גרג באלרד (כדורסלן)
גרגורי "גרג" באלרד (באנגלית: Gregory "Greg" Ballard; 29 בינואר 1955 – 9 בנובמבר 2016) היה כדורסלן, סקאוט ומאמן כדורסל אמריקאי, אשר שיחק באופן פעיל בין השנים 1977–1989. בעונת 1977/1978 זכה באליפות ליגת ה-NBA כשחקן וושינגטון בולטס, ולאורך 11 עונותיו בליגה העמיד ממוצעים כוללים של 12.4 נקודות, 6.1 ריבאונדים ו-2.2 אסיסטים למשחק.[1]
לידה |
29 בינואר 1955 לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
9 בנובמבר 2016 (בגיל 61) טיירון, ג'ורג'יה, ארצות הברית |
עמדה | סמול פורוורד |
גובה | 2.01 מטרים |
מספר | 4, 5, 42 |
מכללה | אוניברסיטת אורגון |
דראפט |
בחירה רביעית, 1977 וושינגטון בולטס |
קבוצות כשחקן | |
1977–1985 1985–1987 1987–1988 1988 1989 1989 |
וושינגטון בולטס גולדן סטייט ווריורס סקאבוליני פזארו ליברטאס פורלי אולבני פטרונס סיאטל סופרסוניקס |
הישגים כשחקן | |
זכייה באליפות ה-NBA (1978) זכייה באליפות הליגה האיטלקית (1988) | |
קבוצות כמאמן | |
1993–1994 1994–2004 2004–2007 |
דאלאס מאבריקס (עוזר) מינסוטה טימברוולבס (עוזר) אטלנטה הוקס (עוזר) |
בין השנים 1993–2007 שימש כעוזר מאמן בדאלאס מאבריקס, במינסוטה טימברוולבס ובאטלנטה הוקס.[2]
קריירת מכללות
עריכהבאלרד נולד בלוס אנג'לס שבקליפורניה, וגדל בפומונה הסמוכה. בין השנים 1973–1977 למד באוניברסיטת אורגון, ושיחק בקבוצת הכדורסל שלה – "אורגון דאקס" – לצדם של רון לי וסטו ג'קסון. בעונתו האחרונה בקבוצה רשם ממוצעים של 21.7 נקודות ו-9.8 ריבאונדים למשחק, ובסיומה נבחר לחמישייה השנייה של העונה בליגת המכללות (Second-team All-American).[3] 1,119 הריבאונדים שאסף לאורך קריירת המכללות מציבים אותו במקום הראשון בתולדות ה"אורגון דאקס".[4]
קריירת משחק מקצועית
עריכהבדראפט ה-NBA 1977 נבחר באלרד בבחירה הרביעית, על ידי וושינגטון בולטס.[5] בעונתו הראשונה בוושינגטון זכה עם הבולטס באליפות ה-NBA הראשונה בתולדות המועדון, כמחליפו מהספסל של בוב דאנדרידג'. לאורך הפלייאוף שותף ב-19 מתוך 21 משחקי קבוצתו, ותרם 3.9 נקודות בממוצע למשחק. במשחק השישי של סדרת הגמר, מול סיאטל סופרסוניקס, התעלה באלרד עם משחק מצוין של 12 נקודות, 12 ריבאונדים, 6 אסיסטים ו-3 חטיפות, בניצחון אשר השווה את תוצאת הסדרה ל-3–3.[6] בעונה העוקבת התמודדו הבולטס והסופרסוניקס פעם נוספת בסדרת הגמר, אולם הפעם ידה של סיאטל הייתה על העליונה.
בעונות הבאות הפך לשחקן חמישייה קבוע ולאחד השחקנים המובילים של הבולטס, לצדם של אלווין הייז, קווין גריווי, ג'ף רולנד וריקי סוברס. בעונת 1981/1982 הוביל את קלעי קבוצתו עם 18.8 נקודות בממוצע למשחק, והוליך את הבולטס לשלב חצי גמר המזרח בפלייאוף.
ביוני 1985, לאחר 8 עונות רצופות בוושינגטון, הועבר בטרייד לגולדן סטייט ווריורס תמורת בחירת דראפט עתידית.[7] בגולדן סטייט חזר לשמש כשחקן ספסל, ובשתי עונותיו במדיה קלע 7.9 נקודות למשחק בלבד.
לקראת עונת 1987/1988 עבר לשחק בקבוצת סקאבוליני פזארו האיטלקית. ב-25 משחקיו בפזארו קלע 22.8 נקודות בממוצע למשחק, והוביל אותה לזכייתה הראשונה באליפות ליגת העל האיטלקית. בעונתו האחרונה בקריירה, 1988/1989, שיחק לתקופות קצרות בליברטאס פורלי מהליגה האיטלקית, ב"אולבני פטרונס" מליגת ה-CBA ובסיאטל סופרסוניקס, בטרם פרש ממשחק, בגיל 34.[8]
קריירת אימון
עריכהבעונת 1993/1994 שימש באלרד כעוזרו של מאמן דאלאס מאבריקס, קווין באקנר. את עונתו היחידה בדאלאס סיימה הקבוצה עם המאזן הגרוע ביותר בליגה, 13–69.
בין השנים 1994–2004 היה עוזר מאמן במינסוטה טימברוולבס, תחת המאמנים הראשיים ביל בלייר ופליפ סונדרס. במהלך התקופה העפילה מינסוטה לשלב הפלייאוף 8 פעמים ברציפות, ובעונת 2003/2004 השתתפה לראשונה בתולדותיה בגמר האזור המערבי.
בין השנים 2004–2007 היה חבר בצוות האימון של אטלנטה הוקס, אותה אימן מייק וודסון, ובין השנים 2007–2013 שימש כסקאוט בקבוצה. בשנת 2014 מונה לסקאוט של קבוצת וושינגטון ויזארדס.[9]
ב-9 בנובמבר 2016 נפטר באלרד לאחר מאבק בסרטן הערמונית, בגיל 61.[9]
קישורים חיצוניים
עריכה- פרופיל, באתר Basketball-Reference
- פרופיל, באתר Sports-Reference
- פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
- גרג באלרד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ סטטיסטיקות הקריירה של באלרד ב-NBA, באתר basketball-reference.com
- ^ סטטיסטיקות האימון של באלרד ב-NBA, באתר basketball-reference.com
- ^ סטטיסטיקות המכללות של באלרד, באתר sports-reference.com
- ^ גרג באלרד, באתר קבוצת אוניברסיטת אורגון
- ^ רשימת הנבחרים בדראפט 1977, באתר basketball-reference.com
- ^ סטטיסטיקות המשחק בין וושינגטון לסיאטל, באתר basketball-reference.com
- ^ באלרד נשלח בטרייד לווריורס, באתר וושינגטון פוסט, 18 ביוני 1985
- ^ באלרד מקווה לחזור ל-NBA, באתר לוס אנג'לס טיימס, 23 בפברואר 1989
- ^ 1 2 ההודעה על פטירתו של באלרד, באתר ESPN, 9 בנובמבר 2016