ויקיפדיה

דו"ח קילגור-מטאס

יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.

דו"ח קילגור-מטאס פורסם לראשונה ביולי 2006[1] ועודכן בפברואר 2007[2][3], ב-2016 וב-2018. הדו"ח הוא סיכום של חקירה בדבר האשמות על קצירת איברים מאנשים חיים בסין, ועוסק בקצירת איברים לכאורה שמבצעים שליחי הממשל הסיני במתרגלי פאלון גונג בעודם בחיים. הדו"ח קובע כי "קצירת האיברים אכן מתרחשת עד עצם היום הזה ובאופן נרחב".

הדו"ח נכתב ונערך על ידי דייוויד קילגור (אנ'), חבר הפרלמנט של קנדה ולשעבר תת-שר החוץ של קנדה, ועל ידי דייוויד מטאס (אנ'), עורך דין קנדי לזכויות אדם בינלאומיות.

החקירה נמשכת ובמהלך השנים הדו"ח התעדכן מספר פעמים בעקבות חדשות שהצטברו אצל מחבריו (כאמור, העדכון האחרון הוא משנת 2018).

את הכנת הדו"ח יזמה הקואליציה לחקר רדיפת הפאלון גונג (אנ') (CIPFG), לאחר שהועלו טענות כי מתרגלי הפאלון גונג הפכו בחשאי לקרבנות של קצירת איברים בניגוד לרצונם, בבית החולים סו-ג'יאה-טון (אנ')[4] המתמחה במחלות כלי דם. בדו"ח, המבוסס על ראיות נסיבתיות, הגיעו החוקרים למסקנה כי "קצירת איברים בכפייה ממתרגלי פאלון גונג חיים, התקיימה בקנה מידה רחב ומתקיימת גם כיום". סין מכחישה את הטענות[5].

בדו"ח הראשון שפורסם ב-6 ביולי 2006 נכתב כי "מקור האיברים ל-41,500 השתלות שנערכו בשנים 2005–2000 אינו מוסבר", וגם כי "קצירת איברים בכפייה ממתרגלי פאלון גונג חיים התקיימה בקנה מידה רחב ומתקיימת כיום". מנפרד נוואק, מפקח מיוחד של האו"ם לנושא עינויים, אמר במרץ 2007 כי שרשרת הראיות שקילגור ומטאס תיעדו הראתה תמונה קוהרנטית ומעוררת דאגה"[6]. ועדת האו"ם נגד עינויים המשיכה במעקב ופנתה למשטר הסיני בנובמבר 2008 בבקשה לקבל "הסבר מלא לגבי מקור האיברים להשתלות", זאת במטרה לחקור את הטענות לגבי קצירת האיברים ולנקוט באמצעים נגד אלו שביצעו את ההפרות כדי להעמידם לדין[7].

יחד עם זאת, היו גם קולות אחרים. בארצות הברית, ד"ר תומאס לום מיחידת המחקר של הקונגרס טען כי דו"ח קילגור-מטאס התבסס בעיקר על מסקנות נסיבתיות, בלי להציע עדויות חדשות או עדויות שהושגו באופן עצמאי. הוא טען עוד כי אמינותן של רבות מעדויות המפתח מוטלת בספק.

חוקרים אחרים, כמו למשל איתן גוטמן, חיזקו את דו"ח קילגור-מטאס[8][9]. גוטמן העריך כי מספר מתרגלי הפאלון גונג העצורים בכל זמן נתון נע בין 450,000 למיליון. הוא העריך כי עשרות אלפים מהם היו כנראה מיועדים לקצירת איברים.

בעת פרסום הדו"ח הראשוני ב-6 ביולי 2006, הצהירו פקידים סינים כי סין פועלת בהתאם לעקרונות ארגון הבריאות העולמי, האוסרים מכירת איברים אנושיים ללא הסכמה בכתב של התורם. הם דחו את ההאשמות[10] וגינו את הדו"ח כ"הכפשות המבוססות על שמועות ועל האשמות שווא", והוסיפו כי הממשלה הסינית כבר חקרה את הטענות האלו ומצאה אותן חסרות בסיס[11][12]. בין הגופים הבינלאומיים שהביעו דאגה מהנושא נמנית גם הקרן האמריקנית הלאומית לכליות, שהכריזה כי היא "מודאגת עמוקות" מהטענות המובאות בדו"ח[13].

הדו"ח נאסר לפרסום ברוסיה ובסין[14].

בשנת 2009 פרסמו מחברי הדו"ח את הספר "קציר הדמים, הרצח של הפאלון גונג עבור איבריהם"[15][16][17], גרסה מעודכנת של הדו"ח, ובאותה שנה הם קיבלו פרס מטעם האגודה הבינלאומית לזכויות אדם[18][19].

רקע עריכה

פאלון גונג עריכה

פאלון גונג היא שיטה רוחנית המשלבת מדיטציה ותרגילים עם פילוסופיה מוסרית. היא הופצה בסין החל מ-1992 והתפשטה במהירות רבה; ב-1999 מספר מתרגלי השיטה בסין נאמד בעשרות מיליונים[20][21].

ביולי 1999, הרשויות הסיניות יזמו מהלך כלל ארצי לדיכוי הפאלון גונג, הן הכריזו על השיטה כבלתי חוקית, והקימו את משרד 610 שמטרתו לפקח ולתאם את חיסול הפאלון גונג[22][23]. הדיכוי שהחל בעקבות זאת היה מלווה במה שארגון אמנסטי אינטרנשיונל תיאר כ"מסע תעמולה מסיבי"[24], הכולל מעצרים ומאסרים של עשרות אלפי מתרגלים של הפאלון גונג[25][26]. עצירים לשעבר דיווחו שבמספר מחנות עבודה, מתרגלי הפאלון גונג היוו את מרבית האוכלוסייה, והיו מטרה למעשי התעללות[27][28][29]. תחת הוראה שהגיעה מבייג'ינג, המתרגלים נעצרו במחנות ל"חינוך מחדש בכפייה" ועונו, במקרים מסוימים עד מוות[30][31][32]. בשל הנגישות המוגבלת לקרבנות ולמחנות העבודה בכפייה, קשה היה לאמת באופן עצמאי כמה מהדיווחים לגבי התעללויות[23].

השתלת איברים בסין עריכה

עד שנות ה-90 לסין לא הייתה תוכנית לאומית לתרומת איברים מרצון. קצירת איברים בכפייה היא בלתי חוקית על פי החוק הסיני, אף על פי שמאז 1984 החוק מתיר לקצור איברים מפושעים המוצאים להורג, עם הסכמה מראש של הפושע או באישור של קרובי משפחתו. בשנות ה-90, החששות הגוברים בנוגע לשחיתויות ולהפרות אתיות הובילו קבוצות רפואיות וארגוני זכויות אדם להתחיל לגנות את הנעשה בסין. חששות דומים התעוררו שוב ב-2001, כאשר הוושינגטון פוסט דיווח על טענותיו של רופא סיני שביקש מקלט מדיני, על כך שלקח חלק בניתוחים להסרת איברים.

ב-2005 דרשה ההסתדרות הרפואית העולמית במפגיע שסין תפסיק את השימוש באסירים כמקור לאיברים. בדצמבר אותה השנה, הודה סגן שר הבריאות הסיני כי הנוהג להסיר איברים לצורך השתלה מאסירים המוצאים להורג אכן נפוץ, וזהו מקור האיברים בכ-95% מכלל השתלות האיברים שנערכו בסין לפני 1999. סגן השר הבטיח לנקוט בצעדים כדי למנוע שימוש לרעה[33][34][35]. מאז 1999 עלה בחדות מספר השתלות האיברים שבוצעו בסין והיה גדול בהרבה ממספר ההוצאות להורג במדינה.

סו-ג'יאה-טון (Sujiatun) עריכה

הטענות הראשונות לגבי קצירת איברים שיטתית ממתרגלי פאלון גונג הועלו במרץ 2006 על ידי שני אנשים שהצהירו כי ברשותם מידע על קצירת איברים בכפייה בסו-ג'יאה-טון, בית חולים למחלות כלי דם בעיר שן-יאנג שבמחוז ליאו-נינג. הטענות פורסמו באפוק טיימס, רשת תקשורת בינלאומית שנוסדה על ידי מתרגלי פאלון גונג[36]. בתוך חודש מפרסום הסיקור העיתונאי, נערך מחקר עצמאי שכלל נציגים של משרד החוץ האמריקאי, ומסקנתו הייתה כי חסרות ראיות להוכחת הטענות[37]. בשנים 2006 ו-2008, שליחים מיוחדים של האו"ם העלו שאלות בנוגע למקורם של האיברים, בנוגע לזמני ההמתנה הקצרים לאיתור איברים בהתאמה מושלמת, למתאם החיובי בין הגידול הפתאומי במספר השתלות האיברים בסין לבין תחילת הרדיפה של מתרגלי הפאלון גונג. טענות אלה לא קיבלו התייחסות משביעת רצון מהרשויות הסיניות. בנובמבר 2008 וועדת האו"ם נגד עינויים הביעה את חששה מההאשמות וקראה לסין "לערוך מיד חקירה עצמאית לגבי טענות אלו", ולנקוט צעדים "כדי להבטיח כי האחראים למעשים אלה יועמדו לדין וייענשו"[38]. ב-14 באפריל 2006, דיווח משרד החוץ האמריקאי כי "נציגים מארצות הברית לא מצאו הוכחות התומכות בטענות לפיהן אתר בצפון-מזרח סין שימש כמחנה ריכוז לכליאת מתרגלי פאלון גונג במטרה לקצור מהם את איבריהם", והוסיף "בלי קשר לכך, ארצות הברית עדיין מודאגת מדיכוי מתרגלי הפאלון גונג בסין ומהדיווחים לגבי קצירת האיברים."[39]

זמן קצר לאחר מכן, במאי 2006, פנתה הקואליציה לחקר הרדיפה של הפאלון גונג לדייוויד קילגור, לשעבר חבר הפרלמנט הקנדי ותת שר החוץ של קנדה, ולדייוויד מטאס, עורך דין קנדי המתמחה בזכויות אדם, וביקשה מהם לחקור את הטענות לגבי קצירת איברים ממתרגלי הפאלון גונג בסין. קילגור ומטאס הסכימו לקחת על עצמם את המשימה[40][41].

הדו"ח עריכה

הדו"ח הראשון עריכה

ב-20 ביולי 2006, תחת הכותרת "דו"ח לגבי האשמות בדבר קצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג בסין"[41], הציגו קילגור ומטאס את ממצאי החקירה שניהלו במשך חודשיים. בדו"ח מוצגים 33 סוגים של ראיות נסיבתיות שקילגור ומטאס חשבו שבהיעדר כל הפרכה, הן מאפשרות, במצטבר, להגיע למסקנה כי "ממשלת סין וסוכנויותיה בחלקים רבים של המדינה, במיוחד בבתי-חולים, אך גם במרכזי מעצר וב'בתי דין עממיים', גרמו למותם של אסירי מצפון מתרגלי פאלון גונג רבים. איבריהם החיוניים, כולל לבבות, כליות, כבדים, וקרניות, הוסרו מהם בכפייה לצורך מכירה במחירים גבוהים, לפעמים לזרים, שבדרך כלל ממתינים בארצות המוצא שלהם זמן רב לתרומות של איברים כאלה מרצון[40]. הדו"ח ביקש להסב את תשומת לב הקוראים לזמן ההמתנה הקצר במיוחד לאיברים בסין – שבוע עד שבועיים עבור כבד בהשוואה ל-32.5 חודשים בקנדה. – הדו"ח גם מציין כי זה מצביע על כך שהאיברים נקצרים על פי דרישה. הדו"ח גם עוקב אחר הגידול המשמעותי במספר השתלות האיברים הנערכות בסין מדי שנה החל מ-1999, גידול התואם את מועד תחילת הרדיפה נגד הפאלון גונג. על אף שבסין מספר תרומות האיברים מרצון נמוך מאוד, כמות השתלות האיברים בה היא היא השנייה בגודלה בעולם. קילגור ומטאס גם הציגו ראיות שמקורן באתרי אינטרנט של מרכזי השתלות סיניים, המפרסמים את זמינותם המיידית של איברים מתורמים חיים, וכן תמלילי ראיונות טלפוניים בהם צוותי בתי החולים מספרים למקבלי השתלות פוטנציאליים שהם יכולים להשיג איברים של מתרגלי פאלון גונג. המחברים סייגו את ממצאיהם, פירטו את הקשיים בהם נתקלו באימות הפשעים לכאורה, ביניהם העובדה שגופים בלתי תלויים אינם מורשים לחקור את התנאים בסין, קשיים בהשגת עדויות ראייה, מידע רשמי על השתלות האיברים בסין לעיתים קרובות נחסם ועצם העניין שקילגור ומטאס עצמם לא קיבלו אשרות כניסה לסין לצורך ניהול החקירה.

הדו"ח השני עריכה

בינואר 2007 התפרסם הדו"ח "קציר דמים: דו"ח מעודכן הבודק האשמות בקצירת איברי מתרגלי פאלון גונג בסין". קילגור ומטאס חשבו שבתגובתה הלא משכנעת לדו"ח הראשון, ממשלת סין חיזקה את הטיעונים שבבסיסו, בעיקר בכך שתקפה את הפאלון גונג. עבור קילגור ומטאס, התקפות שכאלו הן אלו שמאפשרות את הפגיעה בזכויות האדם הבסיסיות של מתרגלי הפאלון גונג[42]. בתגובתה, סין זיהתה שתי טעויות עובדתיות בגרסתו הראשונה של הדו"ח – הן הופיעו בנספח, באחת הכותרות, שבה שייכו קילגור ומטאס שתי ערים סיניות למחוזות לא נכונים; המחברים פטרו את השגיאות האלה כבלתי רלוונטיות לניתוח הדו"ח או למסקנותיו. בהיעדר ראיות שישללו את תקפות הטענות בדבר קצירת האיברים – כמו למשל רישומים מטעם ממשלת סין המציגים את זהותו של כל תורם איבר ותרומה – הגיעו קילגור ומטאס למסקנה שההאשמות בדבר קצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג חיים הן אמתיות וכי הפרקטיקה עדיין מיושמת. הם קראו לאסור על אזרחי קנדה לנסוע לסין לניתוחי השתלה[43][44][45]

עד נובמבר 2014 הדו"ח תורגם ל-21 שפות.

הדו"ח האחרון עריכה

העדכון האחרון לדו"ח נכתב ופורסם ביוני 2018[46]. בדו"ח האחרון נכתב כי קצירת האיברים בכפייה ממתרגלי הפאלון גונג, מהאויגורים ומהטיבטים, נמשכת עד היום במאות מרכזים רפואיים שקיבלו אישור רשמי מהממשל לערוך ניתוחי השתלות. הדו"ח בדק מספר כיוונים: 1. מהו ההיקף ודרך הפעולה של תעשיית השתלות האיברים בסין 2. איך מתקדמת מערכת תרומת האיברים מרצון בסין ומה הבסיס האתי שלה 3. באיזו מהירות ניתן לקבל איבר להשתלה והאם ישנן ראיות לקצירת איברים על פי דרישה 4. מהם המקורות האפשריים לקבלת איברים בנוסף לתרומות מרצון 5. מהם הגורמים המעודדים את המשך ההתעללות.

מסקנות הדו"ח הן: 1. תעשיית ההשתלות בסין ממשיכה לצמוח. 2. למרות ההצהרה של סין כי תאפשר השתלות רק לאיברים שנתרמו מרצון, ניתוח השתלות מבוצעים בסין על פי דרישה במספרים העולים על המספר הרשמי של תרומות איברים. תיירות ההשתלות נמשכת למרות ההצהרות של פקידי ממשל בכירים. 3. מערכת תרומת האיברים מרצון משמשת כיסוי לקצירת האיברים. 4. רוב מוחלט של האיברים לניתוחי השתלות בסין נלקחו מהריגתם של אסירי מצפון, מאז שנת 2000. קצירת האיברים משמשת את המפלגה הקומוניסטית כדי להרוס את מי שהם מכנים "אויבי העם", היא משמשת אותם להשגת מוניטין, כסף ומהלכים בקרב מדינות העולם. 5. סין מייצרת אשליה שחל שינוי אתי בהתנהלות של תעשיית ההשתלות בעוד בפועל הכל נמשך כמקודם וחפים מפשע ממשיכים להיהרג בעבור איבריהם.

ספרים עריכה

בשנת 2009 פרסמו קילגור ומטאס גרסה מעודכנת של הדו"ח השני, כספר, תחת הכותרת "קציר דמים, רצח הפאלון גונג בשביל איבריהם"[15]. הספר, המחולק לשני חלקים, מכיל חומרים וראיונות חדשים. החלק הראשון מציג ראיות; ואילו החלק השני מפרט את התגובות שהתקבלו על הדו"ח הסופי, ואת מאמציהם של מאטס וקילגור לעצור את הפגיעה בזכויות אדם שהם חשפו בחקירתם[47][48]. באותה שנה קיבלו קילגור ומטאס את פרס זכויות האדם לשנת 2009 מהאגודה הבינלאומית לזכויות אדם (ISHR), וכן היו מועמדים לפרס נובל לשלום לשנת 2010.

ב-2012, פורסם הספר "איברים של המדינה - פשע ההשתלות בסין" או "State Organs: Transplant Abuse in China"[49], בעריכת דייוויד מטאס וד"ר טורסטון טריי נשיא ארגון “רופאים נגד קצירת איברים בכפייה” (DAFOH). בכתריסר מומחים השתתפו בכתיבת פרקי הספר השונים[50][51].

תגובות עריכה

טענות הדו"ח בדבר הסרת איברים בכפייה ממתרגלי פאלון גונג זכו לסיקור תקשורתי ניכר, במיוחד בקנדה, באירופה ובאוסטרליה. מספר ממשלות הגבילו את תיירות ההשתלות לסין ודרשו מהממשלה הסינית מידע נוסף. גורמים רשמיים בסין הכחישו בזעם שוב ושוב בכעס את טענות הדו"ח בדבר קצירת איברים[5]. עם פרסום הדו"ח הראשוני, סין גינתה אותו והכריזה כי היא פועלת בהתאם לעקרונות ארגון הבריאות העולמי האוסרים מכירת איברים אנושיים ללא הסכמה בכתב מצד התורמים.

ארגון אמנסטי הבינלאומי הכריז ב-2006 כי הוא "ממשיך לנתח מקורות מידע" בנוגע להאשמות[52]. דייוויד אוונבי, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת מונטריאול ומומחה לפאלון גונג, כתב בספרו "פאלון גונג ועתידה של סין" שמתרגלי פאלון גונג הם מועמדים סבירים לקצירת איברים בבתי הכלא הסיניים. עם זאת, הוא הרגיש שדוברים מטעם הפאלון גונג "הפריזו" בהאשמות בדבר מחנות הריכוז, וכתוצאה מכך הם עלולים לאבד את אמינותם בעיני משקיפים נייטרליים, למרות הרדיפה הממשית ממנה הם סובלים[53]. דו"ח שפורסם מטעם שירות המחקר של הקונגרס האמריקני ונכתב על ידי מאת תומאס לום, מומחה שרות המחקר לענייני סין, טען כי הדו"ח של קילגור ומטאס מסתמך על היקשים לוגיים ועל תמלילי שיחות טלפון אשר, כך הציע, עלולים להיות בלתי אמינים[54]. גלן מק'גרגור כתב העיתון היומי הקנדי Ottawa Citizen הביע ספקות לגבי הסבירות הלוגיסטית של ההאשמות לאחר שביקר בסו-ג'יאה-טון בהזמנת איגוד הרפואה הסיני (CMA). הוא אמר כי "או שדו"ח קילגור-מטאס הוא ראיה משכנעת המוכיחה את הטענות בדבר הפאלון גונג... או שהוא אוסף השערות אינדוקטיביות שאינו מצליח לתמוך במסקנותיו שלו עצמו", תלוי למי מאמינים[55].

חלק מהמשקיפים מצאו שהדו"ח והנתונים שהוא מציג מתקבלים על הדעת. טום טרייז'ר מבית החולים Guy's, שבלונדון, אמר שדו"ח קילגור-מאטאס "סביר מנקודת מבט רפואית" על סמך הפער במספר ההשתלות ועל סמך זמני ההמתנה הקצרים בסין בהשוואה למדינות אחרות. הוא ציין את בדיקות הדם הנערכות למתרגלי פאלון גונג כלואים, אשר אינן מועילות לקרבנות עצמם, אך חיוניות לתהליך תרומת האיברים, ואמר כי ההאשמות "אמינות"[56]. הסופר והעיתונאי סקוט קארני כלל את הטענות בספרו "השוק האדום", וכתב: "אף אחד לא טוען שהממשלה הסינית רדפה את הפאלון גונג במיוחד עבור האיברים שלהם... אבל נראה שזו דרך נוחה ורווחית להפליא להיפטר מהם. מתנגדים פוליטיים מסוכנים הוצאו להורג בעוד איבריהם סיפקו תזרים של הכנסות נוח לבתי החולים ולמנתחים, וכפי הנראה גם פקידים סינים חשובים רבים קיבלו איברים"[57]. איתן גוטמן, עמית בקבוצת החשיבה "הקרן להגנה על הדמוקרטיות", העריך באמצעות שיטות מחקר שונות מאלו של קילגור ומטאס, כי מספר מתרגלי הפאלון גונג שנהרגו בעבור איבריהם עומד על כ-65,000, קרוב לאומדן של קילגור ומטאס העומד על 62,250[8][58][59][60][61]. בספטמבר 2014 פרסם גוטמן את ממצאיו בספרו "הטבח: הרג המוני, קצירת איברים, והפתרון הסודי של סין לבעיית מתנגדי המשטר"[59]. קירק סי. אליסון, מנהל עמית בתוכנית לזכויות אדם ולרפואה באוניברסיטת מינסוטה, כתב כי "מסגרת הזמן הקצרה של מערכת השתלות לפי דרישה [כמו זו שבסין] דורשת מאגר גדול של תורמים שסווגו מראש בהתאם לסוג הדם שלהם ולסיווג הרקמות (HLA)", והיא עולה בקנה אחד עם טענות הפאלון גונג בנוגע לסיווג רקמות שיטתי של מתרגלים המוחזקים במאסר[62]. הוא כתב כי את אילוצי הזמן הכרוכים בכך "לא ניתן להבטיח על בסיס מקרי מוות אקראיים", וכי רופאים אותם חקר בעניין ציינו שהם נהגו לבחור אסירים חיים כדי להבטיח את האיכות ואת התאימות.

הקרן האמריקנית הלאומית לכליות (NKF) אמרה כי היא "מודאגת מאוד מהטענות האחרונות בנוגע להשגת איברים ורקמות בדרכי כפייה או ניצול" וכי "על קהילת ההשתלות העולמית לגנות כל פעולה שאינה עולה בקנה אחד עם הנוהג המוסרי הנוגע לתרומה ולהשתלה"[13][63]. עצומה שנחתמה ב-2008 על ידי 140 רופאים קנדים דרשה מממשלת קנדה" לפרסם אזהרות מסע שיתריעו בפני אזרחים קנדים על כך שמקורם של כמעט כל האיברים להשתלה בסין הוא מאנשים שלא נתנו לכך את הסכמתם, בין אם אסירים שנדונו למוות או מתרגלי פאלון גונג". על סמך ממצאי דו"ח קילגור-מטאס, חבר הפרלמנט הקנדי, בוריס ורסניוסקי, (Wrzesnewskj) הגיש ב-2008 הצעת חוק האוסרת על קנדים לעבור השתלת איברים בעולם, כל עוד האיבר נלקח מקרבן שלא נתן לכך את הסכמתו. ב-2013 ארגון "רופאים נגד קצירת איברים בכפייה" (DAFOH) הציג לציבור עצומה עליה חתמו קרוב ל-1.5 מיליון בני אדם, כולל למעלה מ-300,000 חותמים מאירופה, העצומה הוגשה למשרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם שמושבו בז'נבה.

בעוד שרוסיה החרימה הדו"ח יחד עם סין, טייוואן גינתה במלוא החומרה את קצירת האיברים ממתרגלי פאלון גונג בסין[64] משרד הבריאות של טייוואן קרא לרופאים בטייוואן שלא לעודד חולים לקבל השתלות איברים באופן מסחרי בסין.

הרב יוסף שלום אלישיב אסר על יהודים להפיק כל תועלת שהיא מקצירת האיברים בסין, "אפילו במצבים של סכנת חיים"; רבנים אחרים התנגדו לשימוש באיברים סיניים להשתלות[65].

בשנים 2006 ו- 2008 העלו מומחים מיוחדים מטעם האו"ם שאלות לגבי מקור האיברים, לגבי זמני ההמתנה הקצרים לאיתור איברים תואמים במדויק, ולגבי המתאם בין הגידול הפתאומי במספר השתלות האיברים בסין לבין תחילת הרדיפה של מתרגלי הפאלון גונג. בקשות אלה לא זכו להתייחסות משביעת רצון מצד הרשויות הסיניות. בנובמבר 2008 הביעה ועדת האו"ם נגד עינויים את דאגתה מהטענות וקראה לסין "לערוך באופן מיידי חקירה עצמאית של הטענות" ולנקוט בצעדים "כדי שיבטיחו שהאחראים על אכזריויות כאלה יועמדו לדין וייענשו"[66][7].

ב-2010, אף על פי שאיגוד הרפואה הסיני קבע שיש להפסיק את השתלות האיברים מאסירים שהוצאו להורג[67], ולמרות שינויים שנערכו בתקנות הסיניות שהן אוסרות את תיירות ההשתלות[68], בפגישה של אגודת ההשתלות שנערכה באותה שנה, התקבלו למעלה מ - 30 מסמכים המכילים נתונים לגבי מאות השתלות, שבהם מקור התרומה היה ככל הנראה אסיר שהוצא להורג[69].

במהלך פגישת מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם ב-12 במרץ 2014, העלתה הנציגה הקנדית לזכויות האדם באו"ם אן-תמרה לור, את נושא קצירת האיברים בסין ואמרה: "אנחנו עדיין מודאגים מכך שמתרגלי פאלון גונג ובעלי אמונות דתיות אחרות בסין עומדים בפני רדיפה והדיווחים על השתלות איברים המתבצעות ללא הסכמה חופשית ומודעת של התורם - מעוררים דאגה"[70][71][72]

קישורים חיצוניים עריכה

לקריאה נוספת עריכה

מטאס דייוויד & טריי, טורסטן, מצב האיברים: השתלת התעללות בסין, 2012, שרפים Edition

הערות שוליים עריכה

G.M. Danovitch1, M. E. Shapiro and J. Lave (22 פבר' 2011). "The Use of Executed Prisoners as a Source of Organ Transplants in China Must Stop". American Journal of Transplantation. 11: 426–428. doi:10.1111/j.1600-6143.2010.03417.x. {{cite journal}}: (עזרה)

  1. ^ David Kilgour; David Matas (31 January 2007). BLOODY HARVEST: Revised Report into Allegations of Organ Harvesting of Falun Gong Practitioners in China. organharvestinvestigation.net.
  2. ^ http://organharvestinvestigation.net/report0701/report20070131-hebrew.pdf
  3. ^ דו"ח קילגור מטאס (באנגלית) מעודכן לפברואר 2007, באתר organharvestinvestigation.net, ‏31.1.2007
  4. ^ "Source Reveals Other Chinese Concentration Camps, Sujiatun is merely one of 36 concentration camps for Falun Gong in China" Archived17 July 2012 at the Wayback Machine. 31 March 2006 The Epoch Times
  5. ^ 1 2 CTV.ca News Staff (6 July 2006) "Chinese embassy denies organ harvesting report", CTV.ca. Retrieved 8 July 2006.
  6. ^ "An Interview with U.N. Special Rapporteur on Organ Harvesting in China". David-kilgour.com. 12 March 2007. Retrieved 7 June 2012.
  7. ^ 1 2 UN Committee Against Torture (2008-11-21). "Consideration of reports submitted by States parties under article 19 of the Convention Concluding observations of the Committee against Torture, Forty-first session, Geneva" (pdf). Office of the United Nations High Commissioner for Human Rights. Retrieved 2016-04-21.
  8. ^ 1 2 Ethan Gutmann. "China's Gruesome Organ Harvest. The whole world isn't watching. Why not?". Weekly Standard. Retrieved 27 April 2010.
  9. ^ Julia Duin (27 April 2010). "Chinese accused of vast trade in organs". The Washington Times.
  10. ^ CTV.ca News Staff (6 July 2006) "Chinese embassy denies organ harvesting report", CTV.ca. Retrieved 8 July 2006.
  11. ^ Chinese Embassy in Canada (6 July 2006). "Response to the so called "China's organ harvesting report". Archived from the original on 3 September 2006. Retrieved 12 July 2009.
  12. ^ "Exposing the Lies of 'Falun Gong' Cult". china-embassy.org. Retrieved 14 Jun 2010.
  13. ^ 1 2 National Kidney Foundation Statement about Alleged Human Rights Violations in Organ Donation National Kidney Foundation, 14 August 2006. Retrieved 18 August 2006
  14. ^ Joseph Brean (24 December 2011). "'Extremist' writings of ex-Canadian MP, lawyer banned in Russia because of criticisms of China". National Post.
  15. ^ 1 2 https://www.amazon.com/Bloody-Harvest-Organ-Harvesting-Practitioners/dp/0980887976
  16. ^ David Kilgour; David Matas (2009). "Bloody Harvest, The killing of Falun Gong for their organs". seraphimeditions.com. Archived from the original on 18 October 2014.
  17. ^ "Chinese accused of vast trade in organs". The Washington Times.
  18. ^ דף הפדרציה הבינלאומית לזכויות אדם (FIDH) באתר NGO Monitor של המכון לחקר ארגונים לא-ממשלתיים.
  19. ^ Santin, Aldo (19 February 2010). "Winnipeg lawyer nominated for Nobel Peace Prize". Winnipeg Free Press.
  20. ^ Seth Faison (27 April 1999). "In Beijing: A Roar of Silent Protestors". The New York Times.
  21. ^ Joseph Kahn (27 April 1999). "Notoriety Now for Movement's Leader". The New York Times.
  22. ^ James Tong, "Revenge of the Forbidden City," Oxford University Press (2009).
  23. ^ 1 2 Mickey Spiegel (2002). Dangerous Meditation: China's Campaign Against Falungong. Human Rights Watch. ISBN 1-56432-270-X. Retrieved 28 September 2007.
  24. ^ Amnesty International 'China: The crackdown on Falun Gong and other so-called "heretical organization"' March 23, 2000
  25. ^ "2005 Country Report on Human Rights, China (includes Tibet, Hong Kong, and Macau)". state.gov. 8 March 2006.
  26. ^ Freedom House, The Politburo's Predicament: Confronting the Limitations of Communist Party Repression, January 2015
  27. ^ "We Could Disappear at Any Time" (PDF). Human Rights Watch. 7 Dec 2005.
  28. ^ Chinese Human Rights Defenders, Re-education through Labor Abuses Continue Unabated: Overhaul Long Overdue, 4 February 2009
  29. ^ Amnesty International (Dec 2013). Changing the soup but not the medicine: Abolishing re-education through labor in China. London, UK.
  30. ^ Ian Johnson (26 Dec 2000). "Death Trap - How One Chinese City Resorted to Atrocities To Control Falun Dafa". The Wall Street Journal.
  31. ^ Philip Pan and John Pomfret (5 August 2000). "Torture is Breaking Falun Gong". The Washington Post.
  32. ^ Andrew Jacobs. 'China Still Presses Crusade Against Falun Gong', New York Times, 27 April 2009.
  33. ^ "TTS' policy on Interactions with China". Doctors Against Forced Organ Harvesting. Retrieved 17 November 2014.
  34. ^ "The World Medical Association Council Resolution on Organ Donation in China". World Medical Association. Archived from the original on 4 December 2010. Retrieved 9 June 2010.
  35. ^ Jane Macartney, "China to 'tidy up' trade in executed prisoners' organs", The Times, 3 December 2005
  36. ^ Ji Da, New Witness Confirms Existence of Chinese Concentration Camp, Says Organs Removed from Live Victims Archived 30 September 2011 at the Wayback Machine., Epoch Times, 17 March 2006
  37. ^ Congressional Research Service report, Congressional Research Report #RL33437Archived 5 February 2012 at the Wayback Machine., page CRS-7, paragraph 3
  38. ^ Frank Stirk. "Canadians probe Chinese organ harvesting claims". Canadian Christianity. Archived from the original on 2007-02-11.
  39. ^ "U.S. Finds No Evidence of Alleged Concentration Camp in China". America.gov. 16 April 2006. Archived from the original on 14 February 2008.
  40. ^ 1 2 דו"ח קילגור מטאס (באנגלית), באתר organharvestinvestigation.net, ‏6.7.2006
  41. ^ 1 2 "Independent Investigators to Present Findings From Investigation on China's Organ Harvesting From Prisoners of Conscience". US Newswire. 20 July 2006. Retrieved 26 July 2006.
  42. ^ David Matas, David Kilgour (31 January 2007). "Bloody Harvest, Section 23) Massive arrests and 33) Government of China responses". organharvestinvestigation.net.
  43. ^ Kirstin Endemann, CanWest News Service; Ottawa Citizen (6 July 2006)"Ottawa urged to stop Canadians travelling to China for transplants" Archived17 October 2015 at the Wayback Machine., Canada.com. Retrieved 6 July 2006
  44. ^ Reuters, AP (8 July 2006)"Falun Gong organ claim supported", The Age. Retrieved 7 July 2006
  45. ^ Calgary Herald (5 July 2006)"Rights concerns bedevil China—Doing trade with regime must be balanced with values" Archived 13 March 2007 at the Wayback Machine., Canada.com. Retrieved 8 July 2006
  46. ^ https://www.chinaorganharvest.org/app/uploads/2018/06/COHRC-2018-Report.pdf
  47. ^ David Kilgour; David Matas (2009). "Bloody Harvest, The killing of Falun Gong for their organs". seraphimeditions.com. Archived from the original on 18 October 2014.
  48. ^ "Chinese accused of vast trade in organs". The Washington Times
  49. ^ https://www.amazon.com/State-Organs-Transplant-Abuse-China/dp/192707911X
  50. ^ "Chinese accused of vast trade in organs". The Washington Times
  51. ^ Matthew Robertson (31 August 2012). "Book Exposes Organized Killing for Organs in China". Epoch Times.
  52. ^ "Amnesty International Fact Sheet on Persecution of Falun Gong". amnesty.org.nz. Archived from the original on 9 October 2006.
  53. ^ David Ownby (19 Mar 2008). Falun Gong and the Future of China. Oxford University Press. pp. 224–226.
  54. ^ Thomas Lum (11 August 2006). "China and Falun Gong" (PDF). usembassy.it. Archived from the original (pdf) on 5 February 2012. Retrieved 7 June2012.
  55. ^ Glen McGregor, "Inside China's 'crematorium'", Ottawa Citizen, 24 November 2007
  56. ^ Tom Treasure (March 2007). "The Falun Gong, organ transplantation, the holocaust and ourselves". Journal of the Royal Society of Medicine. Doctors Against Forced Organ Harvesting. 100: 119–121. doi:10.1258/jrsm.100.3.119. PMC 1809171. Archived from the original on 1 December 2008. Retrieved 21 May 2010.
  57. ^ Scott Carney (2011). The Red Market: On the Trail of the World's Organ Brokers, Bone Thieves, Blood Farmers, and Child Traffickers. Harper Collins. p. 62.
  58. ^ Ethan Gutmann (28 April 2009). "How many harvested?". eastofethan.com.
  59. ^ 1 2 Jay Nordlinger (25 August 2014). "Face The Slaughter". National Review.
  60. ^ Jaya Gibson. "UK MPs Briefed on Persecution in China". The Epoch Times. Retrieved 27 April2010.
  61. ^ Ethan Gutmann (2010). "The China Conundrum". Focus Quarterly.
  62. ^ Kirk C. Allison (29 September 2006). "Falun Gong, Organ Harvesting in China, and the Human Rights Case for an Independent Congressional Investigation – testimony submitted by Kirk C. Allison"(PDF). Open Hearing of the Subcommittee on Oversight and Investigations. University of Minnesota. Retrieved 4 Feb 2010.
  63. ^ "National Kidney Foundation Statement about Alleged Human Rights Violations in Organ Donation" (pdf). faluninfo.net. 15 August 2008.
  64. ^ Joseph Brean (24 December 2011). "'Extremist' writings of ex-Canadian MP, lawyer banned in Russia because of criticisms of China". National Post.
  65. ^ Mathew Wagner (3 Jun 2007). "Chinese TV airs Elyashiv's opposition to organ harvesting". The Jerusalem Post. Archived from the original on 29 September 2007.
  66. ^ Mathew Wagner (3 Jun 2007). "Chinese TV airs Elyashiv's opposition to organ harvesting". The Jerusalem Post. Archived from the original on 29 September 2007.
  67. ^ "Chinese Medical Association Reaches Agreement With World Medical Association Against Transplantation Of Prisioners's Organs". medicalnewstoday.com. 7 October 2007.
  68. ^ C. Ding (2008). "Latest development of legal regulations of organ transplant in China". J Int Bioethique (162): 61–81.
  69. ^ G.M. Danovitch1, M. E. Shapiro and J. Lave (22 Feb 2011). "The Use of Executed Prisoners as a Source of Organ Transplants in China Must Stop". American Journal of Transplantation. 11: 426–428. doi:10.1111/j.1600-6143.2010.03417.x.
  70. ^ Matthew Little (15 March 2014). "Canada Raises Organ Harvesting at UN". theepochtimes.com.
  71. ^ "The European Parliament's resolution on unethical organ harvesting in China is succeeded by a chain of international reactions". dafoh.org
  72. ^ Human Rights Council (12 March 2014). "Council reviews reports on the use of drones in the fight against terrorism, and on freedom of religion". ohchr.org.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דו%22ח_קילגור-מטאס&oldid=38109448"