פתיחת התפריט הראשי

גרשון שקד

פרופסור ישראלי לספרות. מהבולטים בחקר הספרות העברית.

גרשון שקד (8 ביולי 192928 בדצמבר 2006) היה חוקר ספרות עברית, בין הבולטים במבקרי הסיפורת העברית וחוקריה וזוכה פרס ישראל לחקר הספרות העברית.

גרשון שקד
גרשון שקד תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 8 ביולי 1929
וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בדצמבר 2006 (בגיל 77)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ספרות
מדינה ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, מבקר ספרותי, מרצה באוניברסיטה, חוקר ספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות אוניברסיטת בן-גוריון בנגב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
תרומות עיקריות
חקר הספרות העברית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ראשית חייועריכה

שקד נולד בשנת 1929 בווינה בירת אוסטריה בשם גֶרהַרד מַנדֶל (Gerhard Mandel). הוריו היו עניים וחסרי השכלה פורמלית, ואהבתו לספרות החלה כשקרא ספרים שאסף אביו הסמרטוטר לשם גריסה. לאחר האנשלוס, ב-1938, כשהיה בן תשע, נאסר אביו על ידי הנאצים לתקופה ממושכת, טראומה שנחרתה בזכרונו של הילד. כעבור שנה, ב-1939, נשלח שקד לבדו לארץ ישראל, במסגרת עליית הנוער, ובחמש השנים שלאחר מכן התחנך בפנימייה בפרדס חנה. הוריו, שהגיעו כמה חודשים אחריו, התיישבו בשכונת פלורנטין בתל אביב. כאשר סיים את הפנימייה בגיל 14 נשלח לזמן מה למשפחה אומנת בירושלים, ולאחר מכן עבר לתל אביב, סיים את לימודיו בגימנסיה הרצליה ב-1948 ובאותה שנה התגייס לצה"ל. חוויות ילדותו הקשות מונצחות בספרו "מהגרים" (2002).

חוקר הספרות העבריתעריכה

בשנת 1950 החל בלימודי ספרות באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 1960 החל ללמד בחוג לספרות עברית. ב-1964 קיבל תואר דוקטור[1], ובין השנים 1964–1965 למד ספרות גרמנית, צרפתית ואנגלית באוניברסיטת ציריך בשווייץ. ב-1975 מונה כפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית. שימש ראש החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, וראש החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. פרש לגמלאות מן האוניברסיטה העברית ב-1997, והחל ללמד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מפעלו הספרותי הגדול של שקד הוא סדרת הכרכים "תולדות הסיפורת העברית 18801980" – חמישה ספרי מחקר מקיפים שפרסם בין 1977 ל-1998. מחקר זה זיכה אותו בפרס ביאליק ב-1986 ובפרס ישראל ב-1993. לפי ספרים אלה ערכה תמר לוטן את סדרת "לשון המראות" אודות הספרות העברית בטלוויזיה החינוכית.

שקד היה חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. כתב כעשרים ספרי ביקורת ומחקר בתחום הסיפורת העברית, מאות מאמרים, וכן ספרות אוטוביוגרפית. חקר בין היתר את יצירות מנדלי מוכר ספרים וש"י עגנון, ואת המגמות הכלליות בספרות העברית לדורותיה – הן בראייה לאחור והן בעת התרחשותן.

באפריל 1988 הוצתו מכוניתו ודלת ביתו על ידי הארגון שכונה באותם ימים הסיקריקים, לאחר שחתם על עצומת "הפורום המתון" שקראה לממשלה לנהל משא ומתן עם הפלסטינים.

גרשון שקד נפטר בירושלים ב-28 בדצמבר 2006 בעת ניתוח לב, בגיל 77. הותיר אחריו את אשתו, חוקרת הספרות ד"ר מלכה שקד, שתי בנות וחמישה נכדים.

מספריועריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • אבנר הולצמן, "שקד, גרשון", לקסיקון הֶקְשֵרִים לסופרים ישראלים (תשע"ד 2014), עמ' 979–982.
  • וולפגנג איזר, 'גרשון שקד על הסופרים היהודים בעת שקיעת הממלכה ההבסבורגית', בתוך: ספרות וחברה בתרבות העברית החדשה, 2000, עמ' 13–22.
  • דן לאור, 'דיוקנו של המבקר כאיש פוליטי': ביקורת על גרשון שקד: "אין מקום אחר; על ספרות וחברה".
  • רפי וייזר, והלל יפה, 'רשימת הפרסומים של גרשון שקד 1952–2000', בתוך: ספרות וחברה בתרבות העברית החדשה, 2000, עמ' 477–503.
  • אמנון נבות, "לא אשנב, לא כניסה צדדית", עכשיו, 50, תשמ"ה-1985.
  • אבנר הולצמן, 'דיוקנה של סיפורת ריאליסטית', על גרשון שקד, "הסיפורת העברית 1880–1980; [ד] בחבלי הזמן; הריאליזם הישראלי, 1938-1980", 1993, מדעי היהדות, 34, תשנ"ד-1994.
  • זיוה שמיר, 'מפעל חלוצי', על הסיפורת העברית של גרשון שקד, ידיעות אחרונות, פברואר 1984.
  • גבריאל מוקד, 'סיפורת עברית - הפיסגה והמישור, גרשון שקד, "הסיפורת העברית 1980-1880", כרך ב (1983)', עכשיו, 49, תשמ"ד-1984.
  • רות וייס, 'חייו ומותו של מבקר ספרות ציוני', ארץ אחרת, אפריל-מאי 2007.

קישורים חיצונייםעריכה

מפרי עטו:

הערות שולייםעריכה