גלנדה ג'קסון

גלנדה מיי ג'קסון (באנגלית: Glenda May Jackson; ‏9 במאי 1936 – 15 ביוני 2023) הייתה שחקנית קולנוע ופוליטיקאית אנגלייה מטעם מפלגת הלייבור הבריטית, זוכת שני פרסי אוסקר, שני פרסי אמי, פרס גלובוס הזהב ופרס טוני.

גלנדה ג'קסון
Glenda Jackson

גלנדה ג'קסון ב-1971
לידה	9 במאי 1936 בירקנהד, אנגליה
פטירה	15 ביוני 2023 (בגיל 87) בלקהית', הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	1957–2023 (כ־66 שנים)
מקום לימודים	האקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה (1956) בית הספר לדקדוק וסט קירבי
צאצאים	דן הודג'ס
מספר צאצאים	1
פרסים והוקרה	2 פרסי אוסקר פרס גלובוס הזהב פרס באפט"א
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

ג'קסון נולדה בבירקנהד, הסמוכה לליברפול, ולמדה בבית ספר היסודי לנערות של מחוז וסט קירבי. בגיל 16 סיימה את לימודיה בהצלחה ועבדה בבית מרקחת מקומי. בגיל 18 התקבלה לאקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה.

בשנת 1958, בהיותה בת 22, התחתנה עם רוי הודג'ס, ונולד להם בן. בני הזוג התגרשו ב-1976.

נפטרה ב- 15 ביוני 2023.

קריירה

1957–1992: קריירת משחק

ג'קסון החלה את קריירת המשחק שלה ב-1957 כשחקנית במה, במחזה "שולחנות נפרדים" של המחזאי האנגלי טרנס ראטיגן. את הופעת הקולנוע הראשונה שלה ערכה ג'קסון ב-1963 בתפקיד זעיר (ללא מתן קרדיט) בסרטו של הבמאי לינדזי אנדרסון "This Sporting Life", שהיה מועמד לפרסי אוסקר בשתי קטגוריות. לאחר מכן שיחקה ברויאל שייקספיר קומפני והופיעה במחזות ברחבי העולם במשך ארבע שנים. ג'קסון עבדה בשיתוף פעולה עם הבמאי פיטר ברוק על מספר פרויקטים, בהם המחזה "מארה/סאד" של המחזאי הגרמני פטר וייס, בו גילמה את דמותה של המתנקשת שארלוט קורדה. היא גילמה את דמותה של קורדה גם בגרסת הסרט שיצאה בשנת 1967, אף היא בבימויו של ברוק.

בשנת 1970 זכתה ג'קסון בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה בסרט הבריטי של קן ראסל "נשים אוהבות". הסרט, שמבוסס על ספרו של ד.ה. לורנס, עוסק במרובע אוהבים, ומתרחש באנגליה שלאחר מלחמת העולם הראשונה. את התפקידים הגבריים הראשיים שיחקו הכוכבים העולים של הקולנוע הבריטי אלן בייטס ואוליבר ריד, וג'ני לינדן גילמה את הצלע הנשית הרביעית. לצד שבחים לסרט ולאיכות המשחק של כוכביו, עורר הסרט מחלוקת ותשומת לב ציבורית רבה בשל קטעי העירום שבו, ובמיוחד עירום של גברים. על תפקידה ב"נשים אוהבות" קיבלה ג'קסון גם מועמדות לפרס גלובוס הזהב ולפרס באפט"א. באותה שנה שיחקה שוב בסרטו של קן ראסל, צ'ייקובסקי, בו גילמה את אנטוניה, רעייתו של המלחין הרוסי.

שנה לאחר מכן הייתה מועמדת שוב לפרס אוסקר על תפקידה בסרט "יום ראשון הארור", וזכתה בפרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי על תפקיד זה. בהמשך שנת 1971 גילמה ג'קסון את דמותה של מלכת אנגליה ואירלנד "אליזבת הראשונה", בדרמה ההיסטורית מועמדת 5 פרסי אוסקר "מרי מלכת סקוטלנד". על תפקידה בסרט קיבלה ג'קסון מועמדות לפרס גלובוס הזהב. כמו כן הופיעה באותה שנה באותו תפקיד בסדרה בריטית של ה-BBC שנקראה "Elizabeth R", ועל תפקידה בסדרה זו קיבלה ג'קסון מועמדות לפרס אמי.

בשנת 1973 זכתה ג'קסון בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר בפעם השנייה, על תפקידה בקומדיה "מגע של איכות". היא לוהקה לסרט לאחר שהשתתפה בתפקידים קומיים במופע הטלוויזיה של מורקמב ווייז והרשימה את המפיק והבמאי מלווין פרנק כבעלת יכולת קומית. בסרט גילמה ג'קסון אם גרושה המפתחת רומן עם גבר נשוי (ג'ורג' סיגל). כמו כן קיבלה על משחקה ב"מגע של איכות" את פרס גלובוס הזהב ומועמדות שלישית לפרס באפט"א.

ב-1974 שיחקה ג'קסון בתפקיד הנשי הראשי לצד מייקל קיין בסרטו של הבמאי ג'וזף לוסי, "האנגליה הרומנטית". ב-1975 קיבלה ג'קסון את המועמדות הרביעית שלה לפרס אוסקר ומועמדות רביעית לפרס גלובוס הזהב על תפקידה בסרט "הדה" שהתבסס על מחזהו של הנריק איבסן, "הדה גאבלר". ב-1976 גילמה ג'קסון את דמותה של שחקנית התיאטרון הצרפתייה ממוצא יהודי, שרה ברנאר, בסרט "שרה המדהימה". על תפקיד זה קיבלה ג'קסון מועמדות חמישית לפרס גלובוס הזהב.

את מועמדות פרס גלובוס הזהב השישית שלה קיבלה ג'קסון ב-1978 על תפקידה בסרט המבוסס על המחזה הבריטי "סטיבי". בשנת 1981 גילמה ג'קסון את דמותה של השחקנית האמריקאית זוכת פרס אוסקר פטרישה ניל. על תפקידה קיבלה ג'קסון מועמדות שנייה לפרס אמי ומועמדות שביעית לפרס גלובוס הזהב. ב-1984 קיבלה ג'קסון מועמדות פרס גלובוס הזהב שמינית על תפקידה בסדרה "שאקרוב". ב-1988 גילמה ג'קסון את דמותה של הנסיכה היהודיה משושלת בית הורדוס הרודיאס בסרט "הריקוד האחרון של שלומית".

1992–2015: קריירה פוליטית

קריירה פוליטית

מדינה
מפלגה	מפלגת הלייבור
תת-מזכיר המדינה לתחבורה 6 במאי 1997 – 29 ביולי 1999 (שנתיים ו־12 שבועות) תחת ראש הממשלה טוני בלייר → ג'ון בווויס קית' היל ←
חברת בית הנבחרים הבריטי 9 באפריל 1992 – 30 במרץ 2015 (23 שנים)

ג'קסון פרשה מתחום המשחק ב-1992 כדי להיבחר לבית הנבחרים הבריטי במהלך הבחירות שהיו אז בממלכה. היא התמודדה כנציגת מפלגת הלייבור במחוז הבחירה של המפסטד והייגייט שבצפון לונדון, וניצחה כשזכתה ב-45.1% מהקולות. בבחירות 1997 ניצחה שנית וזכתה ב-57.4% מהקולות, ומונתה ל"שרה זוטרה" (junior minister) בממשלה שהקים טוני בלייר, בתפקיד הממונה על תחום התחבורה הציבורית של העיר לונדון. גם בבחירות ב-2001 ניצחה ג'קסון במחוז הבחירה (46.9%) ובבחירות הכלליות של 2005 קיבלה ג'קסון 38.3% מקולות הבוחרים שהספיקו לה כדי לנצח במחוז הבחירה ולשמור על מושבה בבית הנבחרים.

במהלך שנותיה כפוליטיקאית הרבתה ג'קסון, שזוהתה עם האגף השמאלי של מפלגת הלייבור, לבקר את בלייר ואף לקרוא להתפטרותו, עקב הצבת חיילים בריטיים בעיראק. בסוף 2006 הייתה ג'קסון אחת מ-12 חברי מפלגת הלייבור שחברו למפלגות הלאומיות של סקוטלנד וזו של וויילס, בקריאה לחקור את המעורבות הבריטית במלחמה בעיראק.

ג'קסון הצליחה להיבחר גם בבחירות שנערכו ב-2010, כשגברה על מועמד המפלגה השמרנית באזור הבחירה שלה בהפרש של 42 קולות בלבד. היא הודיעה לאחר מכן כי לא תתמודד בבחירות שתוכננו ל-2015 בשל גילה, קרוב ל-80 באותה עת.

2015–2021: חזרה למשחק

ב-2015, לאחר פרישתה מהפוליטיקה, חזרה ג'קסון לתחום המשחק לאחר 23 שנות היעדרות. היא גילמה את דייד, מנהיגה עתיקה, בסדרה של ארבעה מחזות רדיו בשם "דם, סקס וכסף" המבוססת על סדרת נובלות מאת אמיל זולא. היא חזרה לבמה בסוף 2016 כשכיכבה בתפקיד המלך ליר במחזהו של ויליאם שייקספיר בתיאטרון האולד ויק בלונדון, בהפקה שרצה מה-25 באוקטובר ועד ה-3 בדצמבר 2016. ג'קסון הייתה מועמדת לפרס אוליבייה לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה במחזה.

ב-2018 חזרה לברודוויי בהפקה מחודשת של המחזה שלוש נשים גבוהות מאת אדוארד אלבי, בתפקיד א'; על תפקידה זכתה ג'קסון בפרס טוני כשחקנית הטובה ביותר במחזה. באפריל 2019 חזרה ג'קסון לתפקיד המלך ליר בהפקה מחודשת בברודוויי בבימויו של סם גולד.

ב-2019, לאחר שנעדרה 27 שנים מהתיאטרון, חזרה ג'קסון לדרמה טלוויזיונית וגילמה קשישה הנאבקת בדמנציה, בסרט "אליזבת נעדרת", בערוץ BBC One, המבוססת על נובלה בשם זה מאת אמה הילי. על תפקידה זכתה ג'קסון בפרס באפט"א ובפרס אמי הבין-לאומי לשנת 2020.

פילמוגרפיה

• This Sporting Life‏ (1963)
• מארה/סאד (1967)
• נשים אוהבות (1969)
• צ'ייקובסקי (1970)
• יום ראשון הארור (1971)
• החבר (1971)
• מרי מלכת הסקוטים (1971)
• ההד המשולש (1972)
• מגע של איכות (1973)
• הגברות (1974)
• האנגלית הרומנטית (1974)
• הדה (1975)
• שרה המדהימה (1976)
• סטיבי (1978)
• אבודים ונמצאים (1979)
• משחקי ריגול (1980)
• בריאות (1980)
• שובו של חייל (1982)
• יומן צב (1985)
• מאחורי הטיפול (1987)
• עסקים כרגיל (1987)
• הריקוד האחרון של שלומית (1988)
• הקשת (1989)
• מלכת הרוח (1989)
• יום האם‏ (2021)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גלנדה ג'קסון בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של גלנדה ג'קסון (באנגלית)
• גלנדה ג'קסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• גלנדה ג'קסון, באתר AllMovie (באנגלית)
• גלנדה ג'קסון, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• גלנדה ג'קסון, באתר Metacritic (באנגלית)
• גלנדה ג'קסון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• גלנדה ג'קסון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• גלנדה ג'קסון, באתר Discogs (באנגלית)
• גלנדה ג'קסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

גלנדה ג'קסון - פרסים