גרטרוד הימלפארב

היסטוריונית אמריקאית

גרטרוד הימלפארבאנגלית: Gertrud Himmelfarb;‏ 8 באוגוסט 192230 בדצמבר 2019) הייתה היסטוריונית יהודייה אמריקאית, נאו-קונסרבטיבית, פרופסור באוניברסיטת העיר ניו יורק, זוכת פרס "הרצאת ג'פרסון" לשנת 1991[1]. התפרסמה במחקריה המקיפים על ההיסטוריה של הרעיונות בחברה הוויקטוריאנית ועל תמורות חברתיות ואינטלקטואליות.

גרטרוד הימלפארב
Gertrud Himmelfarb
גרטרוד הימלפארב עם ד"ר עשהאל אבלמן
גרטרוד הימלפארב עם ד"ר עשהאל אבלמן
לידה 8 באוגוסט 1922
ברוקלין, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בדצמבר 2019 (בגיל 97)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ברוקלין, וושינגטון די. סי. עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מקצוע היסטוריונית, מרצה באוניברסיטה, סופרת עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אירווינג קריסטול עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

הימלפארב נולדה בברוקלין, ניו יורק, ב-8 באוגוסט 1922, בת שנייה לברטה ומקס הימלפארב, מהגרים יהודים שהיגרו מרוסיה לארצות הברית לפני מלחמת העולם הראשונה. בנעוריה הייתה טרוצקיסטית בדעותיה ואז גם הכירה את בעלה לימים, שהיה אז טרוצקיסט כמוה, והיימין כמוה עם השנים, אירווינג קריסטול. היא נישאה לו ב-1942, אותה שנה בה סיימה תואר ראשון בברוקלין קולג'. את עבודת הדוקטורט שלה על הלורד אקטון (אחת הדמויות הפרדוקסליות והמעניינות של אנגליה הוויקטוריאנית), היא הגישה באוניברסיטת שיקגו (1950), לא לפני שהספיקה ללמוד גם בסמינר התאולוגי היהודי בניו יורק, ובאוניברסיטת קיימברידג' באנגליה שבה ביצעה את מרבית מחקרה. באותו זמן בעלה, אירווינג קריסטול (לימים מראשי השמרנים החדשים בארצות הברית), שירת במלחמת העולם השנייה באירופה. הימלפארב הייתה אם לשני ילדים, שאחד מהם, ביל קריסטול, הוא פרשן פוליטי (שמרן). אחיה, מילטון הימלפארב, היה ראש מחלקת המחקר והמידע בוועד היהודי-אמריקני והוגה דעות נאו-שמרני.

פרסים שקיבלהעריכה

הימלפארב זכתה בפרסים רבים. בין השאר, ב-1991 היא קיבלה את הזכות לשאת בוושינגטון את הרצאת ג'פרסון - Jefferson Lecture in the Humanities, הנחשבת לאות הכבוד הגבוה ביותר שמעניק הממשל האמריקני עבור הישגים מחקריים במדעי הרוח. אות זה מוענק מדי שנה, החל מ-1972, לנבחר אחד בלבד, על ידי הקרן הלאומית למדעי הרוח - NEH, סוכנות פדרלית עצמאית שהוקמה ב-1965 במטרה לקדם את המחקר במדעי הרוח. ב-2004 זכתה ב National Humanities Medal המוענקת על ידי נשיא ארצות הברית.

דעותיהעריכה

הימלפארב נודעה במיוחד בהגנה ובהחיאה של רעיון "הערכים הויקטוריאניים", כמו-גם בפרסומיה בנושאי העוני והיחס החברתי והאינטלקטואלי לעניים, למקופחים ולמודרים בחברה, בין המאות ה-18 וה-20, בעיקר באנגליה, אך גם בצרפת ובארצות הברית. היא הייתה חברה במועצת-המחקר של ספריית הקונגרס האמריקאי; של האקדמיה הבריטית, ושל האקדמיה האמריקאית למדעים ולאומנויות ועוד ארגונים ומוסדות אמריקאים חשובים. אחד מקוראיה המסורים של הימלפארב היה גורדון בראון, לשעבר ראש ממשלת בריטניה מטעם הלייבור, אשר נוהג לצטטה תכופות בנאומיו ולהמליץ על ספריה[2].

רעיונות עיקרייםעריכה

גישתה ההיסטורית הכללית של הימלפארב הייתה שמרנית, או מה שמכונה כיום "נאו-קונסרבטיבית", ואנטי-מרקסיסטית. עם זאת, כהוגה עצמאית, קשה היה לקטלג את עמדותיה באופן נחרץ – לדוגמה, למרות אהדתה לגישות שמרניות במאה ה-19, כמו זו של אדמונד בורק, הרי שביקורתה ההיסטורית על מחירי הקפיטליזם, דמתה יותר לגישות סוציאליסטיות. כמו כן, בשני מאמרים שונים, מתקופות שונות, הציגה עמדות כמעט הפוכות ביחס לאדמונד בורק, דבר המעיד על השינויים שחלו בדעותיה – משמרנות לסוג של סוציאל-דמוקרטיות.[דרוש מקור]

בספרה The Idea of Poverty: England in the Early Industrial Age שהתפרסם ב-1984, תיארה הימלפארב את השינויים שחלו בחברה הבריטית בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, תוך התייחסות לממדים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים; ותיארה את המובן שהיה באותה תקופה למושגים כמו "עוני", או "העניים". כמו כן ניתחה הימלפארב את יחסם של אנשי-התקופה לעוני כבעיה וכמציאות נתונה, ואת האמצעים שננקטו להתעלמות, או להקלה בסבלם של קרבנות המהפכה התעשייתית. למעשה, טענה הימלפארב, באותה תקופה נוצרה "בעיית העוני" כבעיה חברתית, כאשר התרחש המעבר מן היחס אל העניים כסוג של נתון, גזירת-גורל, חוק-טבעי, או עונש – אל עבר התבוננות אל העוני כתופעה חברתית הדורשת התייחסות, משום שהיא לא מוסרית ומאיימת על כלל מרקמי החברה.

בספר Poverty and Compassion: The Moral Imagination of the Late Victorians ‏(1991) טענה הימלפארב כי חייהם של העניים באנגליה הוויקטוריאנית, בהשוואה לחיי האנגלי הממוצע באותה תקופה, לא היו כה נוראים כפי שהדבר נתפש על ידינו כיום. כמו כן, טענה הימלפארב, היו חייהם טובים באופן יחסי מאלו של עניי ארצות אחרות באירופה. דווקא הגישה הוויקטוריאנית שהצטיינה בריאליזם רב, הצליחה להביא להטבה במצב העוני ולהוביל לנקיטת-עמדה של אחריות מוסרית כלפי העניים.

כהוגה שמרנית הציגה הימלפארב בספריה ובמאמריה ביקורת כנגד פמיניזם רדיקאלי ואפליה מתקנת באוניברסיטאות; וכהוגה חדשנית, טענה בזכות אחריות המדינה על חלשיה, וכנגד התפיסות הפוסט-מודרניסטיות שמנסות להחליש את המוסר החברתי.

הימלפארב נפטרה ב-30 בדצמבר 2019.

ספריהעריכה

  • Victorian Minds (1968)
  • On Liberty and Liberalism: The Case of John Stuart Mill (1974)
  • The Idea of Poverty: England in the Early Industrial Age (1984)
  • Marriage and Morals Among the Victorians (1986)
  • Poverty and Compassion: The Moral Imagination of the Late Victorians (1991)
  • On Looking into the Abyss: Untimely Thoughts on Culture and Society (1994)
  • The De-Moralization of Society: From Victorian Virtues to Modern Values (1995)
  • The Roads to Modernity: The British, French, and American Enlightenments (2004)

משפט ההיסטוריה, תרגום צור ארליך, בהוצאת שלם, 2017.

סיכום אופי יצירתהעריכה

ד"ר עשהאל אבלמן (ראש החוג להיסטוריה במכללת הרצוג), שערך את הספר "תולדות היהודים" בשיתוף הימלפרב, סיכם את אופי יצירותיה של הימלפרב:
"מכלול כתביה של גרטרוד הימלפרב הוא במידה רבה כתב הגנה מפורט ומעמיק על צדדיה החיוביים של הפוליטיקה המערבית המודרנית ועל צדדיה החיוביים של התרבות המערבית המודרנית. במובן זה היא ניצבה כיריבתם של פוליטיקאים, אקדמאים, עיתונאים ואקטיביסטים, נושאים את דגלי הניאו-מרקסיזם, פוליטיקת הזהויות, הפוליטיקלי קורקט, "התיאוריה הביקורתית", הפוסט-קולוניאליזם ועוד כיוצא באלו...
באשר לצד החיובי שבתרבות המערבית, הרי הימלפרב עמלה כל חייה על הצגת "המחשבה המוסרית" לפני תלמידה וקוראיה. היא הייתה בין אלו שהדגישו את יכולתו של האדם להבחין בין טוב לרע, ואת החובה המוטלת על היחיד לסגל לעצמו את המידות הטובות, להיאבק ברשע באשר הוא, לשאוף לגדולה ולשאוב השראה מאלו שקדמו לנו ונגעו בה. כמו כן נלחמה, כאמור, על קיומו של מדרג ברור בין תרבות גבוהה לתרבות נמוכה"
[3].

קישורים חיצונייםעריכה

קישורים בשפה זרה וקישורים שאינם פעילים:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ על הרצאת ג'פרסון והזוכים בה באתר ה-NEH, הקרן הלאומית למדעי הרוח
  2. ^ גרטרוד הימלפארב, ה"גורו" של גורדון בראון, ה"אינדיפנדנט", 3 בנובמבר 2007
  3. ^ גרטרוד הימלפארב (עם הקדמה מאת ד"ר עשהאל אבלמן), ‏"חברה מעוקרת ממוסר", השילוח 18, פברואר 2020