גרענתלטינית: Trachoma) היא מחלה זיהומית מידבקת של העיניים הנגרמת על ידי הזנים A - C של החיידק כלמידיה טרכומטיס (Chlamydia trachomatis). השם הלועזי "טרכומה" – ביוונית עתיקה: לא חלק, מחוספס – מתאר את המראה הגרעיני-מחוספס של לחמית העפעפיים בשלב הפעיל של המחלה.

גרענת
Trachoma
מראה הגרעינים בלחמית העפעף בגרענת
מראה הגרעינים בלחמית העפעף בגרענת
תחום מחלות זיהומיות עריכת הנתון בוויקינתונים
גורם כלמידיה טרכומטיס עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine article/1202088 
DiseasesDB 29100
MeSH D014141
MedlinePlus 001486
סיווגים
ICD-10 A71
ICD-11 1C23 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
גרענת בארץ ישראל - מאמר בעיתון "השקפה" משנת 1904
דיאגרמה של ההסתדרות הציונית הדסה - גרענת בבתי ספר יהודים בארץ ישראל בין השנים 1918-1928

המחלה מועברת במגע ישיר עם הפרשות מהעיניים, מהאף ומהגרון של החולים או מגע עם בגדים ומגבות שזוהמו בהפרשות האלה.

הגרענת נפוצה במדינות עם תנאי דיור והיגיינה ירודים. זאת "מחלת עוני" מובהקת ומקננת בין בני משפחה כשאלה נתונים בתנאי דיור והיגיינה ירודים ("מחלת משפחה"). הגורמים שזוהו כאחראים להתפשטות מחלה זו הם חוסר במים זורמים, חוסר מתקני שירותים, עוני, זבובים, דיור בצמוד לבעלי חיים, צפיפות דיור ועוד.

הגרענת ידועה עוד מימי קדם. ההתעניינות בה הופיעה בסוף המאה ה-18 כאשר חייליו של נפוליאון שכבשו את מצרים חלו שם בגרענת ובשובם הפיצו אותה בארצות אירופה. אז ניתן לגרענת המונח "קדחת עיניים מצרית" (Opthalmia Aegyptiaca).

זמן הדגירה של החיידק הוא 5–12 ימים. בתחילה מופיעה דלקת של הלחמית. העין מאדימה ומתחילה הפרשה. בשלב מתקדם מופיעים תסנינים של לימפוציטים בלחמית העפעף העליון. תסנינים אלה מופיעים כגושים קטנים בצורה של גרעינים ומכאן שם המחלה בעברית.

ההסננה יכולה להופיע גם בקרנית ולגרום לעכירות (Pannus). ללא טיפול עוברת המחלה לשלב הצלקתי. מופיעה הצטלקות בלחמית העפעף הגורמת להתעקמותו והפניית שפת העפעף פנימה (Entropion). בגלל זה מופנים הריסים כלפי העין (Trichiasis). במצב זה, כל מצמוץ של העפעפיים גורם לחיכוך הריסים בקרנית עד כדי הריסתה וגרימת עיוורון.

בשנת 1909 היה ד"ר לודוויג הלברשטטר בין מגלי מחולל הגרענת[1].

הגרענת הייתה נפוצה גם בארץ ישראל בקרב היהודים והערבים בגלל תנאי היגיינה ירודים. הטיפול במחלה זו היה לחם חוקו של כל רופא באזור זה. רופא העיניים היהודי הראשון שטיפל בגרענת בין השנים 19081911 היה ד"ר משה יהושע ארלנגר[2].

בשנת 1914 התקיים בירושלים כנס של הרופאים העבריים בארץ ישראל בנושא הגרענת.

כיום ירדה שכיחות המחלה, בזכות שיפור בתנאי החיים. היא עדיין נפוצה באזורים נחשלים באפריקה, באסיה, באמריקה הלטינית ובמזרח התיכון.

בשנת 1996 לקח על עצמו ארגון הבריאות העולמי לחסל את הגרענת עד שנת 2020. התוכנית מטפלת בשלב החריף, בשלב הצלקתי ובשיפור תנאי ההיגיינה.[3]

בשלב החריף הטיפול הוא במנה יחידה של אזיטרומיצין דרך הפה (20 מ"ג/ק"ג) או מריחה של משחת טטרציקלין על העפעפיים, פעמיים ביום במשך שישה שבועות. כיום מעדיפים אזיטרומיצין במנה אחת.

בשלב הצלקתי מבוצעים ניתוחים פלסטיים בעפעפיים כדי למנוע את מגע הריסים בקרנית.

הואיל והמחלה מתחילה בילדות מופעלת תוכנית לחינוך לשטיפה וניקיון הפנים של הילדים. יש כיום עדיין 150 מיליון חולים בגרענת בעולם. 6 מיליון עיוורים כתוצאה ממחלה זו, רובם בגיל העמידה והזקנה.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ נסים לוי, יעל לוי, רופאיה של ארץ-ישראל 1799 - 1848, איתי בחור - הוצאה לאור, מהדורה שנייה, מרץ 2012, עמוד 183
  2. ^ נסים ויעל לוי, רופאיה של ארץ-ישראל 1799-1948, הוצאת איתי בחור ,זכרון-יעקב, מהדורה שנייה, מרץ 2012, עמוד 105
  3. ^ Trachoma, www.who.int (באנגלית)

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.