דג קטן
דג קטן (באנגלית: Little Fish) הוא סרט דרמה אוסטרלי משנת 2005 בבימויו של רוואן וודס, שעוסק במכורה לסמים לשעבר שחבריה מהעבר חוזרים לחייה. בסרט משחקים קייט בלאנשט, סם ניל והוגו ויבינג[1].
 | |
| כרזת הסרט באנגלית | |
| בימוי | רוואן וודס |
|---|---|
| הופק בידי |
וינסנט שיאן ליז וואטס ריצ'רד קידי |
| תסריט | ג'קלין פרסקיי |
| עריכה | ג'ון סקוט |
| שחקנים ראשיים | הוגו ויבינג |
| מוזיקה |
נתן לרסון  |
| מדינה | אוסטרליה |
| חברה מפיצה | First Look Pictures Releasing |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
 8 בספטמבר 2005 20 באפריל 2006 |
| משך הקרנה | 114 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
סרט דרמה |
| מקום התרחשות |
סידני |
| הכנסות | 3,248,506 דולר |
| פרסים |
|
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
עלילה
עריכההסרט מגולל את סיפורה של טרייסי הארט (קייט בלאנשט), מכורה לסמים לשעבר שכיום בעלת עסק למשחקי וידאו. טרייסי מנסה ללא הצלחה לקבל הלוואה מהבנק במטרה להגדיל את העסק. חברה מהעבר, ג'וני (דסטין נגוין), מציע לה עזרה על ידי השקעה בבורסה. טרייסי מתרצה אך מגלה שלמעשה ג'וני עדיין עוסק בסחר סמים ורק כך הוא יוכל לעזור לה. לבסוף טרייסי מסכימה ונוסעת עם ג'וני ועם אחיה, ריי (מרטין הנדרסון). כשהם מגיעים למקום המפגש הם נתקלים בליונל (הוגו ויבינג), אביה החורג של טרייסי, שנורה על ידי סטיבן (ג'ואל טובאק), סוחר סמים נוסף[1].
צוות שחקנים
עריכה- קייט בלאנשט – טרייסי הארט
- סם ניל – בראד תומפסון
- הוגו ויבינג – ליונל דוסון
- דסטין נגוין – ג'וני נגוין
- נוני הייזלהרסט – ג'נל הארט
- מרטין הנדרסון – ריי הארט
- ג'ואל טובאק – סטיבן מוס
- ליסה מקיון – לורה
פרסים ומועמדויות
עריכההסרט זכה לביקורות מהללות, בעיקר על הופעתם של השחקנים הראשיים (קייט בלאנשט, נוני הייזלהרסט והוגו ויבינג). הסרט דורג עם 85 אחוז ביקורות חיוביות על פי האתר "Rotten Tomatoes".
הסרט היה מועמד ל-13 פרסים של המכון האוסטרלי לסרטים ב-2005. הסרט זכה בחמש קטגוריות; השחקן הראשי הטוב ביותר (הוגו ויבינג), השחקנית הראשית הטובה ביותר (קייט בלאנשט), שחקנית המשנה הטובה ביותר (נוני הייזלהרסט), העריכה הטובה ביותר והסאונד הטוב ביותר.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 ישי קיצ'לס, עכבר העיר תל אביב, "דג קטן" הוא דרמת דמויות פצפונת ששווה צפייה בזכות עוד הופעה מצוינת של קייט בלאנשט, באתר הארץ, 16 באפריל 2006