הדו"ח הסופי של ועדת היועץ המשפטי לממשלה לפורנוגרפיהאנגלית: Final Report of the Attorney General's Commission on Pornography), הידוע גם בשם דו"ח מיס (באנגלית: Meese Report), על שמו של אדווין מיס, הוא דו"ח שפורסם ביולי 1986, ושמכיל 1,960 עמודים. בדו"ח נכתב את תוצאותיה של ועדת החקירה המקיפה בנושא פורנוגרפיה, שהורה להקים נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן.

דו"ח מיס
Meese Report
מידע כללי
מאת ועדת מיס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא pornography in the United States עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה יולי 1986 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עמודים 1,960 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חברי ועדת היועץ המשפטי לממשלה לפורנוגרפיה (המכונה בדרך כלל בשם ועדת מיס):

  • הנרי אי. הדסון (יו"ר)
  • דיאן די. קיוזאק
  • פארק אליוט דייץ'
  • ג'יימס דובסון
  • האב ברוס ריטר
  • פרדריק שאואר
  • דין טילטון-דורפי
  • ג'ודית וי. בקר
  • אלן לוין
  • אדוארד ג'יי. גרסיה
  • טקס לזר
  • אלן אי. סירס

הדו"ח מחולק לחמישה חלקים ו-35 פרקים ומפרט את רוב ההיבטים של תעשיית הפורנוגרפיה, כולל ההיסטוריה של הפורנוגרפיה והיקף ההגנות על התיקון הראשון. הדו"ח מתעד גם את ההשפעות המזיקות של הפורנוגרפיה, ואת הקשר בין הפורנוגרפיה לפשע מאורגן.

הדו"ח ספג ביקורת רבה מצד תעשיית הפורנוגרפיה ומחוצה לה, שכינו אותו מוטה, לא אמין ולא מדויק.[1][2]

הדו"ח וטקטיקות התביעה המתוקנות של היועץ המשפטי לממשלה, אדווין מיס, היו יעילים בהפחתת כוח השוק של תעשיית הפורנוגרפיה.[3]

לפני כתיבתו של דו"ח מיס, קדם דו"ח הנשיאים של לינדון ג'ונסון וריצ'רד ניקסון לוועדת הנשיא למעשים מגונים ולפורנוגרפיה (אנ'), שפורסם ב-1970. אותו דו"ח המליץ על ביטול המגבלות החוקיות על פורנוגרפיה.

פלייבוי נ' מיס עריכה

לפני יציאתו של הדו"ח, שלח חבר ועדת מיס, אלן סירס (אנ'), מכתבים של הוועדה לראשי 23 רשתות חנויות נוחות וחברות אחרות, והצהיר כי הוועדה תמצא כי הם אחראים להפצת הפורנוגרפיה, ואיים שאותן רשתות יירשמו ברשימה בדו"ח הסופי. למעשה, רשימת המפיצים כביכול זוהתה על ידי יו"ר התאחדות המשפחות האמריקאית (אנ'), דונלד וילדמון (אנ'). המכתבים גרמו למספר חברות להסיר מגזינים של פלייבוי ופנטהאוז ממדפי החנויות. איגוד מוכרי הספרים האמריקאי (אנ'), המועצה לאיגוד המפיצים התקופתיים, איגוד המגזינים (אנ'), והמוציאים לאור של פלייבוי ופנטהאוז תבעו את ועדת מיס, וטענו כי המכתבים מהווים הבלגה מוקדמת (אנ') שאסורים על פי התיקון הראשון. בית המשפט המחוזי של ארצות הברית במחוז קולומביה (אנ') קיבל את הטענות, נזף בוועדה, והורה לה להסיר את המכתב ואסר על הוועדה להוציא רשימת קמעונאים כלשהי בדו"ח.[4][5][6][7][8]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Wilcox, Brian L. "Pornography, Social Science, and Politics: When Research and Ideology Collide." American Psychologist. 42 (October 1987) : 941-943.
  2. ^ Lynn, Barry W. "Civil Rights Ordinances and the Attorney General's Commission: New Developments in Pornography Regulation" Harvard C.R.-C.L. L.R. 1986, vol. 21, 27-125
  3. ^ Alberta, Tim. (November/December 2018). "How the GOP gave up on pornography". Politico website (אורכב 30.04.2020 בארכיון Wayback Machine) Retrieved 11 November 2018.
  4. ^ David Jennings (1 ביוני 2000). Skinflicks: The Inside Story of the X-Rated Video Industry. AuthorHouse. p. 344. ISBN 978-1-58721-184-3. נבדק ב-27 באפריל 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ Harvey, Philip D. (2001). The Government Vs. Erotica: The Siege of Adam and Eve. Prometheus Books. p. 269. ISBN 1615925406.
  6. ^ Finan, Christopher M; Castro, Anne F. "The Rev. Donald E. Wildmon". אורכב מ-המקור ב-2009-05-06. נבדק ב-2006-08-26.
  7. ^ Edwards, David W. "Politics and Pornography". אורכב מ-המקור ב-25 באוגוסט 2009. נבדק ב-9 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ PENN, JOHN GARRETT (3 ביולי 1986). "Playboy Enterprises, Inc. v. Meese (639 F. Supp. 581 (D.C. 1986)" (PDF). The Media Coalition. ארכיון (PDF) מ-2018-07-10. נבדק ב-9 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)