גלעד אפרת

גלעד אפרת (נולד ב-1969) הוא צייר ישראלי ופרופסור בבית הספר לאמנות רב-תחומית בשנקר.

גלעד אפרת

גלעד אפרת
לידה	1969 (בן 55 בערך) באר שבע
מקום לימודים	בצלאל אקדמיה לעיצוב ואמנות, ירושלים האוניברסיטה העברית, ירושלים
תקופת הפעילות	מ-1996
תחום יצירה	ציור

ביוגרפיה

גלעד אפרת נולד בבאר שבע. ב-1995 סיים את התואר הראשון באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים. ב-1997 הציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריה הקיבוץ בתל אביב ומאז השתתף במספר רב של תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות במוזיאונים וגלריות ברחבי העולם. ב-2003 סיים את התואר השני המשותף לאוניברסיטה העברית בירושלים ולאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, וב-2004 נבחר ל "Core", תוכנית שהייה הכוללת מלגת חיים ועבודה לשנתיים במסגרת המוזיאון לאמנויות יפות (MFAH) בעיר יוסטון, טקסס.

החל מ-2008 משמש גלעד כמרצה בכיר בבית הספר לאמנות רב-תחומית במכללת שנקר ברמת גן, וב-2018 קיבל תואר פרופסור על ידי המועצה להשכלה גבוהה. בעבר לימד באוניברסיטת רייס בעיר יוסטון, טקסס, ובמחלקה לאמנות בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב.

יצירתו

עבודותיו של אפרת עוסקות בעיקר בשאלות של שפת הציור ובייצוג נוף כמרחב גאופוליטי שזהות ותודעה מכוננות באמצעותו. שיטת הציור שפיתח מבוססת על כיסוי הבד בשכבות של צבע וחשיפת נושא הדימוי באמצעות מחיקת צבע. ההסתרה והגילוי מייצרים אצלו שפה דיאלקטית שבודקת את יחסי הציור והצילום, פני השטח ורבדיו העמוקים, המפורק והמורכב.

יצירותיו עוברות לסירוגין בין הפיגורטיבי למופשט ובין נופים לדיוקנאות, ומציגות תפיסות ציוריות על תולדות הזמן והזיכרון: בין אתרים ארכאולוגיים לחורבות ערים אירופאיות, מהמרחבים הצחיחים של עיר הולדתו באר שבע אל מדבריות המאדים ובקעות הירח, מדיוקן עצמי אל דיוקנאותיהם של קופים. כך הופך הבד שלו לתל שכבות של עדויות ומחיקות, גלעד לביוגרפיה אישית ולהיסטוריה מקומית.

מתחילת דרכו האמנותית, בשנות ה-90, עסק גלעד אפרת במורכבותו ההיסטורית והפוליטית של הנוף, כשהוא מפתח דרך ציור ייחודית לו. באמצעות שיטת עבודה המבוססת על ניגוב שכבות צבע, הוא בוחן מערכות יחסים הדדיות בין ציור וצילום, תמונת נוף ותמונת עולם, ומתמקד בשאלות של תודעה אוניברסלית ותודעה מקומית.

בתקופת לימודיו של אפרת התקיים דיון תמידי סביב השאלה מהו אמן ישראלי. העיסוק בשאלה זו הוביל את אפרת בציורים הראשונים לצייר אתרים ארכאולוגים ישראליים מתוך רצון לייצג את מקומו של האמן, זהותו ואת היחס למקום.

אתרי הארכאולוגיה שצייר בתחילת דרכו, נעשו על פי תצלומי אוויר שלהם, ובטכניקה ייחודית של גריעה וחשיפה, הדומה לתהליך פיתוח צילומים בחדרי חושך. עבודת גריעה זו, והשימוש בגריד, מייצרים גילוי של הדימוי מתוך החושך וחשיפתו לאור, עבודה שדומה לחפירה ארכאולוגית ולחשיפת ממצאים. בעבודתו מתייחס אפרת למיתוס בדבר ישות כנענית-יהודית שחייתה בארץ ישראל לפני 3,000–6,000 שנה, בשימוש בארכאולוגיה כאקט של סימון טריטוריה ובניית שייכות והגדרה של זהות, כמו גם המקום שניתן למיתוס זה והשימוש בו בבניית האתוס של מדינת ישראל מתוך המגמה לחבר את הישראלי החדש למקום.

בהמשך דרכו עבר אפרת לצייר נופי ערים חרבות, ביצות, עצי אשל, נופי ירח ונופי מאדים. גם כשצייר את פני השטח של הירח התייחס אליהם כאל מקום פרוזאי שהזמן עצר בו מלכת, מקום שמגלם את השאיפה האנתרופית לחזור לקרום, למקום שבו הכול מאוחד ולא נפרד. נופי מאדים שצייר מתמקדים ברעיון שהמקום מעולם לא נחשף לנוכחות אנושית, אף שהמאדים נראה כמקום קרוב, והדימויים היחידים שהגיעו ממנו היו של מכלי רכב רובוטיים.

בתקופה שהתגורר אפרת בטקסס, החל לצייר קופים בגן החיות של יוסטון. ציורים אלה מהווים נקודה יוצאת דופן במארג יצירותיו של אפרת. אותם קופים קיבלו כלי ציור במסגרת מבצע לגיוס כספים לגן החיות, וציירו ציורים מופשטים, על מנת שאלו ימכרו במכירה פומבית. בהשראת הקופים החל אפרת לנטוש את הציור המבוסס על המציאות הנראית או על דימוי שלה, ופנה אל המופשט המוחלט ואל העיסוק בצבע, בכתם, בקו וביחסים הפנימיים בתוך הציור.

אפרת יצר דיוקנאות מפורטים של הקופים שחוללו את התפנית ביצירתו, ואלו הוצגו במוזיאון ישראל ב-2019, בתערוכה "נוף קוף" במשכן לאומנויות בעין חרוד ב-2010, ובתערוכות נוספות.

בנוסף לטכניקות הציור, עסק אפרת גם בצילומים, ובעבודותיו המופשטות ביותר לא נפרד מההתייחסות לצילום. במקרים רבים הוא מבליט את הניגוד המוחלט שבין הצילום המדויק והראשוני לבין הציור המופשט והמעובד.

ציוריו המופשטים של אפרת מורכבים ממריחות צבע בתנועות גדולות, אך עם זיכרון של דימוי. הדימוי עוד לא אבד לגמרי, ומשתלב במופשטות של יצירותיו. השוני בין הציורים המופשטים הוא בחירת הדימויים ההתחלתיים, אך אופן הציור נשאר דומה גם כשהוא מכוון אל המופשט.

ב-2019 הציג אפרת תערוכת יחיד ראשונה במוזיאון ישראל. התערוכה הציגה מנעד עבודות גדול מאוד שנפרש על פני למעלה מ-20 שנות יצירה. השאיפה הייתה ליצור תערוכה שתעביר חוויה של אירוע שלם, ולא אסופה של עבודות על פני ציר כרונולוגי המתאר את השתנות עבודתו של האמן עם הזמן. בתערוכה זו ביקש אפרת להציף שאלות על מהו ציור, שאלות הקשורות בתהליך היצירה, והטווח בין ציור תלוי דימוי להפשטה. הרצון הוא שצופים בתערוכה ישאלו את עצמם שאלות גדולות שקשורות למדיום, המדיום העתיק ביותר בעולם, הציור. התערוכה עסקה בנוסף ביחסי הגומלין בין ציור "פיגורטיבי", המבוסס על תצלום, ובין ציור "מופשט".

בסדרת הציורים של אפרת "אנסאר" שנעשתה על פי תצלומים של הצלם רועי קופר בין השנים 2004–2011, מוחק אפרת את הסביבה המדברית, שבה שוכן כלא "אנסאר 3", שידוע גם כ"קציעות" בנגב (הכלא נקרא על שם מתקן כליאה בשם זה שבנתה ישראל בדרום לבנון), ומשאיר את מבנה המתקן. בסדרה ישנם 12 ציורים שנעשו על פי נגטיבים שקופר לא פיתח. המתקן בנוי על סוללות עפר עם חומות, וזהו מתקן הכליאה הגדול ביותר בישראל. הכלא נבנה בתקופת האינתיפאדה הראשונה בשנת 1988, ושימש למעצר ולחקירת עצירים פלסטינים. המתקן היה בתפוסה מלאה בתקופת האינתיפאדות הראשונה והשנייה, ונטוש לגמרי בתקופה שביניהן, כשאז צולמו תמונותיו של רועי קופר. אפרת ניקה אינפורמציה מהתמונות, והשאיר רק את החומות והגדרות, ובכך יצר מרחב סוריאליסטי שמנותק מזמן ההווה. אפרת מראה בעבודתו טרנספורמציה של הדימוי למשהו אחר, בקשר ישיר למרחב הפוליטי ישראלי ושינוי בהתאם לאותם שינויים פוליטיים. הוא יצר את הציורים בשיטה האופיינית לו, יצירת שכבות של צבע, ניגובם ומריחתם, על מנת לייצר דימוי.

תערוכות יחיד

• 1995 "מורשה-מוסררה" (מיצב), הגלריה של המרכז לאמנות מורשה, ירושלים; אוצר: אלכס קרמר
• 1997 "היסטוריה וכליון בנוף הישראלי", הקיבוץ, גלריה לאמנות, תל אביב-יפו
• 1998 "פני השטח", מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית; אוצרת: דליה לוין
• 1998 "The Reminiscence of the Desirable", גלריה נורת, קופנהגן
• 2000 "ציורים חדשים", נגה גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב-יפו
• 2001 "עיר I" (עם אתי אברג'יל), הגלריה לאמנות עכשווית, קיבוץ נחשון; אוצרת: יעל קיני
• 2002 "דיוקנאות", הגלריה של מכון אורנים לאמנות, קריית-טבעון; אוצרים: דוד וקשטיין ותלמידיו
• 2004 "No Man's Land", גלריה אורדריאה לאמנות עכשווית, רומא, איטליה
• 2004 "Archeological Site"' כנסיית אוגוסטינוס הקדוש, איירפורט, גרמניה
• 2004 "2004", נגה גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב-יפו
• 2006 "ציורים חדשים", גלריה אינמן, יוסטון, טקסס
• 2008 "Common Place", גלריה אורדריאה לאמנות עכשווית, רומא, איטליה
• 2008 "Common Space", גלריה אינמן, יוסטון, טקסס, ארצות-הברית
• 2012 "טרמיטים", גלריה דן לאמנות עכשווית, תל אביב
• 2010 "נוף קוף", משכן לאמנות, עין-חרוד; אוצרת: גליה בר אור
• 2012 "Negev", גלריה אינמן, יוסטון, טקסס, ארצות-הברית
• 2015 "Sandwalk", גלריה אינמן, יוסטון, טקסס
• 2015 "Recent Works"(עם מייקל ג'ונס מקיין), פרויקט מיוחד, יריד Untitled, מיאמי, פלורידה
• 2016 "גלעד אפרת: ציורים, 2016-2014", הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, תל אביב. אוצרת: אירית טל
• 2017 "Resurface", גלריה אינמן, יוסטון, טקסס
• 2019 "רטוב על רטוב", גלריה גורדון, תל אביב
• 2019 "גלעד אפרת: גוף-ציור", מוזיאון ישראל, ירושלים אוצר: אמיתי מנדלסון
• 2020 "יום ולילה", גלריה גורדון, תל אביב

פרסים

• 2015 - פרס ע"ש מישל קיקואין לציור ישראלי, אוניברסיטת תל אביב
• 2012 - פרס שרת התרבות והספורט בתחום האמנות הפלסטית
• 2007 - מענק קרן פולוק-קרסנר, ניו יורק
• 2006 - מענקArtadia, קרן לאמנות ודיאלוג, ניו יורק
• 2004 - פרס ע"ש ג'נט וג'ורג' ג'אפין, קרן התרבות אמריקה - ישראל
• 2001 פרס ע"ש ריצ'מונד, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
• 1998-9 מלגת קרן שרת לציור, קרן התרבות אמריקה-ישראל
• 1997 - פרס האמן הצעיר, משרד החינוך והתרבות
• 1994 פרס להדפס ע"ש הרמן שטרוק

קישורים חיצוניים

• גלעד אפרת אתר אינטרנט
• גלעד אפרת, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• גלעד אפרת באתר סדנת ההדפס ירושלים
• Inman Gallery
• Oredaria Gallery (אורכב 22.01.2013 בארכיון Wayback Machine)
• Long Read: Gilad Efrat: Imagined Histories of an Archaic Past(הקישור אינו פעיל)
• Negev Through Gilad Efrat's Dramatic Oil Paintings
• Gilad Efrat's Images of Desolation
• עבודותיו של גלעד אפרת בבצלאל קטלוג(הקישור אינו פעיל), באתר בצלאל
• רונה טאוזינגר, "בגוף ראשון", באתר ישראל היום, 19 בספטמבר 2019