דגל גרמניה הנאצית

דגל גרמניה הנאצית (היה מכונה באופן רשמי "דגל הרייך הגרמני") היה דגל הלאומי של גרמניה הנאצית. הדגל הוא דגל אדום אשר במרכזו צלב קרס שחור על דיסקה לבנה. דגל זה נכנס לשימוש תחילה כדגל המפלגה הנאצית, לאחר מינויו של אדולף היטלר לקנצלר גרמניה ב-1933, הדגל הפך לאחד משני הדגלים הרשמיים של גרמניה, לצד הדגל השחור-לבן-אדום ששימש את האימפריה הגרמנית ששימש גם את רפובליקת ויימאר בחלק משנות קיומה.

גרמניה הנאצית
Flag of Germany (1935–1945).svg
כינוי דגל צלב הקרס
יחס אורך/גובה 3:5
הונף לראשונה 1920
קבלת מעמד רשמי 1935
הונף לאחרונה 1945
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

 
  דגל האימפריה הגרמנית, ששימש את גרמניה הנאצית בין 1933 ל-1935

דגל צלב הקרס עוצב בידי היטלר עצמו בקיץ 1920 כדגל התנועה[1]: דגל אדום עם דסקה לבנה ומרכזה צלב קרס שחור. הבחירה בשילוב הצבעים שחור-לבן-אדום לא הייתה מקרית, הצבעים הללו שימשו את דגל האימפריה הגרמנית והיוו ”את ההרמוניה המזהירה ביותר בעולם”[2]. אך בנוסף לקשר ההדוק לצבעים האימפריאליים, לצבעי הדגל הנאצי הייתה משמעות נוספת; בספרו של היטלר מיין קמפף מוסבר כי ”באדום אנו רואים את הרעיון החברתי של התנועה, בלבן את הרעיון הלאומי, בצלב־הקרס את שליחות המאבק למען ניצחון האדם הארי”[3].

 
דגל הקריגסמרינה

לאחר שהיטלר מונה לקנצלר גרמניה ב-30 בינואר 1933, הופסק השימוש באופן טוטאלי (לפני כן, השימוש הופסק בהדרגה) בדגל הטריקולור השחור-אדום-זהוב (דגל גרמניה המודרנית ודגל רפובליקת ויימאר). פסק דין שניתן ב-12 במרץ 1933 קבע כי יש לגרמניה שני דגלים לאומים חוקים: הטריקולור של האימפריה הגרמנית (הדגל השחור-לבן-אדום) ודגל המפלגה הנאצית.

השימוש בשני הדגלים הסתיים ב-15 בספטמבר 1935, קצת יותר משנה לאחר מותו של נשיאה האחרון של רפובליקת ויימאר. אחת הסיבות לשינוי הייתה תקרית ברמן שאירעה ב-26 ביולי 1935, שבה קבוצת מפגינים אנטי-נאצים תלשו את דגל צלב הקרס שהיה על ספינת ברמן שעגנה בניו יורק וזרק אותו לנהר ההדסון. השגריר הגרמני הביא את מחאתו בפני האמריקאים, אך אלו השיבו כי הדגל הלאומי של גרמניה לא נפגע ומדובר בפגיעה לגיטמית בדגל של מפלגה פוליטית[4]. בעקבות כך, בעצרת המפלגה השנתית שנערכה בנירנברג באותה השנה הוחלט על חוק הדגל החדש, שעיגן את דגל הצלב הקרס כדגל הרשמי היחיד של גרמניה הנאצית. במהלך העצרת, נשיא הרייכסטאג ושר התעופה, הרמן גרינג טען כי אמנם הוא והמפלגה מכבדים את הדגל השחור-לבן-אדום טך הוא סמל של תקופה שחלפה והוא עלול לשמש ריאקציונרים שהתנגדו לעליית הנאצים לשלטון[5].

היו מספר דגלים שבהם צלב הקרס לא היה במרכז אלא בצד ימין או בצד שמאל, אחד מהם היה הדגל של הקריגסמרינה, שהיה דומה לדגל המפלגה הנאצית אך הכיל צלב נורדי בחלק השמאלי של הדגל שבמרכזו היה את דיסקית צלב הקרס בחלק השמאלי של הדגל.,

עם נפילתו של המשטר הנאצי וסיום מלחמת העולם השנייה באירופה, נכבשה גרמניה על ידי כוחות בעלות הברית וחולקה לארבעה אזורי כיבוש. החוק הראשון שהעבירה מועצת השליטה המאוחדת היה ביטולם והחלפתם של כל החוקים הנאצים ובכללם איסור הנפתם והצגתם של דגלים וסמלים נאציים, תהליך הדה-נאציפיקציה[6]. הצגתם של דגלים נאציים נחשבת עד היום בלתי חוקית ברוב ארצות המערב ובייחוד בגרמניה, על פי סעיף 86a לחוק העונשין הגרמני. על אף פי כן, הדגל הנאצי נותר בשימוש תדיר מאוד בקרב נאו-נאצים ברחבי העולם.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא דגל גרמניה הנאצית בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שיירר, עמ' 36
  2. ^ שיירר, עמ' 36–37
  3. ^ מצוטט אצל שיירר, עמ' 37
  4. ^ Brian Leigh Davis: Flags & standards of the Third Reich, Macdonald & Jane's, London 1975, מסת"ב 0-356-04879-9
  5. ^ Statement by Hermann Göring, quoted in the Völkischer Beobachter (17 September 1935) (in German)
  6. ^ מועצת השליטה המאוחדת - חוק מס' 1. ביטולם של החוקים הנאצים (30 באוגוסט 1945) (באנגלית)