דבורה הנביאה

דמות מקראית. נביאה ושופטת בתקופת השופטים

דְּבוֹרָה, על פי המקרא, הייתה נביאה, והשופטת הרביעית ששפטה את ישראל בתקופת השופטים[1].

דבורה הנביאה
Débora
Deborah-judge.png
לידה 17 לפנה״ס?
רמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 לפנה״ס? עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מנהיג עריכת הנתון בוויקינתונים
שופטת ישראל ה־4
משבט אפרים
כ-40 שנה
אירועים בתקופתו מלחמה בחצור
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סיפורהּ מתואר בספר שופטים, פרק ד' ופרק ה'. היא ידועה בעקבות שירת הניצחון על צבא יבין מלך כנען: "שירת דבורה" (ספר שופטים, פרק ה').

דמותהעריכה

 
"עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל", תחריט מעשה ידי גוסטב דורה.
 
דבורה תחת עץ התמר, ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו משנת 1900 לערך.

דבורה הנביאה השתייכה לשבט אפרים, ולפי התלמוד היא אחת משבע הנביאות הנזכרות בתנ"ך[2].

לפי המתואר בספר שופטים, דבורה ישבה תחת תומר בין הרמה ובין בית אל ובני ישראל עלו אליה למשפט.

לדעת רב, המובאת במדרש[3], זוהי תקופת שפוט השופטים שבזמנה התרחשו אירועי מגילת רות.

לכינויה "אשת לפידות" (ספר שופטים, פרק ד', פסוק ד') נתנו מספר פירושים: ייתכן שהיה זה שמו של בן-זוגהּ; ייתכן שבן-זוגהּ היה ברק, וברק היא מילה נרדפת ללפידות[4]. פירוש אחר הוא שמקצועהּ היה הכנת לפידים עבור המשכן[2], ופירוש נוסף הוא שהייתה "אשת חיל, זריזה במעשיה כלפיד אש"[5].

אף על פי שפעלה בספירה הציבורית כמנהיגה וכשופטת, היא מתייחסת לעצמה גם כאם ("עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל"). בשירתה היא מייחדת מקום לדמויות נשיות נוספות, יעל אשת חבר הקיני שהרגה את סיסרא, ואימו של סיסרא המחכה עד בוש לשובו של בנה כמנצח מהקרב.

על פי המסורת נקברה דבורה בקדש נפתלי שבנחלת שבט נפתלי, מוצאו של ברק, על אף שמקום מושבה היה בהר אפרים.

המלחמהעריכה

  ערך מורחב – מלחמת סיסרא

באותה עת שלט בישראל יבין מלך חצור באמצעות שר-צבאו סיסרא, ובהיעדר מנהיג לישראל, נחשף העם לפרעות מצד אויבם. לאור המצב, דבורה הנביאה ששפטה את העם קיבלה ציווי מה' ליזום מלחמה נגד יבין מלך חצור. היא ציוותה על ברק בן אבינעם:

וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה ה' אֱלֹוהֵי-יִשְׂרָאֵל, לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן. ז וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן, אֶת-סִיסְרָא שַׂר-צְבָא יָבִין, וְאֶת-רִכְבּוֹ, וְאֶת-הֲמוֹנוֹ; וּנְתַתִּיהוּ, בְּיָדֶךָ.

ברק היסס למלא הוראה זו, והציב תנאי לדבורה: "אִם-תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי; וְאִם-לֹא תֵלְכִי עִמִּי, לֹא אֵלֵךְ."

למשמע דבריו, ענתה דבורה בנבואה: "הלך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך כי ביד אישה ימכר ה' את סיסרא"

ואכן, כמו שנבאה דבורה, ברק הביס את צבאו של סיסרא אולם את סיסרא עצמו הרגה יעל אשת חבר הקיני.

שירת דבורהעריכה

  ערך מורחב – שירת דבורה

המלחמה בין ברק בן אבינועם לסיסרא מתוארת מזווית אישית ב"שירת דבורה". שירה זו היא מעין שירת ניצחון המתארת את הרקע למלחמה, מותחת ביקורת על השבטים שנמנעו מליטול חלק במלחמה משום שלא סבלו מאיום ביטחוני ישיר מסיסרא, ומשבחת את יעל אשת חבר הקיני על שהרגה את סיסרא.

שירת דבורה מופיעה בספר שופטים, פרק ה', ומורכבת מ-31 פסוקים. את השירה קוראים בבתי הכנסת כהפטרה של פרשת בשלח בה קוראים את שירת הים.

פירוט תוכן השירהעריכה

  ערך מורחב – שירת דבורה

השירה פותחת בתיאור עוזו של ה' אלוהי ישראל, לאחר מכן תיאור המצב הבעייתי שקדם למלחמה, הלל לשבטים שיצאו למלחמה, גערה בשבטים שהתחמקו ממנה, ואף קללה לתושבי מקומות שלא הצטרפו, ובהנגדה אליהם תיאור מפורט של יעל אשת חבר הקיני שבניגוד למשתמטים התנדבה וסיכנה את עצמה.

חלקו של המאבק הצבאי קטן, אף על פי שכאמור השתתפו בקרב עשרת אלפים לוחמים בני ישראל, ומודגשת בו בעיקר ההתערבות האלוהית לטובת בני ישראל ("הכוכבים ממסילותם נלחמו" והנס שהתרחש "נחל קישון גרפם"). ולעומת זאת השירה מתעכבת ארוכות על הדמויות הנשיות, יעל ואם סיסרא.

השירה עמוסה ברוח של התנדבות ואהבה, לעומת הרשעות ולקיחת השלל של סיסרא. בסיום מתואר מצב האויבים בעורף, אם סיסרא המצפה לשוב בנה, והשקט שהשתרר בעקבות הניצחון במלחמה.

בדומה לשירת הים, המנהיג מודה בשירתו לה' לאחר שהתרחשה לעמו הצלה גדולה. ניתן לראות הקבלה בכמה עניינים בין השירות הללו.

כמו הפתיח "אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" ובשירת דבורה "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם", וכמו ההודאה, בשירת הים – "אָשִׁירָה לה' כִּי-גָאֹה גָּאָה" ובשירת דבורה "אָנֹכִי, לַה' אָנֹכִי אָשִׁירָה, אֲזַמֵּר, לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". בנוסף, גם את שירת הים הובילה אישה - מרים הנביאה: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ, וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם: שִׁירוּ לַ-ה' כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם".

כמו שירת הים גם שירת דבורה מסודרת בצורת "אריח על גבי לבנה".

קיים דמיון גם בין אירועי ההצלה והניצחון. בשני המקרים התבסס כוחו המרכזי של האויב על מרכבותיו, ולשיטת המפרשים שתבוסת סיסרא נגרמה מהצפת נחל הקישון, עולה דמיון רב לטביעת המצרים בים סוף.

שירת דבורה הולחנה על ידי ידידיה אדמון ובוצעה על ידי לאה דגנית בשנות ה-50 של המאה העשרים. מאוחר יותר הולחנה גם על ידי נורית הירש במיוחד לרגל חגיגות יום העצמאות ה-66 למדינת ישראל. את השיר ביצעה אסתר רדא בטקס המרכזי בהר הרצל.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא דבורה הנביאה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר שופטים, פרק ד', פסוק ד'
  2. ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ד, עמוד א'.
  3. ^ רות רבה, פרשה א', פסקה א'
  4. ^ רד"ק ורלב"ג על ספר שופטים פרק ד' פסוק ד'.
  5. ^ מצודת דוד על שופטים פרק ד', פסוק ד'.