גמר ליגת האלופות 2010
גמר ליגת האלופות 2010 התקיים באצטדיון סנטיאגו ברנבאו, אצטדיון הבית של ריאל מדריד הספרדית, ב-22 במאי 2010, ובו נקבע שהזוכה בטורניר ליגת האלופות לעונת 2009/2010 היא אינטר מילאנו מאיטליה, שניצחה במשחק את באיירן מינכן מגרמניה בתוצאה 2-0. משחק הגמר היה סיומה של העונה ה-55 של הטורניר, וה-18 במתכונתו הנוכחית. לראשונה בהיסטוריה התקיים משחק הגמר ביום שבת, ולא ביום רביעי המסורתי.
 | |||||||
| אירוע | ליגת האלופות 2009/2010 | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| תאריך | 22 במאי 2010 | ||||||
| מיקום | סנטיאגו ברנבאו, מדריד, ספרד | ||||||
| השחקן המצטיין | דייגו מיליטו (אינטר) | ||||||
| שיפוט | הווארד וב (אנגליה) | ||||||
| צופים | 73,490 | ||||||
|
→ 2009 2011 ← | |||||||
| uefa.com | |||||||
הסנטיאגו ברנבאו אירח את משחק הגמר בפעם הרביעית בהיסטוריה, ולראשונה במתכונת החדשה של ליגת האלופות. בעבר הוא אירח את משחקי הגמר ב-1957, 1969 ו-1980.
אלופת איטליה הובילה במחצית המשחק 1-0 על סגנית אלופת גרמניה משערו של דייגו מיליטו, השחקן המצטיין במשחק, שהשלים צמד במחצית השנייה כדי לקבוע את תוצאת המשחק. באיירן ירדה מנוצחת למרות שהחזיקה בכדור יותר משני שלישים מזמן המשחק.
שתי הקבוצות הגיעו למשחק לאחר שהבטיחו זכייה בדאבל במדינתם, וכך הובטח שבפעם השנייה ברציפות תזכה קבוצה בטרבל, אחרי ברצלונה ב-2008/2009. טרם לכך, לא קרה מעולם שקבוצה איטלקית או גרמנית זכתה בטרבל (באיירן מינכן עשתה זאת שלוש שנים אחר כך, ב-2012/2013). אינטר הייתה קרובה לעשות זאת ב-1965, לאחר שזכתה בליגת האלופות ובאליפות איטליה, אך הפסידה ליובנטוס בגמר הגביע האיטלקי. באיירן ואינטר נפגשו בעבר ארבע פעמים במפגשים רשמיים. המאזן ביניהן טרם המשחק עמד על שני ניצחונות לבאיירן, ניצחון אחד לאינטר ועוד משחק אחד שהסתיים בשוויון. שני המפגשים הקודמים בין השתיים נערכו במסגרת שלב הבתים של ליגת האלופות לעונת 2006/2007, אז השיגה באיירן ניצחון חוץ על אינטר, והמשחק במינכן הסתיים בשוויון 1-1.
היה זה משחק גמר ליגת האלופות החמישי בהיסטוריה שבו שיחקה אינטר, והראשון מזה 38 שנים. הייתה זו הזכייה השלישית שלה בתואר, והראשונה מאז עונת 1964/1965. בכך היא השלימה רצף של שלוש שנים בהן המנצחת בגמר זוכה בתוארה השלישי במפעל, אחרי מנצ'סטר יונייטד ב-2008 וברצלונה ב-2009, אליהן השתוותה אינטר במקום השישי בטבלת הזכיות במפעל. לראשונה מאז גמר ליגת האלופות 2007, בו ניצחה מילאן, הגיעה קבוצה איטלקית לגמר המפעל. באיירן מינכן העפילה לגמר בפעם השמינית בתולדותיה ולראשונה מאז 2001, ובכך עקפה את ליברפול במקום השלישי במספר ההופעות בגמר. היא הייתה לקבוצה הגרמנית הראשונה מאז באייר לברקוזן ב-2002 שמעפילה לגמר ליגת האלופות.
לראשונה מאז גמר ליגת האלופות 2004, בו ניצחה פורטו את מונקו, התקיים משחק גמר ללא נציגה מאנגליה. מי שאימן אז את פורטו היה ז'וזה מוריניו, שהשלים כמאמן אינטר במשחק את זכייתו השנייה בתואר, והיה לשלישי בהיסטוריה, אחרי ארנסט האפל ואוטמאר היצפלד, שזוכה בו עם שתי קבוצות שונות. מאמן היריבה, לואי ואן חאל, גם הוא זכה בתואר בעבר, עם אייאקס אמסטרדם ב-1994/1995, כך שבפעם הרביעית בהיסטוריה נפגשו בגמר שני מאמנים שכבר זכו בתואר. הפעם הקודמת הייתה בגמר של 2007, אז ניצחה מילאן של קרלו אנצ'לוטי את ליברפול של רפאל בניטס, לאחר ששניהם כבר זכו בליגת האלופות עם קבוצתם. לראשונה בהיסטוריה, שתי הקבוצות במשחק הגמר לא סיימו במקום הראשון בשלב הבתים.
הזכייה בתואר זיכתה את אינטר במקום במשחק הסופר קאפ האירופי מול הזוכה בטורניר הליגה האירופית באותה עונה, אתלטיקו מדריד הספרדית, וכן במקום בשלב חצי הגמר של גביע העולם לקבוצות.
הדרך אל הגמר עריכה
אינטר עריכה
בהגרלת הבתים שובצה אינטר בבית ו', יחד עם אלופת אירופה המכהנת ברצלונה, רובין קאזאן ודינמו קייב. בפתיחת שלב הבתים השיגה אינטר תוצאות תיקו מול כל יריבותיה, לרבות 0-0 במשחק הפתיחה מול ברצלונה בסן סירו. כל שלושת שעריה בסיבוב המשחקים הראשון היו שערי שוויון (שער השוויון ל-1-1 מול קאזאן, שער השוויון הזמני ל-1-1 מול דינמו קייב, ושער השוויון ל-2-2 באותו משחק). את סיבוב המשחקים השני פתחה אינטר בניצחון דרמטי באצטדיון דינמו בקייב, לאחר שדייגו מיליטו ווסלי סניידר כבשו בארבע הדקות האחרונות והפכו יתרון זמני של אנדריי שבצ'נקו. לאחר הפסד חוץ 2-0 לברצלונה, השיגה אינטר את המקום השני בבית לאחר ניצחון ביתי 2-0 על קאזאן.
| שלב הבתים - אינטר מילאנו | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קבוצה | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערי זכות | שערי חובה | הפרש שערים | נקודות |
 ברצלונה
|
6 | 3 | 2 | 1 | 7 | 3 | 4+ | 11 |
 אינטר מילאנו
|
6 | 2 | 3 | 1 | 7 | 6 | 1+ | 9 |
 רובין קאזאן
|
6 | 1 | 3 | 2 | 4 | 7 | 3- | 6 |
 דינמו קייב
|
6 | 1 | 2 | 3 | 7 | 9 | 2- | 5 |
בשמינית הגמר פגש ז'וזה מוריניו, מאמן אינטר, את קבוצתו לשעבר צ'לסי מאנגליה. במשחק הראשון בסן סירו אינטר עלתה ליתרון כבר בדקה ה-3 משער של מיליטו וניצחה בסיום 2-1, ובגומלין בסטמפורד ברידג' השלימה ניצחון כפול משער של סמואל אטו בדקה ה-78. בשלב רבע הגמר פגשה אינטר את צסק"א מוסקבה. אינטר הפגינה משחק הגנה קשוח ומיעטה לספוג שערים בשלב זה של העונה, מה שעזר לה להשיג ניצחון כפול בתוצאה זהה, 1-0, ולהשלים שלושה משחקי נוקאאוט רצופים ללא ספיגה. בשלב חצי הגמר פגשה אינטר את ברצלונה, יריבתה משלב הבתים, שהגיעה למפגש מול אינטר כשהיא בלתי מנוצחת עד אז בטורניר. במפגש הראשון בסן סירו ברצלונה עוד עלתה ליתרון משער של פדרו רודריגס במחצית הראשונה, אך סניידר השווה את התוצאה והקבוצות ירדו למחצית בשוויון 1-1. תצוגת כדורגל מרשימה של אינטר במחצית השנייה, עם שערים של מאייקון ומיליטו, הקנתה לה ניצחון 3-1 מפתיע ויתרון משמעותי לקראת משחק הגומלין. בקאמפ נואו הציגה אינטר סגנון משחק הגנתי מאוד, במהלך שעורר ביקורות על הקבוצה ועל מאמנה. המערך ההגנתי נסוג עוד יותר לאחר הרחקתו בכרטיס צהוב שני של טיאגו מוטה כבר בדקה ה-28. אינטר נכנעה רק בדקה ה-84 לשער מאוחר של ג'רארד פיקה, אך הצליחה להחזיק בתוצאה זו ולעלות לגמר ליגת האלופות החמישי בתולדותיה, בזכות 3-2 בסיכום שני המשחקים. בסיום המשחק חגג מוריניו בהפגנתיות מול הקהל המקומי, כשהוא מניף אצבע ומסמן את המספר אחד. כתוצאה מכך התעמת עמו שוער ברצלונה, ויקטור ואלדס, וכמו כן בצעד הפגנתי פתחו אנשי ברצלונה את הממטרות באצטדיון, על מנת לעצור את חגיגות האורחת.
באיירן מינכן עריכה
בהגרלת הבתים שובצה באיירן בבית א', יחד עם בורדו, יובנטוס ומכבי חיפה. באיירן פתחה בניצחון חלק של 3-0 על מכבי חיפה באצטדיון רמת גן (אצטדיונה הביתי של הקבוצה בעיר חיפה, אצטדיון קריית אליעזר, לא עמד בסטנדרטים של אופ"א). לאחר הניצחון הזה רשמה באיירן רצף של שלושה משחקים ללא ניצחון, כולל שני הפסדים רצופים לבורדו, והגיעה למחזור החמישי של שלב הבתים עם ארבע נקודות בלבד במאזנה, שש פחות מבורדו וארבע פחות מיובנטוס, כשנותרו שש נקודות בלבד בקופה. למרות זאת, היא הצליחה לבצע מהפך מרשים בטבלת הבית. לאחר שהשיגה ניצחון 1-0 על מכבי חיפה ויובנטוס הפסידה לבורדו שהבטיחה את המקום הראשון, הגיעה באיירן למשחק המכריע בחוץ מול יובנטוס, כשהיא חייבת ניצחון על מנת להעפיל. יובנטוס עלתה ליתרון מוקדם של 1-0, אך באיירן השלימה מהפך וניצחה 4-1 בדרך למקום השני ולשמינית הגמר.
| שלב הבתים - באיירן מינכן | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קבוצה | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערי זכות | שערי חובה | הפרש שערים | נקודות |
 בורדו
|
6 | 5 | 1 | 0 | 9 | 2 | 7+ | 16 |
 באיירן מינכן
|
6 | 3 | 1 | 2 | 9 | 5 | 4+ | 10 |
| יובנטוס
|
6 | 2 | 2 | 2 | 4 | 7 | 3- | 8 |
 מכבי חיפה
|
6 | 0 | 0 | 6 | 0 | 8 | 8- | 0 |
בשמינית הגמר פגשה באיירן את פיורנטינה, יריבתה האיטלקית השנייה מתוך שלוש באותה עונה (אחרי יובנטוס בשלב הבתים ולפני אינטר בגמר). שער של מירוסלב קלוזה דקה לסיום העניק לה ניצחון 2-1 במשחק הביתי באליאנץ ארנה. בגומלין בסטאדיו ארטמיו פרנקי הייתה באיירן על סף הדחה פעמיים. שערים של חואן מנואל ורגאס במחצית הראשונה. במחצית השנייה נכבשו ארבעה שערים בתוך 11 דקות בלבד.סטבאן יובטיץ' בדקה ה-54 קבע 2-0 לפיורנטינה. שש דקות לאחר מכן השווה מארק ואן בומל את התוצאה, אך בדקה ה-64 יובטיץ' השלים צמד וקבע 3-1 לפיורנטינה. דקה בלבד אחר כך כבש אריין רובן את השער המצמק שקבע 3-2 לפיורנטינה, תוצאה שנשמרה עד לסיום, והעלתה את באיירן לרבע הגמר בזכות שערי חוץ. גם ברבע הגמר מול מנצ'סטר יונייטד, בשחזור גמר ליגת האלופות 1999, הושגו התוצאות באופן זהה. במשחק הראשון במינכן כבש וויין רוני כבר בדקה השנייה, אך באיירן השלימה מהפך לאחר שוויון של פרנק ריברי בדקה ה-77 ושער ניצחון של איביצה אוליץ' בתוך תוספת הזמן. בגומלין באיירן כבר הייתה בפיגור של 3-0, כולל שני שערים שהובקעו בתוך שבע הדקות הראשונות, אך שערים של אוליץ' על סף סיום המחצית הראשונה ושל רובן בדקה ה-74 הספיקו לבאיירן כדי להפסיד 3-2 במשחק אך להעפיל בזכות שערי חוץ. לאחר שעברה בקושי רב את שלב הבתים ושני שלבי הנוקאאוט הראשונים, בחצי הגמר פגשה באיירן את אולימפיק ליון הצרפתית, והפעם השלימה עלייה חלקה לשלב הבא. ניצחון 1-0 ביתי משער של רובן, ו-3-0 בחוץ בזכות שלושער של אוליץ', שלחו את באיירן לגמר ליגת האלופות השמיני בתולדותיה.
סיכום המשחק עריכה
משחק הגמר, הראשון בהיסטוריה שנקבע ליום שבת, היה גם לראשון בהיסטוריה ששודר בפריסה ארצית בארצות הברית. אינטר הגיעה למשחק ללא אף שחקן איטלקי בהרכבה (האיטלקי היחיד ששותף במשחק היה מרקו מטראצי שנכנס כמחליף בתוך תוספת הזמן), וחסרה את טיאגו מוטה שהורחק במשחק הגומלין של חצי הגמר מול ברצלונה. מנגד, הגיעה באיירן מינכן למשחק עם חמישה שחקנים גרמנים בהרכב, כולם חברי סגל נבחרת גרמניה למונדיאל 2010 שהחל כחודש לאחר המשחק. באיירן חסרה את פרנק ריברי, שהורחק לשלושה משחקים בעקבות כרטיס אדום ישיר שספג במשחק חצי הגמר הראשון מול אולימפיק ליון. למשחק שובץ צוות שיפוט אנגלי, בראשות השופט, הווארד וב. צוות זה ניהל גם את משחק גמר מונדיאל 2010 כחודשיים אחר כך.
המשחק נפתח בשליטה של באיירן, אך אינטר הציגה מערך הגנה שהקשה מאוד על הגרמנים להגיע למצבים. מנגד, הציגה אינטר יציאה מהירה להתקפות מתפרצות, וסיכנה בהתקפות אלה את שערה של באיירן. בדקות הפתיחה הגיעה באיירן למצב הבקעה כשאריין רובן פרץ מהאגף הימני, עבר שני שחקנים והעביר כדור רוחב, אך הכדור נבעט אל מחוץ למסגרת. בהמשך דרשה באיירן פנדל, לאחר שנגיחה של דניאל ואן בויטן פגעה בידו המושטת של מאייקון, שהתרומם לנגיחה עם תומאס מילר, ללא תגובה של השופט. מהנגד השני, וסלי סניידר בעט כדור חופשי מטווח של כ-30 מטרים מן השער. הכדור, שפגע בדרך בראשו של חמיט אלטינטופ, נהדף על ידי השוער האנס-יורג בוט. בדקה ה-35 נכבש השער הראשון במשחק. כדור שוער ארוך של ז'וליו סזאר הגיע לראש של דייגו מיליטו, שהסית אותו לעברו של סניידר. הקשר החזיר מסירה למיליטו שהתחמק משמירה כפולה, ובעט מתוך הרחבה כדור גבוה לרשת של בוט, וקבע את תוצאת המחצית, 1-0 לאינטר. עוד לפני כן, מיליטו מסר לסניידר שניצב לבד מול בוט אך בעט לגופו של השוער.
במחצית השנייה הגיע רובן לשני מצבי כיבוש. הוא בעט מתוך הרחבה לאחר כדור קרן, בעיטה שאסטבן קמביאסו הצליח להציל בנגיחה. כמה דקות אחר כך, ז'וליו סזאר זינק והדף כדור מסובב לפינה שנבעט על ידיו. בדקה ה-70 שוב כבשה אינטר בהתקפה מתפרצת. מיליטו ניצב מול ואן בויטן, עבר אותו ובבעיטה לפינה הרחוקה קבע את תוצאת המשחק, 2-0 לאינטר. הקפטן הארגנטינאי של אינטר, חאבייר זאנטי, הניף את הגביע, ואינטר זכתה בתואר בפעם השלישית בתולדותיה.
| 22 במאי 2010 | אינטר מילאנו
|
2 - 0 | באיירן מינכן
|
אצטדיון סנטיאגו ברנבאו, מדריד, ספרד צופים: 73,170 שיפוט:  הווארד וב
|
דייגו מיליטו  70', 35'
|
(סיקור) |
הרכבי הקבוצות עריכה
        אינטר מילאנו
|
     באיירן מינכן
|
|
|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
השחקן המצטיין מטעם אופ"א:
השחקן המצטיין מטעם האוהדים:
שופט:
עוזרי השופט:
|
קישורים חיצוניים עריכה
