פתיחת התפריט הראשי

הרב דוד אבוחצירא (ה'תרכ"ו, 1866 - י"ד בכסלו ה'תר"פ, 6 בדצמבר 1919) היה ממנהיגי הקהילה היהודית בתאפיללת שבמרוקו ומחבר ספרים. הוצא להורג במרוקו, בידי מנהיג מקומי.

הרב דוד אבוחצירא
אין תמונה חופשית
לידה 1866
תרכ"ו
פטירה 6 בדצמבר 1919 (בגיל 53 בערך)
י"ד בכסלו תר"פ
מקום פעילות תאפיללת, מרוקו
השתייכות רב מרוקאי
תחומי עיסוק קבלה, מדרש.
תפקידים נוספים ראש הקהילה היהודית בתאפיללת
רבותיו רבי יעקב אבוחצירא
חיבוריו פתח האוהל, שכל טוב, רישא וסיפא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

תולדות חייועריכה

נולד בשנת ה'תרכ"ו (1866) כבנו הבכור של הרב מסעוד אבוחצירא בעיר תאפילאלת שבמרוקו, בשיא תקופת הנהגתו של סבו הרב יעקב אבוחצירא. למד תורה מסבו, ונודע כעילוי. לאחר פטירת הסב קיבל אביו את הנהגת הקהילה והישיבה. באותן שנים עסק רבי דוד לבדו בתורה, נהג במנהגי פרישות, ולא התערב בהנהגת הקהילה.

לאחר פטירת אביו בשנת ה'תרס"ח (1908), בגיל 42 קיבל על עצמו רבי דוד את הנהגת הקהילה, אולם פחות משנה לאחר מכן חילק את סמכויותיו לקרובי משפחתו: דודו, הרב יצחק אבוחצירא נטל על עצמו את הניהול הכספי של הישיבה. בן דודו הרב אליהו אבוחצירא היה אחראי על הקשר בין הקהילה היהודית לממשל המרוקאי. אחיו הבבא סאלי, שהיה באותו זמן בן שמונה עשרה, מונה לראש הישיבה.

משנת התרס"ט (1909) ועד סוף שנת ה'תרע"ד (1914), הסתגר רבי דוד עם חמיו הרב אליהו ועם הרב משה תורג'מן בעליית הגג של ביתו, שם עשו תעניות וסיגופים ולמדו את תורת הנגלה והנסתר.

רבי דוד התחתן והתאלמן פעמיים, ונולדו לו שמונה בנים ובת אחת. כל בניו, למעט הצעיר שבהם נפטרו בחייו. אחת מבנותיו, אסתר, התחתנה עם אחיו הקטן הרב יצחק אבוחצירא, ולאחר מותה הוא נישא בשנית.

על אף שסבל ממחלות רבות, היה ידוע כאדם שמח.

מהנהגותיועריכה

  • נמנע מלצאת אל הרחוב. בית המדרש והמקווה שלו היו בביתו. כאשר היה יוצא החוצה, לא היה הולך ברחוב אלא מדלג מגג לגג, ובאותה שעה היו מכריזים לבל תהין אישה לצאת מפתח ביתה עד אשר ישוב לביתו.[דרוש מקור]
  • היה צמחוני, צם פעמים רבות ומיעט לאכול.
  • לא ישן על מיטה אלא על כיסא.
  • מדי בוקר לפני לימודיו היה מסתגר בחדרו, ושם היה נכנס בתוך ארון קבורה ומכסה עצמו באפר על מנת לזכור את יום המיתה ולהתגבר על יצר הגאווה.[דרוש מקור]

מותועריכה

בשנת ה'תרע"ז (1917) כבש צבא צרפת את מרוקו. הערבים התארגנו בראשות מולאי מוחמד בן קאסם ונלחמו בצרפתים, ולאחר תקופה ארוכה נסוגו הצרפתים. מולאי מוחמד נלחם אז מול משפחת המלוכה המרוקנית, הרגם ותפס את כס השלטון. בשנת ה'תר"פ (1919) הוציא גזירה להרוג את כל היהודים הדרים במחוז תאפיללת, בטענה שהם קושרים קשר חשאי עם הכובש הצרפתי על מנת לגרש את שלטון המורדים בראשותו.

על מנת להגביר את החרדה לא פרסם תאריך לביצוע הגזירה. בשבת י"ד כסלו ה'תר"פ (דצמבר 1919) לבש רבי דוד בגדי חול שחורים במקום בגדי השבת הלבנים שאותם נהג ללבוש. בשבת בצהרים החל מולאי מוחמד לרכז את יהודי האזור, על מנת להוציאם להורג. החיילים של מולאי מוחמד הקיפו את המלאח וגרמו לפחד רב. אז החל רבי דוד לעודד את הקהילה, באומרו כי התפלל לריבונו של עולם שבמקום שיהרגו כל אנשי הקהילה, ימות רק הוא עצמו. לאחר שהתקבצו כל היהודים אל הכיכר המרכזית, שיכנעו יועציו של מולאי מוחמד אותו שכדאי לו להרוג רק את רבם של היהודים, מאחר שאם ימותו כולם לא יוכלו לגבות מהם מיסים ותשלומים אחרים.

מולאי מוחמד ציווה לקחת את רבי דוד ואת שני עשירי העיר רבי יצחק בן שמחון ובנו רבי דוד ולהציב את גופם מול לוע של תותח ולירות ממנו. לפי גרסה עממית הוא הוכנס לתוך התותח ונורה ממנו[1]. לאחר מותו גזר מולאי מוחמד כי אסור להתאבל על מות רבי דוד, ומי שיימצא מתאבל יוצא גם כן להורג.

מספר ימים אחרי הירצחו של הרב אבוחצירא הועברה גופתו אל ראשי הקהילה, והוא נקבר בלוויה צנועה שאף בה בלשו חילי המורדים לבל יעיז איש להתאבל ולבכות על רבי דוד.

ספריועריכה

בשנת 2013 יצאו לאור כל הספרים במהדורה חדשה בתוספת ביאורים והערות על ידי מכון עוז והדר.

לקריאה נוספתעריכה

הערות שולייםעריכה