גרינסבורו (קרוליינה הצפונית)
גרינסבורו (באנגלית: Greensboro) היא עיר במחוז גילפורד שבקרוליינה הצפונית. היא העיר השלישית בגודלה במדינה והגדולה ביותר במחוז. במשך עשרות שנים נחשבה גרינסבורו למרכז הטקסטיל והטבק של קרוליינה הצפונית. במפקד אוכלוסין שנערך ב-2000 נמנו בגרינסבורו 223,891 תושבים וכיום (2020) מונה אוכלוסייתה כמעט 300,000 איש. בעיר נולדו או התגוררו כמה מפורסמים ובהם או. הנרי, דולי מדיסון ואדוארד מורו.
קו הרקיע של גרינסבורו | |
מדינה | ארצות הברית |
---|---|
מדינה | קרוליינה הצפונית |
מחוז | גילפורד |
ראש העיר | ננסי ווהן |
תאריך ייסוד | 1808 |
על שם | נתנאל גרין |
שטח | 131.2 קמ"ר |
גובה | 266 מטרים |
אוכלוסייה | |
‑ בעיר | 299,035 (1 באפריל 2020) |
‑ במטרופולין | 723,801 (2013) |
‑ צפיפות | 2,138.3 נפש לקמ"ר (2013) |
קואורדינטות | 36°04′48″N 79°49′10″W / 36.08°N 79.819444°W |
אזור זמן | UTC -5 |
www.greensboro-nc.gov | |
היסטוריה
עריכההכפר שקדם לעיר
עריכהשורשיה של גרינסבורו נעוצים בהגירתה של קהילת קווייקרים (שכונו אז "ידידים" - Friends) מפנסילבניה, לקרוליינה הצפונית, אשר הקימה ב-1750 כפר קטן בשם קייפ-פייר (Capefair) באזור שהיה אז מיוער בצפיפות ועשיר מאוד בשיחי אוכמניות. הכפר נבנה על חלקת אדמה קטנה שנרכש משבט אינדיאני מקומי תמורת 98 דולרים ונסללו בו שלושה רחובות מקבילים בציר צפון-דרום, שנחצו על ידי שלושה רחובות מקבילים בציר מזרח-מערב. שישה רחובות אלה קיימים עד היום במרכזה ההיסטורי של גרינסבורו, והם Greene, Elm, Davie, Gaston, Market, Sycamore.
במשך כמה שנים נסמכה הקהילה על שירותי דת שחלקה עמה קהילת קווייקרים שהתגוררה בסמוך ואשר הגיעה כמה שנים קודם לכן, עד שב-1754 זכתה קהילת קייפ-פייר למעמד של קהילה עצמאית והורשתה לנהל את מוסדות הדת שלה בעצמה. הקהילה נקראה "הידידים של ניו-גארדן בקייפ-פייר" ("Friends at New Garden in Capefair"). שני שמות אלה מונצחים עד היום בגרינסבורו בשתי שדרות מרכזיות - Friendly ו-New Garden. שם הכפר, קייפ-פייר, מונצח בנהר המנקז את כל מרחב גרינסבורו וסביבתה אל האוקיינוס האטלנטי.
בשלוש השנים הבאות גדלה הקהילה במהירות ומשכה מצטרפים חדשים שהגיעו ממרחקים. היא הפכה לקהילה הקווייקרית החשובה ביותר בקרוליינה הצפונית ואף שימשה כ"קהילת אם" לקהילות קטנות רבות במדינה.
הקמת גרינסבורו
עריכהבמהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית ב-1781 התחולל באזור קרב גדול בין הצבא הבריטי לצבא הקונטיננטלי. בראש הכוחות המקומיים עמד מייג'ור גנרל נתנאל גרין (Nathanael Greene), בן למשפחה קווייקרית מרוד איילנד, שהיה אחד מארבעת המפקדים הבכירים ביותר בצבא הקונטיננטלי במלחמה. הקרב התחולל מעט מערבה מקייפ-פייר, באזור בית המשפט המחוזי של גילפורד, אשר שימש אז כמושב המחוז והוא הסתיים במפלה מול הכוחות הבריטיים.
למרות זאת, נחשב הקרב להצלחה במורשת הקרב האמריקנית, שכן הצבא הבריטי ספג אבדות רבות שהחלישו אותו והביאו למפלתו הסופית במלחמה. בשל כך ומסיבות רבות נוספות העניק הקונגרס הקונטיננטלי לגרין את מדליית הזהב של הקונגרס, וב-1808 החליפו בני קייפ-פייר את שם כפרם ל-Greensborough, כלומר "עירו של גרין". צורת כיתוב מיושנת זו שונתה ב-1895 ל-Greensboro.
החלפת השם ב-1808 לוותה בהכרה רשמית של גרינסבורו כעיר, שכללה מבחינה מוניציפלית, לבד מהשטח הבנוי, גם את אזור שדה הקרב ההיסטורי ואת בית המשפט המחוזי. המוסד עצמו עקר לבית אחר במרכז העיר החדשה, בין הרחובות אלם ומרקט. ב-1821 נמנו בגרינסבורו 369 תושבים.
התעשייה מגיעה לעיר
עריכהמהפך משמעותי התחולל בראשית שנות ה-40 של המאה ה-19, כאשר הממשלה קבעה כי מסילת הרכבת החדשה תעבור בגרינסבורו ותיקבע בה תחנה. הדבר נעשה בהשפעתו של מושל קרוליינה הצפונית, ג'ון מוטלי מורהד (Morehead), שהיה בעל מטעים בעיר. פעולה זו חיברה את גרינסבורו במהירות לשווקים בכל רחבי ארצות הברית, ובעיקר לוושינגטון הבירה, לניו אורלינס ולאטלנטה והיא הפכה למרכז התחבורה הראשי של האזור כולו.
בעקבות זאת התפתחה תעשייה רבה בגרינסבורו, בדמות מפעלים שונים, בעיקר בתחום הטקסטיל והטבק, שהעסיקו אלפי עובדים, וגרינסבורו הפכה למרכז העסקים הראשי של האזור כולו. העיר צמחה כלכלית ודמוגרפית בקצב מואץ ביותר ונקראה "Gate City", כלומר העיר המשמשת כשער למחוז.
פעילות משפחת כהן (Cone)
עריכהבין דמויות הבולטות בתחום הטקסטיל שהפכו את גרינסבורו למטרופולין הייתה משפחת כהן (Cone), אשר הקימה בעיר כמה מרכזי תעשייה ענקיים של טקסטיל שהתבססו על כותנה ומוצריה, ובהם פלנל וג'ינס, בשיתוף משפחת שטרנברגר (Sternberger) היהודית אף היא. חברת Cone בנתה עבור אלפי עובדיה שכונות מגורים סביב מרכזי התעשייה, ובהם בתי מגורים, בתי ספר, מרכזי קניות ואפילו מגרשי ספורט. החברה אף הקימה בית חולים שנתן שירות בחינם לעובדים. באופן זה עיצבה החברה במידה רבה את קצב וצורת התפתחותה של גרינסבורו, ועל אף שרבים ממפעליה נסגרו בשנות ה-60 של המאה ה-20, המבנים, כמו גם השכונות ההיסטוריות המקיפות אותם, עדיין קיימים. גם בית החולים, הנקרא Cone Health Center עדיין פעיל והוא המעסיק השני בגודלו בגרינסבורו עד ימינו, אחרי מחלקת החינוך של מחוז גילפורד. אחת השדרות הראשיות בעיר נקראת על שם משפחת כהן.
ב-2010 הסבה עיריית גרינסבורו בעזרתם של יזמים ומשקיעים את אחד המפעלים הנטושים של משפחת כהן, הנקרא Revolution על שם הרחוב שבו הוא שוכן, למרכז מגורים ומשרדים אופנתי. הצלחתו העצומה של הפרויקט הביאה ליצירת פרויקטים דומים נוספים בעיר, ההולכים ומפותחים בקצב מואץ.
רוב מפעלי הטקסטיל שפעלו בעיר במשך עשרות שנים, כמו אלה של משפחת כהן, אוחדו או נסגרו במחצית השנייה של המאה ה-20, אולם גרינסבורו עדיין נחשבת ל"בירת הטקסטיל" וגם כיום (2020) פועלים בה בתי חרושת ומשרדים של חברות אופנה וטקסטיל ידועות, כמו תאגיד VF Corporation שבו חברות נאוטיקה, דה נורת' פייס ו- Wrangler. גם חברת Cone עדיין פעילה בעיר תחת תאגיד Cone Burlington Industries.
המאבק לשוויון זכויות
עריכהבשנת 1951 היו שחורים כ-23% מתושבי העיר, ולראשונה נבחר אז נציג שחור למועצת העיר[1]. ב-1 בפברואר 1960 החלו סטודנטים שחורים בעיר במאבק נגד חוקים מפלים שאסרו על שחורים לשתות קפה ליד הדלפק בפינת המזנון של בית כל בו בעיר[2]. מחאה זאת נמשכה במשך מספר חודשים עד שהאפליה הוסרה בחנויות רבות. החנות שבה התקיימה המחאה הפכה ברבות השנים למוזיאון לשוויון זכויות. במאי 1963 התקיים בעיר הפגנה גדולה נגד אפליית השחורים, בה נעצרו 175 מפגינים[3]. ב-3 בנובמבר 1979, במהלך הפגנה נגד הקו קלוקס קלאן, נורו יריות לעבר המפגינים, שהרגו חמישה מהם[4].
יהודים
עריכההקהילה היהודית בגרינסבורו החלה להתגבש בסוף המאה ה-19, עד שב-1908 נוסדה רשמית קהילה יהודית בעיר[5]. הייתה זו קהילה משותפת של רפורמים, קונסרבטיביים ואורתודוקסים ואף על פי ששמה הרשמי היה "קהילה עברית רפורמית" היא כונתה "הקהילה העברית של גרינסבורו". בין ראשיה היו המשפחות כהן ושטרנברגר הרפורמיות שהוזכרו לעיל, וכן משפחת לבאואר (Lebauer) הקונסרבטיבית, שהקימה את הפארק הנקרא על שמה במרכז העיר כיום ובני הדור החמישי והשישי שלה עדיין מתגוררים בגרינסבורו. בשנת 1909 רכשה הקהילה מבנה לבית כנסת ששימש לפני כן ככנסייה. מבנה זה שימש לתפילה עד בניית מבנה לכתחילה לבית כנסת ב-1924. בשנת 1923 קבלה הקהילה נשים כחברות קהילה, דבר שלא היה מקובל באותה תקופה.
ב-1944 הקהילה התפצלה, כאשר הקונסרבטיבים פתחו בגרינסבורו בית כנסת נפרד בשם "בית דוד", הפעיל כמרכז הקהילה עד ימינו (2019). בעקבות כך שונה ב-1949 שם הקהילה המקורית ל"טמפל עמנואל" כדי לבדל אותה מן הקהילה הקונסרבטיבית[6], זאת למרות מאמצים של האדמו"ר החב"די, יוסף יצחק שניאורסון לשמור על קהילה דתית אחת בגרינסבורו[7]. באותה שנה פתחה הקהילה הקונסרבטיבית בית ספר יום ראשון לצד בית הכנסת, וב-1979 הוקם מבנה גדול יותר עבור בית ספר יהודי פרטי מלא בשם "בני שלום"[8], הפעיל עד ימינו (2018).
קהילת "טמפל עמנואל" הרפורמית מונה כ-350 משפחות והיא משתייכת לאיגוד הקהילות הרפורמיות[9]. קהילת "בית דוד" הקונסרבטיבית, שהיא הגדולה מבין הקהילות בגרינסבורו, מונה כמה מאות משפחות (2019). בית חב"ד בראשות משפחת פלוטקין מייצג את מיעוט המשפחות האורתודוקסיות בעיר.
בשנת 2001 הוקם בגרינסבורו בית ספר פנימייה יהודי אליטיסטי בשם American Hebrew Academy[10], שיועד ליהודים מכל הזרמים[11] בית ספר זה, שנחשב לאחד הטובים בארצות הברית, שירת תלמידים, שכולם יהודים, שהגיעו מכל העולם, ובעיקר מאמריקה הדרומית. בכל מחזור למדו כמה ילדים מישראל. בית הספר נסגר ביוני 2019[10].
ערים תאומות
עריכהלגרינסבורו 3 ערים תאומות:
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של גרינסבורו (באנגלית)
- גרינסבורו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- גרינסבורו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ הכושי עושה את שלו, על המשמר, 8 ביוני 1951
- ^ המלחמה על כוס קפה, הַבֹּקֶר, 19 בפברואר 1960
- ^ מעצרי־כושים נוספים בדרום־אה"ב, קול העם, 23 במאי 1963
- ^ מארטה וודוול, נחשף סוכן ממשלתי שחדר לקו קלאס־קלאן, מעריב, 16 ביולי 1980
- ^ About Jewish Greensboro, 7/15/05, web site of Greensboro Jewish federation
- ^ About Beth David Synagogue
- ^ אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ ט, אגרת ב'תשצ, עמוד 61
- ^ What’s Going On at B’nai Shalom
- ^ About Temple Emanuel: A Short History
- ^ 1 2 https://americanhebrewacademy.org/
- ^ שמואל רוזנר, פנימייה אליטיסטית קטנה מנסה לחבר בין כל הזרמים היהודיים, באתר הארץ, 21 ביולי 2007