גיא רולניק

העורך הראשי והמייסד של TheMarker

גיא רולניק (נולד ב-2 בספטמבר 1968) הוא מייסד העיתון TheMarker ועורכו הראשי עד שנת 2013,[1] סגן המוציא לאור של קבוצת "הארץ" ופרופסור חבר קליני בבית הספר למנהל עסקים בות' ׁ(אנ') של אוניברסיטת שיקגו.[2]

גיא רולניק
לידה 2 בספטמבר 1968 (בן 55) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
מעסיק אוניברסיטת שיקגו, הארץ עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס סוקולוב עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
טוויטר grolnik
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

גיא רולניק נולד בצפון תל אביב לעמוס ולרבקה רולניק, אח לפסיכיאטר וההיסטוריון ערן רולניק. הוא בוגר תיכון חדש. שירת בגלי צה"ל ככתב כלכלי לאחר שלא נקרא לגיוס מטעמים רפואיים. עם שחרורו מצה"ל בשנת 1990 הצטרף לעיתון "הארץ" ככתב כלכלי, ולאחר ארבע שנים הקים את מדור שוק ההון בעיתון והפך לעורכו הראשון. החל מינואר 1994 כתב טור יומי בשם "שווי שוק" שהפך עם השנים לטור כלכלי משפיע.

בשנת 1998 מונה לעורך הכלכלי של "הארץ" וחבר הנהלת המערכת, והיה העורך הצעיר ביותר שהתמנה לתפקידים אלה (30). בשנת 2000 פתח בפרק היזמות בקריירה שלו, עזב את תפקיד העורך הכלכלי של "הארץ", והקים ביחד עם אתר האינטרנט הכלכלי האמריקאי TheStreet.com ו"קבוצת הארץ" חברה חדשה אשר הוציאה לאור את אתר האינטרנט החדשותי העצמאי הראשון בישראל - TheMarker.[3] שנה לאחר הקמת TheMarker התרחבה פעילות החברה, והיא הוציאה לאור את המגזין החודשי TheMarker. בשנת 2005 הוביל רולניק את הפיכתו של המותג TheMarker שנולד באינטרנט גם לעיתון כלכלי יומי מודפס (כחלק מ"הארץ"). בשנת 2007 מונה על ידי מועצת המנהלים של "הארץ" לתפקיד סגן מו"ל קבוצת הארץ. במעמד זה ציין מו"ל "הארץ", עמוס שוקן:

רולניק הוביל בשנים האחרונות את הקמתו של TheMarker כיזם, כעיתונאי, ולמעשה כמו"ל. פעילות TheMarker המגוונת הפכה בשנים האחרונות לזירת התקשורת העסקית המרכזית בישראל, למנוע צמיחה חשוב של הקבוצה. ב-TheMarker רולניק הוכיח שניתן להפוך את השינויים בעולם המדיה להזדמנות ולצמוח בקצב מהיר בתקופה מאתגרת לענף. אני משוכנע שנדע לעשות זאת בכל שאר החלקים של קבוצת "הארץ".[4]

 
גיא רולניק בכנס שדרות לחברה, 2015

בשנת 2014 הוביל רולניק קורס מיוחד בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב: "סוגיות מבניות בכלכלת ישראל", במסגרת התוכנית לתואר שני במנהל עסקים עם התמחות בניהול טכנולוגיה יזמות וחדשנות.[5]

רולניק הוא בעל תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב, תואר שני במנהל עסקים מתוכנית קלוג-רקנאטי של אוניברסיטת תל אביב ובית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת נורת'ווסטרן שבשיקגו, ובוגר התוכנית למנהלים בכירים של בית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד (AMP).

רולניק נשוי לנעמה ולהם שלושה ילדים. מתגורר בנהלל[6].

עמדותיו הכלכליות והמחלוקת עליהן עריכה

רולניק מתבלט כעיתונאי הממקד את ביקורתו בגורמים הגדולים בשוק הפרטי בישראל, ודורש הגברת הפיקוח עליהם. עם זאת, בסוף שנות ה-90 וביתר שאת במחצית ראשונה של שנות ה-2000, אחז בהשקפה נאו-ליבראלית שהתבטאה במישרין ובעקיפין בכתיבתו. למשל בעבר הוא שיבח[7] את הממשלה בשל העברת החברות הגדולות לקבוצה מצומצמת של בעלי הון, לדבריו אז, בשל השיפור ברווחיות ובביצועי החברות. ב-2005, כשחברת B.D.I דיווחה[8] על עוצמת קבוצות ריכוז במשק, רולניק שיבח את 16 הגופים ששולטים במשק לפי הפרסום וכתב:[7] "הסיפור של "המשפחות" השולטות במשק הישראלי תמיד עובד. מספיק לזרוק לאוויר את המלה "משפחות" והמסר כבר ברור: פעם היה לנו משק פתוח, מפוזר, מבוזר, דמוקרטי וחופשי - ואילו בשנים האחרונות השתלטו עליו כמה משפחות שלופתות אותנו בגרון ובכיס. אפשר להוסיף לזה את הסיסמה על "הון" ו"שלטון" (ואם רוצים גם "עיתון"), והכל ברור: מצבנו מידרדר". רולניק סיכם ש"עדיף משק בידיים פרטיות מאשר בידיים ממשלתיות ופוליטיות; הוא בדרך כלל יותר יעיל, יותר חזק ויותר עשיר".

בהמשך מיקד את ביקורתו בהתנהלות קבוצות פרטיות אלו, קרא להרחיב את התחרות ביניהן ותקף כלי תקשורת[9] שלא עשו כן. רולניק טען ש"לא קוראים מספיק על שלטון העשירים".

עמדותיו אלו בלטו במיוחד בתקופת המחאה החברתית בשנת 2011, אז התנגד בחריפות למיקוד הביקורת הציבורית בממשלת בנימין נתניהו, וסבר שהמחאה היא הזדמנות לטפל בכוחן של בעלי החברות הגדולות. רולניק טען שהמחאה "זכתה לעידוד מכלי התקשורת בשבועות הראשונים, כל עוד התמקדה בממשלה".[10]

לצד תמיכה רבה מהציבור, נמתחה גם ביקורת במהלך השנים על עמדותיו הכלכליות. פרופ' דני גוטווין, מתנגד ידוע למדיניות ההפרטה, כתב שרולניק מפיץ[11] את "אגדת המחוברים" לפיה "התחרות היא פתרון קסם לכל תחלואי המשק והחברה בישראל". לדבריו "העורך הראשי של "דה מרקר", גיא רולניק ארז את מרכיביה הסותרים של התזה יחד ומיתג אותם תחת הכותרת "מחוברים". רולניק טווה את אגדת המחוברים כמערבון כלכלי ובאמצעות שינון חוזר, הפך אותו למנגנון פרשני בנוסח מלחמת בני אור בבני חושך". יוני לוי, מיוזמי המחאה החברתית הביע התנגדות ל"תפיסתו הפוליטית המיושנת והתבוסתנית"[12] של רולניק.

בשנת 2015 רולניק ביטא את עמדותיו הכלכליות בפרק הראשון של הסדרה "מגש הכסף", סדרה דוקומנטרית על המצב הכלכלי והחברתי בישראל, בה הוא מתייחס בפרק שכותרתו "שליחותו של גיא רולניק" לריכוזיות במשק הישראלי, קשרי הון-שלטון, שחיתות שלטונית, הון חברתי, וכן לחוסר הרגולציה השוררת בתקציב משרד הביטחון.[13] בינואר 2024 עלתה לשידור ב"כאן 11" תוכניתו "דו"ח רולניק", הכוללת שישה פרקים[14].

הוא מרבה לעסוק בכתיבתו ובפודקאסט "המרקרים" בשחיתות העיתונאית בישראל.[15]

פרסים עריכה

בשנת 2005 קיבל את אות אביר איכות השלטון. בנימוקי הזכייה נכתב "בהוקרה על תרומה ייחודית בתחום התקשורת לחשיפת פגמים ותקלות בשירות הציבורי, למאבק בנגע השחיתות ולשיפור איכות המנהל הציבורי. במאמריו מעלה גיא רולניק את רמת הביקורת הציבורית על התנהלות השלטון ומבליט את חשיבותה לשיפור איכות השלטון. בכך הוא משמש כאות ומופת של איכות לעמיתיו בתקשורת ולחברה בישראל".[16]

בשנת 2007 זכה בפרס לתקשורת כלכלית איכותית, שמוענק על ידי נשיאות הכבוד של "האגודה לזכות הציבור לדעת". בנימוקי הזכייה נכתב כי "העיתונאי גיא רולניק הינו מטובי העיתונאים והפרשנים הכלכליים הקיימים כיום בארץ. בכתיבתו הבהירה וקוראת התיגר, מפגין מר רולניק אומץ לב אזרחי ממדרגה ראשונה, כאשר אינו נמנע מלעסוק ואף לתקוף גורמים בעלי מעמד והשפעה בכלכלה הישראלית"[17] רולניק הוא חתן פרס סוקולוב לשנת 2013 על מפעל חיים "על הפיכת העיתונות הכלכלית לגורם משמעותי בשיח כלכלי חברתי".

הפרת זכויות יוצרים עריכה

ב-2012 פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב כי רולניק אחראי באופן אישי על שורה של הפרות זכויות יוצרים והעתקות של ידיעות עיתונאיות באתר TheMarker מבלי לקבל רשות מיוצריהן ואף מבלי לתת להם קרדיט כיוצרים. על הפרות אלה חויב רולניק, באופן אישי וביחד עם אתר TheMarker ועורכו איתן אבריאל - לשלם לעיתון "מעריב" פיצויים בסך של שישה מיליון ש"ח.[18] שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון, ובפשרה שהושגה ביניהם נקבע ש-TheMarker ישלם ל"מעריב" פיצוי בסך 3.3 מיליון ש"ח ותבוטל החבות האישית של רולניק ואבריאל.[19]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא גיא רולניק בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ סמי פרץ יהיה עורך "דה-מרקר", באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 2013
  2. ^ "Guy Rolnik: Clinical Associate Professor of Strategic Management". אורכב מ-המקור ב-2016-09-21. נבדק ב-2017-03-24.
  3. ^ שלמה פרידמן, ‏TheStreet.com תשקיע 2.25 מ' ד' במיזם אינטרנט עם גיא רולניק ו"הארץ", באתר גלובס, 28 באוקטובר 1999
  4. ^ גיא רולניק מונה לסגן המו"ל של קבוצת "הארץ", באתר הארץ, 14 במאי 2007
  5. ^ מערכת שעות תשע"ד בתוכנית ניהול טכנולוגיה, יזמות וחדשנות (ארכיון)
  6. ^   רותם שטרקמן, מידע פנים | האם רויטל סויד היא המאפשרת האולטימטיבית להפיכה של נתניהו?, באתר TheMarker‏, 24 באפריל 2023
  7. ^ 1 2 גיא רולניק, סיפורן האמיתי של 16 המשפחות, באתר TheMarker‏, 23 באוגוסט 2005
  8. ^ הדס מנור, ‏16 משפחות שולטות ב-20% מכלל ההכנסות של 500 החברות המובילות במשק, באתר גלובס, 21 באוגוסט 2005
  9. ^ דוד אברהם‏, "בארגון העיתונאים עדיין לא טרחו ללמוד את עולם האינטרסים של המו"לים", באתר וואלה!‏, 12 בפברואר 2013
  10. ^   גיא רולניק, זה לא המילקי, זאת בטח לא ברלין, באתר TheMarker‏, 24 באוקטובר 2014
  11. ^ דני גוטוויין, אגדת המחוברים, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 2 בספטמבר 2013
  12. ^ יונתן לוי, ממארגני המחאה החברתית, נגד עמדות רולניק
  13. ^ פוסט בפייסבוק, 26 באוקטובר 2015
  14. ^ דו"ח רולניק, באתר כאן 11
  15. ^ מה קרה לילד שצעק "המלך עירום" | פרק 12, באתר העין השביעית, 27 ביוני 2021
  16. ^ אביר איכות השלטון 2005, באתר התנועה למען איכות השלטון בישראל
  17. ^ גיא רולניק הוא הזוכה בפרס הישראלי לתקשורת כלכלית איכותית על שם קורט, באתר TheMarker‏, 2 בינואר 2008
  18. ^ לי-אור אברבך, ‏"דה מרקר" ישלם ל"מעריב" כ-6 מ' ש' על הפרת זכויות יוצרים, באתר גלובס, 17 באוקטובר 2012
  19. ^ אורן פרסיקו, שוטף פלוס 3,650, באתר העין השביעית, 12 ביוני 2013