דוד ארליק
דוד ארליק (ארליך) (1909–1995),היה מראשוני הרפואה הכירורגית, כירורגיית כלי דם, וכירורגיה אורולוגית בישראל, פרופסור לכירורגיה, מנהל מחלקה כירורגית בבית החולים רמב"ם, ממקימי והדיקן הראשון של הפקולטה לרפואה בטכניון[1], חתן פרס ישראל לרפואה לשנת 1992.
 | |
| לידה |
1909 פינסק, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
1995 (בגיל 86 בערך) |
| ענף מדעי |
כירורגיה |
| מקום לימודים |
בית הספר הריאלי העברי בחיפה |
| מוסדות | |
| פרסים והוקרה |
פרס ישראל |
  | |
חייו עריכה
ארליק נולד בפינסק שברוסיה הלבנה. אביו היה מנהל בית ספר טכני בעיר, ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עברה המשפחה, בעקבות בית הספר, לצ'רניגוב ובשנת 1918 ליקטרינוסלב. ארליק למד בילדותו בהוראתם של מורים פרטיים עד מעבר המשפחה לוורשה, בשנת 1922, ותחילת לימודיו בבית הספר "תרבות".
בשנת 1924 עלתה המשפחה לארץ ישראל, התיישבה בתל אביב וכעבור שנה בחיפה. ארליק סיים את לימודיו בבית הספר הריאלי, לאחריהם ביקש ללמוד רפואה. הוא למד באוניברסיטת שטרסבורג שבצרפת, ובמקביל עבד בסנטוריום לחולי שחפת. בשנת 1935 הוא סיים את לימודיו, חזר לארץ ישראל והחל לעבוד בבית החולים "הדסה" בחיפה. לאחר מכן פנה ארליק לשמש רופא בשייח אבריק, ובשנת 1937 התקבל לסגל הרפואי הראשון של בית החולים "הדסה" בהר הצופים.
בבית החולים "הדסה", ארליק עבד תחילה במחלקת האונקולוגיה וכעבור שנה עבר למחלקת הכירורגיה. ארליק היה תלמידו של פרופ' אדוארד גורדון יוסף (ג'וזף). בשנת 1948 הוא מונה לראש הצוות הכירורגי והחזיק בתפקיד זה לאורך חודשי מלחמת העצמאות. לאחר מלחמת העצמאות מונה ארליק למנהל מחלקה כירורגית בבית החולים רמב"ם. שנים אלו היו שנות התפתחותה של הרפואה הכירורגית ובהנהגתו של ארליק נוסו חידושים שונים, דוגמת ניתוח עורקים לצורך הורדת לחץ דם שערי. בשנות השישים החלה המחלקה גם בהשתלת איברים. באוקטובר 1964 ארליך החל לעסוק בהשתלת כלי-דם, ובפברואר 1965 ביצע השתלת כליה מן המת, הראשונה בארץ[2]. ארליק היה פעיל במסעות השכנוע להקמת בית ספר נוסף בארץ לרפואה, בטכניון, ולאחר הקמתו היה חבר בוועדת המנהלים של בית הספר. ב-1 באוקטובר 1973 מונה ארליק לפרופסור מן המניין ולדיקן הראשון של הפקולטה לרפואה של הטכניון.
בשנת 1978 פרש ארליק מעיסוק פעיל ברפואה. הוא המשיך בעשייתו המקצועית כחבר בצוות העורכים של ירחון "הרפואה", עורך המגזין האמריקאי "הז'ורנל העולמי לכירורגיה" והיה פעיל בגיוס תרומות לקיומן והרחבתן של מחלקות רפואיות בבתי חולים שונים. בשנת 1982 קיבל על עצמו לשנה אחת את ניהול המחלקה הכירורגית בבית החולים פוריה.
בשנת 1986 הוציא את ספר זכרונותיו : "ביני לבין הרפואה: חלומות ומעשים".[3] .
ארליק זכה על פועלו בפרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית (1969), בפרס איגוד הרופאים האמריקנים למען הרפואה בישראל (1978), בתואר יקיר חיפה (1980) ובפרס ישראל לרפואה (1992). בשנת 1984 נקראה על שמו הקתדרה לרפואת חירום בבית הספר לרפואה של הטכניון.
בין תלמידיו הרבים הפרופ' אלפרד שרמק, והפרופ' עמי ברזילי שהמשיכו את דרכו בבית החולים רמב"ם.
ארליק היה נשוי לליובה לבית משל, אחות ומנהלת חדרי הניתוח בבית החולים רמב"ם שבחיפה. בנו הוא הגניקולוג יוחנן ארליך. אחיו הוא האדריכל והיסטוריון האדריכלות אברהם ארליק.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ מאיר הראובני, ביה"ס לרפואה בחיפה פותח שעריו, למרחב, 9 באוקטובר 1969
- ^ עמוס כרמלי, כליית אדם מת - הצילה אשה ממוות, דבר, 1 בפברואר 1966
- ^ הוצאת תמר, חיפה, 1986