פתיחת התפריט הראשי

היסטוריהעריכה

לפני בניית הגשר, היה במקום סכר טבעי שחסם את מי אגם החולה במוצאו הדרומי. למעשה היה זה "פקק" בזלת שחסם את הימה מדרום. הפקק הטבעי לא חסם לחלוטין את זרימת המים, כיוון שנהר הירדן חרץ בתוכו קניון צר, דרכו המים המשיכו לזרום בספיקה נמוכה[1].

בזמן ייבוש החולה, הורחב האפיק של נהר הירדן על מנת לאפשר למי אגם החולה לזרום לכנרת, ובאזור מחסום הבזלת נבנה סכר מלאכותי, שיקל על עבודות הייבוש.

בסיום הפרויקט, ב-30 באוקטובר 1957, נפרץ הסכר המלאכותי[2], והאגם והביצות התרוקנו דרך התעלות דרומה. חיל ההנדסה הקים במקום הסכר גשר ביילי, שכונה גשר הפקק על שם הסכר הטבעי. ועדת השמות הממשלתית ביקשה לכבד את חבריה המסורים של ועדת שביתת הנשק ישראל-סוריה, שלא פעם ולא פעמיים מצאו עצמם תחת אש ממוצבי צבא סוריה וקרא לגשר ש"ן, ראשי תיבות של שביתת נשק. בעבר הגשר היה בעל נתיב אחד, כך שהתנועה הדו-סיטרית בו התנהלה לסירוגין.

בחודש דצמבר 2007 נסגר הגשר לתנועה בשל ליקויי בטיחות. מע"צ וצה"ל התחייבו להקים גשר חליפי במקום תוך חודשיים, אולם הגשר נפתח לתנועה רק ב-30 ביולי 2008. הגשר הוקם על ידי חיילי מילואים של חיל ההנדסה הישראלי. בשנת 2011 נבנה הגשר מחדש וכיום הוא דו סיטרי.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רות פלג (עורכת), צפון הארץ, גליל גולן ועמקים לאורך הדורות, משרד החינוך והתרבות, יד יצחק בן צבי, תשנ"ט
  2. ^ י.שי, אגם החולה נעלם, מעריב, 31 באוקטובר 1957