גרשון פלוטקין
גרשון פּלוֹטקין (1917 – 12 בינואר 1992) היה במאי ושחקן ישראלי, במאי הבית של התיאטרון הקאמרי במשך שנים רבות.
 | |
| גרשון פלוטקין, 1957 | |
| לידה |
1917 מוסקבה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
12 בינואר 1992 (בגיל 75 בערך) |
| מקום קבורה |
בית העלמין ירקון |
| מדינה |
ישראל |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
פלוטקין נולד במוסקבה ב-1917, בבית ציוני, ועלה לארץ ישראל בשנת 1924. אביו, נחום פלוטקין (1891–1960), היה עובד קופת חולים כללית בתל אביב.[1] פלוטקין בוגר בית הספר היסודי "בלפור" בתל אביב.[2] בשנת 1935 למד בסטודיו למשחק שליד תיאטרון הבימה בהדרכתו של צבי פרידלנד, ולאחר מכן המשיך בלימודי בימוי בניו יורק אצל ארווין פיסקטור. לאחר שובו לארץ פגש את סשה ארגוב, ויחד ביימו, כתבו והלחינו הצגות בקיבוצים.
פלוטקין הכשיר עצמו כקרטוגרף ובשנת 1941 הצטרף לשורות מחלקת המיפוי של "ההגנה". בהמשך נישא לגליליה קטינקא (ילידת 1917 כמותו)[3], בתם של יהודית ושל ברוך קטינקא (ממייסדי הארגון). לאחר שחרורו החל לעבוד בשנת 1950 כעוזר במאי ללאופולד לינדטברג בתיאטרון הקאמרי, ובנוסף עבד כחרט וקרטוגרף[4]. אולם יכולותיו בשינון טקסטים הובילו אותו למלא עשרות תפקידי מחליף בהצגות. הוא עלה כ-1,000 פעמים על הבמה, ומילא יותר מ-60 תפקידים.[5]
פלוטקין היה במאי הבית של תיאטרון הקאמרי, וכן ייעץ ארכיטקטונית על בניית אולמות התיאטרון, ניהל את הארכיון והיה חבר בהנהלה ובוועד הרפרטואר שלו. עם הצגותיו: "בגלל חגורה", "מריוס", "גנרל קישוט", "פיגמליון", "דון ז'ואן בגיהנום", "פונדק בדרך", "אנריקו", "קרא לי סיומקה", "מלכת שבא", "בעלת הארמון", "הקיצו ורננו", "אדם ואדם עליון"," מלחמת בני אור", "לעולם אין לדעת", "נדנדה בשניים", "מרי סטיוארט", "אדם לכל עת", "סיפור אוריה", "פונדק הרוחות", "אסתר המלכה", "כנרת כנרת", "טורא" ועוד.
פלוטקין השתתף בשנת 1954 בסרט "אבן על כל מיל" ובסרטים ותוכניות טלוויזיה נוספות.
גרשון פלוטקין נפטר בראשית שנת 1992 מהתקף לב והוא בן 74. נקבר בבית העלמין ירקון.[6] הותיר אחריו את אלמנתו, גליליה פלוטקין (לבית קטינא, 1917–2019). לאחר מותו החל איגוד השחקנים הישראלי להעניק מלגה על שמו, והתיאטרון הקאמרי קרא על שמו את הארכיון שניהל.
קישורים חיצוניים עריכה
גרשון פלוטקין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- גרשון פלוטקין, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
גרשון פלוטקין, באתר MusicBrainz (באנגלית)- גרשון פלוטקין, דף שער בספרייה הלאומית
- גרשון פלוטקין, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- מילות השיר "רונו נא" והאזנה לו, באתר זמרשת
- י. מ. ניימן, "מאז גן עדן" בתיאטרון הקאמרי, דבר, 21 באפריל 1950
- י. לפיד, מדברים עליהם השבוע: "הרי זה גרשון!", מעריב, 14 בדצמבר 1956
- לחמניה שכולה צימוקים, דבר, 1 במרץ 1957
- ר. עזריה, כשגרשון פלוטקין היה בן 6, ברח מפני הענקים..., מעריב, 1 במרץ 1957
- ע. אחי-איתן, דון ז'ואן בגיהנום: ריאיון עם הבמאי גרשון פלוטקין, דבר, 3 במרץ 1957
- שש, קלעי קלעים: ה"קופץ" הראשון בארץ, דבר, 8 באוקטובר 1959
- תמר אבידר, המחליף הנצחי, מעריב, 24 במרץ 1963
- רפאל בשן, מונולוג של גרשון פלוטקין: "גם לנו יש קרומוולים...", מעריב, 26 ביוני 1964
- חוה נובק, פלוטקין ואוריפידס בראשי פרקים, דבר, 24 בספטמבר 1964
- טלילה בן-זכאי, כיצד מצטרף תיאטרון ל"מועדון המסתכנים": בעקבות הצגת "הדרקון" על־ידי הקאמרי, מחווה הבמאי גרשון פלוטקין דעתו על קביעת רפרטואר בתיאטרון והתנאים לבחירתו של מחזה להצגה, מעריב, 13 בנובמבר 1966
- חוה נובק, פלוטקין על התיישנות ערכים, דבר, 10 באוגוסט 1967
- ג. פלוטקין נפגש עם שר התרבות של סינגפור, דבר, 5 באפריל 1968
- שרגא הרגיל, התיאטרון כאכזריות: הערב עם: גרשון פלוטקין, מעריב, 11 באוגוסט 1970
- הוקמה מועצת נאמנות שתנהל מעתה את הקאמרי, מעריב, 7 בדצמבר 1970
- שרית פוקס, המחליף הנצחי, מעריב, 30 במרץ 1978
- הצדעה לפלוטקין, מעריב, 26 בפברואר 1987
- בן שלו, עכבר העיר אונליין, סשה ארגוב, פנס בודד, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2010
.svg){kind=logo}
מפרי עטו:
- דיון שהגיע זמנו, דבר, 11 בינואר 1963, המשך (פולמוס בעקבות ביקורותו של מבקר התיאטרון של "הארץ", חיים גמזו, על "פונדק הרוחות"; וראו עוד: שלמה שבא, אלתרמן: המבקר דומה לעתים לתינוק הפוסק הלכות לאומנת: המחבר, המבקר והבמאי בויכוח על "פונדק הרוחות", דבר, 13 בינואר 1963; יוסף לפיד, גמזו: "לעומת אחרים – אני כבשה תמימה!"; פלוטקין: "פעם צריך להשיב לו כגמולו!", מעריב, 16 בינואר 1963)
הערות שוליים עריכה
- ^ נחום פלוטקין, דבר, 6 ביולי 1960; רי-ש; מ. לכטמן, לזכר נעדרים: נחום פלוטקין, דבר, 1 באוגוסט 1960.
- ^ בית ספר בלפור - היסטוריה (גרשון פלוטקין מבוגרי בית הספר)
- ^ צפורה דגן, פוסט המתאר את שיתוף הפעולה של גרשון פלוטקין וגליליה קטינקא בתחום צילומי האויר, באתר ממחברתה של צפורה דגן, 5.1.2015
- ^ מפת ישראל וסיני, 1958, פרי עבודת הזוג גרשון וגליליה פלוטקין, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ ראו: שש, קלעי קלעים: ה"קופץ" הראשון בארץ, דבר, 8 באוקטובר 1959; שרית פוקס, המחליף הנצחי, מעריב, 30 במרץ 1978.
- ^ גרשון פלוטקין באתר חברה קדישא ת"א–יפו.