גלית דיסטל-אטבריאן

חברת כנסת ישראלית

גַּלִּית דִּיסְטֶל-אַטְבַּרְיָאן (נולדה ב-10 בינואר 1971, י"ג בטבת ה'תשל"א) היא חברת הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. קודם לכן הייתה שרת ההסברה, פובליציסטית, שדרנית רדיו וסופרת ישראלית.

גלית דיסטל-אטבריאן
דיסטל-אטבריאן ב-2023
דיסטל-אטבריאן ב-2023
לידה 10 בינואר 1971 (בת 53)
י"ג בטבת ה'תשל"א
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה גלית אטבריאן
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב
עיסוק פוליטיקאית, סופרת ופובליציסטית
מפלגה הליכוד
שרת ההסברה ה־6
בממשלה ה-37
17 בינואר 202314 באוקטובר 2023
(38 שבועות ו־5 ימים)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
גלעד ארדן (עד 2020)
חברת הכנסת
6 באפריל 202112 במרץ 2023
(שנתיים)
כנסות 2425
14 באוקטובר 2023 – מכהנת
(19 שבועות ו־3 ימים)
כנסות 25
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ח"כ גלית דיסטל-אטבריאן לצד ח"כ נירה שפק בהשקת השדולה לקידום ענף המסעדנות בישראל

ביוגרפיה עריכה

נולדה ב-1971 בשם גלית אטבריאן, לפרווין (לאה) ולרחמים[1], שעלו לישראל מאיראן בשנת 1965. גדלה בירושלים. למדה בתיכון אורט. שירתה בצה"ל כמש"קית ת"ש בחיל האוויר. בעלת תואר ראשון בפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב.

ב-1998 יצאה עם בעלה, עודד דיסטל, לשליחות בת חמש שנים ביוון, כחלק מעבודתו כנספח כלכלי בשגרירות ישראל. לאחר חזרתם הם התגרשו, והיא החלה לעסוק במכירת בגדים יחד עם אחותה[2] ובכתיבת ספרים.

ב-2016 הגישה את התוכנית "לא סותם ת'פה" ששודרה ברדיו גלי ישראל ביחד עם אראל סג"ל.

באפריל 2016 החלה להגיש, אחת לשבוע עם אראל סג"ל, את תוכניתו החדשה בגלי צה"ל[3]. השתתפה בתוכנית הפאנליסטים "הפטריוטים" בערוץ 20 ובסרטונים של כאן דיגיטל. במקביל, ובניגוד לתנאי העסקתה, כתבה מספר נאומים עבור פוליטיקאים ובראשם מירי רגב כאשר זו כיהנה כשרת התרבות[4][5]. בנובמבר 2020 החלה להגיש תוכנית יומית בתחנת הרדיו גלי ישראל.

היא כתבה באופן קבוע טורים עבור האתרים nrg ו"מידה", בירחון "נשים" ומ-2017 גם טורים ל"ישראל היום"[6].

בפוליטיקה עריכה

ב-4 בפברואר 2021, לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע, שריין נתניהו את דיסטל-אטבריאן במקום העשירי ברשימת הליכוד לכנסת העשרים וארבע[7], והיא נבחרה לכנסת העשרים וארבע[8].

לקראת הבחירות לכנסת העשרים וחמש התמודדה דיסטל-אטבריאן בבחירות המקדימות למפלגת הליכוד (2022), נבחרה לרשימת המפלגה במקום ה-20 ונבחרה לכנסת. בדצמבר 2022 מונתה לשרה במשרד ראש הממשלה בממשלת ישראל השלושים ושבע. ב-17 בינואר 2023 שונה תפקידה לשרת ההסברה. עם כניסתה לתפקיד הודיעה על הקמת "מטה הסברה" לרפורמה המשפטית[9].

ב-9 במרץ 2023 הודיעה על התפטרותה מהכנסת במסגרת "החוק הנורווגי". ההתפטרות נכנסה לתוקף ב-12 במרץ.

ב-12 באוקטובר 2023, בעקבות ביקורת על כך שבימים שלאחר מתקפת הפתע על ישראל, משרד ההסברה, שעמדה בראשו, לא ביצע ראיונות לתקשורת הזרה[10][11]. וכן מכיוון שראש הממשלה הקים פורום מסבירנים חלופי למשרד ההסברה, שדיסטל-אטבריאן לא נכללה בו, הודיעה דיסטל-אטבריאן על התפטרותה מהממשלה וחזרתה לכנסת[12].ימים אחדים לאחר התפטרותה החליטה הממשלה על סגירת המשרד והעברת תקציבו, בסך 23.8 מיליון ש"ח, למנהלת שיקום יישובי הנגב המערבי כפי בקשתה.[13]. באמצע נובמבר 2023 הודיעה שהתפטרותה הייתה לאחר הוראה מלשכת ראש הממשלה שלמרות היותה שרת ההסברה, אסור לה להתראיין בחו"ל או בארץ או לייצר סרטוני הסברה מלבד פרסומות בטלוויזיה.[14]

דעותיה הציבוריות עריכה

בכתיבתה ובהופעותיה התקשורתיות הביעה עמדות ימניות ותקפה את תרבות ה"תקינות פוליטית" ואת מדיניות השמאל הציוני[15]. בין השאר האשימה את ארגוני הנשים ואת הפמיניסטיות בכך שהם מתעלמים מתקיפות מיניות ומעשי אונס כאשר המבצעים הם בני מיעוטים או מסתננים מאפריקה ומנסים למנוע מנושאים אלה לעלות לסדר היום הציבורי[16].

בשנת 2019 כתבה "צריך לומר זאת ביושר – נתניהו רוצה את החמאס על הרגליים והוא מוכן לשלם על כך מחיר כמעט בלתי נתפס – חצי מדינה משותקת, ילדים והורים בפוסט-טראומה, בתים מופצצים, אנשים נהרגים"[17][18]. בהמשך הפכה לתומכת מובהקת של בנימין נתניהו ומביעה אמון מלא בחפותו ובמדיניותו[19][20][21][22]. ב-16 בנובמבר 2023 אמרה כי הוא שבר אותי, הוא לא המלאך שפעם הערכתי. וכי למרות שאין כשיר ממנו לנהל את מלחמת חרבות ברזל[23], היא כל חייה תכעס עליו[24].

ב-2021 שיתפה סרטון מזויף שרמז כי נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, נרדם בעת פגישה עם ראש הממשלה, נפתלי בנט. גורמים פוליטיים ועיתונאים שנכחו בפגישה טענו כי ביידן לא נרדם וכי הסרטון ערוך.[25]

ב-7 בפברואר 2023, על רקע ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית, טענה דיסטל-אטבריאן בראיון לגלי צה"ל כי גורמים אנטישמיים ומדינות זרות כמו גרמניה ואיראן מממנים את ההפגנות[26]. שגריר גרמניה בישראל, שטפן זייברט, הביע אכזבה מטענה זו עקב כריכה במשפט אחד של גרמניה, מדינה דמוקרטית העוזרת לישראל, ושל איראן, שהיא מדינה טוטליטרית המאיימת להשמיד את ישראל[27]. ב-31 בדצמבר 2023 בראיון ערוץ 13 האשימה את עצמה ביצירת שסע ופילוג, ואמרה כי הייתה חלק מהאנשים מהפוליטיקה ומהתקשורת שגרמו למדינה להיחלש, מה שלדבריה הוביל לטבח במתקפת הפתע על ישראל[28].

ספריה עריכה

  • בשנת 2009 יצא לאור ספרה הראשון, "ואם היו אומרים לך", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר. הספר מבוסס על מציאות חייה כאם לבן המתמודד עם הפרעות התפתחות ואוטיזם. הספר זכה בתמיכת מפעל הפיס "בהוצאה לאור של ספרים בעלי ערך ספרותי"[29].
  • בשנת 2014 יצא לאור ספרה השני, "טווס בחדר מדרגות", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן. הספר נכלל ברשימה הקצרה של המועמדים לפרס ספיר לספרות לאותה שנה[30].

תביעות עריכה

בינואר 2020, במסגרת הסכם פשרה בתביעת דיבה שהגיש מני נפתלי נגד דיסטל-אטבריאן בגין התבטאותה בראיון שערכה איתו בתחנה, הסכימה תחנת הרדיו גלי צה"ל לשלם לנפתלי פיצוי של 16 אלף ש"ח[31].

בינואר 2022 נפסק, במסגרת הסכם פשרה בתביעה שהגישה דיסטל-אטבריאן נגד רונן צור, שעל צור לשלם לה פיצויים בסך 3,000 ש"ח, הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח והחזר אגרת בית המשפט ששולמה[32]. הליך נוסף בין השניים, של תביעות הדדיות על לשון הרע הסתיים בסגירת ההליך.[33]

חיים אישיים עריכה

דיסטל-אטבריאן גרושה ואם לשניים. בעשור השלישי של המאה ה-21, היא מתגוררת עם בן זוגה בכפר האורנים[34].

בשנת 2022 שיתפה את שיטת "החדר הסגור", שבאמצעותה טיפלה בבנה ושאותה פירטה בספרה "ואם היו אומרים לך", זאת על סמך מחקר עצמי שקיימה, ועל סמך הניסיון שלה עם בנה. לדבריה, אוטיזם הוא הימנעות מאינטראקציה חברתית, ובכך אוטיסטים "נבלעים בתוך עצמם", ויש דרכים למנוע זאת. לאחר לימוד הנושא היא הסתגרה עם הילד במשך חודשים בניסיון לרפא אותו ובסופו של טיפול אינטנסיבי גרמה לו להתחיל לתקשר עם העולם כדי לשרוד. בין השאר התבטאה לגבי הטיפול בבנה: "משכתי אותו מהשיער והוצאתי אותו, לא נתתי לו לאכול ולא נתתי לו לשתות, לא נתתי לו כלום. הוא הכריח את עצמו ללמוד לדבר כדי לשרוד". דבריה עוררו ביקורת גם אצל גורמים רשמיים.[דרוש מקור] אלו"ט - אגודה לאומית לילדים ובוגרים עם אוטיזם מסרה כי אוטיזם היא לקות מורכבת, וכי יש אנשים בעלי רמות תפקוד שונות[35].

קישורים חיצוניים עריכה

מכּתביה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מכתב פתוח לפרופסור יורם יובל, בעמוד הפייסבוק של מאוחדים להצלת ישראל, 2 ביוני 2019
  2. ^ רונית רוקאס, אחותי, לי זה עולה יותר, באתר הארץ, 17 במאי 2006
  3. ^ גיא עזרא, ‏הצוות החדש של אראל סג"ל בגלי צה"ל, באתר "סרוגים", 27 במרץ 2016
  4. ^ איתי שטרן, גלית דיסטל-אטבריאן תזומן לבירור: כתבה נאומים למירי רגב בזמן עבודתה בכאן, באתר הארץ, 22 בינואר 2018
  5. ^ איתמר ב"ז, אם זכרוני אינו מטעני, באתר העין השביעית, 6 באוקטובר 2019
  6. ^ ארכיון כותב: גלית דיסטל-אטבריאן, באתר מידה
  7. ^ מורן אזולאי, שעות לסגירת הרשימות: גלית דיסטל-אטבריאן שוריינה במקום ה-10 בליכוד, באתר ynet, 4 בפברואר 2021
  8. ^ נינה פוקס, רב רפורמי, מייסד "השולמנים" וסופרת: הח"כים החדשים, באתר ynet, 25 במרץ 2021
  9. ^ בנצי רובין, ‏תגובת נגד: הליכוד מתכנן מטה הסברה לרפורמה המשפטית, באתר "סרוגים", 16 בינואר 2023
  10. ^ איתמר אייכנר, אפס ראיונות לתקשורת הזרה, ופורום מסבירנים בלעדיה: לאן נעלמה דיסטל?, באתר ynet, 11 באוקטובר 2023
  11. ^ עמליה דואק ועופר חדד, ‏השרה דיסטל אטבריאן הגיעה לאולפן לראשונה מפרוץ המלחמה, אתר המשרד הציג "הודעת שגיאה", באתר ‏מאקו‏, 10 באוקטובר 2023
  12. ^ יוני גבאי, ‏שרת ההסברה גלית דיסטל הודיעה על התפטרותה מתפקידה, באתר כיכר השבת, 12 באוקטובר 2023
  13. ^ איתמר אייכנר, אחרי התפטרות דיסטל: משרד ההסברה נסגר ותקציבו הועבר למנהלת העוטף, באתר ynet, 22 באוקטובר 2023
  14. ^ דיסטל לאחר הסערה שחוללה: "כל חיי אכעס על נתניהו, אחרי המלחמה אפתח הכל" | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il, ‏2023-11-17
  15. ^   כאן - גלית דיסטל אטבריאן - התסכול של הגבר הלבן הפריווילגי הוא הבוננזה של דונלד טראמפ, ערוץ היוטיוב של תאגיד השידור הישראלי.
  16. ^ גלית דיסטל אטבריאן, האונס בראשל"צ: פתאום הח"כיות מהשמאל החליטו לשתוק, באתר nrg‏, 9 באוגוסט 2015
  17. ^ איתמר ב״ז, "צריך לומר זאת ביושר – נתניהו רוצה את החמאס על הרגליים", באתר "שקוף", אוקטובר 2023
  18. ^ הפוסט בו נכתבו הדברים.
  19. ^   איתי רום, תפקידה של דיסטל-אטבריאן בשירות המנהיג, באתר הארץ, 2 במרץ 2021
  20. ^ 103FM, ‏הח"כית לעתיד קוראת להפגין מול ביהמ"ש: האם הליכוד יגיע לתמוך בנתניהו?, באתר מעריב אונליין, 30 במרץ 2021
  21. ^ סרטוני הדעה של גלית דיסטל-אטבריאן, באתר יוטיוב, ערוץ כאן – תאגיד השידור הישראלי
  22. ^   ניב הדס, נתניהו הדגול, התקשורת השמאלנית ופרס ספיר: גלית דיסטל אטבריאן לא לוקחת שבויים, באתר הארץ, 21 בפברואר 2019
  23. ^ נתניהו חייב להישאר במלחמה, אין כשיר ממנו - הוא עושה עבודה פנומנלית, באתר ערוץ 14
  24. ^ דיסטל לאחר הסערה שחוללה: "כל חיי אכעס על נתניהו, אחרי המלחמה אפתח הכל" | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il, ‏2023-11-17
  25. ^ צוות המשרוקית של גלובס, ‏ביידן נרדם בפגישה עם בנט? בדיקת עובדות של רויטרס מגלה שלא, באתר גלובס, 31 באוגוסט 2021
  26. ^ קטע מוקלט מתוך דברי דיסטל-אטבריאן לתוכנית בגלי צה"ל, Zeev Peri, רשת טוויטר, 8 בפברואר 2023
  27. ^   יהונתן ליס, שגריר גרמניה: מאכזב שדיסטל אטבריאן העמידה את ידידת ישראל לצד איראן, באתר הארץ, 9 בפברואר 2023
  28. ^ ליאור קינן, "הייתי שרה חרטאבונה": גלית דיסטל-אטבריאן עושה חשבון נפש, באתר חדשות 13, 31 בדצמבר 2023
  29. ^ מועצת הפיס לתרבות ולאמנות - דו"ח פעילות 2009, הפרק "ספרים בעלי ערך ספרותי", עמ' 41
  30. ^ טווס בחדר מדרגות – מועמד רשימה קצרה, מסלול ראשי, באתר מועצת הפיס לתרבות ולאמנות
  31. ^ אורן פרסיקו, גלי-צה"ל יפצו את מני נפתלי ב-16 אלף שקל, באתר העין השביעית, 10 בינואר 2020
  32. ^ ת"א 63554-12-20 דיסטל נ' צור, ניתן ב-25 בינואר 2022;
    חיים שמואלי, מי ניצח בבימ"ש? גלית דיסטל העמידה את רונן צור על מקומו, באתר בחדרי חרדים, 26 בינואר 2022
  33. ^ https://xn----8hcborozt8bdd.xn--9dbq2a/תיק/54416-12-20 ת"א (הרצליה) 54416-12-20 צור נ' דיסטל
  34. ^ תחיה ברק, ‏כל הסתומים שזורקים עלי עגבניות, הופכים אותי לחשובה יותר, באתר ‏מאקו‏, 21 בפברואר 2019
  35. ^ ג'וש ארונסון, ‏"הניחו לבן שלי": גלית דיסטל אטבריאן סיפרה על בנה, הותקפה - והגיבה, באתר מעריב אונליין, 25 במאי 2022