גילה כנפי-שטייניץ

שופטת בבית המשפט העליון

גילה כנפי-שטייניץ (נולדה באוקטובר 1958) היא שופטת בית המשפט העליון.

גילה כנפי-שטייניץ
לידה אוקטובר 1958 (בת 65)
מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שופטת בית המשפט העליון
6 במרץ 2022 – מכהנת
(שנתיים)
תחת נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות
סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים
23 במרץ 20166 במרץ 2022
(6 שנים)
תחת נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים אהרון פרקש
שופטת בבית המשפט המחוזי בירושלים
1 בנובמבר 20056 במרץ 2022
(16 שנים)
תחת נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים יעקב צמח, מוסיה ארד, דוד חשין אהרון פרקש
שופטת בבית משפט השלום בחיפה
1995 – נובמבר 2005
(כ־10 שנים)
שופטת בבית משפט השלום בירושלים
ספטמבר 19931995
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
כנפי-שטייניץ (ראשונה מימין) יחד עם שאר שופטות העליון המכהנות ועם רעיית נשיא מדינת ישראל מיכל הרצוג בטקס השבעת רות רונן לשופטת בית המשפט העליון ב-2022.

ביוגרפיה עריכה

כנפי-שטייניץ נולדה בישראל להורים יוצאי קזבלנקה, ולמדה בבית הספר התיכון המקיף בעכו. בשנים 1977–1979 שירתה בצה"ל.

בשנת 1983 קיבלה תואר במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים. את התמחותה עשתה בשנים 1982–1983 בבית המשפט המחוזי בירושלים ואצל עורך דין פרטי. בשנת 1984 היא התקבלה ללשכת עורכי הדין בישראל. לאחר מכן עבדה במשרד עורכי הדין הירושלמי "ארגוב-אבימור", שהתמחה בתיקי רשלנות רפואית[1].

בספטמבר 1993 מונתה לכהונת שופטת בית משפט השלום בירושלים. בשנת 1995 עברה לבית משפט השלום בחיפה[1]. בנובמבר 2005 מונתה לכהונת רשמת ושופטת בפועל בבית המשפט המחוזי בירושלים, ובמאי 2006 מונתה לשופטת בבית המשפט המחוזי ירושלים. במרץ 2016 מונתה לתפקיד סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים. בפברואר 2022 נבחרה לשופטת בבית המשפט העליון והושבעה כשופטת בית המשפט העליון ב-6 במרץ 2022.

שטייניץ נשואה לפוליטיקאי והפילוסוף יובל שטייניץ. הם הורים לשלושה ומתגוררים במבשרת ציון.

פסקי דין עריכה

בפסק דין "קולך" נגד "רדיו קול ברמה" חייבה כנפי־שטייניץ את רדיו קול ברמה בפיצוי עונשי בסך מיליון ש"ח על כך שלא העלה נשים לשידור.

בפסק דין[2] שאושר פה אחד על ידי בית המשפט העליון[3] קבעה שעל פי חוק הגנת הפרטיות, הזכות לפרטיות של אישה שניהלה מערכת יחסים אינטימית גוברת על חופש הביטוי של מאהבה לפרסם רומן ספרותי המגולל בפירוט רב את קורות הזוג באופן שניתן בנקל להבין במי מדובר.

כנפי-שטייניץ הביעה עמדה לפיה יש לפסוק גמול ושכר טרחה על תובענה ייצוגית שעניינה הפרת הוראת הדין גם כאשר התובע מסתלק מהבקשה וזונח את התביעה הכספית, אם בעקבות התביעה תוקנה ההפרה. בפסק דינה כתבה: "החלטה גורפת שלא לאשר תשלום גמול ושכר טרחה למסתלקים, עלולה לצנן לא רק את תמריץ התובע הייצוגי להסתלק מבקשה מבוססת וראויה, אלא גם את תמריץ התובע הייצוגי להגיש תובענות מבוססות וראויות שמטרתן אכיפת הוראות הדין המעלות קושי בהוכחת נזק בר פיצוי"[4].

באחד מפסקי הדין שלה הרשתה כנפי-שטייניץ למוכרת דירה לחזור בה מחוזה מכר בשל טענת המוכרת שאינה יכולה "להיפרד מזכרו של בנה המנוח האצור בין כותלי הבית". היא קבעה שעומדת למוכרים סייג הצדק וכי העוול שייגרם למוכרים אם ייאכף הסכם המכר "רב לאין שיעור" מהעוול שייגרם לקונה אם תדחה תביעתה לאכיפת ההסכם ותחת זאת ייפסק לה פיצוי כספי. בית המשפט העליון דחה פה אחד את פסק הדין וקבע שאין בטענות המוכרים הצדקה לבטל את חוזה המכירה[5].

בדה מרקר נטען בשנת 2009 שהסיכויים של תובע לקבל פיצוי מהמדינה אצל השופטת כנפי-שטייניץ נמוכים מאוד[1].

נזיקין עריכה

כנפי-שטייניץ היא בעלת עמדה שמרנית יחסית בתביעות נזיקין. בין השאר, היא קבעה שאין מקור בחוק להטלת חובה על בית חולים לדאוג שרופאים העובדים בו, שאינם עובדי בית החולים, יבוטחו בביטוח אחריות מקצועית. קביעה זו נדחתה ברוב דעות בבית המשפט העליון על ידי השופטים ענת ברון וניל הנדל, נגד דעתו החולקת של השופט נעם סולברג[6].

במקרה אחר קבעה כנפי-שטייניץ שסירוב לאשפוז פסיכיאטרי "בניגוד להמלצתם המתמשכת והחד־משמעית של הרופאים המטפלים", אינו סביר ועל כן הקטינה את הפיצוי שניתן לניזוקה כאילו שופר מצבה כבר לפני כן בהיות שיכלה הניזוקה לטפל מוקדם יותר ולשפר את מצבה לפני כן. שופטי בית המשפט העליון שדנו בערעור הסכימו עקרונית עם קביעה זו, אך האריכו את התקופה שבה הסירוב לטיפול נחשב לסביר והעלו את הפיצוי כדי שלא להותיר את מרבית הנזק לפתחה של הניזוקה[7].

ביטחון עריכה

כנפי-שטייניץ היא מהשופטים שאישרו הרס בתי מחבלים[8].

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה