גשר גלאטה
גשר גלאטה (בטורקית: Galata Köprüsü) הוא גשר באיסטנבול, החוצה את קרן הזהב ומחבר בין העיר העתיקה והעיר החדשה, שתיהן בצידה האירופי של איסטנבול. לגשר חשיבות רבה בתרבות, בתיאטרון, בשירה ובספרות הטורקית החל מהמאה ה-19.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
גשר נפתח, גשר, אטרקציה תיירותית  |
| מיקום | איסטנבול |
| מדינה |
טורקיה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1992 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1994 |
| חומרי בנייה |
פלדה |
| אדריכל |
STFA Group |
| מידות | |
| אורך |
490 מ' |
| רוחב |
42 מ' |
| מידע טכני | |
| מִפְתָּח מרבי |
80 מ' |
| קואורדינטות | 41°01′12″N 28°58′23″E / 41.02°N 28.973055555556°E |
|
(למפת איסטנבול רגילה)   גשר גלאטה | |
  | |
היסטוריה עריכה
את הגשר הראשון במקום זה בנו הטורקים במהלך המצור העות'מאני על קונסטנטינופול, שהחל בשנת 1453 ונועד להביא לנפילתה.
בין השנים 1501–1503 הוכנו תוכניות לבנות גשר של קבע. אחת התוכניות הוכנה על ידי לאונרדו דה וינצ'י, שתכנן גשר יחיד הנישא על ידי שני עמודים בכל קצה באורך 240 מטר. בשל סיבות טכניות לא ניתן היה לבנות גשר זה, ומיכלאנג'לו הוזמן לתכנן את הגשר, אולם הוא דחה את בקשת השלטונות הטורקיים.
חָיְרָאטִייֶה עריכה
בראשית המאה ה-19 הורה הסולטאן מהמט השני להקים גשר מעל קרן הזהב. הגשר נפתח ב-3 בספטמבר 1836 וחיבר בין אזאפקאפי לאונקפאני. אנשי הצי הטורקי בנו את הגשר על סירות צפות, ואורכו היה בין 500 ל־540 מטרים. הגשר נקרא בשם חָיְרָאטִייֶה - בטורקית "תמיכה".
ג'יסר אי ג'דיד עריכה
גשר גלאטה הראשון נבנה בפתח קרן הזהב בשנת 1845 בידי אמו של הסולטאן אבדילמג'יט הראשון. גשר זה היה ידוע בשם ג'יסר-אי ג'דיד (Cisr-i Cedid) או "הגשר החדש", להבדילו מן הגשר הישן יותר במעלה קרן הזהב אשר כונה ג'יסר-אי אטיק (Cisr-i Atik) - "הגשר העתיק".
אגרת מעבר עריכה
לאחר בניית הגשר הורשו תושבי איסטנבול לעבור בו בחינם במשך שלושה ימים. לאחר מכן הוטלה אגרה על החוצים אשר שולמה לקופת הצי. האגרה נגבתה בין 25 בנובמבר 1845 ועד 31 במאי 1930, בידי גובי מס רשמיים שעמדו בשני צידי הגשר.
האגרה הייתה כדלקמן:
- חינם: אנשי צבא ושלטון, כוחות כיבוי אש בתפקיד, אנשי כמורה.
- 5 פארות: הולכי רגל.
- 10 פארות: סבלי משא.
- 20 פארות: בהמות משא.
- 100 פארות: כרכרות רתומות לסוסים.
- 3 פארות: כבש, עז או כל בעל חיים אחר.
הגשר השני עריכה
הגשר הראשון הוחלף בשנת 1863 בגשר עץ נוסף שבנה את'ם פרטב פשה, במצוות הסולטאן אבדילאזיז לקראת ביקורו של נפוליאון השלישי באיסטנבול.
הגשר השלישי עריכה
בשנת 1870 כרת הממשל העות'מאני חוזה עם החברה הצרפתית "Forges et Chantiers de la Mediteranée" להקמת גשר במקום, אך בשל פרוץ מלחמת צרפת–פרוסיה נדחתה הבנייה, וניתנה לחברה הבריטית "G. Wells" ב-1872. העבודות הושלמו ב-1875. הגשר היה באורך 480 מטרים וברוחב 14 מטרים ונתמך על ידי 24 עמודים צפים. עלות הבנייה הייתה 105,000 לירות זהב. גשר זה הועבר בשנת 1912 במעלה קרן הזהב להחליף את גשר ג'יסר אי אטיק, ובמקומו נבנה גשר חדש.
הגשר הרביעי עריכה
הגשר הרביעי במקום נבנה בשנת 1912 על ידי החברה הגרמנית "MAN AG" עבור 350,000 לירות זהב. היה זה גשר צף באורך 466 מטרים ורוחב 25 מטרים. הגשר נפגע בשריפה ב-1992, והוזז ממקומו על מנת לבנות במקום גשר חדש.
הגשר החמישי (הנוכחי) עריכה
את הגשר הנוכחי בנתה חברת הבנייה הטורקית STFA, ובנייתו הושלמה בדצמבר 1994. גשר זה הוא גשר מתרומם, הגדול בעולם. אורכו 490 מטרים ואורך המפתח המתרומם 80 מטרים. רוחבו 42 מטרים ויש עליו שלושה מסלולים לרכב ומדרכה לכל כיוון. כמו כן חוצה את הגשר החשמלית המודרנית המקשרת בין רובע קבאטש ורובע בג'לר.
השפעה על התרבות הטורקית עריכה
גשר גלאטה משמש קשר סמלי בין העיר העתיקה של איסטנבול, שבה נמצאים ארמון טופקאפי והמסגדים העיקריים של האימפריה העות'מאנית (ובהם המסגד הכחול), לבין האזורים החדשים יותר של העיר - גלאטה, בייאואולו, שישלי והרבייה, שבהם התגוררו עיקר האוכלוסייה הלא מוסלמית, הסוחרים והדיפלומטים במהלך המאה ה-19. בכך שימש הגשר לא רק אמצעי תחבורה, אלא גם גשר תרבותי בין שתי תרבויות שונות - תרבות מערב אירופה ותרבות מזרחית.
הגשר מוזכר בספרות הטורקית כנקודת חציה בין תרבויות, וכן מתואר בספרים רבים ובציורים בשל מיקומו והנוף הנשקף אליו וממנו.
