גרטה גרבו
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דרושים מקורות וסגנון לא אנציקלופדי. |
גרטה לואיזה גוסטפסון (בשוודית: Greta Lovisa Gustafsson; 18 בספטמבר 1905 – 15 באפריל 1990), הידועה יותר בשם גרטה גרבו (בשוודית: Greta Garbo), הייתה שחקנית ראינוע וקולנוע שוודית שזכתה להצלחה רבה בהוליווד, אך בשיא תהילתה פרשה מעולם הקולנוע.
![]() | |
גרבו בסרט הקולנוע המדבר הראשון שלה, אנה כריסטי (1930) | |
לידה |
18 בספטמבר 1905 Katarina church parish, שוודיה ![]() |
---|---|
פטירה |
15 באפריל 1990 (בגיל 84) ניו יורק, ארצות הברית ![]() |
מקום קבורה |
סקוגשירקוגורדן ![]() |
שם לידה |
Greta Lovisa Gustafsson ![]() |
מדינה |
ארצות הברית, שוודיה ![]() |
תקופת הפעילות |
1920–1941 (כ־21 שנים) ![]() |
מקום לימודים |
Dramatens elevskola (1924) ![]() |
פרסים והוקרה |
|
https://www.gretagarbo.com | |
פרופיל ב-IMDb | |
חתימה |
![]() ![]() |
![]() ![]() |
ביוגרפיה עריכה
ילדות ונעורים, קריירה מוקדמת עריכה
גרבו נולדה בסטוקהולם, הצעירה משלושת ילדיהם של קרל אלפרד גוסטפסון ואנה לואיזה יוהנסון, משפחה ענייה ממעמד הפועלים בשכונת עוני בסטוקהולם.
בגיל 14 מת אביה, אליו הייתה מאוד קשורה, והיא נותרה עם אמה, שיחסיה עמה היו מתוחים. היא נאלצה לעזוב את בית הספר ולעבוד לפרנסת המשפחה. תפקידה הראשון היה עוזרת במספרה, ולאחר מכן קופאית בחנות כלבו. במסגרת תפקידה התבקשה לדגמן בגדים של החנות למודעות מקומיות, ובהמשך הופיעה בסרטון פרסומת קצר שפרסם הכלבו. הסרטים תפסו את עינו של הבמאי אריק פטשר.
פטשר הכיר בכשרונה של הנערה הנאה, וליהק אותה לתפקידה הראשון בראינוע, קומדיית סלפסטיק בשם "פטר הנווד" (1922).
בין 1922 ל-1924 למדה גרבו באקדמיה לתיאטרון בסטוקהולם. בעודה לומדת פגשה את הבמאי מוריץ סטילר, יהודי יליד פינלנד, שהיה הבמאי המוביל בשוודיה באותם הימים. הוא לימד אותה כיצד להופיע מול מצלמה, וליהק אותה לתפקיד ראשי בסרטו "אגדת יסטה ברלינג", מול הכוכב הפופולרי ביותר בשוודיה לארס האנסון. סטילר העניק לה את שם הבמה "גרטה גרבו".
גרבו הופיעה בשני סרטים נוספים בשוודיה, ואחד בגרמניה, יצירתו המפורסמת של גאורג וילהלם פאבסט "רחוב העצב" (1925) (המפורסם כיום גם בשל הופעתה הקצרצרה של מרלן דיטריך כניצבת, העומדת בתור לאוכל), ולאחר מכן נסעה עם סטילר לארצות הברית על מנת לעבוד עם חברת MGM. סטילר הוזמן לעבוד עבור החברה, והוא התעקש כי ייחתם חוזה גם עם גרבו. כאשר הגיעו השניים להוליווד פרחה הקריירה של גרבו, בעוד שהקריירה של סטילר דשדשה עד לפיטוריו בשנת 1928. הוא שב לשוודיה ומת שם לאחר זמן קצר.
יש המשווים את גרבו בתקופה זו לגלאטיאה, העוברת תהליכים של שינוי בידי סדרה של פיגמליונים. תמונותיה מראות את השינוי מנערת החנות הביישנית, שהתבצע דרך המנגנון של האולפנים הגדולים, עד למה שנקרא בסלנג ההוליוודי "הקרחון השוודי", הפנים שהונצחו באין ספור צילומים, והיו לאחד מסמלי התרבות של הקולנוע בראשיתו.
החיים בהוליווד עריכה
סרטיה הראשונים בהוליווד היו "השיטפון" (1926), "הבשר והשטן" (1926) ו"אהבה" (1927), כאשר בשני האחרונים הופיעה מול השחקן הפופולרי באותה התקופה ג'ון גילברט. על אף סלידתה ממערכת יחסי הציבור של האולפנים, ורצונה לשמור את חייה הפרטיים לעצמה, נקשר שמה לשמו של גילברט ברומן שנודע לשימצה לקהל הצופים של אותה תקופה. הרכילות מסרה כי לאחר שגילברט הציע לה נישואין שלוש פעמים, ולאחר שנקבע מועד לחתונתם, ביטלה את החתונה והותירה את גילברט המאוכזב עומד ליד המזבח בכנסייה.
דווח כי היו לה מספר מאהבות ובהן השחקנית לואיז ברוקס ואשת החברה מרסדס דה אקוסטה, כמו גם יחסים עם הצלם הבריטי ססיל ביטון, לו התארסה לזמן קצר. היא מעולם לא נישאה.
גרבו הייתה אחת השחקניות שעברו מן הראינוע לקולנוע בצורה חלקה. היא השתהתה במעבר זה זמן רב, והאולפנים הביעו דאגה מכך, תוך חשש כי תדמיתה כ"ספינקס השוודי" תישבר ברגע שתפתח את פיה. אך משעשתה כן, הסתבר כי נחנה בקול נמוך ומפתה, בעל מבטא שוודי בולט, שהוסיף לכוח משיכתה. סרטה המדבר הראשון "אנה כריסטי" על פי המחזה של יוג'ין או'ניל (1930) זכה למסע פרסום בכותרת "גרבו מדברת". הסרט היה להצלחה גדולה, על אף שגרבו לא הייתה מרוצה מהופעתה.
ידידה של גרבו, גילברט, לא הצליח לשחזר את הצלחתו מימי הראינוע. בניגוד לגרבו הוא ניחן בקול גבוה וצפצפני. ניסיונם לדחוף את הקריירה שלו בהופעתם המשותפת בסרט "המלכה כריסטינה" (1933) נכשל.
נראה כי כל הגברים שהופיעו מול גרבו נדונו לכך שהופעתם תחוויר מול הופעתה. כוכבי הראינוע והקולנוע ג'ון בארימור, פרדריק מארץ', רוברט טיילור ואף קלארק גייבל נראו כדבורים ממין זכר המבצעים מחול הערצה אל מול מלכתם.
בשנות השלושים נהנתה גרבו ממעמד שאין שני לו בהוליווד. תדמיתה הייתה של אשת מסתורין בלתי ניתנת להשגה, הנמצאת מעל לשאר כוכבי הקולנוע. כאשר הצטלמה לסרט, די היה בכך שתרמוז "אחזור לשוודיה", על מנת שראשי האולפנים יספקו את כל דרישותיה. הצילומים נערכו במקומות סגורים למבקרים. פרט לצוות ההפקה המפורסם, איש לא היה יכול לצפות בה בעבודתה.
בשנת 1931 הופיעה בתפקיד המרגלת המפתה מאטה הארי בסרט בשם זה. הצנזורים התלוננו על תלבושתה החושפנית בפוסטרים שקידמו את הופעת הסרט. באותה שנה הופיעה בסרטים "השראה" ו"סוזן לנוקס". בתפקידה הבא הייתה חלק מצוות של כוכבים בסרט "גרנד הוטל" (1932), אשר זכה בפרס האוסקר כסרט הטוב ביותר, והציג את גרבו כבלרינה רוסיה, האומרת את השורה המפורסמת "אני רוצה להיות לבד" שהפכה למוטו של גרבו גם בחייה האישיים. באותה שנה שיחקה גם בסרט "כפי שתרצה בי" לצידו של מלווין דאגלס איתו שיחקה גם ב"נינוצ'קה" וב"אישה דו פרצופית".
ב-1934 כיכבה בסרט הצעיף הצבעוני לפי ספרו של סומרסט מוהם. ב-1935 הופיעה בתפקיד הראשי בסרט "אנה קרנינה" על פי ספרו של טולסטוי, תפקיד בו הופיעה בעבר בסרט האילם "אהבה" (1927) שהיה עיבוד חופשי לרומן המפורסם. לאחר מכן, בשנת 1936 הופיעה באופן מרשים כקורטיזנה בסרט "קאמיל". הופעתה זו נחשבה באותם הימים להופעה הנשית המרשימה ביותר בקולנוע מאז ומעולם. סצנת המוות שלה לצידו של השחקן רוברט טיילור כבשה את לב הקהל.
בשנת 1939 הופיעה בסרטו של הבמאי ארנסט לוביטש "נינוצ'קה". הייתה זו הופעתה הראשונה בקומדיה, ובפעם הראשונה נראתה גרטה גרבו על המסך, כשהיא צוחקת. בסצנה מפורסמת מנסה השחקן מלווין דאגלס להצחיק את גרבו, המשחקת קומיסרית רוסיה מאובנת וקשוחה, עד שהוא נופל בטעות מן הכיסא, ואז היא פורצת בצחוק. הסרט זכה להצלחה רבה.
גרבו הייתה מועמדת לפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר על תפקידיה בסרטים "אנה כריסטי" (1930), "רומאנס" (1930), "כיבוש ו"קאמיל" (1937) ו"נינוצ'קה" (1939), אך מעולם לא זכתה בו בשנות הקריירה הקולנועית שלה.
במשך כל שנות הקריירה, נמנעה מכל השתתפות בחיים החברתיים ומכל הופעה פומבית.[1]
פרישתה מהמסך עריכה
"נינוצ'קה" היה הצלחה כבירה, והביא לשבירת תדמיתה הקפואה של גרבו. ניסיון נוסף ליצור קומדיה קלילה היה "אישה דו פרצופית" בשנת 1941, סרט בו גרבו רקדה, ואשר ניסה להפוך אותה ל"אישה רגילה". הסרט, בבימויו של ג'ורג' קיוקור נכשל. הייתה זו הופעתה הקולנועית האחרונה של גרבו.
כבר משנת 1935 הפכה גרבו לבררנית יותר בתפקידיה, ולעיתים חלפו שנתיים בטרם תסכים להופיע בסרט. היא לא הודיעה על פרישה מעולם הסרטים, אך לאחר הסרט "אישה דו פרצופית" הפסיקה לקבל תפקידים, ולטענתה מלחמת העולם השנייה שינתה את העולם לנצח. כישלון "אישה דו פרצופית" ואירועי השעה, הביאו להסתגרותה בביתה.
בשנת 1949 הצטלמה למבחן בד שנחשב לכרטיס כניסה בחזרה לעולם הקולנוע, אך לא מימשה את הרעיון, ומעולם לא הופיעה עוד בפני מצלמה. היא עברה לניו יורק וסירבה להופיע בציבור. עד ליום מותה נחשבה למתבודדת, וצלמי הפאפארצי נאבקו על תמונותיה הנדירות.
שנות הפרישה עריכה
בשנת 1951 קיבלה גרבו אזרחות אמריקנית, ובשנת 1954 קיבלה פרס אוסקר לשם כבוד על מפעל חייה. היא התגוררה בניו יורק, ולעיתים יצאה לבלות עם אנשי "חוג הסילון" שהגיעו לעיר כאריסטוטלס אונאסיס, אך פרט לכך היו חייה מבודדים למדי. היא בילתה את זמנה בגידול פרחים וירקות בגינתה, ונהגה לטייל ברחובות ניו יורק כשהיא מרכיבה משקפי שמש גדולים שיסתירו את פניה המפורסמות. את ימיה האחרונים בילתה בבדידות מוחלטת. היא השקיעה בתבונה את הכסף שהרוויחה בימי הקריירה הקולנועית שלה, והייתה לאישה עשירה. בגיל 84 מתה בניו יורק. את כל רכושה הורישה לאחייניתה, ולא הותירה דבר לאישה בשם קלייר, שחיה עמה וטיפלה בה במשך שנים רבות. אפרה טמון בבית הקברות סקוגשירקוגורדן שבסטוקהולם.
בשנת 2005 הוציא הדואר האמריקני בול לזכרה.
תדמיתה הציבורית עריכה
השורה המפורסמת מהסרט "גראנד הוטל" - "אני רוצה להיות לבד" (הנאמרת במבטא שוודי כבד - "I Vont to be Alone") הפכה למוטו של גרבו בחייה הפרטיים. היא הייתה מפורסמת בכך שהתרחקה מן הפרסום. פרט לימים ספורים בראשית הקריירה שלה, לא העניקה גרבו ראיונות, לא השתתפה בהצגות בכורה ולא ענתה לדואר ממעריציה.
שמה נקשר באופן רומנטי גם בשחקניות מרלן דיטריך, קלודט קולברט, ג'ואן קרופורד, לואיז ברוקס, אונה מונסון ובסופרת זאלקה פירטל, ובין 1931 ל-1944 ניהלה מערכת יחסים ממושכת עם המשוררת מרסדס דה אקוסטה אשר הסתיימה באופן גרוע.
סרטים מדברים של גרטה גרבו עריכה
- אנה כריסטי (1930)
- רומאנס (1930)
- מאטה הארי (1931)
- סוזן לנוקס (1931)
- השראה (1931)
- כפי שתרצה בי (1932)
- גרנד הוטל (1932)
- הצעיף הצבעוני (1934)
- המלכה כריסטינה (1933)
- אנה קארנינה (1935)
- קאמיל (1936)
- כיבוש (1937)
- נינוצ'קה (1939)
- אישה דו פרצופית (1941)
לקריאה נוספת עריכה
- גרונוביץ' אנתוני. גארבו. מאנגלית: יונתן פרידמן, תל אביב, ספריית מעריב, תש"ן 1990.
קישורים חיצוניים עריכה
- אתר האינטרנט הרשמי של גרטה גרבו (באנגלית)
- גרטה גרבו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- גרטה גרבו, באתר AllMovie (באנגלית)
- גרטה גרבו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- גרטה גרבו, באתר ספוטיפיי
- גרטה גרבו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- גרטה גרבו, באתר Discogs (באנגלית)
- ערן סבאג, "חיים של אחרים" על גרטה גרבו, 16 באפריל 2012
- גרטה גרבו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- גרטה גרבו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ אביבה חיים, גרבו גרטה, האנציקלופדיה העברית יא, תשכ"ה, עמ' 195