גירי פַּסְטֵל הם סוג של פסטל המיועד לציור ורישום. כמו מקלוני פסטל אחרים, הם מורכבים בעיקר מצבען וחומר מילוי, לרוב שילוב של שעווה, גומי ערבי, פחם, גיר, ולעיתים תוספות כבדות יותר, כגון חימר. אין הבדל מהותי במרכיבים בין גירי פסטל לפסטלים רכים, פרט למידת הרכות של המקלון, שהיא תוצר לוואי של היחס בין חומר המילוי לצבען. קרויים לעיתים פסטל יבש, פסטל קשה או גירי פוליכרומוס.

גירי פסטל

שימושים עריכה

גירי פסטל מאפשרים עבודה עדינה ומדויקת, בדומה לעפרונות פסטל. כמדיום קשה, הם פחות ניתנים לערבוב על פני הנייר לעומת פסטלי שמן או פסטל רך, ועל כן נוהגים להשתמש בהם בעיקר לרישום הדורש קווים מדויקים, או בשילוב עם פסטלים רכים. עם זאת, קיימים ציורים רבים העושים שימוש אך ורק בגירי פסטל, חלקם ביצירות אמנות חשובות. בציור בגירי פסטל יש צורך בגירים עצמם, גיר לבן ושחור, עפרונות לבנים ושחורים נטולי גרפיט, ולעיתים ממיס על מנת ליצור אפקטים נוזליים. מרבית גירי הפסטל מסיסים במים. גירי פסטל דורשים לרוב משטח מחוספס מעט יותר מפסטלים אחרים, כמו למשל נייר אקוורל או לוח עץ.

מקורות עריכה

 
ציור בצבעי פסטל מאת אדגר דגה

גירי הפסטל הם גלגול מוקדם יחסית של הפסטל, והיו בשימוש כבר בימי הרנסאנס. לאונרדו דה וינצ'י תיעד אותם בכתביו כבר במאה ה-13, והם עברו גלגולים שונים לאורך המאות. איכות וכמות הפיגמנט השתנו, וכך גם חומרי המילוי. הגמישות של הגומי הערבי החליפה את הנוקשות של השעווה, מינוני הפחם והגיר התמעטו, ומתוך גיר הפסטל התפתח הפסטל הרך. במאה ה-20 צירפו שמן לתערובת וכך התפתחו פסטלי השמן.

קישורים חיצוניים עריכה