גרשום (דמות מקראית)

גֵרְשֹׁם הוא דמות מקראית, בנם הבכור של משה וציפורה, בת יתרו.

כד וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. כה וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי. כו וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת.

— ספר שמות, פרק ד', פסוקים כ"ד–כ"ו

צפורה מלה את בנה (ייתכן שהוא גרשום). ציור מעשה ידי פייטרו פרוג'ינו משנת 1482. הקפלה הסיסטינית

המדרש דורש את הפסוק "ויואל משה לשבת את האיש" מלשון אלה - שבועה, ומסביר שיתרו הסכים לתת למשה לשאת את ציפורה, בתנאי שבנם הבכור יהיה כומר לעבודה זרה. כך המדרש מסביר מדוע גרשום לא נימול, ומדוע המלאך רצה להרוג את משה, עד שציפורה מלה את גרשום (לא מפורש בפסוק מיהו הבן שלא נימול, ולכן יש המפרשים שלא מדובר בגרשום, אלא בבנו השני של משה, אליעזר).

על פי חז"ל, הנער שהודיע למשה על נבואת אלדד ומידד, היה גרשום.

מקור השם

וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה

— שמות, ב', כ"ב

כלומר, משה נתן לבנו את השם גרשום, כזיכרון לכך שהוא נמצא במדין. מאחר שהשם גרשום מופיע כבר אצל אחי סבו של משה, סביר להניח שאין הכוונה שמשה המציא שם זה, אלא לקח שם מוכר והעניק לו פרשנות חדשה, בדומה למדרשי שמות רבים בתנ"ך.

צמד המילים 'בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה' מופיע פעמיים במקרא ופעמיים אלו מופיעות בספר שמות ובהקשר לגרשם. מנגד יש הסוברים כי בהקשרו של צרוף מילים זה אין הוא נוגע לקורות את משה במצרים אלא לישיבתו אצל יתרו חתנו 'בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה'.

צאצאיו

ערך מורחב – יהונתן בן גרשום

בספר שופטים מופיע יהונתן בן גרשום בן מנשה ככהן של פסל מיכה בבית מיכה ולאחר מכן אצל שבט דן. על פי המסורה נכתבת האות נ בשם סבו של יהונתן כשהיא תלויה ומוגבהת. חז"ל הסבירו שבאמת אביו של יהונתן הוא גרשום בן משה, ורק מפני כבודו של משה נוספה הנ'. הפרשנים קשרו מדרש זה על כהונת יהונתן עם המדרש המובא לעיל על שבועת משה ליתרו, והסבירו שאף על פי שגרשום עצמו לא נעשה כומר לעבודה זרה, משה נענש על שבועתו ליתרו בכך שבנו של גרשום, יהונתן, אכן נעשה כהן לעבודה זרה.

בספר דברי הימים, ברשימת הלויים הממונים על עבודת בית המקדש מופיע ”וּשְׁבֻאֵל בֶּן-גֵּרְשׁוֹם בֶּן-מֹשֶׁה נָגִיד עַל-הָאֹצָרוֹת.” (ספר דברי הימים א', פרק כ"ו, פסוק כ"ד). עקב הפרש השנים הגדול, ההבנה הפשוטה היא שמדובר במישהו מצאצאי גרשום ולא בבנו ממש, אולם חז"ל פירשו ששבואל הוא בנו של גרשום, והוא הוא יהונתן הנזכר למעלה, ונקרא שמו שבואל אחרי ששב בתשובה.

קישורים חיצוניים

• נגה רבקה, מדרש השמות "גרשם" ו"אליעזר", בית מקרא, ניסן - סיון תש"ן, גיליון ג (קכ"ב)