גריגוראש דיניקו

גריגוראש יוניקֶה דיניקו (ברומנית: Grigoraș Ionică Dinicu ‏ 3 באפריל 1889 - 28 במרץ 1949) היה כנר ומלחין רומני צועני (בן למיעוט "רומה")' שנחשב לגדולי מבצעי הרפרטואר המסורתי של להקות ה"לאוטארים", שהצטיין בטכניקה כלית יוצאת דופן ובאופיו האישי המאופק. התפרסם בכל העולם בין השאר הודות ליצירתו "הורה סטקטו" (1906), הידועה גם בעיבודיהם של יאשה חפץ, של פאנצ'ו ולדיגרוב, ארת'ור פידלר והבוסטון פופס.

גריגוראש דיניקו
Grigoraș Dinicu

לידה	3 באפריל 1889 בוקרשט, ממלכת רומניה
פטירה	28 במרץ 1949 (בגיל 59) בוקרשט, הרפובליקה העממית הרומנית
מוקד פעילות	רומניה
תקופת הפעילות	מ-1902
מקום לימודים	האוניברסיטה הלאומית למוזיקה בבוקרשט
שפה מועדפת	רומנית
כלי נגינה	כינור, פידל
פרופיל ב-IMDb

גריגוראש דיניקו (מימין), נגן חליל פאן והזמר פאניקה לוקה משמאל וחברי התזמורת מאחוריהם.

ביוגרפיה

רקע משפחתי

גריגוראש דיניקו נולד בשנת 1889 בשכונת "סקאונֶה" ("כיסאות") של ה"לאוטרים" (כנרים - מלשון "לאוטה") הצוענים בבוקרשט, בבית צנוע ברחוב ספינצילור ("הקדושים"), וספג מימי ילדותו את אווירת המוזיקה העממית הרומנית והצוענית-רומנית. אביו, יון דינו, שקרא לעצמו יוניקה דינו, יליד פיטשט, היה מוזיקאי לא מוצלח שניגן גם בצרפת וברוסיה והיה חבר בטאראף לצידו של סאבה פָּדוריאנו, שניגן בזמנו בחצר הצאר הרוסי. אמו של גריגוראש הייתה בתו של אנגֶלושׁ דיניקו, נגן חליל פאן ("נאי") נודע באותה תקופה, ואחות של דימיטריה דיניקו, בוגר האקדמיה למוזיקה בווינה, צ'לן ראשי של התזמורת הפילהרמונית של בוקרשט, ופרופסור בקונסרבטוריון (אקדמיה למוזיקה) בבירת רומניה. כמה חודשים אחרי לידתו של גריגוראש, אביו נסע יחד עם חמיו, אנגלוש דיניקו, לתערוכה העולמית בפריז מ-1889 (שבזמנה נחנך מגדל אייפל) וכבש את לבם של מבקרי התערוכה עם ביצוע קטע ה"עפרוני" המפורסם - 'צ'וקרליה".

התחנכותו

בילדותו גריגוראש שר במקהלת הילדים של כנסיית "סקאונלה וק" ("הכיסאות הישנים") שליוותה בשירתה הלוויות בשכונה. לפני כן, כבר בגיל שש קיבל שיעורי כינור ראשונים מ"לאוטר" קשיש בשם "דוֹד זמפיר" (Moş Zamfir) שלימד אותו מנגינות פופולריות ומבניהן "הדוינה של ההיידוק", "איזה עולם, עולם, אחותי, איזה עולם", "בוערת אש בבוקרשט", ואת "צ'וקרליה". בגיל 13 שמע לראשונה צלילים מהפטיפון בביתו של המוזיקאי הגרמני רודולף מאלכר שהיה פרופסור בקונסרבטוריון של בוקרשט. באותה תקופה, בשנת 1902 נרשם גריגוראש דיניקו לקונסרבטוריון תחת הדרכתם של דודו, דימיטריה דיניקו ושל רודולף מאלכר. דימיטריה דיניקו עקב מקרוב אחרי התקדמותו ואף סייע לו בכסף ובגדים. אולם כשתפס אותו מנגן מאחורי פרגוד במופע של ליצן ב"יריד מושילור" (Târgul Moşilor) המסורתי של בוקרשט, זעם דודו וסילק אותו מהקונסרבטוריון. אז פנה הנער לשיעורים פרטיים אצל הכנר היהודי המפורסם קרל פלש, אז המנצח והנגן הראשי של התזמורת הפילהרמונית בבוקרשט, שהסכים ללמדו ללא תמורה ונאבק על מנת שיקבלו אותו בחזרה ללימודים בקונסרבטוריון. פלש ודיניקו שמרו אחר כך על קשר ידידות ארוך שנים. בשנים 1902–1906 גריגוראש דיניקו למד נגינת כנור והלחנה בקונסרבטוריון בבוקרשט. לפרנסתו ניגן באירועים, כולל ב"יריד מושילור" Târgul Moşilor ובמסעדות. על במת ה"אתנאום הרומני" ניגן בבחינת הסיום של לימודיו בקונסרבטוריון, את החלק לסולן של הקונצרטו לכינור מס' 1 מאת פגניני וזכה בפרס הראשון. בין ה"הדרנים" הכניס גם את פרי יצירתו - הורה סטקטו.

במסעדות בבוקרשט

במשך שנתיים נדרש על ידי הרשויות להופיע כסולן של התזמורת הסימפונית של משרד החינוך תמורת משכורת זעומה. כדי להשלים את פרנסתו נצרך לנגן ערב-ערב בראש טאראף בגן-המסעדה "הבופה" (ברומנית - בופֶט). אחד הלקוחות, הסופר אלכסנדרו ולחוצה נהג לומר: "מי ששומע את הכינור של גריגוראש, גם שומע וגם רואה את הצלילים". במשך חצי שנה ניגן דיניקו גם בברסריה "גמברינוס" שבבעלותו של הסופר יון לוקה קאראג'אלה. הוא המשיך בינתיים בקונסרבטוריון ללמוד מוזיקה קלאסית אצל הפרופסור וסילה פיליפ. החל משנת 1913 במשך 22 שנה לנגן במסעדתו של יוניקה אנסקו שם זכה להערכת לקוחות מפורסמים כמו המלחין והכנר ג'ורג'ה אנסקו, השחקן טוני בולנדרה, הסופרים ויקטור אפטימיו, יון ברטסקו-ווינשט ואחרים. אחרי כניסת רומניה למלחמת העולם הראשונה ב-1916, דיניקו ארגן קונצרטים להתרמה וניגן בבתי החולים לטובת הפצועים ונפגעי מגפת טיפוס הבהרות. אחרי המלחמה הקים להקה משלו יחד עם נגן ה"צמבל" הווירטואוז בודישטיאנו. ובין שתי מלחמות העולם אמנותו הגיעה להכרה בינלאומית בזמן שליווה את הפוליטיקאי ויקטור פילוטי לבודפשט, אז זכה גם להכרת עמיתיו הצוענים ההונגרים ובראשם לאצי ראץ.

הכרה בינלאומית

בשנת 1928, בהמלצת מישה אלמן קיבל דיניקו ולהקתו חוזה במלון "גרין פרק הוטל" בלונדון. מיד אחר כך נסע בשנת 1929 למונטה קרלו שם, במלון "אמפיר" ופגש שוב את אנסקו וכן את הכנר והמלחין פריץ קרייזלר היהודי-אוסטרי, שמנגינותיו לכינור היו חלק מהרפרטואר שלו. בפריז תזמורתו ריתקה את קהל מסעדת "אמבסדור",שבה דיניקו פגש את הכנר המפורסם יאשה חפץ. חפץ ביקש מדיניקו לתת את הסכמתו לעבד את ה"הורה סטקטו" שלו לכנור ופסנתר. ואכן, בשנת 1932 עיבוד זה של יאשה חפץ (הקרוי "הורה סטקטו של דיניקו-חפץ") בוצע בבכורה בווינה בהצלחה רבה. השנים שלפני פריצת מלחמת העולם השנייה קרבו עוד יותר את דיניקו ואת מוזיקת העם הרומנית להכרה בינלאומית בהזדמנות שתי תערוכות בינלאומיות שהוזמן אליהן. בשנת 1937 ניגן עם טאראף הלאוטַרים שלו בפני אלפי מבקרים בתערוכה הבינלאומית בפריז. כעבור שנתיים יחד עם מריה טנאסה, שהפכה למעין זמרת לאומית לכל הזמנים של ארצה, השתתף כנציג של התרבות הרומנית בתערוכה העולמית בניו יורק. במשך 4 חדשים שני האמנים הופיעו גם כן בפני קהל המסעדה הרומנית של ז'אן פיליפסקו בניו יורק. בקהל נמצאה גם מרלן דיטריך שהתלהבה מאוד מהצלילים. פריצת המלחמה ב-1 בספטמבר 1939 זירזה את חזרתו של דיניקו לרומניה.

ב-8 באוקטובר 1933 בקונגרס הראשון של האיחוד הכללי של הרומים ברומניה שהוקם מיוזמתו של ג. א. לזרסקו-לזוריקה, גריגוראש דיניקו נבחר ליושב ראש לאות כבוד של הארגון.

פעילותו בתחום המוזיקה הקלאסית

בשנות ה-1930 דיניקו ניגן סולו עם הפילהרמונית בבוקרשט את הקונצרט לכינור של פליקס מנדלסון וחזר להופיע במסעדות, בעיקר במסעדת "קונטיננטל" כשברפרטואר שלו על ידי קטעי מוזיקה עממית, גם מנגינות של שוברט, דבוז'ק או ברהמס. בשנת 1935 הופיע בקונצרט חגיגי לכבוד רבע מאה לפעילותו ב"אתנאום הרומני" וביצע תחת שרביטו של ג'ורג'ה ג'ורג'סקו את הקונצרט בסול מינור לכינור של מקס ברוך ויחד עם אלכסנדרו תאודורסקו את הקונצרט הכפול ברה מינור מאת באך. בפברואר 1936 תחת ניצוחו של יונל פרליה ניגן את הקונצרט ברה מינור מאת הנריק וייניאבסקי. אחרי שנים אחדות מונה לקונצרטמייסטר של התזמורת הסימפונית "פרו ארטה" Pro Arte, בניהולו של המנצח ג'ורג'ה קוצ'ה (George Cocea), שכללה שמונים נגנים. בשנת 1939 תזמורת זו ארגנה קונצרט חגיגי לרגל הגיעו של דיניקו לגיל 50. בהזדמנות זו ניגן את הקונצרט במי מז'ור מאת באך ואת הקונצרט לכינור ברה מז'ור של בטהובן.

שנותיו האחרונות

גריגוראש דיניקו שני משמאל ותזמורתו בהופעה.

בימי המלחמה ניגן במסעדת "מודרן" ברחוב סרינדאר Sărindar בבוקרשט, אליה היו מגיעים בקביעות להאזין לו יונל פרליה וג'ורג'ה אנסקו. בשנת 1943 בעת סיור הופעות בטורקיה - באנקרה ובאיסטנבול גריגוראש דיניקו לקה באירוע וסקולרי מוחי שהקשה בהמשך על תנועות ידו השמאלית. אבל המשיך לנגן כרגיל ואחרי המלחמה בשנת 1946 זכה להשמיע שוב את מנגינת ה"צ'וקרליה" ("העפרוני") המפורסמת באוזני יהודי מנוחין שביקר אז ברומניה.

בשנת 1947 התחיל האמן לסבול מכאבים עזים בגרון ואובחן אצלו סרטן של הגרון. נותח פעמיים ונפטר בבוקרשט ב-29 במרץ 1949, אחרי הניתוח השני. הובא לקבורה בבית הקברות "פטרונז'ל" (כיום "ראינוויאֶריה" Reînvierea בקרבת מצבותיהם של הלאוטרים הצוענים הידועים סאווה פדוריאנו, קריסטאקה צ'ולאק וקוסטיקה פומפיאֶרו. בטקס הלווייה התזמורת ע"ש "בארבו לאוטראו" בניצוחו של יונל בודישטיאנו, ניגנה את "הורה סטקטו".

יצירות ועיבודים

• Ciocârlia (צ'וקרליה) - "העפרוני" עיבוד לכנור של קטע מוזיקלי שהולחן, ככל הנראה על ידי סבו, אנגלוש דיניקו, לחליל פאן
• Hora Staccato (הורה סטקטו) (1906) - עוּבּד לכינור ולפסנתר על ידי יאשה חפץ, עוּבד בשנת 1942 לתזמורת על ידי פאנצ'ו ולדיגרוב (1899-1978)

ולסופרן קולורטורה ותזמורת - על ידי קונסטנטין בובסקו (1899–1992)

• Hora Spiccato
• Hora de concert (הורת קונצרט)
• Hora mărțișorului (הורה מרצישור)
• Hora de la Chițorani (הורה מקיצוראן)
• Ceasornicul השעון
• Sârba Expoziției de la Paris (סרבה של תערוכת פריז)
• Improvisation à la Dinicu (אלתור א לה דיניקו)
• Orientale à la tzigane אוריאנטל א לה ציגאן,
• Valse coquette ואלס קוקט,
• Sârba lui Tanți (הסרבה של טאנצי)
• Diligenţa הדיליז'אנס.

מקורות מודפסים

• 1996 Viorel Cosma - Lăutari de ieri şi de azi ,Bucureşti, Editura Du Style, (ברומנית)

לקריאה נוספת

• Sbârcea, George: Ciocârlia fără moarte. Grigoraș Dinicu și Bucureștiul lăutarilor de altădată, Editura Muzicală a Uniunii Compozitorilor, București, 1970

(ג'ורג'ה סברצ'ה - העפרוני האלמותי. גריגוראש דיניקו ובוקרשט של הלאוטרים של פעם", ההוצאה המוזיקלית, בוקרשט, 1970

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גריגוראש דיניקו בוויקישיתוף

• גריגוראש דיניקו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• גריגוראש דיניקו, באתר AllMusic (באנגלית)
• גריגוראש דיניקו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• גריגוראש דיניקו, באתר Discogs (באנגלית)
• הורה סטקטו בביצועו - באתר יו-טיוב
• קינת הצועני מאת גריגוראש דיניקו
• מי שם את המסבאה בדרך והריקוד "סרבה של הבנות" ביו טיוב
• "אוי, לליצה, פרח שלי" ו"הורה של גורה"
• גרגורש דיניקו, דף שער בספרייה הלאומית