אנטונין דבוז'אק

אנטונין לאופולד דבוז'אק (בצ'כית: Antonín Leopold Dvořák, ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏, 8 בספטמבר 1841 – 1 במאי 1904) היה מלחין צ'כי, יליד נלהוזבס, סמוך לעיר פראג.

אנטונין דבוז'אק
Antonín Dvořák

לידה	8 בספטמבר 1841 נלהוזווס , אוסטריה
פטירה	1 במאי 1904 (בגיל 62) פראג, אוסטרו-הונגריה
שם לידה	Antonín Leopold Dvořák
מקום קבורה	בית הקברות וישהראד
מוקד פעילות	ניו יורק, Cholina, אולומואוץ, קרמזיר
מקום לימודים	Pipe Organ School in Prague
זרם	המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית
סוגה	מוזיקה קלאסית, אופרה
שפה מועדפת	צ'כית
כלי נגינה	עוגב, כינור, פסנתר, ויולה
בן או בת זוג	Anna Čermáková
צאצאים	Otilie Suková, Otakar Dvořák, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
מספר צאצאים	9
פרסים והוקרה	מסדר כתר הברזל דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קארל בפראג מסדר כתר הברזל
www.antonin-dvorak.cz
פרופיל ב-IMDb
חתימה

יצירותיו המפורסמות ביותר הן הסימפוניה "מן העולם החדש", המחולות סלאביים, הרביעייה האמריקאית, הקונצ'רטו לצ'לו, האופרה רוסלקה (המבוססת על הסיפור "בת הים הקטנה" של אנדרסן) והאופרה יעקובין, חמישיית הפסנתר בלה מז'ור, שלישיית הפסנתר "דומקי", הפתיחה "קרנבל", והיצירות הווקאליות Te Deum, רקוויאם וסטאבט מאטר.

ביוגרפיה

דבוז'אק נולד בנלהוזבס ליד פראג, העיר בה חי רוב ימי חייו. הוא למד מוזיקה בבית הספר לעוגב בפראג בסוף שנות ה־50 של המאה ה־19, ובשנות השישים ניגן בוויולה בתזמורת האינטרימסתיאטר ("התיאטרון הזמני", עד בניית האופרה הצ'כית), שמשנת 1866 ניצח עליה בדז'יך סמטנה. היה זה בית האופרה הראשון שבו נוגנו אופרות בצ'כית.

מ־1892 עד 1895 היה דבוז'אק מנהל הקונסרבטוריון הלאומי למוזיקה של אמריקה בניו יורק. הקונסרבטוריון נוסד בידי ז'אנט תרבר, אשת חברה עשירה, שביקשה מלחין ידוע שינהל את המוסד על מנת להעניק לו יוקרה. היא כתבה לדבוז'אק וביקשה ממנו לקבל את התפקיד. הוא הסכים, בתנאי שתמלא אחר דרישותיו: שתלמידים אפרו-אמריקנים ואינדיאנים מוכשרים, שלא יוכלו לשלם את דמי הלימוד, יתקבלו בחינם. היא הסכימה, והוא נסע לאמריקה.

בתקופה זו הוא חבר להארי ברלי (Harry Burleigh), שהיה למלחין אפרו-אמריקאי חשוב. דבוז'אק לימד את ברלי קומפוזיציה; ובתמורה, ברלי שר לדבוז'ק במשך שעות שירי נשמה אמריקאיים מסורתיים. ברלי כתב מאוחר יותר עיבודים לכמה משירי הנשמה האלה.

בזמן נסיעתו לארצות הברית הוא כתב את יצירתו הפופולרית ביותר, הסימפוניה התשיעית, "מן העולם החדש".

בזמן שהותו בארצות הברית שמע הופעה של הקונצ'רטו לצ'לו של המלחין האירי ויקטור הרברט. הוא התרשם מאוד וכתב קונצ'רטו לצ'לו משלו, הקונצ'רטו לצ'לו בסי מינור (1895), שנעשה לפופולרי מאוד ומנוגן רבות. דבוז'אק השאיר אחריו יצירה נוספת (לא גמורה) לצ'לו: הקונצ'רטו לצ'לו בלה מז'ור (1865). היצירה הושלמה בידי המלחין הגרמני גינתר רפאל בין השנים 1925–1929.

לדבוז'ק היהיו לו שני תחומי עניין נוספים על המוזיקה: רכבות ויונים.

כאשר חזר מאמריקה נעשה למנהל הקונסרבטוריון של פראג משנת 1901 ועד מותו ב-1904. רודולף קארל היה בין תלמידיו.

הוא נקבר בבית הקברות וישֶהְראד בפראג.

האסטרואיד 2055 Dvořák, שהתגלה על ידי לובוש קוהואוטק ב-1974, נקרא על שמו.

סגנון מוזיקלי והשפעות

תשע הסימפוניות של דבוז'אק שומרות על המודל הקלאסי, ואינן רחוקות מאוד בסגנונן מהסימפוניות של בטהובן או של ברהמס. הוא יצר גם בסגנון הפואמה הסימפונית של ליסט, והשפעתו של ריכרד וגנר על כמה מיצירותיו ניכרת. רבות מיצירותיו מושפעות ממוזיקת עם צ'כית, הן מבחינת המקצבים והן מבחינת הצורות והמלודיות; הדוגמאות הטובות ביותר הן שתי הסדרות של המחולות הסלאביים. עם זאת הוא לא נטל מוזיקה עממית כגון שירים וריקודים כנושאים ליצירותיו השונות. במחולות הסלאביים, לדוגמה, כל המחולות מקוריים. דבוז'אק כתב 11 אופרות (הידועה ביותר היא "רוסלקה") וכן מוזיקה ווקאלית (רקוויאם, סטאבט מאטר ועוד), מוזיקה לפסנתר, שירים ויצירות קאמריות רבות (רביעיות כלי קשת, שלישיות פסנתר, חמישית פסנתר, חמישיות כלי קשת ועוד).

הסימפוניות של דבוז'אק

דבוז'אק כתב את הסימפוניה מספר 1 בדו מינור כשהיה בן 24 בלבד. היא קרויה "פעמוני זלוניצה", על שם כפר בבוהמיה. זו יצירה של מלחין לא מנוסה עדיין, אך בעל פוטנציאל רב. יש דמיון צורני בינה ובין הסימפוניה החמישית של בטהובן, אך מבחינת ההרמוניה והתזמור זו יצירה של מלחין רומנטי יותר, ויש בה הפניית מבט אל פרנץ שוברט.

הסימפוניה מספר 2 בסי במול מז'ור עדיין מושפעת מאוד מבטהובן. הסימפוניה מספר 3 במי במול מז'ור אופוס 10 מושפעת מאוד מהמוזיקה של ריכרד וגנר ופרנץ ליסט. סימפוניה זו היא בעלת שלושה פרקים בלבד. הפרק השני נכתב כמארש אבל בסולם דו מינור, והוא רומז אל הפרק השני בסימפוניה השלישית "ההרואית" מאת בטהובן. סימפוניה זו מראה אחידות בכתיבת הנושאים בכל פרק ופרק ואף אחידות בין הפרקים עצמם.

הסימפוניה מספר 4 ברה מינור אופוס 13 היא האחרונה בסימפוניות המוקדמות של דבוז'אק, ונחשבת לטובה שבהן. בסימפוניה זו מראה דבוז'אק את שליטתו בכל המרכיבים הצורניים. בפרק השלישי ניכרת חיבתו של דבוז'אק למלודיות עממיות ופולקלוריסטיות, והפרק נשמע כמחול בוהמי.

הסימפוניות האמצעיות, מספר 5 ו־6, הן יצירות שמחות ופסטורליות. הן אינן מפורסמות כמו אחיותיהן המאוחרות יותר, אך לא פחות טובות מהן. הסימפוניה החמישית בפה מז'ור אופוס 76/24 היא פסטורלית, עם פרק איטי מלנכולי שארבעת התווים הפותחים אותו מזכירים את הנושא הפותח את הקונצ'רטו הראשון לפסנתר של צ'ייקובסקי, זו יצירה חדורת אופטימיות המראה את התפתחותו המוזיקלית של דבוז'אק. הפרק האחרון נפתח על הדרגה השלישית בסולם, מהלך נועז אף שאיננו חידוש.

הסימפוניה השישית ברה מז'ור אופוס 60 דומה לסימפוניה מס' 2 של ברהמס, במיוחד בפרק הראשון והאחרון. פרק הסקרצו כתוב בסגנון מחול בוהמי ידוע: פוריאנט. הסימפוניה חדורה באופטימיות אביבית ובמלודיות בוהמיות שובות לב, וכתובה בפורמט גדול ורחב.

סימפוניה מספר 7 ברה מינור אופוס 70, מ־1885, היא הרומנטית ביותר מהסימפוניות שלו. היא שואבת השראה מברהמס וצ'ייקובסקי, ומשקפת את המאבק הפוליטי בפראג בזמן כתיבתה. זוהי יצירה פטריוטית שמאזנת בין שלווה עמוקה למאבק. היא סוחפת בתזמור שלה ובאחידות הנושאים בכל ארבעת פרקיה. זו הסימפוניה האישית ביותר של המלחין ואף האינטימית ביותר.

הסימפוניה השמינית בסול מז'ור אופס 88 שונה מאוד מהשביעית, וכתובה בתמצות רב. האחידות והליכוד מייצגים סימפוניה זו. יחד עם הסימפוניה התשיעית היא נחשבת כפסגת יצירתו של דבוז'אק, ומהסימפוניות הטובות ביותר שנכתבו במאה ה־19.

הסימפוניה התשיעית במי מינור אופוס 95, הידועה כסימפוניה "מן העולם החדש" (From the New World) היא הפופולרית ביותר. היא נכתבה בזמן שהותו של דבוז'אק באמריקה. דבוז'אק טען שביצירה זו השתמש בנושאים ייחודיים של מוזיקה אינדיאנית, אך הדעה המקובלת היא שביצירה זו יש יותר ממוזיקת העם הבוהמית דווקא. זוהי יצירתו השלמה ביותר של דבוז'אק. בכול פרק מצוטט נושא מתוך הפרק הקודם, ובפרק האחרון מורכבים כל ארבעת הנושאים יחדיו לידי מצלול שלם ואחיד.

ניל ארמסטרונג לקח עמו את הסימפוניה הזו לירח באפולו 11, כלי החלל הראשון שנחת על הירח ב־1969.

הקונצ'רטי לפסנתר, כינור וצ'לו

דבוז'אק כתב ארבעה קונצ'רטי לכלי סולו. הקונצ'רטו לצ'לו ותזמורת בלה מז'ור נכתב בראשית דרכו כמלחין ב-1865. אך דבוז'אק נטש את היצירה ומעולם לא סיים אותה. יצירה זו איננה דומה לקונצרטו לצ'לו בסי מינור שנכתב לקראת סוף חיו של המלחין.

• הקונצ'רטו בסול מינור לפסנתר ותזמורת אופוס 33 נכתב בשנת 1876. דבוז'אק לא היה פסנתרן, והכתיבה שלו לפסנתר לעיתים מסורבלת ומציבה קשיים טכניים רבים למבצע. הקונצ'רטו בסול מינור כתוב ברוח התקופה הרומנטית ומלא במלודיות רומנטיות מרגשות. הקונצ'רטו נכתב בין ימיו הראשונים של חודש אוגוסט 1876 ועד 14 בספטמבר אותה השנה. באותה התקופה נכתבו הסימפוניה החמישית בפה מז'ור (1875) רביעיות כלי הקשת במי מז'ור ורה מינור (1876–1877) והסטאבט מאטר (1876–1877). הקונצ'רטו נוגן לראשונה ב-24 במרץ 1878 בהצלחה רבה וסלל את הדרך לפרסום שמו של דבוז'אק ברבים. עד הופעת הפרטיטורה בדפוס בשנת 1883 דבוז'אק המשיך לשפר ולשנות את תפקיד הסולן. הקונצ'רטו זכה לכמה ביצועים במהלך המאה ה-19 אך רוב הפסנתרנים לא היו מוכנים להתמודד עם יצירה זו. בשנת 1919 פרסם ווילם קורץ גרסה "מתוקנת" של תפקיד הפסנתר ביצירה זו, אך רוב הפסנתרנים מעדיפים לנגן את הקונצ'רטו על פי הפרטיטורה המקורית שכתב דבוז'אק. הפרק הראשון, הסוער, כתוב ברוח התקופה הרומנטית, והוא פרק רחב יריעה, מלודי, לירי ורומנטי. הפרק השני מציג את יכולתו של דבוז'אק לפתח מלודיות ממוטיבים קצרים. הפרק האחרון הוא רונדו מלא ברעננות מלודית ונועז בהרמוניות שלו.
• היצירה הקונצרטנטית השנייה שפורסמה: הקונצ'רטו בלה מינור לכינור ותזמורת אופוס 53. את הקונצ'רטו לכינור ותזמורת החל דבוז'אק לכתוב ביולי 1879 וסיים באמצע ספטמבר אותה השנה. היצירה הוקדשה לכנר ולמלחין יוזף יואכים שגם היה חברו הקרוב של יוהנס ברהמס. לאחר סיום הכתיבה של היצירה, דבוז'אק שלח את הקונצ'רטו ליואכים על מנת שיוכל לבדוק את היצירה בהיבטיה התכניים וזאת על אף שדבוז'אק ידע לנגן על כינור, ויולה ואף צ'לו. יואכים היה עדיין תחת הרושם של הקונצ'רטו לכינור ברה מז'ור של ברהמס. משאף ברהמס ביקש מיואכים שיבדוק את כתיבתו לכינור הסולן מכיוון שברהמס לא היה כנר. לאחר השינויים אשר נעשו בפרטיטורה, הקונצ'רטו של ברהמס נוגן בהצלחה יתרה. לכן הקונצ'רטו של דבוז'אק נותר בידיו של יואכים מעל לשנתיים עד אשר נעשו בו כל התיקונים ההכרחיים על פי דעתו. הקונצ'רטו פורסם לראשונה בשנת 1883 על ידי זימרוק ובאותה השנה בחודש אוקטובר הוא נוגן במופע הבכורה. היצירה מלאה במלודיות בסגנון בוהמי אשר קנה לו מקום של כבוד ביצירותיו של דבוז'אק, עד כדי כך שמכול הרעיונות המוזיקליים והמלודיות ניתן היה ליצור עוד קונצ'רטו. הפרק הראשון איננו כתוב על פי תבנית קלאסית אלא על פי רצון המלחין. אין זה פרק במבנה הסונטה אשר היה מקובל בתקופת כתיבת הקונצ'רטו. הפרק הראשון מסתיים במעבר המוביל מיד אל הפרק השני בפה מז'ור. הפרק האחרון בלה מז'ור מלא בשמחה ועליזות. מיד לאחר קונצרט הבכורה הפך קונצ'רטו זה לחביבם של הכנרים ובתחילת המאה ה-20 נחשב הקונצ'רטו של דבוז'אק לאחד הקונצרטים המפורסמים ביותר והמנוגנים ביותר.
• היצירה הקונצרטנטית השלישית שפורסמה: הקונצ'רטו בסי מינור לצ'לו ותזמורת אופוס 104. כשהגיעה לידיו של ברהמס בערוב ימיו הפרטיטורה של הקונצ'רטו לצ'לו של דבוז'אק הוא קרא: "בשם האלוהים, אם הייתי יודע שאפשר לכתוב כך קונצרטו לצ'לו ותזמורת, מזמן הייתי יושב וכותב אחד". דבוז'אק הלחין את הקונצ'רטו לצ'לו בארצות הברית, בשנת 1894 על פי בקשה של האנוס וויהאן צ'לן מרביעית כלי הקשת הבוהמית וגם חבר קרוב, כי יקדיש בעבורו קונצ'רטו. בתחילה דבוז'אק חשב לדחות את הבקשה. ברם לאחר ששמע את הקונצ'רטו השני לצ'לו ותזמורת מאת המלחין האירי, ויקטור הרברט, הוא החליט שגם הוא יכול לעמוד במשימה ולכתוב קונצ'רטו לצ'לו. ככל שהכתיבה לצ'לו ותזמורת לא קלה ואף קשה, בשל צליל הצ'לו המשתלב בהומוגניות עם שאר כלי התזמורת, הצליח דבוז'אק להוציא תחת ידיו, יצירת מופת. במהלך כתיבת הקונצ'רטו דבוז'אק היה מוטרד בשל מכתב אותו קיבל מג'וזיפינה אחותה של רעיתו. כ־30 שנה לפני כן ג'וזיפינה דחתה את הצעת הנישואין של דבוז'אק. עתה כתבה היא על בדידותה ועל כך שדבוז'אק התנתק ממנה לחלוטין. דבוז'אק היה נרעש מכך ולכן בפרק השני של היצירה בחלק המרכזי הוא הכניס כמה תיבות משיר אותו כתב בעבר והיה חביב על ג'וזיפינה. לכשסיים דבוז'אק את כתיבת הקונצ'רטו הגיעה אליו הידיעה כי ג'וזיפינה נפטרה. דבוז'אק כבר הרגיש כי אין הוא שבע רצון מהקודה המסיימת את הפרק השלישי והוא החליט להחליף את הקודה אשר הציגה אופטימיזם ושמחה בשיר אותו אהבה ג'וזיפינה בשילוב עם התמה של הפרק הראשון. וכך הקודה של הפרק השלישי נשמעת כמו שקיעת שמש מלנכולית. בקונצ'רטו זה הלך דבוז'אק בעקבות בראמס אשר החזיר עטרה ליושנה במבנה הקונצ'רטו הקלאסי. הפרק נפתח בנגינת התזמורת אשר מציגה חלק מהנושאים אשר ינוגנו בפרק הראשון. זהו פרק במבנה סונטה על פי מיטב המסורת. אלא שהרקפיטולציה איננה שבה אל הנושא הראשון אלא מיד אל הנושא השני. הפרק מסתיים בקודה עוצמתית. הפרק השני מביא את הסולן להבעה רגשית החודרת ללב. הפרק האחרון הוא רונדו מלא במלודיות בוהמיות נוגעות ללב.

רביעיות כלי קשת

עוד מראשית דרכו כתב דבוז'אק מוזיקה קאמרית, ובעיקר רביעיות כלי קשת. לאורך כל חייו כתב 14 רביעיות כלי קשת. על כך יש להוסיף עוד מספר פרקים עצמאיים, כגון שירי אהבה ללא מספר אופוס. דבוז'אק הרבה לכתוב רביעיות כלי קשת בשנות השישים והשבעים. יצירות אלו מראות על התפתחותו של דבוז'אק כמלחין מראשית דרכו ועד ערוב ימיו, שבהם נכתבו שתי הרביעיות האחרונות. לאורך כל חייו נטה לפתח את כתיבתו למדיום זה, אשר היה מקודש בשל מלחיני העבר, בעיקר של התקופה הקלאסית: היידן, מוצרט, בטהובן ושוברט. דבוז'אק פיתח את שפתו האינדיבידואלית בהלחנת רביעיות כלי הקשת, והיצירות המוקדמות שכתב אינן דומות ליצירות המאוחרות, אשר מעידות על בשלות ובגרות.

• רביעייה מס. 1 ברה מז'ור (ללא מספר אופוס)
• רביעייה מס. 2 בלה מז'ור אופוס 2
• רביעייה מס. 3 בסי במול מז'ור אופוס 4
• רביעייה מס. 4 בפה מינור אופוס 9
• רביעייה מס. 5 במי מינור אופוס 10
• רביעייה מס. 6 בלה מינור אופוס 12
• רביעייה מס. 7 בלה מינור אופוס 16
• רביעייה מס. 8 ברה מינור אופוס 34
• רביעייה מס. 9 במי במול מז'ור אופוס 51 (הסלאבית)
• רביעייה מס. 10 בדו מז'ור אופוס 61
• רביעייה מס. 11 במי מז'ור אופוס 80
• רביעייה מס. 12 בפה מז'ור אופוס 96 (האמריקאית)
• רביעייה מס. 13 בסול מז'ור אופוס 106
• רביעייה מס. 14 בלה במול מז'ור אופוס 105

רביעייה מס. 1 ברה מג'ור: יצירה זו נכתבה לפני 1870 כאשר דבוז'אק עצמו נאבק על מקומו כמלחין רציני, בזמן שעדיין היה ויולן בתזמורת האופרה של צ'כיה. בזמן שדבוז'אק כתב רביעייה זו הוא הושפע מהמוזיקה של ווגנר והייתה לו כוונה לאמץ את סגנון המוזיקה של ווגנר ליצירותיו ולכתיבת יצירות קאמריות בעיקר המדיום של רביעיות כלי הקשת. יצירה זו מראה את תחילת דרכו של דבוז'אק כמלחין. המלודיות מתפתחות באיטיות רבה מה שמביא יצירה זו לאורך נגינה בלתי מקובל של מעל 72 דקות. עם זאת ניתן לשמוע ביצירה זו דמיון רב, תעוזה הרמונית ומלודית. הפרק המעניין ביותר ביצירה הוא הסקרצו. דבוז'אק השתמש בתיבות מתוך שיר עם אשר היום הוא חלק מההמנון הפולני. שיר זה נאסר לשירה בפומבי והוא הפך להיות ההמנון של המאבק של הצ'כים והסלובקים בקיסרות האוסטרית-הונגרית. עצם מעשה שכזה מראה את מעורבותו של דבוז'אק במצב הפוליטי שהתקיים בתקופתו. על אף שיצירה זו מאפשרת לנו הצצה אל תהליך ההלחנה בראשית חיו של דבוז'אק כמלחין, יצירה זו מנוגנת בעיקר למען הקלטה ואין היא מבוצעת בקונצרטים חיים.

המחולות הסלאביים אופוס 46 ו־72

במהלך המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 הושפעה המוזיקה הבוהמית בעיקר על ידי המסורת הגרמנית. באמצע המאה ה-19 בשלו התנאים בבוהמיה, מוראביה וסלובקיה להתנתק מהקיסרות האוסטרו-הונגרית. מהלך זה איפשר למוזיקה העממית במדינות אלו לבוא לידי ביטוי. מלחינים חדשים החלו לצמוח בצ'כיה, אשר שמו להם למטרה להשתמש בנעימות ובמקצבים עממיים כדי להגדיר את נבדלותם הלאומית מהאסכולה הגרמנית. המוביל של זרם זה היה בדז'יך סמטנה, בעיקר באופרה "הכלה המכורה" (The Bartered Bride) ומחזור הפואמות הסימפוניות "מולדתי" (Ma Vlast). לאחר שסמטנה התווה את הדרך, היה זה דבוז'אק שאימץ דרך זו בהלחנתו והיה, יחד עם סמטנה, למלחין הצ'כי החשוב ביותר. ב-1874 דבוז'אק היה ידוע בארצו בלבד, מצב שהביאו אל סף משבר כלכלי. לכן פנה דבוז'אק לקבל מלגה מהמכון האוסטרי הלאומי, אשר שם לו למטרה לתמוך באמנויות השונות לבני המיעוטים הזקוקים לכך. דבוז'אק זכה למלגה משנת 1874 ועד שנת 1877. בין השופטים היו מבקר המוזיקה הידוע אדוארד הנסליק והמלחין יוהנס ברהמס. הן הנסליק והן ברהמס התרשמו מיצירותיו של דבוז'אק. בנובמבר 1877 קיבל דבוז'אק מכתב מאדוארד הנסליק, בו נכתב כי "מר ברהמס שם את לבו ועינו ביצירותיך ובעיקר בשירים הבוהמיים. האמפתיה שרוחש מלחין ידוע כמר ברהמס ליצירותיך לא נועדה להנאתך בלבד, אלא יכולה להיות מועילה ביותר. הוא שומר בידיו את הפרטיטורה של השירים כדי להראותם למוציא לאור של יצירותיו על מנת לשכנעו כי ידפיס שירים אלו אותם כתבת." ואכן ברהמס עשה זאת. במכתב אל פריץ זימרוק, המוציא לאור של יצירותיו, הצביע על עושר המלודיות, על העממיות והיופי ביצירות אלו ועל כך שדבוז'אק עצמו מלחין מוכשר ביותר אך עני מרוד. השירים הבוהמיים קיבלו עם פרסומם את השם: "דואטים מורביים". לאחר שזימרוק פרסם יצירות אלו, החל שמו של דבוז'אק להתפרסם מחוץ לארצו.

בין דבוז'אק וברהמס התפתחה ידידות הדוקה ולעיתים ביקש דבוז'אק את עצתו של ברהמס בענייני הלחנה, מלודיה והרמוניה. לאחר ששמו של דבוז'אק החל להתפרסם, ביקש זימרוק כי יכתוב סדרה של מחולות בוהמיים ומורביים על פי המודל של המחולות ההונגריים שכתב ברהמס, אשר פורסמו זמן קצר לפני כן וזכו להצלחה מיידית. לאחר התייעצות עם ברהמס הסכים דבוז'אק וישב לכתוב מחולות לפסנתר בארבע ידיים. שלא כמו ברהמס, אשר חשב שהוא מלקט מחולות הונגריים מקוריים (וכפי שהתברר, חלקם לא היו נעימות הונגריות מקוריות) דבוז'אק כתב יצירות מקוריות. הוא כתב מחולות על פי מקצבי ריקוד ידועים לא רק בארצו (פולונז הוא ריקוד פולני), אך כושר ההמצאה של דבוז'אק הוביל אותו לכתוב מלודיות מקוריות לחלוטין. עוד כשכתב את המחולות לפסנתר בארבע ידיים, הבין דבוז'אק, כי מצלול הפסנתר בארבע ידיים איננו מייצג את כוונותיו במלואן, לכן, בד בבד עם הכתיבה לפסנתר בארבע ידיים, החל דבוז'אק לתזמר את המחולות. שתי הפרטיטורות התפרסמו בשנת 1878. כל העותקים נמכרו מיד והיה הכרח להדפיס מהדורות נוספות במהירות. שמו של דבוז'אק נישא בפי כל בן לילה.. לאחר הפרסום הרב לו זכו המחולות הסלאביים, ביקש זימרוק מדבוז'אק לכתוב עוד מחזור, אך דבוז'אק לא נענה לבקשה, ואף כי זימרוק חזר מדי פעם על בקשתו, נתן לו דבוז'אק להמתין שמונה שנים עד שנעתר לכתוב עוד מחזור של מחולות, זאת לאחר שנכתבה הסימפוניה השביעית (באותה התקופה פורסמה כמספר 2) ברה מינור. בעת הלחנת המחולות כתב דבוז'אק לזימרוק, כי "כתיבת המחולות מסבה לי אושר רב וסדרת מחולות אלו תהיה שונה לחלוטין מהסדרה הראשונה". עברו מספר שנים מאז כתב דבוז'אק את המחזור הראשון של המחולות, ומאז הוא יצא לסיבוב הופעות באירופה, רכש לעצמו חברים חדשים ואף הרוויח את לחמו בכבוד. כמו בכתיבת המחזור הראשון של המחולות, גם הפעם, עם כתיבת המחזור השני, חש דבוז'אק כי מצלול הפסנתר בכתיבה לארבע ידיים איננו מייצג את מלוא כוונותיו ולכן, תוך כדי הלחנה, תיזמר את המחולות. במחזור השני התיזמור הרבה יותר מבריק מאשר במחזור הראשון והמחולות עצמם, אם כי המלודיות מקוריות, הרבה יותר מורכבים ומתוחכמים. דבוז'אק סיים את המחזור השני של המחולות בינואר 1887 והם פורסמו באותה השנה וזכו לאותה מידת הצלחה שלה זכה המחזור הראשון.

מחולות סלאביים אופוס 46

• מחול מס. 1 בדו מז'ור: פרסטו - פוריאנט
• מחול מס. 2 במי מינור: אלגרטו סקרצנדו - דומקה
• מחול מס. 3 בלה במול מז'ור: פוקו אלגרו - פולקה
• מחול מס. 4 בפה מז'ור: טמפו די מינואטו - סוסדסקה
• מחול מס. 5 בלה מז'ור: אלגרו ויוואצ'ה - סקוצ'נה
• מחול מס. 6 ברה מז'ור: אלגרטו סקרצנדו - סוסדסקה
• מחול מס. 7 בדו מינור: אלגרו אסאי - סקוצ'נה
• מחול מס. 8 בסול מינור: פרסטו - פוריאנט

מחולות סלאביים אופוס 72

• מחול מס. 1 בסי מז'ור: מולטו ויוואצ'ה - אודזמאק
• מחול מס. 2 במי מינור: אלגרטו גרציוזו - דומקה
• מחול מס. 3 בפה מז'ור: אלגרו - סקוצ'נה
• מחול מס. 4 ברה במול מז'ור: אלגרטו גרציוזו - דומקה
• מחול מס. 5 בסי במול מינור: פוקו אדאג'יו, וויואצ'ה - ספאצ'ירקה
• מחול מס. 6 בסי במול מז'ור: מודראטו אסאי מינואטו - פולוניז
• מחול מס. 7 בדו מז'ור: אלגרו ויוואצ'ה - קולו
• מחול מס. 8 בלה במול מז'ור: גרציוזו אה לנטו מה נון טרופו, קואזי טמפו די ואלס - סוסדסקה

ארבע שלישיות לפסנתר, כינור וצ'לו

דבוז'אק כתב 4 שלישיות פסנתר. השתיים הראשונות נכתבו בתחילת דרכו כמלחין. השלישית שהיא המורכבת והקודרת מבין הארבע נכתבה זמן קצר לפני הסימפוניה השביעית ברה מינור, הרביעית והאחרונה היא אוסף של מחולות דומקה.

מקורות

פרטיטורות

• הסימפוניות ה-8 וה-9: הוצאת דובר 0-486-24740
• הסימפוניות ה-6 ו ה-7: הוצאת דובר0-486-28056-8
• הסימפוניה הרביעית: הוצאת אולנבורג (Eulenburg) מס. 593
• הקונצ'רטו לכינור ותזמורת: הוצאת אולנבורג מס. 751
• מחולות סלאביים אופוס 46: הוצאת דובר 0-486-25394-5
• מחולות סלאביים אופוס 72/1-4: הוצאת אולנבורג מס. 1348
• מחולות סלאביים אופוס 72/5-8: הוצאת אולנבורג מס. 1349
• יצירות קאמריות לפסנתר וכלי קשת: הוצאת דובר 0-486-25663-4
• רביעיות כלי קשת: הוצאת דובר 0-486-25135-7

לקריאה נוספת

• מילטון קרוס ודוד אבן, אנציקלופדיה של גדולי המוזיקה ויצירותיהם, הוצאת לדורי, הערך "אנטונין דבוז'אק", עמ' 317–332

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנטונין דבוז'אק בוויקישיתוף

• סרטון מידע ביוטיוב על אנטונין דבוז'אק.
• אנטונין דבוז'אק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אנטונין דבוז'אק, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
• אנטונין דבוז'אק, באתר ספוטיפיי
• אנטונין דבוז'אק, באתר Last.fm (באנגלית)
• אנטונין דבוז'אק, באתר AllMusic (באנגלית)
• אנטונין דבוז'אק, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אנטונין דבוז'אק, באתר פרויקט מוטופיה
• אנטונין דבוז'אק, באתר Discogs (באנגלית)
• אנטונין דבוז'אק, באתר Songkick (באנגלית)
• אנטונין דבוז'אק, דף שער בספרייה הלאומית
• יצירות של דבוז'ק על פי מספר אופוס
• ג'ון סטנלי, אנטונין דבוז'ק 1841–1904, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• צלילים מן ההיכל - דבוז'אק - 150 להולדתו, בביצוע התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוח זובין מהטה, בערוץ יוטיוב "חינוכית תרבות"
• אנטונין דבוז'אק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי אנטונין דבוז'אק בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• אנטונין דבוז'אק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)