דוד גרינברג
דוד גרינברג (1930 – 14 ביוני 1990[1]) היה במאי קולנוע ישראלי, מבקר, היסטוריון ומורה לקולנוע, ממניחי המסורת הקולנועית בישראל.
.jpg) | |
| לידה |
1930 תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
14 ביוני 1990 (בגיל 60 בערך) |
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
תיכון חדש |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהגרינברג נולד וגדל בתל אביב, למד בתיכון חדש והיה חניך תנועת השומר הצעיר[2]. הוא היה מחלוצי הקולנוע בישראל. בשנת 1954 הקים את "מועדון הסרט הטוב" בתל אביב, הקרנות שבועיות של מיטב הקולנוע האירופי שהיה עורך בבית ליסין, בתקופה שעוד לא פעלו סינמטקים בישראל[3]. לפני הקרנת כל סרט נהג גם להרצות[4]. הוא ראה בקולנוע אמצעי לביטוי אמנותי ולא רק לבידור ובמהלך פעילותו להעמקת המודעות לקולנוע איכותי, הקים גרינברג בית־ספר עצמאי לקולנוע, כתב ביקורות בעיתונים "למרחב", "על המשמר" ו"הארץ"[3], ובשנים 1957–1963 הוציא לאור כתב עת בשם "אמנות הקולנוע"[4]. בשנת 1967 הוציא לאור ספר אלבום בשם "הקולנוע", שכלל צילומים ודברי הסבר על הסרטים הבולטים ביותר שנוצרו במשך שבעים שנות קיומו של הקולנוע עד אז[5].
במקביל עסק גרינברג בבימוי לקולנוע ולטלוויזיה. הוא ביים כ־50 סרטים קצרים, תיעודיים ונסיוניים, ביניהם: "מוכשר בלי ראש" (1963) (שהוקרן בפסטיבל קאן)[6],וזכה בפרס בפסטיבל בברצלונה[7], "שער הגיא" (1965) (שהוקרן בפסטיבל קולנוע בוונציה ובפסטיבל בעיר קורק באירלנד) "טרומפלדור – יומן אישי" (1971), "הטוב, הרע והנערה" (1972) ועוד.
בשנת 1969 כתב, ביים והפיק את הסרט העלילתי היחיד שלו באורך מלא, "איריס", בכיכובם של ליאורה רמון וגדעון שמר, שאותו צילם דוד גורפינקל. הסרט עוקב אחר מערכת יחסים יוצאת דופן בין נערה בת 16 לעיתונאי בן 40 (שאותו מגלם גדעון שמר) שהחליט לפתוח פרק חדש בחייו, עזב את משפחתו והחל במלאכת עריכת קובץ שירים מעיזבון אביו. העלילה מתרחשת בתל אביב של התקופה שלאחר מלחמת ששת הימים. סיפור העלילה בא בהשראת איקא ישראלי, מעין סיפור ביוגרפי שלו[8]. הנושא, קשר בין נערה לגבר מבוגר, היה סנסציוני באותה תקופה, וכך גם העיסוק בהווי הבוהמה בתל אביב. את שיר הנושא כתבו אהוד מנור ודוד קריבושי.
גרינברג השתייך לתנועה בקולנוע הישראלי, שכנותה "הרגישות החדשה" (את השם טבע הבמאי וההיסטוריון ג'אד נאמן) שחתרה לשחרר את הקולנוע הישראלי מקולנוע עם גוון הציוני-תעמולני בנוסח הסרט "הם היו עשרה". גרינברג היה מהבולטים והראשונים שבחברי התנועה. יצירותיו חותרות לכיוון המודרניזם האירופאי, המנוגד הן ליצירה המגויסת והן לקולנוע הישראלי הפופולרי באותה תקופה, "סרטי הבורקס". זהו קולנוע אישי יותר, נועז מבחינה צורנית. דוגמה לכך ניתן למצוא בסרטו הדוקומנטרי מאותה תקופה של גרינברג, "מוכשר בלי ראש" העוקב באופן לאקוני, ולכן מחריד, אחרי שגרת יום במשחטת עופות. הסרט מייצר אנלוגיה חזקה בין המשחטה לחברה האנושית, מבלי לנסות להתעסק בנושאים ישראלים ציונים, ולכן חורג מהמקומי ונוגע באוניברסלי. כמו סרט זה, כמעט כל סרטי התנועה, דוקומנטאריים ועלילתיים, נוצרו בתקציבים דלים, הרחק מעיני הממסד, וצולמו בעיקר בתל אביב שאת חיי היום יום שלה תיארו, בלוקיישנים אמיתיים. רובם, כולל סרטו של דוד גרינברג "איריס", היו כישלונות מסחריים. הביקורות, לעומת זאת, כמעט תמיד התלהבו.
בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 גרינברג נמנה עם חברי קבוצת "העין השלישית" שהוביל האמן ז'אק קתמור ושעם חבריה נמנו דפנה ערוד, איקא ישראלי, מישל אופטובסקי, אמנון סולומון, לילי אבידן ואחרים[9]. "העין השלישית" הייתה תנועת אוונגרד שיצרה שיתופי פעולה אמנותיים בין חברי הקבוצה[10], יצירת מיצגים והפקת תערוכות, ואף הוציאה עיתון בשם "סטריפ"[11].
בספטמבר 1972 הציג תערוכה משולבת של ציור וסרטים. התערוכה כללה 40 ציורים שבמקביל מוקרנים על מסך באולם התערוכה ארבעה סרטים שבוימו על ידו בעת ובעונה אחת על מסך אחד, זה לצידי זה שיצרו אפקט של מסך מחולק. גרינברג צייר במשך עשרים וחמש שנה עד אז, במקביל לפעילותו הקולנועית, אך זו תערוכת היחיד הראשונה שלו[12].
באוגוסט 1977 ביים לטלוויזיה את התוכנית "זהו בידור", עיבוד למופע בהשתתפותם של: אילי גורליצקי, ששי קשת, נירה רבינוביץ' ויונה עטרי, שעלה באותה עת על הבמה[13].
בשנת 1978 כתב וביים את הסרט "מאוריציו גוטליב", בו עוקב גרינברג אחרי דמויות אוטוביוגרפיות המופיעות בתמונה הידועה "יום כיפורים" של הציר היהודי בן המאה ה-19 מאוריצי גוטליב, ומתחקה אחריהן ואחרי הקשרים שלהן עם הציר ממש כמו בסרט בלשי[14]. הסרט הופק על ידי שירות הסרטים הישראלי ושודר בטלוויזיה הישראלית כחלק מסדרה בשם "דיוקנו של אמן"[15]. באותה שנה גם כתב וביים סרט תיעודי על דוד בן-גוריון, במלאת חמש שנים לפטירתו[16].
בשנת 1987 יזם לראשונה בישראל לימודי הנפשה ממוחשבת בבית הספר לקולנוע שלו[17].
גרינברג נפטר ביוני 1990 ממחלת הסרטן. את העזבון הקולנועי שלו ביקש להעביר לספרית סינמטק תל אביב[1]. באוגוסט 1990 נערך לכבודו ערב זיכרון בסינמטק תל אביב[2].
רשימת סרטיו:
עריכהעד הסתלקותו ב–1990 ביים גרינברג כ–30 סרטים קצרים ועבודות לטלוויזיה.
מכירה כללית "(1959) על השוק הסיטונאי בתל אביב ,הסרט הראשון שנוצר באופן פרטי לחלוטין מכיסו של יוצרו ולא בהשקעת גורמים מימסדיים.
"מוכשר בלי ראש" (1963) על תעשיית שחיטת התרנגולות המתנהלת בשיטת הסרט הנע. בסרט קצר של 12 דקות, שזכה לפרס בינלאומי ,מדליית ארד הפרס השלישי בפסטיבל סרטים בברצלונה.
אולימפיאדת השחמט ה-16,, ישראל 1964 סרט תיעודי של 10 דקות, 1964י
זה הבית שלנו. 14 דקות, 1965.סרטון שהפיקה האגודה לתרבות הדיור בשיתוף עם מרכז ההסברה (שירות הסרטים הישראלי). שיכונים בישראל מתגוררות באותו הבניין משפחות מעדות שונות. לעתים קרובות יוצרים הבדלי המנהגים חיכוכים בין הדיירים. סרט קצר זה מעודד את דיירי השיכונים לגשר על ההבדלים ביניהם כדי לשפר את איכות החיים במקום מגוריהם
"שער הגיא (1965) סרטו המוערך ביותר.הוקרן בפסטיבל וינציה.
שבע עשרה שנים מאז מלחמת העצמאות, מכסה הטבע אט אט על שרידיה. אולם על אם הדרך לירושלים, במקום שבו ניסו שיירות משוריינות לעלות אל הבירה הנצורה, הם עדיין נראים בבירור. תעלות קשר, גדרות תיל, שלדי רכבים משוריינים ותמונות מירושלים בזמן המלחמה הם השחקנים הראשיים בסרט זה. ללא קריינות, הם מספרים את סיפורו של אחד משדות הקרב המפורסמים ביותר של המלחמה.
לאחר "שער הגיא " הוא יצר ב-1968 סרט עלילתי באורך מלא בשם "איריס " שהתבסס על חוויות של גרינברג ומקורביו בבוהמה התל-אביבית ברחוב דיזינגוף והתבסס גם על דמותה של המשוררת דליה הרץ.
הירדן (1970).סרט תיעודי של 14 דקות. הר הירדן ומקורותיו – סיור מצולם (בצבע) לאורך נהר הירדן, החל בחרמון, הנחלים בניאס, דן ושניר, עבור בכינרת, בקיבוצים שהוקמו לצד הנהר, הדייגים בטבריה, בית הכנסת בכפר נחום, ערבות הירדן, מנזר קסר אל יהוד וים המלח.
טרומפלדור פרקי חיים (1971) .סרט של 28 דקות שעוקב אחר סיפור חייו של טרומפלדור, ברוסיה ובארץ ישראל, דרך קטעים מיומנו ומכתביו, סרטים ותמונות מתקופתו ושחזור הקרב בו נפל.
דרכים ומבצרים סרט של 20 דקות (1972) הפקה משותפת של רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית ושירות הסרטים הישראלי, סוקר את הדרכים והמבצרים הפזורים בישראל. שרידי דרכים, גשרים, חאנים ומבצרים מהווים עדות אילמת לקרבות ומלחמות אשר התחוללו בעבר בארץ ועל העמים אשר בנו את הדרכים ומקומות המפגש אלה.
הפעמון אינו מצלצל. (1972) סרט תיעודי של 10 דקות.סרט תיעודי שהופק על ידי ההסתדרות הכללית והמשרד לקליטת העליה.
עולים מצרפת, דרום אמריקה, ברית המועצות, ארצות הברית והודו מדברים על קליטתם בישראל. בעוד חלקם מספרים על בדידות ואף אפליה, אחרים מתארים שתוך זמן קצר הם חשו “ישראלים לכל דבר ועניין.”
בין דם לדם –עלילות הדם לאורך הדורות סרט של 11 דקות , 1975
דיוקנו של אמן – חייו אהבתו ומותו של הצייר היהודי מאוריצי גוטליב.סרט של 38 דקות מ--1978 חקירה בלשית ממש על חייו של הצייר היהודי הידוע מאוריצי גוטליב שמת בגיל צעיר ביותר.
חתן בראשית ,1978 סיפור חייו של בן גוריון מזוויות פחות ידועות פרקים בחייו כפי שבאו לביטוי ביומנו.
לשכת עבודה לנוער לשירותך. (1980) סרט תיחעודי של 10 דקות .רט הסברה קצר שהופק על ידי שירות הסרטים הישראלי עבור שרות התעסוקה ומשרד העבודה.
נערים ונערות בגילים 14-18 אשר מחפשים לרכוש מקצוע, משכורת למימון לימודי ערב, או לסייע כלכלית למשפחתם יכולים למצוא עבודה בלשכת התעסוקה לנוער, שם יסייעו להם יועצי התעסוקה, והפסיכולוגים המסייעים לאבחן ולהתאים להם את העבודה התאימה ביותר. הסרט מציג את הלשכה וכיצד היא פועלת.
תעלומת ראשי הציפורים סרט של 40 דקות , 1981 על כתב יד מסתורי מימי הביניים של ההגדה שבו הדמויות מופיעות עם ראשי ציפורים בלבד.
פוטוגראפיה –א. סוסקין סרט של 26 דקות מ-1983 על יצירתו של הצלם התל אביב הראשון.סיפורו של הצלם הראשון של העיר תל אביב במילים ובתמונות, תמונותיו ההיסטוריות מתולדות העיר משמשות עד היום כמקור הויזואלי היחידי להמחשת בנייתה בחולות של העיר העברית הראשונה.הפקה של שירות הסרטים הישראלי.
הרודיון -תעלומת קברו של הורדוס, 1984, סרט של 28 דקות ,:שירות הסרטים הישראלי.הסרט מתחקה אחר דמותו של המלך ומתאר את ימיו האחרונים. אחר כך הוא מתמקד במחקר הארכיאולוגי בהרודיון ובעיקר בחיפוש קברו של הורדוס.[18].
השפעות על התרבות
הסופרת יהודית קציר פירסמה סיפור שהתבסס על דמותו של דוד גריבנברג :
הסיפור "הנעליים של פליני" בקובץ "סוגרים את הים " מ-1990".
"גיבור המשנה" של הנובלה הוא יהושע שפילמן, במאי כושל שחולם לעשות סרט בנוסח פליני .
דמותו של שפילמן נכתבה בהשראת דוד גרינברג שהיה מורה וידיד של קציר , והסיפור מוקדש לו.[19]
קישורים חיצוניים
עריכה
- דוד גרינברג, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
דוד גרינברג, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- דוד גרינברג, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
דוד גרינברג, באתר MusicBrainz (באנגלית)
דוד גרינברג (1931-1990), דף שער בספרייה הלאומית- יהודית קציר, לדוד גרינברג, בתודה, באתר "Time Out ישראל", 21 בנובמבר 2013
- מאיר שניצר, דוד גרינברג, מחלוצי הקולנוע בישראל, מקבל סוף סוף מעט מההכרה לה הוא ראוי, באתר מעריב אונליין, 20 ביולי 2016
עופר ליברגל ,על דוד גרינברג – לקראת מיני-רטרוספקטיבה בפסטיבל ירושלים ובסינמטק תל אביב,סריטה ,2016
שמוליק דובדבני וענת דן, שרידי הזמן : על פרימת הזיכרון בסרטיו של דוד גרינברג "שער הגיא" (1965) ו"מוכשר בלי ראש" זמנים רבעון להיסטוריה 144 (2021) עמודים 76-89
ד"ר אלי אשד ,השער אל הגיהנום -"שער הגיא" סרט האבנגרד ההיסטורי האולטימטיבי של דוד גרינברג"בלוג המולטי יקום של אלי אשד, מאי 2025
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 פטירות: דוד גרינברג, מעריב, 15 ביוני 1990
- ^ 1 2 עירית שמגר, "גרינברג נתפס כמכובד אך השתלב לבסוף"־ סיפרו יפהפיות העין השלישית, מעריב, 1 באוגוסט 1990
- ^ 1 2 מאיר שניצר, מת הקולנוען דוד גרינברג, מחלוצי הסינמטקים בארץ, חדשות, 15 ביוני 1990
- ^ 1 2
אורי קליין, האיש שהפגיש את מנדי רייס דייוויס וחנה רובינא, באתר הארץ, 7 ביולי 2016
- ^ איזה מין קולנוע, "העולם הזה", גיליון 1545 מ-12 באפריל 1967, עמוד 28
- ^ אורי קיסרי, דוד גרינברג, אישיות קולנועית, מעריב, 16 ביולי 1964
- ^ מדלייה לסרט קצר של דוד גרינברג, על המשמר, 22 באוקטובר 1965
- ^ בסרט אהבה פיוטי מסתתרים כל הסקנדלים של דיזנגוף, "העולם הזה", גיליון 1618 מ-4 בספטמבר 1968, עמוד 21
- ^ רון כחלילי, התחתנתי והתגרשתי, והתחתנתי והתגרשתי, התחתנתי והתגרשתי, חדשות, 11 ביוני 1990
- ^ שוש מיימון, הבלדה על אן וז'אק: סיפורה הסוער של ילדת הפרחים שלא מצאה את דרכה, באתר מעריב אונליין, 5 ביוני 2022
- ^ אביחי בקר, הפרח של איקה ישראלי, חדשות, 12 ביוני 1992
- ^ דוד גרינברג – ציורים וסרטים ב.,דוגית־, על המשמר, 11 בספטמבר 1972
- ^ חוה נובק, זהו בידור לראש השנה, דבר, 23 בספטמבר 1976
- ^ מאמר של גרינברג עלתהליך יצירת הסרטדוד גרינברג, הלוהט והיפהפיה הענוגה, מעריב, 8 ביוני 1978
- ^ טלילה בן זכאי, סיפור אהבה יהודי, מעריב, 13 ביוני 1978
- ^ בן גוריון האחר, "העולם הזה", גיליון 2152 מ-29 בנובמבר 1978, עמוד 34
- ^ עידית שחורי, אנימציה ממוחשבת, חדשות, 27 בפברואר 1987
- ^ ד"ר אלי אשד, השער אל הגיהנום -"שער הגיא" סרט האבנגרד ההיסטורי האולטימטיבי של דוד גרינברג., בלוג המולטי יקום של אלי אשד
- ^ יהודית קציר, סיפור שנולד בקולנוע ריק, באתר ynet, 25 בפברואר 2008
