר נשים, הלכות גירושין, פרק ב', הלכה כ'
שולחן ערוך אבן העזר, סימן קל"ד, אבן העזר, סימן קנ"ד, סעיף כ"א
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רקע הלכתיעריכה

תוקפו ההלכתי של הגט להפקיע את האישות בין האיש לאשתו, מותנה בכך שניתן על ידי הבעל מרצונו החופשי.[1] לפיכך אין לגט שניתן בגלל כורח חיצוני כל משמעות הלכתית, והאישה היא אשת איש לכל דבר.[2][3][4]

גם עונשים כספיים שחייבו את הבעל כל עוד לא יגרש את אשתו, כמו דמי מזונות, נחשבים ככפייה ואונס במקרה בו על פי ההלכה אין עליו חובה לשלם כספים אלו, ולכן אם חייבו את הבעל כסף עד שיגרש את אשתו ורק בגלל זה הוא גירש, הגט לא תקף.[5]

קיימת תקנת חכמים הקובעת שגם אם התבצע גט מעושה שאינו תקף, ומאוחר יותר קרה שהבעל מת, האישה פסולה להתחתן עם כהן, כמו גרושה. הסיבה לתקנה זו היא החשש שיטעו ויחשבו שגרושה מותרת לכהן. כך גם הדין בגט שנכפה שלא על ידי בית דין, במקרה שמצד ההלכה יש לכפותו.[2][4]

מקרים בהם כפיית גט מותרתעריכה

כל זה אמור במקרה בו אכן לא היה הבעל חייב לגרש את אשתו מבחינה הלכתית, והוא מגרש אותה רק בגלל שכפו אותו. אולם במקרה בו על פי ההלכה הוא חייב לגרש אותה (כגון בעל מכה או שהוא עקר או כשאינו מוכן לקיים יחסי אישות) והוא אינו מסכים למלא את חובתו, מותר לבית דין הדן על פי חוקי התורה לכפות ולהכריח אותו לגרש, והגט תקף.[6] ההצדקה לכך שגט זה תקף, נובעת מכך שכאשר הכפייה נעשית מסיבות מוצדקות הלכתית הבעל משלים עם הסיבה, ובדיעבד הוא נותן את הגט מסיבות תכליתיות ולא חיצוניות.[7] הרמב"ם מוסיף שכל יהודי רוצה לקיים את מצוות התורה, ואם התנגד למלא את חובתו ולגרש את אשתו יש לראות זאת כהחלטה שהבעל מקבל באונס בגלל יצרו הרע. לכן כאשר כופים אותו לגרש אין מכריחים אותו לעשות נגד רצונו, אלא גורמים לו לממש את רצונו האמיתי.[3]

גט מעושה כשר במקרה כזה רק אם הכפייה לגרש נפסקה בידי בית דין הדן על פי ההלכה,[8] אולם אם הכפייה וההכרח לגרש נעשתה שלא בהוראת בית דין הדן לפי ההלכה, הגט בטל גם אם במקרה כזה בית דין רבני היה מחייב אותה לגרש אותה לו הובא מקרה זה לפניו. הסיבה לכך היא שכפייה על ידי ערכאות אסורה על פי ההלכה ובמילא זה נחשב לאונס.[2][3][4][9]

קיימת מחלוקת בין הפוסקים האם ניתן לקבוע סיבות נוספות לכפיית גט מעבר לאלו שמופיעות בגמרא.[10] הרמ"א פסק להלכה כי הדבר מותר, ועל-סמך פסק זה נקבע תיקון לחוק בתי הדין הרבניים המאפשר לבתי דין רבניים בישראל להפעיל עונשים על סרבני גט.[11]

מבחינה הלכתית לא ניתן לקבוע באופן חד-משמעי אלו עונשים הופכים את הגט לגט מעושה. כך למשל בהלכה מוכרים שורה של עונשים המכונים "הרחקות דרבנו תם", שמותר להפעיל על בעל סרבן גט, ושאינם הופכים את הגט לגט מעושה. גישה נוספת בקרב הפוסקים קובעת כי רק עונשים גופניים או כספיים שממוטטים את הבעל לחלוטין הופכים את הגט לגט מעושה. לפי גישה זו עונש כלכלי מתון אינו פוסל את הגט.[12] באופן דומה, קבע הרב משה פיינשטיין שעונש כלכלי שנקבע בהסכם קדם נישואים אינו הופך את הגט למעושה.[13]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף קי"ב, עמוד ב'
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף פ"ח, עמוד ב'
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות גירושין, פרק ב', הלכה כ'
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 שולחן ערוך, אבן העזר, סימן קל"ד, סעיף ז'
  5. ^ שו"ת הרשב"א, חלק ד' סימן מ'; פירוש המאירי למסכת גיטין, דף פ"ח עמוד ב'
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף נ', עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף מ"ח, עמוד א'
  7. ^ תוספות בבא בתרא דף מ"ח עמוד א', דיבור המתחיל "אילימא"
  8. ^ במקרה בו הפסק המחייב לגרש ניתן על ידי בית דין רבני, אין הבדל אם הכפייה בפועל מבוצעת על ידי בית הדין או על ידי גורמים אחרים הפועלים לאור פסיקת בית הדין.
  9. ^ תוספות בבא בתרא מח א, ד"ה דבר תורה.
  10. ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן קנ"ד, סעיף א'.
  11. ^ חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) תיקון - הפעלת צו הגבלה.
  12. ^ תורת גיטין, קלד, ד.
  13. ^ שו"ת אגרות משה, חלק אבן העזר ד', סימן ק"ו.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.