גרטרוד קראוס
גרטרוד קראוס (בגרמנית: Gertrud Kraus; 5 במאי 1901 – 13 בנובמבר 1977) הייתה מחלוצות המחול המודרני בארץ ישראל.
 | |
| לידה |
5 במאי 1901 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
13 בנובמבר 1977 (בגיל 76) |
| תקופת הפעילות |
? – 13 בנובמבר 1977 |
| פרסים והוקרה |
פרס ישראל (1968) |
  | |
ביוגרפיהעריכה
קראוס נולדה בשנת 1901 בווינה שבאוסטריה, אז חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית. הוריה היו לאופולד קראוס ואולגה לבית נויבאואר. לגרטרוד היו עוד שני אחים ואחות. היא למדה נגינה בפסנתר באקדמיה הממלכתית של וינה אך לאחר סיום לימודיה החליטה, שאהבתה האמיתית נתונה למחול. היא נרשמה מחדש באקדמיה, הפעם למחלקת המחול המודרני של גרטרוד בודנוויזר, ממולידות המחול המודרני. לאחר סיום הלימודים, הצטרפה ללהקת המחול של בודנויזר. כעבור חודשים אחדים פתחה אולפן והחלה ליצור ריקודי סולו לבצע בעצמה. הרסיטל העצמאי הראשון שלה התקיים באולם גדול, ששכרה בעצמה. ידידים הזהירו אותה מפני הסיכון שבכך, אך היא אמרה, "אם יהיה זה כישלון, לפחות יהיה זה כישלון מרהיב!"
בשנות ה-20 של המאה ה-20, נודע סגנון ריקודה של קראוס כמחול אקספרסיוניסטי, או מחול גרמני. בשנת 1930 הזמין אותה אמרגן להופיע בארץ ישראל המנדטורית. סיור ההופעות שלה נחל הצלחה רבה והיא הוזמנה לחזור בעונה הבאה. ב-1933 ביצעה להקתה את יצירתה "העיר מחכה" (Die Stadt wartet), שהציגה את המטרופוליס המודרנית כמקום מרתק אך מסוכן. המחול התבסס על סיפור קצר מאת מקסים גורקי. בלילה שבו נבחר אדולף היטלר לקנצלר גרמניה, ביצעה להקתה של קראוס את המחול הזה על במה תחת כיפת השמיים בגן הבורגתיאטר בווינה.
ב-1933, כאשר הופיעה בפראג לפני הקונגרס הציוני, יצרו עמה קשר מנהיגי התא הקומוניסטי הצ'כי וניסו לגייס אותה למטרותיהם. למחרת היום, פנתה גרטרוד קראוס למשרד של ארץ ישראל המנדטורית בפראג והגישה בקשת הגירה. היא יצרה ולימדה באוסטריה ובגרמניה עד עלייתה לארץ ישראל בשנת 1935.
בתל אביב שכרה מרתף ובו ניהלה סטודיו. היא הקימה להקת מחול מודרני, שהופיעה במסגרת האופרה הארצישראלית העממית בתל אביב. בין תלמידותיה הידועות נמנו יפה ירקוני, אורנה פורת, ורה גולדמן וחנה ברגר. ב-1949 זכתה במלגת לימודים לארצות הברית, ללמוד שם את המגמות החדשניות (בהשפעת מרתה גרהם) במחול המודרני.
בשובה לישראל בשנת 1950–1951 ייסדה את תיאטרון המחול הישראלי והייתה למנהלת האמנותית שלו[1]. הלהקה נסגרה כעבור שנה עקב קשיי מימון. קראוס פרשה מריקוד, אולם המשיכה ללמד מחול, ואף הפכה לכוריאוגרפית פורייה ונודעת. בריקודיה התקרבה להוויה היהודית והישראלית והייתה ממקימי ריקודי העם בישראל. כמו כן הייתה ממקימי כנס מחולות העם בדליה שבעמק יזרעאל. כמו כן המשיכה ביצירת מחול אקספרסיוניסטי, בו שאפה להביע באמצעות תנועותיה רוחניות שמעבר לגשמי ולגופני.
קראוס לא עסקה רק במחול - היא הייתה גם ציירת ופסלת, עיצבה עבודות בטכניקת הבטיק וחרטה תחריטים בדירתה הצנועה שברחוב פרוג בתל אביב ובמעונה בכפר האמנים עין הוד. בשנת 1975 נערכה לה תערוכה בגלריית שרית בתל אביב.
בשנת 1968 זכתה בפרס ישראל בתחום המחול, כהוקרה על הישגיה האמנותיים. קראוס העמידה דורות של תלמידי מחול, עד מותה בשנת 1977.
בערים ירושלים, תל אביב/יפו ובאר שבע נקראו רחובות על שמה. כיום משמר את מורשתה מוסד "יד גרטרוד קראוס" בעין הוד.
לקריאה נוספתעריכה
- גיורא מנור, "גרטרוד קראוס", הוצאת ספרית פועלים, 1978
- גיורא מנור, "חיי המחול של גרטרוד קראוס", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987
קישורים חיצונייםעריכה
- פרטים על גרטרוד קראוס בארכיון נעמי אלסקובסקי, בספרייה הלאומית
- מידע על גרטרוד קראוס בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
- נעמי לבנון, פנטזיה ושמה גרטרוד, עיתונות מקומית - עד שנות ה-2000, ארכיון נעמי אלסקובסקי, הספרייה הלאומית
- יד גרטרוד קראוס
- משה מייזלס, גרטרוד קראוס-האמא של המחול הישראלי, באתר ארגון יוצאי מרכז אירופה
- גיורא מנור, גרטרוד קראוס, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
הערות שולייםעריכה
- ^ "תיאטרון בלט ישראלי" ייפתח בסוף החודש, על המשמר, 16 באפריל 1951