פתיחת התפריט הראשי

גילה גולדשטיין

שחקנית, אמנית וזמרת ישראלית

גילה גולדשטיין (18 בדצמבר 1947 - 5 בפברואר 2017) הייתה שחקנית, אמנית וזמרת ישראלית, מהפעילות הראשונות של הקהילה הטרנסג'נדרית ושל אגודת הלהט"ב בישראל. גולדשטיין נחשבה לאישה הטרנסג'נדרית הראשונה בישראל, ובמהלך חייה הפכה לאחד האייקונים הגדולים של קהילת הלהט"ב בישראל[1].

גילה גולדשטיין
גילה גולדשטיין בשנות השבעים.jpeg
גילה גולדשטיין בצעירותה
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 18 בדצמבר 1947
איטליהאיטליה טורינו, איטליה
פטירה 5 בפברואר 2017 (בגיל 69)
ישראלישראל תל אביב, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקנית, זמרת עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

גילה נולדה בטורינו שבאיטליה בשם אברהם גולדשטיין, עלתה לישראל בילדותה וגדלה בחיפה. בגיל 13, בשנת 1960 גילתה את זהותה המגדרית. הוריה ומשפחתה לא קיבלו את שונותה, ובעקבות כך היא לא יכלה להמשיך להתגורר בבית הוריה, וכבר בגיל ההתבגרות נאלצה לעבוד בזנות על מנת לקיים את עצמה, תחילה בגן הזיכרון ובגן בנימין בחיפה, ומאוחר יותר ברחוב הירקון בתל אביב. בימים אלו נטעה יחד עם עוד שלוש טרנסיות ביניהן: אפרת טילמה וננסי שניידר את יסודות הקהילה הטרנסית בישראל[2] לטענת ננסי שניידר, שגדלה יחד עם גילה גולדשטיין בחיפה ויחד פיתחו את זהותן המגדרית, השם "גילה" ניתן לה בילדותה על שם השחקנית גילה גולן[3]. ב-1965 נסעה גולדשטיין לבלגיה ושם עברה ניתוח לשינוי מין.

בתחילת שנות ה-70 עברה לאירופה, שם עבדה כחשפנית וכרקדנית. כששבה לארץ הייתה אמנית הבית של מועדון הלילה רודיק ובבר, בר 51, ודמותה שימשה השראה לאחת הדמויות בסרטו של עמוס גוטמן בעל אותו שם.

בשנות ה-90 הקליטה את השירים המקוריים: "יאללה גילה", "הגברת מבקשת עוד", "כולם לרקוד" ו"שיר הגאווה", והופיעה איתם במועדון אלנבי 58. בשנת 1998 הגישה עם דורון אורסיאנו את תוכנית הלילה "סינדרלה יוצאת מהארון" בתחנת הרדיו 99FM.

בשנת 2003 זכתה בפרס "יקירת הקהילה" של קהילת הלהט"ב. בשיקולי השופטים נכתב כי הפרס ניתן לה "על היותה נציגה בולטת של דור, אשר לא היסס לחיות לפי זהות מגדרו ובנראות מוחלטת, למרות הדחייה, הרדיפות והתלאות הרבות שעברו בשל כך". בשנת 2005 זכתה בפרס שחקנית המשנה בפסטיבל לקולנוע קווירי במיאמי על תפקידה בסרט "ילדים טובים" של הבמאי יאיר הוכנר. בשנת 2010 כיכבה בתפקיד אורח בסדרה חסמבה דור 3 של התסריטאי דרור נובלמן. באותה שנה הועלה סרט תיעודי על חייה, שהוקרן במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה בשם "זה גילה, זה אני", בבימויו של אלון ויינשטוק[4].

במהלך השנים ליוותה ונתנה ייעוץ ועידוד לנשים טרנסיות בשלבי המעבר השונים שפנו אליה, והשמיעה את קולן. בשנת 2011 הושק על שמה פרויקט הנקרא "פרויקט גילה להעצמה טרנסית", המספק ייעוץ משפטי בנושאים הקשורים בהדרה על רקע שונות מגדרית, סיוע במתן פתרונות דיור ארעיים ברחבי הארץ לטרנסים וטרנסיות שנפלטו מביתם עקב מצבם, סיוע בליווי אישי למיצוי זכויות, ועוד.

במצעד הגאווה בתל אביב בשנת 2015, ניתן לה הכבוד לעמוד בראש המצעד כאורחת הכבוד, כהוקרה על תרומתה למאבק הלהט"בי בישראל[5].

מותהעריכה

 
קברה של גילה גולדשטיין בטקס גילוי המצבה, 6 במרץ 2017.
על המצבה נכתב: "הייתי מה שרציתי, עכשיו תורכם להיות"

גולדשטיין נפטרה ב-5 בפברואר 2017 בבית החולים איכילוב לאחר אירוע מוחי. בת 69 הייתה במותה.[6] היא נקברה בבית העלמין ירקון בהשתתפותם של מאות ידוענים ואנשי קהילת הלהט"ב.[7] על גבי מצבתה נרשם השם גילה גולדשטיין, והמשפט: "הייתי מה שרציתי, עכשיו תורכם להיות...".

פילמוגרפיהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ניר סלונים, נפרדים מאייקון: גילה גולדשטיין הלכה לעולמה בגיל 69, באתר mako גאווה‏, 5 בפברואר 2017
  2. ^ "השוטר צחק על החלום שלי להיות אישה, ערן רוזנצויג, ישראל היום https://www.israelhayom.co.il/article/561761
  3. ^ ראיון עם ננסי שניידר, פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית, מרץ, 2017
  4. ^ גילה גולדשטיין, הסיפור האמיתי. מערכת וואלה, 23 ביוני 2010
  5. ^ יואב זהבי, ‏גילה גולדשטיין, מראשונות הטרנסג'נדריות בישראל, משלימה עם התבגרות, באתר "Time Out ישראל", 3 ביוני 2015
  6. ^ "סופו של עידן - גילה גולדשטיין הלכה לעולמה". WDG | הפנים של הקהילה (בעברית). 5 בפברואר 2017. בדיקה אחרונה ב-5 בפברואר 2017. 
  7. ^ איתי בלומנטל, הטרנסג'נדרית הראשונה של תל אביב נקברה כגבר, באתר ynet, 6 בפברואר 2007