בנג'מין ספוק
בנג'מין מקליין ספוק (באנגלית: Benjamin McLane Spock; 2 במאי 1903, ניו הייבן, קונטיקט – 15 במרץ 1998, סן דייגו, קליפורניה) היה רופא ילדים אמריקאי, שספרו 'הטיפול בתינוק ובילד', שיצא לאור ב-1946, הוא אחד מרבי המכר הגדולים בכל הזמנים. המסר המהפכני של הספר היה, שהורים צריכים להסתמך על תחושותיהם הטבעיות, על פי המשפט הראשון בספרו: "הרגעו, אתם יודעים הרבה יותר ממה שאתם חושבים". ספוק היה רופא הילדים הראשון שלמד פסיכואנליזה בניסיון להבין את צורכי הילדים ואת הדינמיקה המשפחתית. רעיונותיו בנושא הטיפול בילדים השפיעו על דורות רבים של הורים להיות יותר גמישים ואוהבים כלפי ילדיהם, ולהתייחס אליהם כיחידים. עד אז, התפישה הרווחת הייתה שעל גידול הילדים להתמקד בבניית משמעת, ולכן אין 'לפנק' תינוקות שבוכים על ידי הרמתם על הידיים.
_02.jpg) | |
| לידה |
2 במאי 1903 ניו הייבן, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
15 במרץ 1998 (בגיל 94) לה חויה, ארצות הברית |
| לימודי רפואה |
המכללה לרופאים וכירורגים של אוניברסיטת קולומביה, אוניברסיטת קולומביה, בית הספר לרפואה באוניברסיטת ייל, אקדמיית פיליפס, Hamden Hall Country Day School |
| תפקידים |
רופא, פסיכיאטר, פוליטיקאי, פסיכולוג, מרצה באוניברסיטה, חותר, איש חינוך, קצין, מחנך |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ביוגרפיה עריכה
ספוק נולד בניו הייבן, קונטיקט ועזר בגידול חמשת אחיו הצעירים. הוא סיים את לימודי ההסמכה שלו באוניברסיטת ייל, שם גם השתתף בקבוצת החתירה, ואף זכה, עם קבוצת החותרים, במדליית זהב באולימפיאדת פריז (1924). הוא למד רפואה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק וסיים הראשון בכיתתו ב-1929. אחר כך, התמחה ברפואת ילדים ולאחר מכן בפסיכיאטריה באוניברסיטת קורנל במנהטן.
במהלך מלחמת העולם השנייה, שימש כפסיכיאטר בשירות המילואים של חיל הים האמריקאי והגיע לדרגת לוטננט קומנדר (מקביל לרס"ן בצה"ל). לאחר השירות קיבל דרגת פרופסורה מאוניברסיטת מינסוטה, מאוניברסיטת פיטסבורג, ומאוניברסיטת קייס וסטרן ריזרב.
בשנת 1976, נישא בשנית, למרי מורגן, שארגנה עבורו כנסים ונאומים. מרי הצטרפה אליו לנסיעותיו ופעילותו הפוליטית, ואף נעצרה עמו בשל סרבנות. היא אף עזרה לו לשפר את ספרו, במהדורת 1976 על ידי הכנסת שפה לא סקסיסטית ושינויים נוספים.
ספוק נפטר בקליפורניה מסרטן.
ספריו עריכה
ב-1946, פרסם ספוק את ספרו 'הטיפול בתינוק ובילד' (The Common Sense Book of Baby and Child Care), שהפך לרב-מכר. עד 1998 הוא מכר יותר מ-50 מיליון עותקים. הספר תורגם ל 39 שפות, כולל לעברית (הוצאת סטימצקי, 1962). מאוחר יותר כתב 3 ספרים נוספים העוסקים בהורות.
ספוק דגל ברעיונות הקשורים להורות, שנחשבו בזמנו חורגים מהמגמה הרווחת. במהלך הזמן, ספריו תרמו לשינוי דעותיהם של מומחים אחרים. לפני תקופתו, מומחים לימדו את ההורים, שתינוקות צריכים לישון על פי לוח זמנים קבוע, ושהרמתם על הידיים כל אימת שהם בוכים, רק ילמדם לבכות יותר וימנע מהם לישון. הם גם לימדו להאכיל את ילדיהם בלוח זמנים קבוע ושאין להרימם, לנשקם או לחבקם, כיוון שזה לא יכינם להיות חזקים ועצמאיים בעולם הנוקשה. ספוק עודד את ההורים להתייחס לילדיהם כפרטים ולא להחיל עליהם תורות המתאימות לכל. הוא המליץ להם לא להתייחס יותר מדי ברצינות למה שאומרים השכנים.
במהדורה הראשונה של ספרו, המליץ ספוק להורים לימול את בניהם, אך במהדורה השישית (1985) טען שאין סיבה מוצדקת למילה, מעבר לפולחן הדתי, והמליץ בחום להימנע מכך.
בהמשך חייו כתב את הספר 'ד"ר ספוק בווייטנאם', וביחד עם אשתו, את הספר האוטוביוגרפי 'ספוק על ספוק'.
תפישתו לגבי שינה ובכי עריכה
בספרו כתב ספוק, שאין צורך להאכיל את התינוק על פי לוח זמנים קבוע, ושיהיה זה כואב לאם לחכות עד לשעת ההאכלה בזמן שתינוקה בוכה. עם זאת הוא כתב, שאין זה טיעון כנגד סדירות הגיונית. אין זה מזיק לאם ולילד לנסות להגיע ללוח זמנים קבוע, הוא אמר; על האם לעסוק בעבודות נוספות בבית, ואם יכול להשתלב בכך התינוק, יהיה זה הכי טוב עבור כולם.
לגבי השאלה כיצד להתמודד עם בכי, הציג ספוק גישה מאוזנת. הוא טען שאין צורך לתת לילד לבכות באומללות לתקופות ארוכות אם יש דרך לנחם אותו, לא בגלל שזה יגרום לנזק גופני, אלא בשל הנזק שזה יגרום לרוחו ולנפש אימו. מהצד השני, אין צורך לרוץ ולהרימו כל אימת שהוא מייבב. תינוקות רבים מרעישים ואחר כך חוזרים לישון.
הילד, כתב ספוק, צריך להרגיש שלהוריו, כל עוד הגיוני, יש זכויות, הם יודעים כיצד להיות יציבים, לא ירשו לו להתנהג בצורה לא מתקבלת על הדעת או להיות חצוף. הוא אף אמר, שהילד המפונק איננו מאושר, אפילו בביתו שלו.
טענות שספוק עודד מתירנות עריכה
אחדים ראו בספוק כמוביל השינוי למען הורות מתירנית, והאשימו אותו בתוצאותיה השליליות לשיטתם. הוא אף הואשם ששיטותיו עודדו הפקרות של צעירים בסוף שנות ה-60. תומכיו של ספוק טענו שהאשמות אלו, מקורן בבורות, חוסר הבנה של כתביו ו/או האשמה פוליטית כנגד פעילותו השמאלנית. הם אף טענו שההאשמות שהרס את הנוער האמריקאי הופיעו רק לאחר שהתנגד למלחמת וייטנאם בפומבי.
פעילותו הפוליטית עריכה
ספוק התנגד בגלוי למלחמת וייטנאם והיה פעיל בתנועה לסיומה. ב-1968, הורשע בקשירת קשר לעידוד סרבנות גיוס יחד עם אחרים, למרות שמעולם לא ישבו יחדיו באותו החדר. ב-1969 התקבל ערעורו בבית המשפט הפדרלי, ועונש המאסר של שנתיים מעולם לא בוצע.
ב-1972 היה המועמד של מפלגת העם (People's Party) לנשיאות ארצות הברית, שדגלה בטיפול רפואי בחינם, ביטול החוקים נגד הפלות, הומוסקסואליות וצריכת מריחואנה. כמו כן הם דגלו בהבטחת הכנסה מינימלית למשפחה ובנסיגת כל הכוחות האמריקאים מארצות זרות. בשנות ה-70 וה-80 הרצה כנגד נשק גרעיני וכנגד קיצוץ בהטבות הסוציאליות.
בשנת 1989 פרסם מאמר במגזין "Redbook", שבו הביע התנגדות למילת תינוקות, אף על פי שתמך בה בעבר. במאמר הוא כתב כי "ברית מילה היא טראומטית, כואבת, ובעלת ערך מפוקפק." על עמדתו זו קיבל את "פרס זכויות האדם" בכנס בינלאומי על ברית מילה בשנת 1991, שבו הוא אמר: "אם היה לי מזל והיה לי עכשיו בן נוסף, הייתי בוחר לעזוב את הפין הקטן שלו לבד."
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של בנג'מין ספוק- בנג'מין ספוק, באתר הוועד האולימפי הבין-לאומי
- בנג'מין ספוק, באתר olympedia.org
- ד"ר עידית פוזנר, זה לא כתוב במדריך, באתר הארץ, 22 ביוני 2008
- Benjamin Spock, World's Pediatrician, Dies at 94, אתר - The New-York Times
- בנג'מין ספוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- בנג'מין ספוק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
בנימין ספוק (1903-1998), דף שער בספרייה הלאומית
