גמלא (יישוב עתיק)
גַּמְלָא הייתה עיר יהודית ברמת הגולן שחרבה במרד הגדול בסוף ימי הבית השני.
היסטוריה | |
---|---|
תקופות | תקופת בית שני |
עשוי מ | בזלת |
ננטש | המרד הגדול |
אתר ארכאולוגי | |
התגלה | 1968 |
ארכאולוגים | יצחקי גל, שמריה גוטמן |
מצב | משוקם חלקית, אתר תיירות |
גישה לציבור |
הכניסה בתשלום כביש הגישה לעיר גמלא סגור בשל בעיות בטיחות; ההגעה לעיר רגלית דרך השמורה הכניסה לעיר העתיקה נסגרת שלוש שעות לפני סגירת ההכניסה לשמורה[1] |
אתר אינטרנט | שמורת טבע גמלא, באתר רשות הטבע והגנים |
מיקום | |
מדינה | ישראל |
קואורדינטות | 32°54′10″N 35°44′26″E / 32.90277778°N 35.74055556°E |
חפירות נרחבות התקיימו בגמלא מ-1976 ועד 1991, בניהולו של הארכאולוג שמריה גוטמן. אחרי החפירות עבר האתר שיקום והוכשר לקליטת מבקרים. כיום, העיר העתיקה גמלא היא אתר תיירות חשוב בתוך שמורת הטבע גמלא. סך השטח הבנוי של העיר היה כ-180 דונם, שטח שנחשב גדול בעת העתיקה.
שמה של העיר נגזר מהשם "גמל", על שם ההר דמוי דבשת גמל עליו היא שכנה.
בקרבה נמצא אתר ארכאולוגי חורבת א-צלבה.
היסטוריה
עריכה- ערך מורחב – המצור על גמלא
העיר גמלא מוזכרת במשנה כאחת מהערים המוקפות חומה מתקופת יהושע בן נון[2] ובתוספתא מוזכר ששימשה כעיר מקלט בימי יהושע בן נון עד לכיבושה של קדש[3]. ככל הנראה, עוד קודם לכך, בתקופת הברונזה הקדומה היה במקום יישוב שחרב. המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי כבש את העיר מידי מתיוונים או מושלים הלניסטיים במאה הראשונה לפנה"ס ויישב בה יהודים, מתוך כוונה לאכלס את אזורי הסְפר של ממלכתו.
יוסף בן מתתיהו, מפקד הגליל בזמן מרד הגדול נגד הרומאים, הורה בשנת 66 לבצר את גמלא כמעוזו הראשי בגולן (קדמוניות היהודים 13:394). יוסף בן מתתיהו מתאר את הטופוגרפיה של העיר, התלויה על צלע הר תלולה ואליה מוביל רק שביל אחד (גם כיום). העיר בנויה על גבעה המוקפת מדרונות תלולים משלושה עברים, ומצד צפון מזרח היא מבוצרת בחומה שבנה יוסף. הוא מפרט לגבי המצור שהטיל אספסיאנוס שהוביל לכיבוש העיר בשנת 67 (בשלב זה יוסף בן מתתיהו היה כבר שבוי בידי הרומאים). הרומאים הרעישו את חומת העיר באיל ברזל והחלו לדחוק את מגני העיר היהודים מעלה, אולם בשלב מסוים כוח החלוץ ניתק מן הכוח המרכזי. היהודים כיתרו את הרומאים, ודחקו אותם אל הגגות (שבשל תלילות העיר היו צמודים לקרקע). הגגות קרסו תחתיהם, וחיילים רומיים רבים מצאו את מותם. בניסיון השני לכיבוש העיר הצליחו הרומאים למוטט את מגדל השמירה בעיר ולהשתלט על העיר הנצורה. ארבעת אלפים מתושבי העיר נטבחו, בעוד חמשת אלפים בחרו לקפוץ אל מותם מראש הצוק של העיר (מלחמות היהודים ד' 1-83). בסך הכול נהרגו בעיר 9,000 נפש, מתושבי גמלא ותושבי הכפרים הסמוכים שמצאו בה מחסה מפני הכוחות הרומאים הקרבים.
גילוי
עריכהמיקומה של גמלא נשכח עם השנים. עם תחילת חקירת ארץ ישראל הוצעו לזיהויו מספר אתרים שונים, בהם קלעת אל-חצן (שם מקובל כיום לזהות את סוסיתא). אתר אחר היה תל א-דרע, הנמצא בנחל רוקד, ונבדק על ידי גוסטב דלמן בשנת 1911. האתר נמצא מול הכפר ג'מליה בשטח סוריה.
בפברואר 1968, לאחר כיבוש הגולן במלחמת ששת הימים, נערך סקר אתרים ונופים בגולן ויצחקי גל נבחר על ידי משה סלע לרכז את חוליית סקר נופים ואתרים בגולן. עבודה זו הייתה חלק מפרויקט גדול שבסופו הוצעה תוכנית להתיישבות בגולן. החוליה סקרה אתרים בעלי פוטנציאל למשיכת תיירים ושמורות טבע, וכן אתרים ארכאולוגיים, ביניהם אתרים יהודיים כגון א-צלבה ועסליה. על פי נתונים בשטח, יצחקי גל הצביע על גבעת א-סלם כעל מיקומה של גמלא העתיקה. בפרט משכה את תשומת לבו העובדה שניתן לראות מאתר גמלא את הכנרת ואת היישוב מגדל המזוהה עם טריכיי, מיקום המתיישב עם תיאורו של יוסף בן מתתיהו (בעוד שהדבר בלתי אפשרי מתל א-דרע).
ב-31 מאי 1968, הם הגיעו לדיר קרוח וצפו ממנו למורד נחל דליות. גל התרשם כי מראה הגבעה שלרגליהם דומה לתיאור של גמלא שנכתב על ידי יוסף בן מתתיהו:
וגם העיר גמלא אשר מעבר לים כנרת, מול טריכי, מרדה עוד ברומאים...
כי ממעל להר גבוה מתנשא שם צוק זקוף ובתווך הוא מעלה גבנון ומשתרע במישור למעלה, ונוטה תלול לפנים ולאחור, והוא דומה בתבניתו לגמל... משתי צלעותיו וממול פניו מוקף הסלע הזה תהומות...
קטע מהיומן המתאר את הסיור הזה שנכתב באותו יום:
[אני ומשה הרטל] ירדנו אל השלוחה, חצינו את האוכף ועלינו ממנו אליה. היא חדה מאוד וצרה מאוד. השטח הקטן מאוד שלמעלה מכוסה סלעי ענק, ובקטעים הבלתי מסולעים ישנם שרידי בנייה מעטים!! ואף חרסים ביזנטיים(?)... (שנינו עדיין לא חבשנו את ספסלי האוניברסיטה). עובדה זו מחזקת במידת-מה את הרעיון שכאן הוא מקומה של גמלא (???)... גם המדרון הדרומי-מזרחי של השלוחה מכוסה חרסים רבים.
גל סיפר לגוטמן על השערתו לגבי מיקומה של גמלא, וגוטמן ארגן את משלחת החפירות של גמלא בשנת 1976 על מנת לבדוק אותה. החפירות נמשכו עד לשנת 2000.
חפירות
עריכהבשנת 1976 נערכו במקום חפירות בראשות הארכאולוג שמריה גוטמן שחשפו את שרידי החומה, מקום פריצתה על ידי הרומאים, מבנים מהעיר ותחמושת מהמצור - אבני קלע וראשי חץ. כמו כן התגלה בחפירה מטבע ברונזה ייחודי אשר הוטבע בגמלא שעליו נכתב "לגאולת ירושלים הקדושה" (במקור לגאלת ירשלם הק).
בקריאה מחודשת של המטבע מוצע שבפני המטבע כתוב "בגמלא" או ב' גמלא (גמלא שנה ב') ובגב המטבע עדיין לא ברור האם הקריאה "ירשלם הק" נכונה. עד היום התגלו סה"כ 7 מטבעות כאלו בחפירה וסה"כ 11, הן נמצאו רק בגמלא ולכן כנראה נטבעו בה. בגמלא נתגלה בית מלאכה ליציקת חפצי ברונזה ולכן סביר כי המטבעות עצמן גם נוצקו וגם נטבעו בעיר. ככל הנראה הן נוצרו למטרות תעמולה יותר מאשר לצרכים כלכליים. דגם הגביע הוא חיקוי לשקלי הכסף שנטבעו באותו זמן בירושלים. הכיתוב נעשה ברישול ולכן קשה לפיענוח.[דרוש מקור]
בחפירות התגלו גם שרידי היישוב הקדום יותר, מתקופת הברונזה, שעל שרידיו הוקם בימי בית שני בית בד ולידו מקווה טהרה נוסף שנראה שימש את עובדי בית הבד. ממצא בולט נוסף בעיר הוא בית הבד המערבי, שתקרתו נתמכה על ידי שתי קשתות גדולות, ששוחזרו.
בחפירות גמלא נחשפו גם עיר יהודית מהתקופה החשמונאית והתקופה הרומית. נתגלו בה בית כנסת, שרידים רבים של כלי מלחמה, המעידים על הקרב בין היהודים לרומאים, וכן מטבעות שנטבעו בגמלא במרד. כל אלה מחזקים את זיהויה של גמלא במקום.
צבי יבור פעל בחפירות גמלא במשך 12 שנים.
בית כנסת
עריכהבמהלך החפירות נתגלה בית הכנסת של גמלא, שמקורו כנראה בתקופה ההרודיאנית. זהו ממצא ייחודי שכן היה זה בית הכנסת הראשון מהתקופה ההרודיאנית שנתגלה - תקופה שבה עדיין היה קיים בית המקדש בירושלים. בית הכנסת המפואר עמד בסמוך לכניסה לעיר. המבנה מחולק לאולם ראשי ולסטווים על ידי ארבעה טורי עמודים בעלי כותרות מקושטות ועיטורים. טור עמודים נוסף חצה את האולם הראשי לשניים. מעניין לראות שהעמודים שניצבו בפינות האולם הם בעלי חתך בצורת לב, בדומה לבתי כנסת אחרים במרחב הגליל, כמו בית הכנסת בברעם או בכפר נחום. רצפתו של האולם המרכזי לא הייתה מרוצפת, וככל הנראה כוסתה בשטיחים או במחצלות. ליד הפינה הצפון-מערבית של האולם המרכזי מצאו החוקרים גומחה, וההערכה היא כי שימשה כארון הקודש ובה נשמרו ספרי התורה. ליד בית הכנסת נחשף מקווה טהרה. בחלק המערבי של גמלא מצאו החופרים מבנים מפוארים שהיו שייכים כנראה לשכונת עשירי העיר.
גלריה
עריכה-
המגדל העגול
-
כלי מצור רומאי משוחזר, ממוקם מתחת לחורבות העיר גמלא
-
הפירצה בחומה דרכה חדרו הרומאים, לעיר גמלא הנצורה בשנת 67.
-
מקווה ברובע החשמונאי
-
בית הכנסת העתיק של גמלא
-
בית הכנסת העתיק של גמלא
לקריאה נוספת
עריכה- שמריהו גוטמן, גמלא, עיר במרד, הוצאת משרד הביטחון 1994.
- גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- הספר "גמלא", באתר "סימניה"
- שמריהו גוטמן, גמלא: החפירות בשמונה העונות הראשונות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ה.
- שמריהו גוטמן, "גמלא", אריאל 50-51, ירושלים, 1987, עמ' 132-119 (מידע בקטלוג רמב"י)
- צבי מעוז, "ארכיטקטורה של גמלא ובנייניה", בתוך: ספר זאב וילנאי ב', ירושלים 1987, עמ' 154-147.
- דני שיאון, "גמלא: ישן וחדש", קדמוניות 121 (תשס"א), עמ' 2-3
- עפר בהט, ליאורה בהט, גמלא טבע ונוף, הוצאת משרד הביטחון, 1991
- גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- הספר "גמלא", באתר "סימניה"
קישורים חיצוניים
עריכה- גמלא (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
- אתר האינטרנט הרשמי של גמלא
- גמלא באתר רשות העתיקות
- מידע על גמלא (ישראל) בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת מאמרים על גמלא באתר רמב"י
- יגאל מורג, גמלא - המצדה של הגליל, באתר הבית של יגאל מורג
- יצחקי גל, כך נתגלתה גמלא, אתר זיכרונות ומחשבות
- דני שיאון, זיהוי גמלא – על-פי המקורות ולאור החפירות, קתדרה 78, דצמבר 1995, עמ' 24-3
- רן אהרנסון, על כוונות טובות – והחמצות, קתדרה 83, אפריל 1997, עמ' 181-177
- ריכב רובין, תקופתן של מפות מוקדמות של ארץ-ישראל כמקורות גאוגרפיים-היסטוריים, קתדרה 83, אפריל 1997, עמ' 183-182
- דני שיאון, תגובה, קתדרה 83, אפריל 1997, עמ' 184[1]
- אדר' אמיר פרוינדליך וד"ר דני שיאון, 'מבנה הבסיליקה': פרוגרמה ראשונית לשימור השרידים, אתר רשות העתיקות – מינהל שימור, מרץ 2005.
- פאינה מילשטיין, גמלא: שחזור גרפי של מבנה בית הכנסת, אתר רשות העתיקות - מינהל שימור, דצמבר 2010.
- יואי אומן, רומאים על הגג, סגולה, כתבה על הקרב בגמלא, ספטמבר 2017
- נורית גרינברג, גמלא העתיקה וסיפור חורבנה, באתר "מ.ת.ג"
- בית הכנסת העתיק בגמלא, סרטון בערוץ "אתרים היסטורים בישראל", באתר יוטיוב
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ ע"פ אתר השמורה, נכון לינואר 2023
- ^ קהתי, פינחס בן קהת, 1910-1977., משניות מבוארות, היכל שלמה, תש"ם 1980-תשמ"ז 1987
- ^ The Jerusalem Talmud, Tractate Yebamot, Berlin, Boston: DE GRUYTER, ISBN 978-3-11-091926-4