גלעד אפרת

אמן ישראלי

גלעד אפרת (נולד ב-1969) הוא צייר ישראלי ופרופסור בבית הספר לאמנות רב-תחומית בשנקר.

גלעד אפרת
גלעד אפרת
גלעד אפרת
לידה 1969 (בן 53 בערך)
באר שבע
מקום לימודים

בצלאל אקדמיה לעיצוב ואמנות, ירושלים

האוניברסיטה העברית, ירושלים
תקופת הפעילות 1996–הווה (כ־26 שנים)
תחום יצירה ציור

ביוגרפיהעריכה

גלעד אפרת נולד בבאר שבע. ב-1995 סיים את התואר הראשון באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים. ב-1997 הציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריה הקיבוץ בתל אביב ומאז השתתף במספר רב של תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות במוזיאונים וגלריות ברחבי העולם. ב-2003 סיים את התואר השני המשותף לאוניברסיטה העברית בירושלים ולאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, וב-2004 נבחר ל "Core", תוכנית שהייה הכוללת מלגת חיים ועבודה לשנתיים במסגרת המוזיאון לאמנויות יפות (MFAH) בעיר יוסטון, טקסס.

החל מ-2008 משמש גלעד כמרצה בכיר בבית הספר לאמנות רב-תחומית במכללת שנקר ברמת גן, וב-2018 קיבל תואר פרופסור על ידי המועצה להשכלה גבוהה. בעבר לימד באוניברסיטת רייס בעיר יוסטון, טקסס, ובמחלקה לאמנות בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב.

יצירתועריכה

עבודותיו של אפרת עוסקות בעיקר בשאלות של שפת הציור ובייצוג נוף כמרחב גאופוליטי שהזהות והתודעה מכוננות באמצעותו. שיטת הציור שפיתח מבוססת על כיסוי הבד בשכבות צבע וחשיפת הדימוי באמצעות מחיקת הצבע. ההסתרה והגילוי מייצרים אצלו שפה דיאלקטית שבודקת את יחסי הציור והצילום, פני השטח ורבדיו העמוקים, המפורק והמורכב.[1]

יצירותיו עוברות לסירוגין בין "הפיגורטיבי" ל"מופשט" בין נופים לדיוקנאות, ומציגות תפיסות ציוריות על תולדות הזמן והזיכרון: בין אתרים ארכאולוגיים לחורבות ערים אירופאיות, מהמרחבים הצחיחים של עיר הולדתו באר שבע אל מדבריות המאדים ובקעות הירח, מדיוקן עצמי אל דיוקנאותיהם של קופים. כך הופך הבד שלו לתל שכבות של עדויות ומחיקות, גלעד לביוגרפיה אישית ולהיסטוריות מקומיות.

מתחילת דרכו האמנותית, בשנות ה-90, עסק גלעד אפרת במורכבותו ההיסטורית והפוליטית של הנוף כשהוא מפתח דרך ציור ייחודית לו. באמצעות שיטת עבודה המבוססת על ניגוב שכבות צבע – הוא בוחן באורח עקבי מערכות של יחסים הדדיים בין ציור וצילום, תמונת נוף ותמונת עולם ומתמקד בשאלות של תודעה – אוניברסלית וגם מקומית מאוד.[2]

בתקופת לימודיו של אפרת התקיים דיון תמידי סביב השאלה מהו אמן ישראלי. העיסוק בשאלה זו הוביל את אפרת בציורים הראשונים לצייר אתרים ארכאולוגים ישראליים מתוך הרצון לייצג את המקום של האמן והזהות והיחס למקום.

אתרי הארכאולוגיה אותם צייר אפרת בתחילת דרכו, על פי תצלומי אוויר שלהם, נעשו בטכניקה ייחודית של גריעה וחשיפה, דבר המזכיר את תהליך פיתוח הצילומים בחדרי חושך. עבודת הגריעה הזו, והשימוש בגריד, מייצר גילוי של הדימוי מתוך החושך וחשיפתו לאור, עבודה שהיא כמעט חפירה ארכאולוגית וחשיפת ממצאים. בעבודתו מתייחס אפרת למיתוס בדבר ישות כנענית/יהודית שחייתה בארץ ישראל לפני 3000–6000 שנה, בשימוש בארכאולוגיה כאקט של סימון טריטוריה ובניית שייכות והגדרת זהות, כמו גם המקום שניתן למיתוס זה והשימוש בו בבניית האתוס של מדינת ישראל מתוך המגמה לחבר את הישראלי החדש למקום. [3]

בהמשך דרכו עבר אפרת לצייר נופי ערים חרבות, ביצות, עצי אשלים, נופי ירח ומאדים. גם כשצייר את פני השטח של הירח – התייחס אליו כאל מקום פרוזאי שהזמן בו עצר מלכת מקום שמגלם השאיפה האנתרופית לחזור לקרום, למקום שבו הכל מאוחד ולא נפרד. הציורים שצייר את נופי מאדים מתמקדים ברעיון שהמקום מעולם לא נחשף לנוכחות אנושית על אף שהוא נראה כמו מקום קרוב, והדימויים היחידים שהגיעו משם היו של מכלי רכב רובוטיים.

בתקופה שהתגורר אפרת בטקסס, החל לצייר קופים בגן החיות של יוסטון. הציורים האלה מהווים נקודה יוצאת דופן במארג יצירותיו של אפרת. אותם קופים, במסגרת מבצע לגיוס כספים לטובת גן החיות קיבלו כלי ציור וציירו ציורים מופשטים, על מנת שאלו ימכרו במכירה פומבית. בהשראת הקופים החל אפרת לנטוש את הציור המתבסס על המציאות הנראית או על דימוי שלה, ופנה אל המופשט המוחלט ואל העיסוק בצבע, בכתם, בקו וביחסים הפנימיים בתוך הציור. [4]

אפרת יצר דיוקנאות מפורטים של הקופים שחוללו את התפנית ביצירתו, ואלו הוצגו במוזיאון ישראל ב-2019 כמו גם בתערוכה "נוף קוף" במשכן לאומנויות עין חרוד ב-2010.

בנוסף לטכניקות הציור, אפרת תמיד עסק בעבודתו הציורית בצילומים, וגם בעבודותיו המופשטות ביותר הוא לא נפרד מההתייחסות לצילום ובמקרים רבים מבליט את הניגודיות המוחלטת שבין הצילום המדויק והראשוני ולציור המופשט והמעובד.

ציוריו המופשטים של אפרת מורכבים ממריחות צבע בתנועות גדולות, אך עם זיכרון של דימוי. הדימוי עוד לא אבד לגמרי, ומשתלב במופשטות של יצירותיו. השוני בין הציורים המופשטים הוא בחירת הדימויים ההתחלתיים, אך אופן הציור נשאר דומה גם עם ההליכה אל עבר המופשט.[1]

ב-2019 הציג אפרת תערוכת יחיד ראשונה במוזיאון ישראל. התערוכה הציגה מנעד עבודות גדול מאוד שנפרש על פני למעלה מ-20 שנות יצירה. השאיפה הייתה ליצור תערוכה שתעביר חוויה של אירוע שלם, ולא כאסופת עבודות על פני ציר כרונולוגי המתאר את השתנות עבודתו של האמן עם הזמן. בתערוכה זאת ביקש אפרת להציף שאלות על מהו ציור, שאלות הקשורות בתהליך היצירה, והטווח בין ציור תלוי דימוי להפשטה. הרצון שצופים שיגיעו לראות את התערוכה, ישאלו את עצמם שאלות גדולות שקשורות למדיום, המדיום העתיק ביותר בעולם - הציור. התערוכה עסקה בנוסף ביחסי הגומלין בין ציור "פיגורטיווי" המבוסס על תצלום ובין ציור "מופשט".

בסדרת הציורים של אפרת "אנסאר" שנעשו על פי תצלומים של הצלם רועי קופר בין השנים 2004–2011, מוחק אפרת את הסביבה המדברית, שבה ממוקם כלא "אנסאר 3" שידוע גם כ"קציעות" בנגב (הכלא נקרא על שם מתקן כליאה בשם זהה שבנתה ישראל בדרום לבנון), ומשאיר את מבנה המתקן. בסדרה ישנם 12 ציורים שנעשו על פי נגטיבים שקופר לא פיתח. המתקן בנוי על סוללות עפר עם חומות, וזהו מתקן הכליאה הגדול בישראל. הכלא נבנה בתקופת האינתיפאדה הראשונה בשנת 1988, והוא שימש בו למעצר וחקירת עצירים פלסטינים. המתקן היה מלא בתקופת האינתיפאדות הראשונה והשנייה ונטוש לגמרי בתקופה ביניהן, אז צולמו התמונות של רועי קופר. אפרת ניקה אינפורמציה מהתמונות - והשאיר רק את החומות והגדרות, ועל ידי כך יצר מרחב סוריאליסטי שמתנתק מזמן ההווה. אפרת מראה בעבודתו טרנספורמציה של הדימוי למשהו אחר, בקשר ישיר למרחב הפוליטי ישראלי ושינוי בהתאם לאותם שינויים פוליטיים. את הציורים יצר בשיטה האופיינית לו, יצירת שכבות של צבע וניגובם ומריחתם על מנת לייצר דימוי.[5]

תערוכות יחידעריכה

  • 1995 "מורשה-מוסררה" (מיצב), הגלריה של המרכז לאמנות מורשה, ירושלים; אוצר: אלכס קרמר
  • 1997 "היסטוריה וכליון בנוף הישראלי", הקיבוץ, גלריה לאמנות, תל אביב-יפו
  • 1998 "פני השטח", מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית; אוצרת: דליה לוין
  • 1998 "The Reminiscence of the Desirable", גלריה נורת, קופנהגן
  • 2000 "ציורים חדשים", נגה גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב-יפו
  • 2001 "עיר I" (עם אתי אברג'יל), הגלריה לאמנות עכשווית, קיבוץ נחשון; אוצרת: יעל קיני
  • 2002 "דיוקנאות", הגלריה של מכון אורנים לאמנות, קריית-טבעון; אוצרים: דוד וקשטיין ותלמידיו
  • 2004 "No Man's Land", גלריה אורדריאה לאמנות עכשווית, רומא, איטליה
  • 2004 "Archeological Site"' כנסיית אוגוסטינוס הקדוש, איירפורט, גרמניה
  • 2004 "2004", נגה גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב-יפו
  • 2006 "ציורים חדשים", גלריה אינמן, יוסטון, טקסס
  • 2008 "Common Place", גלריה אורדריאה לאמנות עכשווית, רומא, איטליה
  • 2008 "Common Space", גלריה אינמן, יוסטון, טקסס, ארצות-הברית
  • 2012 "טרמיטים", גלריה דן לאמנות עכשווית, תל אביב
  • 2010 "נוף קוף", משכן לאמנות, עין-חרוד; אוצרת: גליה בר אור
  • 2012 "Negev", גלריה אינמן, יוסטון, טקסס, ארצות-הברית
  • 2015 "Sandwalk", גלריה אינמן, יוסטון, טקסס
  • 2015 "Recent Works"(עם מייקל ג'ונס מקיין), פרויקט מיוחד, יריד Untitled, מיאמי, פלורידה
  • 2016 "גלעד אפרת: ציורים, 2016-2014", הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, תל אביב. אוצרת: אירית טל
  • 2017 "Resurface", גלריה אינמן, יוסטון, טקסס
  • 2019 "רטוב על רטוב", גלריה גורדון, תל אביב
  • 2019 "גלעד אפרת: גוף-ציור", מוזיאון ישראל, ירושלים אוצר: אמיתי מנדלסון
  • 2020 "יום ולילה", גלריה גורדון, תל אביב

פרסיםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 גלעד אפרת | מוזיאון ישראל, ירושלים, www.imj.org.il
  2. ^ רונה טאוזינגר, בגוף ראשון, ישראל היום, 19/09/2019
  3. ^ עילי ראונר, שתיקת האסון, שתיקת הציור, שתיקת המוזיאון, ערב רב Erev Rav, ‏16/12/2019
  4. ^ נעמה ריבה, גלעד אפרת מוצא את האמן שבקוף, הארץ, ‏17/09/2019
  5. ^ אלי ערמון אזולאי, ביקור בסטודיו של גלעד אפרת: כל דימוי בא יומו, הארץ, ‏01/08/2010