דודי סמית
דורותי גלדיס "דודי" סמית (באנגלית: Dorothy Gladys "Dodie" Smith (3 במאי 1896 – 24 בנובמבר 1990) הייתה סופרת ומחזאית ילדים אנגלייה.
לידה |
3 במאי 1896 אנגליה, הממלכה המאוחדת |
---|---|
פטירה |
24 בנובמבר 1990 (בגיל 94) פינצ'ינגפילד, הממלכה המאוחדת |
שם לידה | Dorothy Gladys Smith |
מדינה | הממלכה המאוחדת |
מקום מגורים | The Barretts |
שם עט | C. L. Anthony |
מקום לימודים | בית הספר לבנות סנט פול |
שפות היצירה | אנגלית |
סוגה | ספרות ילדים |
יצירות בולטות | 101 דלמטים, תמנון יקר, תעלומת הכלבים המעופפים, הטירה היא שלי, כרכומי סתיו |
תקופת הפעילות | מ-1931 |
בן או בת זוג | אלק ביזלי |
ספרה המוכר ביותר הוא "101 דלמטים" שיצא לאור בשנת 1956. הרומן עובד למספר סרטים לאורך השנים, ביניהם לסרט האנימציה "על כלבים וגנבים" משנת 1961 ולסרט "101 כלבים וגנבים" משנת 1996, שניהם הופקו על ידי דיסני.
ספר מוקדם יותר שלה, "הטירה היא שלי" (I Capture the Castle), משנת 1948, עובד אף הוא למסך הגדול בשנת 2003, ובאותה שנה נבחר על ידי הציבור הבריטי כמספר 82 ברשימת "100 הרומנים האהובים ביותר של האומה" כחלק מ-The Big Read של ה-BBC.[1]
ביוגרפיה
עריכהראשית חייה
עריכהסמית נולדה ב־3 במאי 1896 בוויטפילד אשר במנצ'סטר רבתי, בצפון-מערב אנגליה, אז במחוז לאנקשייר. הייתה בת יחידה להוריה ארנסט ואלה סמית. ארנסט אביה, אשר היה מנהל בנק, הלך לעולמו בשנת 1898 כשדודי הייתה בת שנתיים. דודי ואמה עברו להתגורר אצל סבה וסבתה, ויליאם ומרגרט פורבר, אשר התגוררו באולד טראפורד.[2] בית הילדות של דודי, המכונה בית קינגסטון,[3] היה ב־609 דרך סטרטפורד.[4] הוא פנה אל תעלת ספינת מנצ'סטר,[1] והיא גרה עם אמה, סבה וסבתה מצד אמה, שתי דודות ושלושה דודים. באוטוביוגרפיה שלה "Look Back with Love" (1974) היא מציינת את סבה ויליאם כאחת משלוש הסיבות לכך שנהייתה לימים למחזאית.
מעבר ללונדון
עריכהבשנת 1910 אמה אלה התחתנה בשנית ועברה ללונדון עם בעלה הטרי ודודי בת ה-14, שלמדה בבית ספר מנצ'סטר ובבית הספר לבנות של סנט פול. בשנת 1914 נכנסה דודי לאקדמיה המלכותית לאמנות דרמטית (RADA). תפקידה הראשון היה במחזהו של ארתור ווינג פינרו "פלייגו". תפקידים אחרים אחרי RADA כללו ילדה סינית "במר וו", משרתת בטרקלין ב־"Ye Gods", ואמא צעירה "בניובה", בבימוי בזיל דין, שלימים תקנה את המחזה שלה "כרכום סתיו".
בשנת 1939 סמית נישאה לאלק מקבת ביסלי.
סמית התגוררה שנים רבות בכיכר דורסט, מרילבונה, לונדון, שם לוח הנצחה מציין את היותה סופרת ומחזאית.[5]
המשך חייה
עריכהבמהלך מלחמת העולם השנייה עברו סמית ובעלה לארצות הברית, זאת בשביל להימנע מקשיים משפטיים וזאת בשל היות בעלה סרבן מצפון.[6] סמית חשה געגועים הביתה כלפי בריטניה, שהיוותה השראה לרומן הראשון שלה, שנכתב בדוילסטאון, פנסילבניה, בשם "I Capture the Castle" (1948). היא וביסלי שהו תקופות גם בבוורלי הילס, מאליבו, ווילטון שבקונטיקט.[2]
מותה
עריכהסמית נפטרה בשנת 1990 באוטלספורד, צפון אסקס, אנגליה. גופתה נשרפה ואפרה פוזר לרוח. היא מינתה את ג'וליאן בארנס כמנהל העזבון הספרותי שלה, משימה שלדעתה לא תהיה עבודה רבה. בארנס כותב על המשימה המסובכת במאמרו "הוצאות להורג ספרותיות", וחושף בין היתר כיצד הבטיח את החזרת זכויות הסרט לסרט "I Capture the Castle", שהיה בבעלות דיסני מאז שנת 1949.[7] המסמכים האישיים של סמית שוכנים במרכז המחקר הארכיוני של האוורד גוטליב באוניברסיטת בוסטון וכוללים כתבי יד, תצלומים, יצירות אמנות והתכתבויות (כולל מכתבים של כריסטופר אישרווד וג'ון גילגוד).
"מאה ואחד דלמטים"
עריכהסמית וביסלי אהבו כלבים והחזיקו דלמטים כחיות מחמד. בשלב מסוים היו לזוג תשעה כאלה. הראשון נקרא "פונגו" שהפך לשם שסמית השתמשה בו לגיבור הכלבים של הרומן שלה "מאה ואחד דלמטים" . לסמית עלה הרעיון לרומן כשאחת מחברותיה התבוננה בקבוצה של הדלמטים שלה ואמרה "הכלבים האלה היו מספקים מעיל פרווה מקסים". [8] [9]
את הרומן עיבד דיסני פעמיים, לסרט מאויר בשנת 1961 בשם " "מאה ואחד דלמטים"" וסרט פעולה בשנת 1996 בשם "101 דלמטים" . אף על פי שלסרטים אלו היו שני סרטי המשך, "101 דלמטים II: הרפתקאת לונדון של פאץ'" ו- "-102 דלמטים", לאף אחד משני סרטי המשך אלו אין קשר לספר ההמשך של סמית עצמה, "כוכב האור נובח".
פרסומים
עריכה
אוטוביוגרפיהעריכה
רומניםעריכה
|
מחזותעריכה
תסריטיםעריכה
|
סרטים שעובדו מיצירותיה
עריכה- מבט קדימה" (1933), מבוסס על "שירות"
- "קרוקוס סתיו" (1934)
- "קרא לזה יום" (1937)
- "תמנון יקר" (1943)
- "היום הראשון של האביב" (1956), מבוסס על "Call It a Day"
- "מאה ואחד דלמטים" (1961)
- "101 דלמטים" (1996)
- "102 דלמטים" (2000)
- "אני לוכד את הטירה" (2003)
לקריאה נוספת
עריכה- Grove, Valerie (1996). Dear Dodie: the life of Dodie Smith. London: Chatto & Windus. ISBN 0-7011-5753-4.
- Hadsel, Martha (1982). Modern British Dramatists, 1900–1945. Detroit: Gale. ISBN 978-0-8103-0937-1.
- Hile, Kevin S. (2004). Contemporary Authors Online. Detroit: Gale. ISBN 978-0-7876-3995-2.
- Smith, Dodie (1985). Look Back With Gratitude. London: Muller, Blond & White. ISBN 0-584-11124-X.
- Smith, Dodie (1978). Look Back With Mixed Feelings. London: W.H. Allen. ISBN 0-491-02073-2.
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר המידע של דודי סמית (בארכיון 2006-04-30)
- דוֹדי סמית, באתר "עברית"
- דודי סמית, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- דודי סמית (1896-1990), דף שער בספרייה הלאומית
- דודי סמית, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- דודי סמית, באתר AllMovie (באנגלית)
- דודי סמית, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- דודי סמית, באתר MusicBrainz (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Hile 2004
- ^ 1 2 Hadsel 1982
- ^ Grove 2004
- ^ Scheerhout, John (12 בספטמבר 2002), "Honour for 'Dalmatians' Dodie", Manchester Evening News, נבדק ב-14 בינואר 2010
{{citation}}
: (עזרה) - ^ Blue Plaque (ארכיון)
- ^ Smith 1979
- ^ Barnes 2003
- ^ Smith, Dodie (2018). The Hundred and One Dalmatians & The Starlight Barking – Modern Classics. About The Author: Egmont UK Ltd. ISBN 978-1405288750.
- ^ "10 Things You Didn't Know About 101 Dalmatians". Oh My Disney. "2. The story is based on Dodie Smith's own experience". c. 2015. נבדק ב-7 בדצמבר 2019.
{{cite web}}
: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: location (link)