פתיחת התפריט הראשי

הקדוש גרגוריוס עושה המופתים (תָּאוּמַטוּרְגוּס, יוונית: Γρηγόριος ὁ Θαυματουργός‏ 213? – 270?) היה בישוף נוצרי מוקדם, מאבות הכנסייה.

גרגוריוס תָּאוּמַטוּרְגוּס
Menologion of Basil 046.jpg
לידה 213?
נאו-קיסריה, פרובינקיה ביתיניה, האימפריה הרומית
פטירה 270?
נאו-קיסריה
קאנוניזציה לא ידוע (הכנסייה הקדומה)
חג 17 בנובמבר
מחלוקות עם המונרכיאנים לסוגיהם

נולד בנאו-קיסריה (כיום ניקסר, טורקיה) למשפחת עובדי אלילים. שמו המקורי היה תאודורוס. הוא תכנן (ואולי כבר החל) ללמוד משפטים באקדמיה הידועה בבריטוס, אך אז נישאה אחותו לפקיד בכיר בממשל הרומי בארץ ישראל. הצעיר בן השש-עשרה נסע עמה לקיסריה, שם פגש במלומד הנוצרי החשוב אוריגנס והוקסם על ידו. הוא נטש את תוכניותיו, נטבל לנצרות בשמו החדש גרגוריוס והחל ללמוד תאולוגיה. הוא שהה עם אוריגנס כשמונה שנים ועם שובו לנאו-קיסריה נסמך לבישוף בקהילה הנוצרית הזעירה על ידי מטרופוליט פונטוס, פדימוס. לפי הסיפורים אודותיו, מנתה זו רק שבעה-עשר איש כשהחל בכהונתו אך הודותיו להטפותיו ודוגמתו האישית נותרו בעיר רק שבעה-עשר עובדי אלילים כשמת. הוא גם ארגן חגיגות ושעשועים כדי למשוך את הקהל לדרשותיו.

גרגוריוס היה איש כנסייה ומנהלן יותר מאשר הוגה שיטתי. רק מעט מכתביו שרדו וגם אלה לא עסקו ברובם בהגות הדת ולפחות חלקם אמנם מיוחסים לו אך נראה שנכתבו בידי אחרים. הכריזמה והתהילה שרכש התבטאו במספר הגדול של המופתים והנסים שיוחסו לו, שבעקבותיהם רכש את הכינוי "תאומטורגוס." האנציקלופדיה הקתולית העירה אודותיו: "המח האוריינטלי נוטה כל כך אחר העל-טבעי עד שהיסטוריון רציני יתקשה לקבל הכל, אך אין ספק שאם התואר הגיע למישהו, הרי זה הוא." בין הפלאות שחולל נמנו, בין השאר, עקירת הר שהפריע לבניין כנסייה עתידה והעתקתו למקום אחר; ייבוש אגם שבגללו רבו שני אחים; ונטיעת מטהו בקרקע והפיכתו לעץ עצום ששורשיו סכרו את הנהר מלהציף את אדמות התושבים. ב-250 נמלטו הוא ורבים מהנוצרים בעיר להרים מאימת רדיפותיו של הקיסר דקיוס. ב-256 פלשו הגותים לאזור וגרגוריוס תיאר באיגרת את החורבן וההרס שהותירו בעקבותיהם.

ב-264 הטה גרגוריוס שכם למאבקים הכריסטולוגיים הגדולים ששיסעו את הכנסייה עוד טרם ועידת ניקיאה, וסייע בארגון ועידת אנטיוכיה הראשונה. עשרות כמרים רמי-דרג התאספו כדי להגן על האורתודוקסיה ולהדיח פאולוס מסמוסטה, בישוף אנטיוכיה, שהחזיק בהשקפה לפיה אלוהים אימץ את ישו והטביע בו את ישותו רק לאחר שנולד כבן-תמותה. באותן שנים התעמת גרגוריוס רבות גם עם כתות והוגים אחרים שלא קיבלו את השילוש במתכונתו האורתודוקסית, בייחוד הסבליאנים והטריתאיסטים. בחיבור החשוב ביותר שמיוחס לו בוודאות, "הצהרת האמונה" (Έκθεσης της πίστεως) משנות ה-260, קבע: "לפיכך, בתוך השילוש לא נברא דבר ממשנהו ולא הוסף דבר שלא היה מבראשית. דבר איננו כפוף למשנהו, ואיננו נעלה עליו. מעולם לא היה מבלעדי האל הבן, והאל הבן לא היה מעולם מבלעדי רוח הקודש. השילוש עומד וקיים לעד ולעולמי עולמים." לפי מסורת הכנסייה האורתודוקסית, יוחנן השליח עצמו התגלה אליו בעזרת מרים הבתולה והעביר לו את עיקרי משנתו בנושא. בין שאר כתביו היה גם הספד ארוך לאוריגנס.

הוא הוכרז כקדוש ויום החג שלו (בכל הכנסיות) הוא ה-17 בנובמבר.

קישורים חיצונייםעריכה