גשר בנות יעקב

גשר בישראל על נהר הירדן בצפון הארץ
(הופנה מהדף גשר בנות-יעקב)

גשר בנות יעקב הוא אחד הגשרים המובילים מהגולן אל הגליל. הגשר מוצב מעל נהר הירדן כחמישה עשר קילומטרים צפונית לכנרת וכעשרה קילומטרים מזרחית לראש פינה על כביש 91, בגובה של כשבעים מטר מעל פני הים.

גשר בנות יעקב
מידע כללי
סוג גשר, אתר ארכאולוגי, גשר בין-לאומי עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם בנות יעקב עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום מחוז הצפון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 33°00′37″N 35°37′42″E / 33.01028333°N 35.62828611°E / 33.01028333; 35.62828611
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
גשר בנות יעקב הממלוכי ב-1799, החאן מופיע בחלקה השמאלי של התמונה
גשר בנות יעקב ב-1839 בציורו של יוהאן ברנאץ
גשר הביילי הצפוני באתר 'גשר בנות יעקב', ספטמבר 2007
"בית המכס הישן" (כיום נטוש) בסמוך לגשר, ספטמבר 2007
גשר בנות יעקב שנבנה לאחר 1967, שהיה הדרומי מהשניים
נקודת משטרת 'גשר בנות יעקב' ליד וממזרח לגשר בנות יעקב החדש מ 1934, שנת 1937
גשר בנות יעקב בסביבות 1920.
ניכר התיקון שבוצע בקשת השנייה ממערב לאחר שפוצצה על ידי הטורקים בנסיגתם. הקשת שתוקנה שונה משאר הקשתות. עמדת גבול ממערב לגשר
(מתוך אוסף מטסון – ספריית הקונגרס)

תולדותיו

עריכה
  ערכים מורחבים – גשר בנות יעקב (אתר ארכאולוגי), קרב גשר בנות יעקב

באתר הארכאולוגי גשר בנות יעקב נמצאו ממצאים פרהיסטוריים חשובים שגילם 780,000 שנים, השייכים לתרבות האשלית של התקופה הפלאוליתית התחתונה. נתגלו שם שרידיו של פיל ישר-חט שנטבח בידי האדם הקדמון וריכוזים מובחנים של חומרים שרופים המוכיחים כי כבר אז ידע האדם לשלוט באש. האתר נחקר על ידי נעמה גורן-ענבר מהאוניברסיטה העברית[1].

במקום הייתה מעברה ששימשה באלף הראשון לפני הספירה כחלק מ"דרך הים" שחיברה בין מצרים וסוריה[2].

המקום שימש זירה לקרבות בין הצלבנים למוסלמים בתקופת מסעי הצלב. ב-1178 הקימו הטמפלרים את מבצר "שַסְטֶלֶה" כקילומטר דרומית לגשר. ב-1179 כבש צלאח א דין את המבצר והרג את כל יושביו. הגשר הראשון הידוע לנו נבנה בתקופה הממלוכית, כחלק מהרחבת דרך הדואר שהקים הסולטן ביברס, והמשיך לתפקד לאורך כל התקופה העות'מאנית. לגשר הייתה מיסעה דו-שיפועית האופיינית לגשרים הממלוכים (ראו לדוגמה גשר יבנה) וחאן בצידו המערבי. באפריל 1799 הגיעו למקום חייליו של נפוליאון אשר ביקשו למנוע חדירת חילות טורקיים מאזור סוריה במהלך מסע נפוליאון בארץ ישראל.

ב-1918 הגיעו אל הגשר הכוחות המזוינים של בריטניה בדרכם צפונה, לקראת כיבוש ארץ ישראל במהלך מלחמת העולם הראשונה. ב-25 בספטמבר פוצץ הגשר על ידי כוחות האימפריה העות'מאנית הנסוגים, אך נבנה מחדש. בשנת 1933 נבנה הגשר מחדש על ידי החוכרים של אגם החולה במסגרת העבודות לייבוש הביצות סביב החולה[3][4].

הגשר היווה את אחד מ-12 נקודות הכניסה הרשמיות לארץ ישראל בימי המנדט הבריטי[5] ושלטונות המנדט הקימו תחנת משטרה ליד הגשר[6]. עם זאת, עיקר הבקורת על הנכנסים הייתה בראש פינה, דבר שהקל על המבריחים[7]. במהלך המרד הערבי הגדול נסגרה תחנת הגבול בלילה מטעמי ביטחון[8]. בנובמבר 1938 נסגרה תחנת הגבול כליל[9] ונפתחה מחדש בשנת 1940[10].

ב"ליל הגשרים" שבין 16 ביוני ו-17 ביוני 1946 פוצץ הגשר בידי לוחמי הגדוד השלישי של הפלמ"ח[11]. תוך יומיים הקימו חיילי חיל המהנדסים גשר ביילי במקום[12] והמעבר במקום חודש[13].

ב-11 בינואר 1948, למחרת ההתקפה על כפר סאלד, שבוצעה על ידי ערבים שעברו את גשר בנות יעקב מכיוון סוריה, פוצץ גשר הביילי[14] על ידי ההגנה וניזוק[15]. בעקבות זאת הרס חיל המהנדסים של הצבא הבריטי את הגשר[16] והקים במקומו גשר חלופי[17][18], שפורק לאחר מספר ימים[19].

במהלך מלחמת העצמאות נערכו קרבות קשים באזור הגשר. הסורים הצליחו לכבוש את הגשר ולהשתלט עליו, ואף לכבוש את המושבה משמר הירדן הסמוכה לגשר, ב-11 ביוני 1948, והחזיקו בשטח עד מבצע ברוש שנועד להשמיד את ראש הגשר הסורי באזור משמר הירדן.

במלחמת ששת הימים הגיע אל הגשר גדוד 32, מחטיבה מרחבית 3, בפיקוד משה בן דרור (מוריס) אשר יצא מראש פינה מזרחה, חצה בגשר בנות יעקב ופעל באזור דרום רמת הגולן. לאחר המלחמה, הקים שם חיל ההנדסה הישראלי גשר ביילי, המצוי במקום עד היום ומשמש כגשר חירום חלופי.

במלחמת יום הכיפורים הגיעו כוחות סוריים בודדים עד לבית המכס העליון, סמוך לגשר. ביום ראשון, 7 באוקטובר 1973, בשעת בוקר מוקדמת, ניתנה הוראה להכין את גשרי הירדן לפיצוץ במקרה שהצבא הסורי ינסה לחצותם. גשר בנות יעקב היה מוכן לפיצוץ כבר בשמונה בבוקר. לאחר כמה שעות ניתנה הוראה לפרק את חומרי הנפץ.

עד 2007 היו קיימים שני גשרי ביילי במקום, האחד נועד לתנועת רכב ממזרח למערב והשני לתנועה ממערב למזרח. בשנה זו נפתח במקום גשר קבע מבטון לשני הכיוונים, ואחד משני גשרי הביילי נותר על מקומו לשעת חירום.

ביוני 2009 נחסם גשר הביילי הישן משני צידיו עקב סכנה בטיחותית, לאחר מכן שופץ הגשר, ונותר על כנו חסום. הגשר מיועד לשמש את צורכי צה"ל בזמן חירום.

מקור השם

עריכה

לפי י. סטפנסקי מקור השם אינו ברור וככל הנראה מדובר במסורות מקומיות ומוקדמות לתקופה הצלבנית שקישרו את האזור לפועלו של יעקב אבינו. לפי צבי אילן בספרו ארץ חמדה[20]: נזירות מנזר יעקב הקדוש בצפת, שנקרא על שם הבישוף של ירושלים באותה התקופה, נתמכו במאה ה-12 בכספי המעבר בגשר, ששמו בלטינית: Pontus Jacobis Filiarum.

הצלבנים הם שהחלו לקרוא למקום בשם הלטיני Vadum Jacob (ואדום יעקב – "מעבר יעקב"). שם זה מקורו בטעות גאוגרפית, אחת מני רבות שטעו הצלבנים. הצלבנים סברו שזהו מעבר יבוק, המקום בו חצה יעקב את הירדן, בדרכו למפגש עם אחיו עשו. גם המסורת המוסלמית מקשרת בין מקום זה לבין חייו של יעקב, אם כי לחלק אחר מהם. שמו הערבי של המקום מחדת אל אחזן ("מעבר הצער") נגזר מהאמונה כי במקום זה נודע ליעקב על מכירת בנו האהוב יוסף.

במאה ה-12 התקיים בצפת מנזר נוצרי בשם מנזר יעקב הקדוש. הנזירות במקום חיו מכספי תרומות ונדבה ועיקר הכנסתן באה להן מכספים שגבו האבירים הטמפלרים מהעוברים במעבר הירדן. על שם נוהג זה כונה המקום על שם הנזירות של יעקב הקדוש, שהיה הבישוף של ירושלים באותה התקופה. תרגום השם לעברית הוא יעקב הקדוש. על שם הבנות (או האחיות) של יעקב (הקדוש) נקרא המקום עד ימינו – בלטינית – Pontus Jacobis Filiarum.

זאב וילנאי מציג מספר מסורות על הקשר בין בנות יעקב לבין הגשר:

  • אגדה ראשונה מספרת כי עליו עברו בנות יעקב בדרכן אל הארץ ולפיכך נקרא על שמן. בסביבות המושבה משמר הירדן השכנה מראים הערבים את קבריהן של בנות יעקב, בצל עצים קדומים וקדושים, לזכר הצער שבא על יעקב ובנותיו בעוברם את הירדן לשמע גורלו של יוסף. הערבים קראו למעבר בשם הערבי, מח'אצ'ת (קרי: מח'אדת) אלחיזן – מעבר הצער.
  • בימי הביניים קראו לגשר על שם יעקב אבינו. משה באסולה שעבר על הגשר הזה בשנת רפ"ב (1522) מספר: "עוברים הירדן גשר אבנים קורים אותו: גשר יעקב, אומרים ששם עבר יעקב אבינו, עליו השלום, בשובו מחרן".
  • עולה רגל אחר, משה בן אליהו, מספר בשנת תנ"ו (1655) על "גשר יעקב עליו השלום... והיו הערביים אשר עימנו... אלה מקומות בני ישראל מקדנא דנא. ועשינו שבת בגשר יעקב.. ואומרים הישמעאלים: זה הגשר שבו יאגופ (יעקב) עבר וכן בנה חאן (אכסניה לאורחים). הם הראו לו בית שנהרס ואמרו לו כי יאגופ גר בו בחורף ואילו בקיץ הוא היה עולה לצפת.
  • עוד קשר לבנות יעקב, אלו אבני הבזלת השחורות המפוזרות בגליל. זאב וילנאי מספר כי "לאחר שבנות יעקב שמעו כי אחיהן יוסף נטרף על ידי חיה רעה, הן שוטטו בהרים ובעמקים וחיפשו את עקבותיו של אחיהן המסכן. הן בכו בכי מר והתיפחו הרבה מאוד ועיניהן זלגו דמעות." האגדה מספרת כי כל הדמעות הפכו לאבנים שחורות.[21]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא גשר בנות יעקב בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ נעמה גורן SCIENCE VOL 304 30 APRIL 2004
  2. ^ ראו צבי אילן, הרס המצודה הצלבנית שסטלה, דבר, 1 בספטמבר 1975, הטוען שקודם לכן עבר דרך הים דרך לבנון ולא באזור זה.
  3. ^ כיצד נמסרה הקונצסיה על אדמת החולה, דואר היום, 11 ביוני 1935
  4. ^ הממשלה מספרת את תולדות זכיון החולה, דבר, 13 ביוני 1935
  5. ^ פתחיה של ארץ ישראל, דואר היום, 6 בספטמבר 1934
  6. ^ נסיון לשדוד את העדר של משמר הירדן, דואר היום, 3 בדצמבר 1929
  7. ^ גמאל חוסיני שומר, דבר, 13 בדצמבר 1935
  8. ^ נסגרו תחנות הגבול בצפון, הצופה, 26 ביוני 1938
  9. ^ בוטלה תחנת המכס בגשר בנות יעקב, דבר, 2 בנובמבר 1938
  10. ^ גשר בנות יעקב ייפתח, דבר, 19 בפברואר 1940
    תחנות המכס של ראש פינה ומתולה, דבר, 24 במרץ 1940
    מן העתון הרשמי, המשקיף, 26 בספטמבר 1940
  11. ^ איך פוצץ גשר בנות יעקב, דבר, 18 ביוני 1946
  12. ^ שני יהודים נהרגו, דבר, 20 ביוני 1946
  13. ^ גשר בנות יעקב פתוח לתנועה, הצופה, 20 ביוני 1946
  14. ^ פוצץ גשר בנות יעקב, המשקיף, 12 בינואר 1948
  15. ^ הגשר פוצץ על ידי ההגנה, דבר, 13 בינואר 1948
  16. ^ כך פוצץ גשר בנות יעקב, המשקיף, 13 בינואר 1948
  17. ^ מתקנים את הגשר, דבר, 14 בינואר 1948
  18. ^ גשר בנות יעקב תוקן, דבר, 18 בינואר 1948
  19. ^ גשר בנות יעקב, על המשמר, 21 בינואר 1948
  20. ^ צבי אילן, ארץ חמדה, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1978, עמ' 36.
  21. ^ זאב וילנאי, אגדות ארץ ישראל - השפלה, החוף, הנגב, הגליל, עבר הירדן וסיני , ירושלים: הוצאת קריית ספר, 1970, מהדורה שביעית, עמ' 470 -471.