פתיחת התפריט הראשי
אין תמונה חופשית

גימנסיה ביאליק הייתה בית ספר 12 שנתי שפעל בחיפה בשנים 19251983.

היסטוריהעריכה

בית הספר הוקם ב-1925 על ידי המהנדס יוסף מנדלסון[1] כבית ספר לטכניקה ומסחר, ולאחר נדודים שכן ברחוב יונה 5, בשכונת הטכניקום שבהדר הכרמל.

כעבור כ-5 שנים נבנה סניף נוסף לבית הספר ברחוב מונטיפיורי בחיפה ובית הספר הפך לבית ספר 12 שנתי. כיתות התיכון עברו לסניף החדש וכיתות היסוד נשארו בהדר, בית הספר נוהל כקואופרטיב בו היו חברים כל המורים הוותיקים וחלק מהמורים שהצטרפו לסגל בית הספר.

לאחר פטירתו של חיים נחמן ביאליק הוחלט לקרוא את בית הספר על שמו.

בשנים שלפני מלחמת השחרור, הטילה ההגנה בחיפה על מפקדים לפעול במסגרת בתי הספר. התלמידים הצעירים פעלו במסגרת שנקראה חג"ם - חינוך גופני מורחב" שכללה הכשרה טרום צבאית, והייתה הפעילות הגלויה. התלמידים הבוגרים יותר גויסו לפעילות במסגרת גדודי הנוער של ההגנה שפעלו במחתרת וכללו גם אימון בנשק. הפעילות אורגנה בתוך מבנה בית הספר, לא תמיד בידיעת הנהלת הגימנסיה. בוגרי החג"ם והגדנ"ע גויסו במלחמת השחרור בחלקם הגדול לחי"ש וחטיבת כרמלי. שלושה מתלמידי בית הספר נפלו בקרבות משמר הירדן.[2]

בשנת 1955, עם ביטול הזרמים בחינוך, נעשה חילוף בין המבנים, בית הספר היסודי הועבר למבנה ברחוב מונטיפיורי, בניהולו של נפתלי סנסני (שגם אשתו, אטקה, הייתה מורה בבית הספר) וכיתות התיכון עברו למבנה בהדר בניהולו של מר זאב גולדשטיין, המנהל הבא היה ד"ר אריה מנצר, אחריו ניהלה את בית הספר המורה לחקלאות ולביולוגיה, הגב' חנה זמל (אחותו של המנהל צבי זמל), אחריה ניהל את בית הספר ד"ר נחום זימנא ולקראת סגירת בית הספר נבחר אברהם צ'רני (טשרני) כמנהל.

מבנה בית הספר היסודי היה קטן ויכלו ללמוד בו תשע כיתות בלבד, אזור הרישום של בית הספר התפתח ונבנו סביבו מבנים רבים חדשים, ולכן נוספו לבית הספר תלמידים רבים, עובדה שהכתיבה ממחצית שנות ה-50 למשך כ-3 שנים, לימודים בשתי משמרות, משמרת בוקר ומשמרת צהריים.

בית הספר התיכון בהדר נהנה גם הוא מביקוש רב ולכן שכר בית הספר מבנה נוסף ברחוב יונה וגם בו התקיימו לימודים של כיתות התיכון.

במחצית שנות ה-60 נהרס בית הספר היסודי ועל מיקומו נבנה האגף החדש של בית חולים רוטשילד בחיפה (המרכז הרפואי בני ציון).

בית הספר התיכון גבה שכר לימוד נמוך יחסית לבתי ספר אחרים בחיפה ונחשב כבית ספר טוב בו יש יחס אישי לכל תלמיד ולכן במשך שנים רבות נהנה מביקוש רב, אולם התיישנות המבנה, מיקומו הלא-אטרקטיבי בהדר והחלת חוק חינוך חינם לכיתות ט' ובהדרגה עד י"ב הביאו להקטנת מספר הנרשמים לבית הספר עד שהוחלט לסגור אותו ב-1983.

לחברי קואופרטיב בית הספר התיכון ביאליק היה חלום לבנות בית ספר מודרני וגדול על הכרמל והקואפרטיב אף רכש שטח מתאים לשם כך. אולם למרות מגביות שערכו, לא היה להם תקציב מספיק לבניית מבנה בית הספר. השטח שרכש הקואופרטיב נמסר לרשת אליאנס, לצורך העתקת בית ספר אליאנס מהדר הכרמל למיקומו הנוכחי. בי"ס אליאנס קיבל על עצמו להמשיך את מורשת תלמידי בית הספר ביאליק שנפלו.

בין מורי בית הספר היו פעילי ציבור רבים ומורים רבים בעלי תואר שלישי. בין המורים היו אברהם כלפון שהיה חבר הכנסת (סבה של העיתונאית נרי ליבנה) והכדורגלן לשעבר ד"ר אהרון גרשגורן, מרצה בכיר וראש יחידת הספורט בטכניון. מסגל המורים של בית הספר מונו שני מפקחים במשרד החינוך, ד"ר אריה מנצר כמפקח תיכונים במחוז הצפון ומר גרשון מנגל, שהיה המפקח הארצי להוראת הספרות וההבעה במשרד החינוך.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דוד תדהר (עורך), "מהנדס יוסף מנדלסון", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יב (1962), עמ' 4057.
  2. ^ גרשון גלעד, "בקום ישראל", לזכר מורינו ותלמידנו שנפלו במערכות ישראל, הוצאת גמנסיה ביאליק בחיפה, 1970 לערך