דגניה ב' נוסדה בשנת 1920, על ידי קבוצת "עבודה" של בני העלייה השנייה. שמה של דגניה ב' הוחלט על ידי החלוצים הראשונים בעמק הירדן אשר קבעו כי כל היישובים אשר יוקמו בעמק הירדן ייקראו דגניה, ע"ש הדגן הרב אשר גדל בעמק. ( דגניה ג' הייתה קיבוץ גניגר של היום, אשר ישב במקום אשר קיבוץ בית זרע נמצא כיום.)
במאורעות 1936–1939, המכונים גם המרד הערבי הגדול, שימש המקום בסיס יציאה להקמת יישובי חומה ומגדל. בין מייסדי הקבוצה נמנה לוי אשכול, לימים ראש ממשלת ישראל. גם קדיש לוז (לימים יו"ר הכנסת) הצטרף לקבוצה בשנת 1921. במפקד בשנת 1931 נספרו 136 תושבים ונמנו 39 בתים.
דגניה ב' הייתה שותפה במפעל המים מכון חמשת הקיבוצים, שהוקם בשנים 1942–1943, וכלל מכון שאיבה על גדות הירמוך שהעלה את המים אל ראש אמת מים, ממנה זרמו המים במערכת תעלות פתוחות להשקיית השדות.
במלחמת העצמאות הצליחו מגיניהן של דגניה א' ודגניה ב' לבלום את צבא סוריה שפלש לעמק הירדן. הסורים תקפו בשני ראשים ממשטרת צמח. כוח אחד מול דגניה א' וכוח שני מול דגניה ב'. טנק סורי שהגיע לפתחה של דגניה א' נפגע ונעצר בידי מגיני המקום ונמצא שם עד היום. חמישה תותחים 65 מ"מ ה"נפוליונצ'יק" שהגיעו לארץ באותו הזמן נשלחו מיד להגנת עמק הירדן, שם הופעלו לראשונה על ידי חיל התותחנים של צה"ל, הפתיעו את הסורים, גרמו לבהלה והיו מהגורמים לנסיגה הסורית בקרב על הדגניות.
בשנת 1970 נמנו 525 תושבים ובשנת 2005 מנתה האוכלוסייה 510 נפשות. בקבוצה החלו לבנות שכונה קהילתית שתגדיל את מספר הנפשות במקום.
כלכלת הקבוצה מתבססת על גידולי שדה כמו חיטה, אבטיחים, תלתן ואספסת. מטעים כמו תמרים, אבוקדו וגידול בננות. הקבוצה מפעילה גם רפתבקר גדולה. בעבר היו בדגניה ב' בריכות דגים. בדגניה ב' נמצאים שני מפעלים: "מרססי
דגניה", לייצור מרססים לחקלאות, ו"דגניה סיליקון", לייצור מוצרים מסיליקון. הקבוצה מפעילה גם אירוח כפרי בשם דגנית, וכן מפעל לשוקולד ופרלינים בשם "גליתא". הקיבוץ מחזיק בבעלות של א.ב מתכננים, אחת מחברות התכנון הגדולות בישראל.
דגניה ב' במרכז, דגניה א' בצד שמאל למעלה
ישראל
אתר האינטרנט הרשמי של דגניה ב'
עשרים וחמש שנים להקמת קיבוץ דגניה ב', 1946, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
