דבי רבי עקיבא ודבי רבי ישמעאל

(הופנה מהדף דבי רבי ישמעאל)

דבי רבי ישמעאל ודבי רבי עקיבא הם כינויים לשני בתי מדרש מתקופת התנאים אשר, על פי הגישה הרווחת במחקר התלמוד, ייצגו שתי אסכולות מדרשיות, ולהם מיוחסים חיבורי מדרשי ההלכה. בין שתי האסכולות יש הבדלים שונים, הן במתודולוגיה המדרשית, הן בשמות החכמים שפעלו בבתי המדרש, והן בלשון וסגנון הדרשות.

הבאת ההבדלים במקורות חז"לעריכה

קיומן של שתי אסכולות מדרשיות שונות ידוע כבר מתקופת התלמוד:

ר׳ ישמעאל ששימש את רבי נחוניא בן הקנה שהיה דורש את כל התורה כולה בכלל ופרט, איהו נמי דורש בכלל ופרט, רבי עקיבא ששימש את נחום איש גם זו שהיה דורש את כל התורה כולה בריבה ומיעט, איהו נמי דורש ריבה ומיעט

חלוקה זו המוצגת בגמרא מבססת את ההבדלים העיקריים בן בתי המדרש על המתודולוגיות המדרשיות. בנוסף, חלוקה זו מציינת שההבדלים המשתקפים אצל רבי עקיבא ורבי ישמעאל, מקורם כבר בדור שמעליהם, אצל רבותיהם, נחום איש גמזו ורבי נחוניא בן הקנה.[א] בתלמודים מובאות מספר מימרות נוספות המתארות את דרכי הלימוד של רבי עקיבא ” נחמיה עימסוני שימש את רבי עקיבה עשרים ושתים שנה, ולמדו: 'את'ים ו'גמ'יםריבויין, 'אכ'ין ו'רק'יןמיעוטין[2] ”שאל רבי ישמעאל את ר"ע כשהיו מהלכין בדרך א"ל אתה ששימשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה שהיה דורש כל אתין שבתורה“.[3]

ההבדלים המתודולוגיים בין בתי המדרשעריכה

בין בתי המדרש יש הבדלים רבים בשיטות בהם הם דורשים את הפסוקים. עם זאת, במקרים רבים המחלוקת נסובה רק סביב צורת המדרש, ואילו המסקנא ההלכתית זהה בין בתי המדרש.[4]

דיברה תורה כלשון בני אדםעריכה

לדעת רבי עקיבא, לכל מילה בתורה יש משמעות, ואם מילה מופיעה בצורה יותר נרחבת מהמינימום הנדרש בשביל משמעותה, לייתור יש משמעות הלכתית. לעומת זאת, לדעת רבי ישמעאל "דיברה תורה כלשון בני אדם", וכשם שבני אדם משתמשים לעיתים בלשונות נרחבות לשם סגנון יפה, כך התורה. כך למשל, כאשר נאמר בתורה "איש איש", או "הכרת תכרת", לדעת רבי עקיבא יש ללמוד הלכה נוספת מהכפילות,[ב] ואילו לדעת רבי ישמעאל זהו סגנון דיבור רגיל, וצריך ללמוד רק את תוכן הדברים.[ג] וכך הובאה מחלוקתם בצורה ישירה בירושלמי: ”"המול ימול"[ד]. – מיכן לשתי מילות. אחת למילה ואחת לפריעה, אחת למילה ואחת לציצים. עד כדון כרבי עקיבה דו אמר לשונות ריבויין הן, כרבי ישמעאל דו אמר לשונות כפולות הן התורה דברה ריבתה כדרכה: "הלוך הלכת", "נכסף נכספת", "גנב גנבת". מנן ליה? אמר רבי יודה בן פזי: "אז אמרה חתן דמים למולות"[ה][7][8]

דוגמה נוספת היא המחלוקת סביב המילה "ובת" שמופיעה בפסוק ”וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף“,[9] דין שלדעת רבי ישמעאל חל רק על ארוסה, ולדעת רבי עקיבא חל גם על בת כהן נשואה. וכך מופיע בברייתא ”רבי עקיבא אומר: אחת ארוסה ואחת נשואה יצאת לשריפה. יכול אפילו פנויה? נאמר כאן "אביה" ונאמר להלן "אביה" מה להלן זנות עם זיקת הבעל אף כאן זנות עם זיקת הבעל. אמר לו רבי ישמעאל: אי מה להלן נערה והיא ארוסה, אף כאן נערה והיא ארוסה?[ו] אמר לו רבי עקיבא: ישמעאל אחי {ויקרא כא-ט} "בת" "ובת" אני דורש.[ז] אמר לו (רבי ישמעאל) וכי מפני שאתה דורש בת ובת, נוציא זו לשריפה?“[10]

מחלוקת זו נחשבת במחקר התלמוד למחלוקת היסודית שבין רבי ישמעאל לרבי עקיבא, ומקובל להצמיד אליה מחלוקת דומה, שרבי ישמעאל מעדיף ללמוד במידות הגיוניות ואילו רבי עקיבא נצמד לטקסט, מדקדק בו, ולומד את ההלכה מהכתוב במקום בו היא מוזכרת.[11]

דרישה של כפילויות בתורה

פרשיות שונות בתורה מופיעות יותר מפעם אחת, בשינויים שונים. כך למשל פרשיית "אשם גזילות" מופיעה הן בספר ויקרא, בפרשת צו,[12] והן בספר במדבר, בפרשת נשא.[13] בפרשת צו מובאים הדינים הכללים של הגוזל, ובפרשת נשא מובא הדין של הגוזל ממי שאין לו יורש (גר). לדעת רבי ישמעאל, הפרשה נכתבה פעמיים רק בשביל החידוש הזה, דינו של הגר, ורק את הקטע הזה יש לדרוש. לעומתו, לדעת רבי עקיבא יש לדרוש כל מילה בשתי הפרשות. וכך מופיע בספרי[ח] על פרשיה זו

זו מדה בתורה: כל פרשה שנאמרה במקום אחד, וחיסר בה דבר אחד, וחזר ושנאה במקום אחר, לא שנאה אלא על שחיסר בה דבר אחד. רבי עקיבא אומר כל מקום שנאמר בה לאמר צריך לידרש.

ספרי נשא פיסקה ב

לדעת יעקב נחום אפשטיין, ”מדה זאת שינתה את כל פני מדרשו של ר׳ ישמעאל, שהרי לפיה כל הפרשיות המיותרות לא נשנו אלא בשביל דבר אחד שנתחדש בהן, ואין צורך אפוא לדרוש בכפולה כל מלה ומלה.“[14]

רשות – חובהעריכה

פסוקים רבים בתורה מתארים מקרה והתייחסות הלכתית אליו. לדעת רבי עקיבא, המקרה המתואר בפסוק משקף חובה הלכתית, ואילו לדעת רבי ישמעאל - לא בהכרח. כך לדוגמה מובא בגמרא במסכת סוטה: ”"וקנא את אשתו"[ט] רשות, דברי רבי ישמעאל, ורבי עקיבא אומר חובה. "לה יטמא"[י] רשות, דברי רבי ישמעאל, ור"ע אומר חובה. "לעולם בהם תעבודו".[י"א] רשות, דברי רבי ישמעאל, ר' עקיבא אומר חובה.“[15] מחלוקת דומה קיימת סביב המילה "אם", שלדעת רבי עקיבא משמשת לתיאור מצב רצוי, ולדעת רבי ישמעאל מתארת מצב אפשרי.[י"ב][17] מחלוקת זו, בשונה מרוב המחלוקות בדרכי המדרש, גוררת אחריה גם מחלוקת הלכתית.[18]

ההבדלים הסגנוניים בין בתי המדרשעריכה

החכמים הפועליםעריכה

בין בתי המדרש יש הבדלים בחכמים שפעלו בהם. יש חכמים שמופיעים רק בבית מדרש אחד, יש חכמים שמופיעים בצורה נרחבת בבית מדרש אחד ובצורה פחותה בבית מדרש אחר, ויש חכמים המופיעים בשני בתי המדרש, אולם הכינויים שלהם בשני בתי המדרש שונים.

חכמים המשתייכים לבית המדרש של רבי עקיבא

רבי שמעון בר יוחאי, רבי יהודה בר אילעאי, רבי יוסי, רבי מאיר.[19]

חכמים שמופיעים רק בבית המדרש של רבי ישמעאל

רבי נתן, רבי יונתן, רבי יאשיה.[19]

לשונות ייחודייםעריכה

במדרשי ההלכה יש שימוש נרחב בטרמינולוגיה. רוב המונחים זהים בשני בתי המדרש,[20] אולם ישנם מונחים שלשון ההצגה שלהם שונה בין בתי המדרש. היינו שהמונח קיים בשני בתי המדרש, אולם הלשון שלו משתנה. כך למשל בהצגת פירוש אלטרנטיבי, בדבי רבי ישמעאל ישתמשו בלשון "אתה אומר א. או אינו אלא ב?" ואילו בדבי רבי עקיבא ישתמשו בלשון "א. יכול ב?"

רשימת המונחים[21]
מטרת הטרמין טרמין בדבי רבי ישמעאל טרמין בדבי רבי עקיבא
הסבר ייתור של מילים למה נאמר מה תלמוד לומר
הצעת הסבר אלטרנטיבי אתה אומר א או אינו אלא ב א יכול ב
הצגת פירוש על מנת לדחותו בהמשך שומע אני יכול
מיעוט (ציון שקבוצה מסוימת אינה כלולה בדין הנידון) להוציא פרט
ריבוי (ציון שקבוצה מסוימת כלולה גם היא בדין הנידון) להביא לרבות

חלוקת מדרשי ההלכה לבתי המדרשעריכה

על פי הגישה הרווחת במחקר, מדרשי ההלכה מתחלקים בין בתי המדרש, כך שכל קובץ ממדרשי ההלכה שנמצא בידינו נכתב על ידי קבוצת חכמים מאחד מבתי המדרש, ובהתאמה, דרך הלימוד והסגנון שלו יהיו בסגנון של אותו בית מדרש. משמעות חלוקה זאת היא שהמדרשים האנונימיים שבאותו קובץ, נאמרו על ידי חכמים מאותו בית מדרש. עם זאת, לעיתים מביא קובץ מדרשי מבית מדרש אחד, מדרש עם שם אומרו מבית המדרש השני.[22]

מאז תחילת הדפוס, היה מוכר בעולם היהודי רק חיבור מדרשי אחד לכל חומש, בלי היצמדות לאחד מבתי המדרש: מכילתא דרבי ישמעאל לשמות, ספרא לויקרא, וספרי לבמדבר ודברים. [י"ג][23] בסוף המאה ה־19 החל להתגלות המדרש מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי על ידי החוקרים אייזיק הירש וויס, מאיר איש שלום,[24] שליקט קטעים מהמכילתא מתוך ספרי הראשונים שציטטו אותה, ישראל לוי שהראה כי ציטוטים מהמכילתא מופיעים גם במדרש הגדול, ורד"צ הופמן, שאף הוציא לאור מהדורה של המכילתא על פי ציטוטים ממדרש הגדול, ועל פי מעט קטעי גניזה שהיו בידיו. מאז, ובעקבות התקדמות מחקר הגניזה, התגלו מדרשים נוספים לכל אחד מהחומשים.

טקסט הכיתוב
חומש מדרש מדבי רבי ישמעאל מדרש מדבי רבי עקיבא
שמות מכילתא דרבי ישמעאל מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי
ויקרא קטעים מתוך הספרא[י"ד] ספרא
במדבר ספרי במדבר ספרי זוטא במדבר
דברים תחילת הספרי דברים;[ט"ו] מדרש תנאים לדברים רוב הספרי דברים;[ט"ז] ספרי זוטא דברים

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

ביאוריםעריכה

  1. ^ בספרות חז"ל שנמצאת בידינו אין מימרות מתורתם של של נחום איש גמזו ושל רבי נחוניא בן הקנה, אך עם זאת, החוקר בנימין דה פריס קובע ש”אין לפקפק במהימנות מסורת זו“.[1] בנוסף, היו שזיהו את נחום איש גמזו עם נחמיה העמסוני, שגם לו דרך מדרש ייחודית, ומעט מתורתו כן הגיע לידינו. ראו על כך נחמיה העמסוני#אמרותיו.
  2. ^ כך למשל ”ר' עקיבא אומר "איש איש"-- לרבות את הערל“ (שאסור לאכול בקדשים).[5] או ”הכרת תכרת – הכרת בעולם הזה, תכרת לעולם הבא, דברי רבי עקיבא“.[6]
  3. ^ כך למשל ”אמר לו ר׳ ישמעאל: לפי שהוא אומר "ונכרתה הנפש ההיא", שומע אני שלש כריתות בשלשה עולמות? מה תלמוד לומר "הכרת תכרת הנפש ההיא" דברה תורה כלשון בני אדם“.[6]
  4. ^ בפסוק נאמר ”הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם.“. המילה "הִמול" לכאורה מיותרת, כיוון שהיה אפשר להבין את הפסוק גם אם היה כתוב ”יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ...“ ועל כך באה הדרשה להלן ומסבירה.
  5. ^ המילה "מולות" היא בלשון רבים, וכך לומד רבי ישמעאל שיש שתי מילות
  6. ^ רבי ישמעאל שואל מדוע לא נאמר שכמו שבפסוק על המעליל על אשתו מדובר על ארוסה ולא על נשואה, כך גם הדין של שריפת בת כהן שזינתה יחול רק על ארוסה.
  7. ^ בפסוק נאמר "ובת איש כהן". ויכלו לכתוב "בת איש כהן". מהייתור של האות "ו" לומר רבי עקיבא שלא רק על ארוסה חל הדין, אלא מתווסף עליה עוד מישהו, וזו הנשואה.
  8. ^ שהוא מדרש מדבי רבי ישמעאל, ראו להלן.
  9. ^ בפסוק נאמר לגבי בעל שחושד שאשתו מזנה תחתיו ”אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ ...וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ: “(ספר במדבר, פרק ה', פסוקים י"ב-י"ד), והשאלה היא האם רצוי שהוא יקנא את אשתו, או שהתורה רק מתארת מה עושים אם הבעל קינא לאשתו.
  10. ^ בפסוק נאמר לגבי איסור טומאת מת לכהן: ”אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים ... לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו: כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו: {ג} וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ יִטַּמָּא:“ (ספר ויקרא, פרק כ"א, פסוקים א'-ג') והשאלה האם לקרוביו הכהן מחויב להיטמא, או שרק מותר לו אם הוא רוצה.
  11. ^ בפסוק נאמר לגבי הייחוד של עבד כנעני על פני עבד עברי: ”{מד} וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה: {מה} וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה: {מו} וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ.“ (ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוקים ל"ט-מ"ו)
  12. ^ למעט בשלשה מקרים, בהם גם רבי ישמעאל מודה שהמילה "אם" מתארת מצב רצוי.[16]
  13. ^ מדרש נוסף שהיה ידוע בצורה חלקית הוא "ספרי זוטא" לבמדבר, שציטוטים נרחבים ממנו נמצאים בילקוט שמעוני ובספרים אחרים.[23]
  14. ^ ברייתא די"ג מידות, מכילתא דעריות, קטעים מתוך מכילתא דמילואים
  15. ^ פיסקאות א–נד
  16. ^ החל מפיסקא נה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דה פריס, מדרש בנימין, עמוד 106
  2. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ט', הלכה ה'; תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ה', הלכה ה'
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ב, עמוד א'
  4. ^ מירה בלברג, פתח לספרות חז"ל, עמודים 103-104
  5. ^ ספרא אמור פרק ד יח
  6. ^ 1 2 ספרי במדבר טו לא
  7. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק י"ט, הלכה ב', ובמקבילה תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות, פרק ח', הלכה א'
  8. ^ רד"צ הופמן, מסילות לתורת התנאים, 9; י.נ. אפשטיין, מבואות לספרות התנאים, 521-522
  9. ^ ספר ויקרא, פרק כ"א, פסוק ט'
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"א, עמוד ב'
  11. ^ מירה בלברג, פתח לספרות חז"ל, עמוד 103; אייזיק הירש וויס, הקדמה למכילתא דרבי ישמעאל עם פירוש מידות סופרים, עמוד X‏ (10)
  12. ^ ”{כא} נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה' וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ: {כב} אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה: {כג} וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא: {כד} אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ: {כה} וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַה' אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן: {כו} וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' וְנִסְלַח לוֹ עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ:“(ספר ויקרא, פרק ה', פסוקים כ"א-כ"ו)
  13. ^ ”{ו} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּה' וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא: {ז} וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ: {ח} וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה' לַכֹּהֵן מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו: {ט} וְכָל תְּרוּמָה לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה: {י} וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה:“(ספר במדבר, פרק ו', פסוקים ה'-י')
  14. ^ י.נ. אפשטיין, מבואות לספרות התנאים, עמוד 533
  15. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ג', עמוד א'
  16. ^ ראו מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דבחדש, פרשה יא, דיבור המתחיל "ואם מזבח אבנים תעשה לי". (עמוד 243 שורה 13 במהדורת הורוביץ-רבין)
  17. ^ י.נ. אפשטיין, מבואות לספרות התנאים, עמוד 534
  18. ^ עזרא ציון מלמד, פרקי מבוא לספרות התלמוד, עמוד 173
  19. ^ 1 2 ישי רוזן צבי, בין משנה למדרש, 235-236
  20. ^ רוזן צבי, בין משנה למדרש, עמוד 235 הערה 103
  21. ^ הרשימה מתוך: חנוך אלבק, מבוא לתלמודים, עמודים 93 - 102 (אלבק עצמו סבר שהחלוקה בין המדרשים מקורה בשלבי העריכה, והרשימה מובאת אצלו כהבדלים בין קובצי מדרשים ולא בין בתי מדרש). לרשימות נוספות של הטרמינולוגיה של בתי המדרש ראו: בנימין דה פריס, מבוא כללי לספרות התלמודית, עמודים 96–97 ; הנ"ל, מדרש בנימין, עמודים 117– 118; רד"צ הופמן, מסלות, עמודים 45-46
  22. ^ ישי רוזן צבי, בין משנה למדרש, 237-238
  23. ^ 1 2 רד"צ הופמן, מסלות, עמוד 2
  24. ^ בהקדמתו למהדורתו למכילתא, עמוד LI (51)