גריגורי גוליצין

גריגורי גוליצין
Григорий Серге́евич Голицын
	צילום משנת 1897 מאת הצלם דמיטרי ירמקוב
לידה	20 בדצמבר 1838 (יוליאני); הכפר סטארה וס, פלך סדלצק (שדליץ) בפולין הקונגרסאית, האימפריה הרוסית או הכפר גרבובו, פלך לובלין, פולין הקונגרסאית, (כיום בפולין), האימפריה הרוסית
פטירה	28 במרץ 1907 (יוליאני) (בגיל 68); סנקט פטרבורג, רוסיה, האימפריה הרוסית
מדינה	האימפריה הרוסית
מקום קבורה	בית הקברות ניקולסקויה של הלאוורה אלכסנדר נבסקי בסנקט פטרבורג
השכלה	Page Corps (28 ביוני 1856)
שושלת Galitzine
אב	Sergey Golitsyn
אם	Maria Gołąbek-Jezierska
פרסים והוקרה
	עיטור אנדריי הקדוש; מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1; אות מסדר אנה הקדושה; מסדר ולדימיר הקדוש; מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 1; עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 3; מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 2; מסדר סטניסלב הקדוש ;

הנסיך גריגורי סרגייביץ' גוליצין (ברוסית:Григорий Серге́евич Голицын, ‏ 20 בדצמבר 1838 - 28 במרץ 1907) היה גנרל ופוליטיקאי רוסי, בן למשפחת האצולה הרוסית גוליצין. בצעירותו נלחם במלחמות הקווקז. למד באקדמיה השייכת למטה הכללי של הצבא הרוסי ופיקד על מספר גדודים. בשנת 1875 התמנה כמושל מחוז אוראלסק ("אובלסט אולראלסקאיה"), פיקד על יחידות קוזקים. שימש בתפקידי מנהל באזורים שונים. בשנים 1897–1904 כיהן כמושל עבר הקווקז . מתוקף תפקידו כזה המשיך בקו מדיני עוין כלפי הארמנים, מדיניות שאומצה באותה תקופה על ידי שלטונות רוסיה. בשנת 1903 יזם את הפקעת נכסי הכנסייה האפוסטולית הארמנית וסגירת בתי ספר ארמניים. באוקטובר 1903 נפצע קשה בניסיון התנקשות של פעיל במפלגה הסוציאל-דמוקרטית הנצ'אק הארמנית. .

ביוגרפיה עריכה

ילדות ונעורים עריכה

סרגיי גוליצין נולד בשנת 1838 כבכור מבין ששת הילדים של הנסיך סרגיי גריגורייביץ' גוליצין (1868-1803), איש צבא וסופר רוסי, קפטן בדימוס של משמר התותחנים, ושל מריה איוואנובנה, בלידה - רוזנת אזרסקאיה, ממוצא פולני^[1] מקום לידתו אינו ודאי. משערים שנולד או באחוזת סטארה וס במחוז ונגרוב שב פלך סדלצק (שדליץ) או בכפר גרבובו במחוז לובלין שבפלך לובלין באימפריה הרוסית. גוליצין התחנך במסגרת קורפוס נושאי הכלים של הצבא וסיים בו את לימודיו ב-16 ביוני 1856 עם דרגת "קורנט". שובץ אחר כך במשמר החיים ובהמשך ב-25 באוגוסט 1860 התקבל לאקדמיה הצבאית על שם ניקולאי בסנקט פטרבורג. סיים את לימודיו ב אוקטובר 1860. בדצמבר 1861 הועלה לדרגת ריטמייסטר.

הקריירה הצבאית עריכה

גולצין השתתף במלחמת הקווקז כלוחם בגדוד אדאגום בפיקוד המייג'ור פבל בביץ'. במרץ-מאי 1861 שהה בגיא אבינסק והיה מעורב בעבודות תיקון הדרכים שבין המחנה הצבאי לביצורים ניקולאייבסקי., קרימסק ואולגינסק. פיעלות זאת התלוותה בעימותים רבים עם תושבי ההר. בסוף מאי 1861 בדרך למפרץ גלנג'יק הצטיין בכיבושן של כמה עמדות של האויב ברכס קסגור. משום כך ב-16 בינואר 1861 עוטר גוליצין באות מסדר אנה הקדושה דרגת ג עם חרבות וקשת. ב-22 בינואר 1862 קודם לדרגת לוטננט קולונל ואחרי ששירת באביב ובקיץ במטה בטביליסי, ב-16 בספטמבר הועבר לגדוד משמר החיים ביירבאן, שם התמנה למפקד פלוגת רובאים מורכבת. במסע הצבאי בשנים 1863–1864 שבו הסתיימה מלחמת הקווקז במסגרת אותו גדוד אדאגום, לקח גוליצין חלק במסע נגד אנשי ההר באבחזיה. בין 26 בדצמבר 1862 ל -17 בינואר 1864 הוא פיקד באופן זמני על גדוד. ב-26 במאי 1864 שוחרר הבייתה לצורך חופשה. ב-2 באוקטובר באותה שנה הועלה לדרגת קולונל. ב־10 בדצמבר 1865 התמנה גוליצין כמפקד גדוד הגרנדירים הגאורגי 14 וכיהן בתפקיד זה למשך שש שנים. על תפקודו למופת כמפקד הגדוד קיבל את אות מסדר אנה הקדושה דרגה ב עם חרבות . ב-21 בספטמבר 1871 התמנה כעוזר אישי של הצאר וב-1872 התמנה כמפקד גדוד משמר החיים הפיני. ב-30 באוגוסט 1873 קודם לדרגת מייג'ור גנרל ומונה בפמליית הצאר .ב 26 באוגוסט 1876 קיבל את עיטור המסדר ולדימיר הקדוש. ב-30 באוגוסט 1876 התמנה מושל צבאי ומפקד הכוחות באזור האורלים ומפקד צבא הקוזקים (אטמן) של האורלים. בספטמבר 1880 היה למושל זמני של אורנבורג ומפקד המחוז הצבאי אורנבורג. ב-26 בפברואר 1883 קודם לדרגת לוטננט גנרל.

אחרי שפוטר מתפקידו כמושל צבאי הוא שובץ החל מ־5 בינואר 1885 במחלקה הראשונה של הסנאט. ב-16 בינואר 1892 נשלח לאזור טובולסק על מנת לארגן יחידת אספקה במזון. בפברואר במטרה דומה ביקר בנפות שדרינסק, קמישלובסק ויקתרינבורג שבפלך פרם, ובנפת טרואיצק שבפלך אורנבורג. ב-1 בינואר ;1893 התמנה לחבר במועצת המדינה. ב-14 במאי 1896 קודם בחיל הרגלים לדרגת גנרל. אחרי מותו של ס.א. שרמטייב בדצמבר 1896 התמנה גוליצין בראש המנהל הקווקזי, מפקד המחוז הצבאי הקווקזי ואטמאן של כוחות הקוזקים בקווקז. ב־2 במאץ 1897 עזב את תפקידו בקווקז והתמנה לשליש ראשי.

מושל עבר הקווקז עריכה

בשנים 1897–1904 כיהן גוליצין כמושל עבר הקווקז נודע לגישתו השלילית כלפי התנועה הלאומית הארמנית. א.ו.אמפיתיאטרוב ציטט אחת ההתבדחויות שלו בסוגיה: "אדאג שהארמני היחיד בטביליסי יהיה ארמני מפוחלץ במוזיאון של העיר" העיתונאי וסילי וליצ'קו, עורך העיתון הרשמי "קווקז" הפך ליד ימינו ועמד בראש מסע תעמולה אנטיארמני. כבר ב-1897 פעל לסגירת בתי ספר ארמניים^[2] בהמשך גוליצין יזם חוק להפקעת נכסי הכנסייה האפוסטולית הארמנית החל מ-12 ביוני 1903. לפי החוק כל הנדל"ן וההון של הכנסייה (כולל בשטח ואראשאפאט) ושל מוסדותיה עברו לידי המדינה.

ההתנקשות עריכה

ב-14 באוקטובר 1903 נפצע גוליצין קשות בדרך קוז'ורסקויה קרוב לטביליסי, בעקבות התנקשות בחייו מאורגנת על ידי תומכים של המפלגה הסוציאל -דרמוקרטית הארמנית "חנצ'אק". ב-11 באוגוסט 1904 השלטון הצארי העניק לו את עיטור המסדר ולדימי הקדוש דרגה 1. הוא נשאר כמושל עד 1 בינואר 1905 עד 1906 היה חבר במועצת המדינה של רוסיה בסנקט פטרבורג כנציג של הסיעה הימנית. גוליצין מת בסנקט פטרבורג ב־10 באפריל 1907 (28 במרץ לפי לוח השנה היוליאני). הובא לקבורה בבית הקברות ניקולסקויה שעל יד מנזר אלכסנדר נבסקי.

חייו הפרטיים עריכה

גוליצין היה נשוי למריה, בתו של הגנרל-לטננט הרוזן פ.ו. אורלוב-דניסוב. לזוג לא היו ילדים.

פרסים ואותות הוקרה עריכה

ברוסיה עריכה

סנטור
חבר מועצת המדינה (1893)
עיטורי המסדר אנה הקדושה דרכה 3 עם חרבות וקשת (1862); דרגה שנייה עם כתר האימפריה (1870); דרגה 1 (1881)
עיטור המסדר ולדימיר הקדוש בסנקט פטרבורג. - דרגה 3 (1876) דרגה 2 (1887); דרגה ;1 (1904)
עיטור המסדר סטניסלב הקדוש של רוסיה דרגה 1 ( 1878)
העיטור המסדר אלכסנדר נבסקי הקדוש (1895); עם שלטי יהלום (1901)
1900 אות הצטיינות על 15 שנות שירות ללא דופי