גלנדה ג'קסון

גלנדה מיי ג'קסון (באנגלית: Glenda May Jackson; נולדה ב-9 במאי 1936) היא שחקנית קולנוע ופוליטיקאית אנגלייה לשעבר מטעם מפלגת הלייבור הבריטית, זוכת שני פרסי אוסקר, שני פרסי אמי, פרס גלובוס הזהב ופרס טוני.

גלנדה ג'קסון
Glenda Jackson

גלנדה ג'קסון ב-1971
לידה	9 במאי 1936 (בת 86) בירקנהד, אנגליה
מדינה	הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	1963–הווה (כ־60 שנה)
מקום לימודים	האקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה (1956) בית הספר לדקדוק וסט קירבי
צאצאים	דן הודג'ס
פרסים והוקרה	2 פרסי אוסקר פרס גלובוס הזהב פרס באפט"א
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

ג'קסון נולדה בבירקנהד הסמוכה לליברפול ולמדה בבית ספר היסודי לנערות של מחוז וסט קירבי. בגיל 16 סיימה ג'קסון את לימודיה בהצלחה ועבדה בבית מרקחת מקומי. בגיל 18 התקבלה לאקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה.

בשנת 1958 בהיותה בת 22, התחתנה ג'קסון עם רוי הודג'ס ונולד להם בן. הזוג התגרש ב-1976.

קריירה

1957-1992: קריירת משחק

ג'קסון החלה את קריירת המשחק שלה ב-1957 כשחקנית במה, במחזה "שולחנות נפרדים" של המחזאי האנגלי המפורסם טרנס ראטיגן. את הופעת הקולנוע הראשונה שלה ערכה ג'קסון ב-1963 בתפקיד זעיר (ללא מזכה) בסרטו של הבמאי לינדזי אנדרסון, "This Sporting Life" שהיה מועמד לפרסי אוסקר בשתי קטגוריות. לאחר מכן שיחקה ברויאל שייקספיר קומפני והופיעה במחזות ברחבי העולם במשך ארבע שנים. ג'קסון עבדה בשיתוף פעולה עם הבמאי פיטר ברוק על מספר פרויקטים, ביניהם המחזה "מארה/סאד" של המחזאי הגרמני, פטר וייס, בו גילמה את דמותה של המתנקשת שארלוט קורדה. ג'קסון גילמה את דמותה של קורדה גם בגרסת הסרט שיצאה בשנת 1967, אף היא בבימויו של ברוק.

בשנת 1970 זכתה ג'קסון בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה בסרט הבריטי של קן ראסל "נשים אוהבות". הסרט שהתבסס על ספרו של ד.ה. לורנס, עוסק במרובע אוהבים המתרחש באנגליה שלאחר מלחמת העולם הראשונה. את התפקידים הגבריים הראשיים שיחקו הכוכבים העולים של הקולנוע הבריטי אלן בייטס ואוליבר ריד וג'ני לינדן גילמה את הצלע הנשית הרביעית. בצד תשבחות הביקורת לסרט ולאיכות המשחק של כוכביו, עורר הסרט מחלוקת ותשומת לב ציבורית רבה בשל קטעי העירום שבו ובמיוחד אלו הגבריים. על תפקידה ב"נשים אוהבות" קיבלה ג'קסון גם מועמדות לפרס גלובוס הזהב ולפרס באפט"א. באותה שנה שיחקה שוב בסרטו של קן ראסל, צ'ייקובסקי, בו גילמה את אנטוניה, רעייתו של המלחין הרוסי.

שנה לאחר מכן קיבלה ג'קסון מועמדות שנייה לפרס אוסקר על תפקידה בסרט "יום ראשון הארור", על אותו תפקיד זכתה ג'קסון בפרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי. בהמשך שנת 1971 גילמה ג'קסון את דמותה של מלכת אנגליה ואירלנד "אליזבת הראשונה", בדרמה ההיסטורית מועמדת 5 פרסי אוסקר "מרי מלכת סקוטלנד". על תפקידה בסרט קיבלה ג'קסון מועמדות לפרס גלובוס הזהב. כמו כן באותה שנה, הופיעה ג'קסון באותו תפקיד הפעם בסדרה בריטית של ה-BBC שנקראה "Elizabeth R", על תפקידה בסדרה קיבלה ג'קסון מועמדות לפרס אמי.

בשנת 1973 זכתה ג'קסון בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר בפעם השנייה, על תפקידה בקומדיה "מגע של איכות". היא לוהקה לסרט לאחר שהשתתפה בתפקידים קומיים במופע הטלוויזיה של מורקמב ווייז והרשימה את המפיק והבמאי מלווין פרנק כבעלת יכולת קומית. בסרט גילמה ג'קסון אם גרושה המפתחת רומן עם גבר נשוי שאת דמותו גילם ג'ורג' סיגל. כמו כן קיבלה על משחקה ב"מגע של איכות" את פרס גלובוס הזהב ומועמדות שלישית לפרס באפט"א.

ב-1974 שיחקה ג'קסון בתפקיד הנשי הראשי מול מייקל קיין בסרטו של הבמאי ג'וזף לוסי, "האנגליה הרומנטית". ב-1975 קיבלה ג'קסון את המועמדות הרביעית שלה לפרס אוסקר ומועמדות רביעית לפרס גלובוס הזהב על תפקידה בסרט "הדה" שהתבסס על מחזהו של הנריק איבסן, "הדה גאבלר". ב-1976 גילמה ג'קסון את דמותה של שחקנית התיאטרון הצרפתייה ממוצא יהודי, שרה ברנאר, בסרט "שרה המדהימה". על תפקיד זה קיבלה ג'קסון מועמדות חמישית לפרס גלובוס הזהב.

את מועמדות פרס גלובוס הזהב השישית שלה קיבלה ג'קסון ב-1978 על תפקידה בסרט המבוסס על המחזה הבריטי "סטיבי". בשנת 1981 גילמה ג'קסון את דמותה של השחקנית האמריקאית זוכת פרס אוסקר פטרישה ניל. על תפקידה קיבלה ג'קסון מועמדות שנייה לפרס אמי ומועמדות שביעית לפרס גלובוס הזהב. ב-1984 קיבלה ג'קסון מועמדות פרס גלובוס הזהב שמינית על תפקידה בסדרה "שאקרוב". ב-1988 גילמה ג'קסון את דמותה של הנסיכה היהודיה משושלת בית הורדוס הרודיאס בסרט "הריקוד האחרון של שלומית".

1992-2015: קריירה פוליטית

ג'קסון פרשה מתחום המשחק בשנת 1992 במטרה להיבחר לבית הנבחרים הבריטי במהלך הבחירות שהיו באותה שנה בממלכה. היא התמודדה כנציגת מפלגת הלייבור במחוז הבחירה של המפסטד והייגייט שבצפון לונדון וניצחה כשזכתה ב-45.1% מהקולות. בבחירות של 1997 ניצחה שנית כשגרפה 57.4% מהקולות ומונתה, בעקבות הבחירות, ל-junior minister בממשלה שהקים טוני בלייר כממונה על תחום התחבורה הציבורית באזור לונדון. גם בבחירות ב-2001 ניצחה ג'קסון במחוז הבחירה (46.9%) ובבחירות הכלליות של שנת 2005 קיבלה ג'קסון 38.3% מציבור הבוחרים שהספיקו לה לנצח במחוז הבחירה ולהישאר בבית הנבחרים.

במהלך שנותייה כפוליטיקאית הרבתה ג'קסון, שמזוהה עם האגף השמאלי של מפלגת הלייבור, לבקר את בלייר ואף קראה להתפטרותו עקב הצבת חיילים בריטים בעיראק. בסוף שנת 2006 הייתה ג'קסון אחת מ-12 חברי מפלגת הלייבור שחברו למפלגות הלאומיות של סקוטלנד וויילס בקריאה לקיים חקירה אודות המעורבות הבריטית במלחמה בעיראק.

ג'קסון הצליחה להיבחר גם בבחירות שנערכו ב-2010. היא גברה על מועמד המפלגה השמרנית באזור הבחירה שלה בהפרש של 42 קולות בלבד. היא הודיעה לאחר מכן כי לא תתמודד בבחירות שהתקיימו ב-2015 בשל גילה, קרוב ל-80 באותה עת.

2015-היום: חזרה למשחק

בשנת 2015, לאחר פרישתה מהפוליטיקה, חזרה ג'קסון לתחום המשחק לאחר 23 שנות היעדרות. היא גילמה את התפקיד של דייד, מנהיגה עתיקה, בסדרה של ארבעה מחזות רדיו בשם דם, סקס וכסף המבוססת על סדרת נובלות מאת אמיל זולא. היא חזרה לבמה בסוף 2016 כשכיכבה בתפקיד המלך ליר במחזהו של שייקספיר בתיאטרון ה-Old Vic בלונדון, בהפקה שרצה מ-25 באוקטובר ועד 3 בדצמבר 2016. ג'קסון הייתה מועמדת לפרס אוליבייה לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה.

בשנת 2018 חזרה ג'קסון לברודוויי בהפקה המחודשת של המחזה שלוש נשים גבוהות מאת אדוארד אלבי, בתפקיד א'. על תפקידה זכתה ג'קסון בפרס טוני לשחקנית הטובה ביותר במחזה. באפריל 2019 חזרה ג'קסון לתפקיד המלך ליר בהפקה מחודשת בברודוויי בבימויו של סם גולד.

בשנת 2019 לאחר היעדרות של 27 שנים חזרה ג'קסון לדרמה הטלוויזיונית וגילמה קשישה אשר נאבקת בדמנציה בסרט אליזבת נעדרת של ערוץ BBC One, המבוססת על נובלה באותו שם מאת אמה הילי. על תפקידה זכתה ג'קסון בפרס באפט"א ובפרס אמי הבין-לאומי לשנת 2020.

פילמוגרפיה

• This Sporting Life‏ (1963)
• מארה/סאד (1967)
• נשים אוהבות (1969)
• צ'ייקובסקי (1970)
• יום ראשון הארור (1971)
• החבר (1971)
• מרי מלכת הסקוטים (1971)
• ההד המשולש (1972)
• מגע של איכות (1973)
• הגברות (1974)
• האנגלית הרומנטית (1974)
• הדה (1975)
• שרה המדהימה (1976)
• סטיבי (1978)
• אבודים ונמצאים (1979)
• משחקי ריגול (1980)
• בריאות (1980)
• שובו של חייל (1982)
• יומן צב (1985)
• מאחורי הטיפול (1987)
• עסקים כרגיל (1987)
• הריקוד האחרון של שלומית (1988)
• הקשת (1989)
• מלכת הרוח (1989)
• יום האם‏ (2021)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גלנדה ג'קסון בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של גלנדה ג'קסון (באנגלית)
• גלנדה ג'קסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• גלנדה ג'קסון, באתר AllMovie (באנגלית)
• גלנדה ג'קסון, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• גלנדה ג'קסון, באתר Metacritic (באנגלית)
• גלנדה ג'קסון, במסד הנתונים הקולנועיים Kinopoisk.ru (ברוסית)
• גלנדה ג'קסון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• גלנדה ג'קסון, באתר Discogs (באנגלית)
• גלנדה ג'קסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

גלנדה ג'קסון - פרסים