גנריך ליושקוב

גנריך סמואלוביץ' ליושקוב

גנריך סמואלוביץ' ליושקוברוסית: Генрих Самойлович Люшков; ‏19001945) היה יהודי שהגיע לדרגת גנרל באן קה וה דה, ארגון הביון והמשטרה החשאית של ברית המועצות בתקופת סטלין. ערק ליפן ב-1938 ונחשב לעריק הסובייטי הבכיר ביותר. נסיבות מותו נותרו עלומות.

ראשית דרכועריכה

גנריך ליושקוב נולד בשנת 1900, בן לחייט יהודי בעיר אודסה, שהייתה אז בתחומי רוסיה הצארית. הוא החל את לימודיו בבית ספר ממשלתי בשנת 1908. בהשפעת אחיו, שהיה חבר במחתרת הבולשביקית, הצטרף למפלגה הבולשביקית והשתתף במהפכה הרוסית. בשנת 1919 עבר הכשרה פוליטית בעיר קייב, בירת אוקראינה, מטעם הרפובליקה העממית של אוקראינה, ששלטה לאחר המהפכה על חלק משטח אוקראינה ותמכה באותה עת בבולשביקים. בזמן היותו בקייב פרצה מלחמת האזרחים ברוסיה וליושקוב הצטרף לאחת מיחידות הבולשביקים כפעיל פוליטי, במהלך הלחימה נגד כוחות הצבא הלבן של הגנרל אנטון דניקין ונגד כוחות פולניים. בהמשך נתמנה רשמית לקומיסר פוליטי והוענק לו עיטור הדגל האדום, שהיה העיטור הראשון של הצבא האדום והוענק על אומץ יוצא מגדר הרגיל בשדה הקרב.

בשנת 1920 הצרף ליושקוב לצ'קה, שהייתה הגלגול הראשון של המשטרה החשאית הסובייטית בשמותיה השונים, שהאחרון בהם היה הק.ג.ב.. בשורות הצ'קה שירת לושקוב לראשונה בעיר הולדתו אודסה, ולאחר מכן במוסקבה ובאוקראינה. בראשית שנות השלושים יצא לגרמניה למשימת ריגול תעשייתי במפעל יונקרס לייצור כלי טיס. משימתו זכתה להוקרתו של סטלין. בשובו לברית המועצות מילא בשנים 19311936 תפקיד בכיר במחלקה הפוליטית של מפקדת הנ.ק.ו.ד..

במשפטי מוסקבה, שהיו משפטי ראווה שהתנהלו בשנים 1936 ו-1937 בניצוחו של סטלין ובישרו את תקופת הטיהורים הגדולים, הוביל ליושקוב את חקירתם של זינובייב וקמנייב ונחשב כחוקר קשוח ואכזרי. לאחר מכן פיקד מטעם הנ.ק.ו.ד על אזור הים השחור וים אזוב, עד שהוחלף על ידי ויקטור אבאקומוב.

טיהור אתני במזרח הרחוקעריכה

ב-31 ביולי 1937 נתמנה ליושקוב לראש הנ.ק.ו.ד בגזרת המזרח הרחוק. בתפקידו זה הביא למאסרם של בעלי תפקידים בכירים כוסבולד בליצקי (אנ'), קודמו בתפקיד ושל המרשל וסילי בליוכר, שלבסוף הוצאו להורג. בפברואר 1938 הורה לו סטלין אישית לבצע טיהור אתני באזור זה. במהלכו נעצרו באוזבקיסטן כמאתיים וחמישים אלף איש, שבעת אלפים מן העצורים הוצאו להורג ביריות. הוא גם פיקח על הגלייתם של כמאה שבעים וחמישה אלף קוריאנים ושבעת אלפים סינים שנחשבו כמרגלים פוטנציאלים למען יפן, שהוגלו למרכז אסיה בתנאים בלתי אנושיים. על פעילותו זו זכה לעיטור מסדר לנין ונתמנה לנציג בסובייט העליון ולחבר בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית.

עריקתו ליפןעריכה

בשנת 1938 הועלה ליושקוב לדרגת גנרל. בחודש יוני של אותה שנה, כאשר גל הטיהורים הגדולים הגיע לשיאו, קיבל ליושקוב פקודה לשוב למוסקבה. ליושקוב הסיק כי הזימון נועד כדי להביא למאסרו ולהוצאתו להורג, כאחד מיתר נאשמי הטיהורים, והחליט לערוק ליפן. במטרה להגן על בני משפחתו מן הגורל הצפוי להם בעקבות העריקה, דאג ליושקוב לכך כי אשתו אינה, יהודיה אף היא, ובתו בת האחת עשרה תצאנה מברית המועצות לפולין למטרת טיפול רפואי לבת. התוכנית נכשלה והאישה והבת נתפסו. גורל הבת אינו ידוע, אך האישה נכלאה בכלא לוביאנקה, עברה חקירה בעינויים ולבסוף הוצאה להורג. בני משפחתו האחרים נאסרו גם הם. אמו ואחיו הוצאו להורג והאחרים נשלחו לגולאגים בסיביר.

ב-13 ביוני 1938 חצה ליושקוב את הגבול ועבר לשטח מנצ'וקוו, שהייתה מדינת חסות יפנית בשטחה של מנצ'וריה הכבושה על ידי היפנים. הוא מסר ליפנים מידע רב ערך על פריסת כוחות הצבא האדום באזור הגבול, ועל מידת המוכנות הקרבית שלהם. הוא מסר כי המוראל של הגייסות הסובייטים ירוד וכי אם תבוא התקפה יפנית, המערך הסובייטי יקרוס. המידע היה מעבר לכל מה שהיפנים יכלו לצפות לו, שהגיע לידיהם מפיו של קצין המשטרה החשאית הסובייטית הבכיר ביותר שערק אי פעם מברית המועצות. מה גם שהמידע שמסר על ההשפעה השלילית של הטיהורים הגדולים, במהלכם הוצאו להורג קצינים רבים של הכוחות הסובייטיים שהוצבו באזור הגבול, על מוכנותו של הצבא האדום, בא מפיו של אדם שנטל בעצמו חלק בביצוע הטיהורים. היפנים חפצו לשמור את דבר עריקתו של ליושקוב כסוד מדינה, אך הערך התעמולתי של עריקת קצין סובייטי כה בכיר גבר וב-13 ביולי הם ערכו מסיבת עיתונאים בטוקיו בה הוצג ליושקוב בפני העיתונאים ודחה את טענות הסובייטים כי הוא מתחזה.

ביפן אימץ לעצמו ליושקוב את השם "טושיקזו יאמאגוצ'י" והועסק במטה הכללי של צבא יפן בטוקיו ואף נתן הרבה ראיונות על מהלכי הטרור שהתנהלו אז ברית המועצות. בהתבסס על המידע שמסר להם ארגנו היפנים מחדש את צבאם במנצ'וריה. היפנים מסרו את הדו"ח על חקירתו של ליושקוב לידיו של הנספח הצבאי הגרמני. ריכרד זורגה, המרגל הסובייטי שפעל ביפן, בעת היותו כתב של עיתון גרמני, העביר את תוכן הדו"ח, כפי שנמסר לנספח הצבאי הגרמני, לשולחיו במוסקבה.

בתדריכים שנתן לקציני הצבא הקיסרי היפני הדגיש ליושקוב את עמדתו האנטי–סטליניסטית ואף כינה עצמו כטרוצקיסט. הוא התנגד לרעיון ליצור משטר חדש ברוסיה שיתבסס על רוסים לבנים - תומכי החזרת מלוכת הצארים, אשר נמלטו מרוסיה עקב המהפכה הרוסית. למרות זאת הוא הציע למודיעין היפני תוכנית להתנקש בעזרתם בחיי סטלין, שכאיש הנ.ק.ו.ד היה בקיא בסדרי אבטחתו. בשנת 1939 הוא הוביל קבוצה של רוסים לבנים לקרבת גבול טורקיה–ברית־המועצות, כשמטרתם לחצות את הגבול ולהתנקש בחייו של סטלין, שנפש באותה עת בבית הנופש שלו ("דאצ'ה" בעגה הסובייטית) בעיר סוצ'י שבקווקז. כשהגיעו לגבול נוכחו כי אנשי משמר הגבול הסובייטי ערוכים בו בכוננות, כנראה עקב מידע שדלף או בשל סוכן שהושתל בקרב אנשי הקבוצה, והתוכנית לא יצאה אל הפועל.

אחריתועריכה

לאחר כניעתה של גרמניה הנאצית במאי 1945 הוצב ליושקוב ב-20 ביולי 1945 לזרוע המודיעין של צבא קוואנטונג, שהיה קבוצת ארמיות של הצבא הקיסרי היפני שפעלו במנצ'וקוו, ושהה שם עד לחודש אוגוסט. ב-19 באוגוסט, לאחר פלישת ברית המועצות למנצ'וריה נראה ליושקוב לאחרונה בתחנת הרכבת בעיר דאליין ומאז נעלמו עקבותיו. לפי גרסה אחת הוא נורה למוות על ידי סרן מהריגול הנגדי היפני ששמו יוטאקה טקאוקה וגופתו נשרפה, לאחר שליושקוב סירב להתאבד והמודיעין היפני חשש שייפול בידי השירותים החשאיים של ברית המועצות ויגלה את סודות היפנים. לפי גרסה אחרת הוא נתפס בידי הצבא האדום וככל הנראה חוסל. מאז לא נשמע יותר דבר אודותיו.

לקריאה נוספתעריכה

  • אלק ד' אפשטיין, ג'נוסייד, טיהורים פוליטיים ואתניים בברית המועצות 1918 – 1953, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 2007, עמ' 110.
  • Vadim Birstein, Smersh: Stalin's Secret Weapon, Soviet Military Counterintelligence in WWII, Publisher: Biteback Publishing 2012, p. 152

קישורים חיצונייםעריכה