דוד פרידמן (פינסק-קרלין)

הרב דוד פרידמן מקרלין (תקפ"ח, 1828 - ד' באדר תרע"ה, 1915) היה מגדולי הפוסקים של יהדות ליטא בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.

רבי דוד פרידמן
לידה 1814
תקפ"ח, 1828
ביאלא פודולסק, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1915 (בגיל 101 בערך)
ד' באדר תרע"ה
פינסק, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–1915 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

נולד ח"י אדר שנת תקפ"ח (1828) בעיר ביאלא בפולין המדינה, ועוד בהיותו ילד קטן כבר השתאו והשתוממו כל רואיו על מהירת תפיסתו וברק שכלו ועל הבנתו העמוקה והברורה. ובשנת תקצ"ד (1834) קבע אביו הרב ז"ל את מושבו בעיר ווארשא. אז הובא הילד הנפלא הזה לפני הגאון ר׳ שלמה איגר זצ"ל, והגאון הכביר הזה הכיר עד היכן מגיעים כשרונותיו הנשגבים של הילד הזה, ובשנת תקצ״ו (1836) כאשר נסע הילד הזה לבריסק להסתופף בצל אביו זקינו הרה"ג ר’ נטע זצ״ל המו״צ דשם, כתב הגאון הרש״א הנ"ל להגאון ר׳ ליב קאצינעלנבוגין זצ״ל האב"ד דבריסק שישגיח על סדר למודו של הילד הזה כי עתיד הוא להיות לכובב נוגה ולאור מאיר בחכמת התורה[1].

בבואו לבריסק היתה העיר כמרקחה מגודל הפלא של מהירת ועמקות שכלו לתפוס כהרף עין כל סוגיא חמורה ולשאת ולתת בה בטוב טעם ודעת, ויהי בראות הגאון ר׳ ליב ק״ב זצ"ל כי חכמי בריסק בחפצם להשתעשע עם הילד הנפלא הזה, ינסו אותו כל היום בסוגיות שונות ובענינים שונים ולא יתנוהו ללמוד על הסדר, יעץ לא״ז הרב ר׳ נטע הנ"ל שישלח את נכדו היקר ללמוד תורה בעיר קטנה ושקטה תחת השגחת אדם גדול בתורה. אז נסע להעירה קאמעניץ דליטא מקום מגורו של אחיו הבכור, הוא הרה״ג ר׳ יוסף זצ"ל שהי׳ מפורסם לגדול בתורה וחריף עצום, ותחת השגחת אחיו הרה"ג הנ"ל למד העילוי המצוין הזה עד שנת (תק"א)[תר”א] (1841), ובמשך השנים האלה הי׳ בא לפרקים לבריסק לראות בשלום א"ז הרה״ג ר׳ נטע הנ״ל, ולשאת ולתת בחדושי תורה עם גדולי העיר[1].

ותהי שמעו של העילוי הזה הולך הלוך וגדול הלוך ונתפרסם. בשנת (תק"א)[תר"א] (1841) עבר דרך בריסק הרה״ג הנדיב המפורסם בדורו הר׳ שמריהו לוריא זצ׳׳ל ממאהליו ובשמעו את שמע הנער הנפלא הזה שהי׳ אז בקאמעניץ, השתוקק מאד לראותו, ומאת אחת מתחנות הבי־דואר בדרך העולה מבריסק לקאמעניץ שלח את מרכבתו להביא אח הנער הזה אליו, ויהי בראותו ובהוכחו כי הוסיף הנער בפרשת גדולתו אל השמועה אשר שמע, החליט לפזר עליו מכספו ולמסור את חנוכו בידים אמונות בידי גיסו הגאון המפורסם ר׳ זלמן ריבלין זצ״ל משקלאוו, ותיכף הלביש את הילד התלמיד-חכם הזה בגדי כבוד ותפארת, והביא אותו וגם את אחיו הרב ר׳ יוסף הנ"ל למאהליוו, ואחרי שהשתעשע אתו זמן מה בתוך ביתו, הביאו לשקלאוו לפני גיסו הגאון הנ״ל זצ״ל אשר בכל אות נפשו הטהורה קיבל עליו להיות לרב ולמחנך להעילוי המצוין הזה. הגאון ר׳ זלמן הנ״ל סגל לתלמידו זה את דרך הלמוד של הגר"א זצ״ל, הרחיקו מן הפלפול, וסגר מלפניו את כל ספרי האחרונים, והרגילו למצוא לעצמו דרך עפ״י ההגיון הישר לאסוקי שמעתתא לאמתתה של ההלכה הברורה מש"ס בבלי וירושלמי ודברי רבותינו הראשונים זצ"ל, ומדרך הלמוד הזה לא הרפה גאון ישראל זה עד היום הזה[1].

בהקדמה לספר "שו"ת שאילת דוד" כתב: ”בכל ימי שיגעתי ללמוד את שני התלמודים והתוספתות ולהבין דברי רבותינו הראשונים נשמתם עדן, לא נתנני העת לעיין ולהעמיק בדברי רבותינו האחרונים נוחי נפש, ורק לעתים רחוקות הראו לי מה מדבריהם המסייעים או מנגדים לדברי, ואז הבאתי את דבריהם והתבוננתי בסברותיהם, ואת הנראה בעיני כתבתי”.

במשך שנות למודו אצל הגאון ר״ז הנ״ל החליט הרה״ג ר' שמריהו לוריא ז"ל לאמץ את הבן יקיר הזה לו לבן ולתת לו את בתו לאשה [מתחלה קיבל עליו הר"ש לוריא ז"ל את חנוכו של העילוי הזה רק מפני אהבת התורה בלבד, ולא היתה במחשבתו לתת לו את בתו לאשה כי הנער הזה כבר הי׳ נארס לאחד מבע״ב בריסק עוד בהיותו בן עשר שנים, אך בהמשך הזמן ירד האיש הזה ממצבו, ונעתר לקבל מוהר ומתן מאה הרה״ג הרש"ל ז"ל ולמחול על קשורי התנאים] ובשנת תר״ו חגג את חג כלולותו עם בת נדיב זה, היא האשה היקרה והנדיבה הרבנית מרת שרה ז"ל שהיתה עוזרתו ושוטרת על צלו של גאון ישראל זה משך של שמונה וחמשים שנה. נפטרה בשם טוב ט״ו אלול שנת תרס״ד. תנצב״ה[1].

משנת תר״ו (1846) עד שנת תרכ״ו (1866) למד הגאון הכביר הזה בשקידה עצומה בבית חותנו הגביר ואוהב תורה הזה אשר הספיק לו כל מחסוריו ביד רחבה, ובהיותו סגור ומסוגר בחדר למודו בלא שום דאגה וטרדה חיבר אז ספרו הענקי ״פסקי הלכות״ על כל מקצועות התורה, ואשר רק חלק קטן מרובי תורתיו אלה נדפסו בשני חלקים רבי הכמות והאיכות, וכל גדולי התורה ישתוממו ויתפלאו על עוצם גאון תורתו של מאור-הגולה הזה לבנות כמו רמים בנין ענקי כזה על יסודות הש״ס בבלי ירושלמי ופסקי הראשונים, ולכוון תמיד לאמתתה של הלכה מבלי עזר וסיוע מדברי רבותינו האחרונים זצ״ל, וכאחד מגאוני קדמאי יפלס לו בעצמו דרך בים התלמוד להכריע בין שיטות רבותינו הראשונים זצ״ל לקבוע ״פסקי הלכות״ בראיות ברורות משני התלמודים, ומשנתו ברורה בהגיון ישר בלא פלפול, כדרך רבנן קשישאי נ״ע[1].

במשך השנים האלה שהי׳ סמוך על שולחן חותנו הגביר זצ״ל פנו אליו גדולי הדור בשו״ת להלכה ולמעשה, וביותר נשאו ונתנו אתו בדבר הלכה הגאון בעל ״צמח צדק" זצ״ל והגאון הרד״ל מביחאוו זצ״ל, שסמכו עצמם על הכרעת הגאון הצעיר הזה בכל דבר הקשה כמו התרת עגונות, וכדומה מענינים חמורים כאלה. עוד בהיותו צעיר לימים הפצירו בו הרבה קהלות גדולות לשכון כבוד בתוכם, אך הגאון הכביר הזה לא אבה לקבל עליו את עול הרבנות[1].

בשנת תרכ״ו (1866) בכ"ב כסלו נפטר לעולמו חותנו הרה״ג ר׳ שמרי׳ לוריא הנ״ל זצ״ל, ואך אז הי׳ מוכרח הגאון הכביר הזה לקבל עליו את הרבנות של הקהלה העתיקה והשקטה קארלין יצ״ו, ובחודש אלול שנת תרכ״ח (1868) הופיע הגאון הכביר הזה בתור רב ואב״ד בעיר הנ"ל ומני אז ועד עתה ינהל את צאן מרעיתו בשובה ונחת במקל נועם, ונכבדי העיר יודעים לערוך את הזכיה הגדולה שזכתה קהלתם כי גדול הדור ״רב רבנן ומאור הגולה״ שוכן כבוד בתוכה. ומחדרו הקטן אשר בו יושב גדול הדור הזה והוגה בתורת ד׳ יומם וליל בוקעים ונוצצים קרני אור התורה להאיר בכל תפוצות הגולה[1].

נפטר בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, בד' באדר תרע"ה (1915).

פעילות ציבורית עריכה

 
הר דוד פרידמן מקרלין בוועידת קטוביץ (יושב רביעי מימין)

בעקבות פרסום ספרו של הרב צבי הירש קלישר "דרישת ציון", יצא בתקיפות נגד האפשרות של חידוש עבודת הקרבנות[2], רעיון שהעלה הרב קלישר. עם זאת, הוא הביע תמיכה בעניין ההתיישבות בארץ ישראל, ובהמשך נתן ידו לתנועת חיבת ציון ואף השתתף בוועידת קטוביץ (1884).

ב-1880 יצא להגנת גיסו, יחיאל מיכל פינס, מפני החרם שהטילו חלק מחכמי ירושלים. הוא חיבר קונטרס בשם 'עמק ברכה', המכיל בירור הלכתי מקיף בעניין חרמות, גזירות ותקנות הקהל, אשר בו השיג באריכות על טענותיהם האפשריות של המחרימים.[3]

היה ממתנגדי היתר המכירה בשמיטה של שנת תרמ"ט (1888/1889)[4], אבל מתוך התחשבות ביישוב המתחדש בארץ ישראל וכדי למנוע את חורבנו, נטה לאפשר עשיית מלאכות שאינן אסורות מהתורה, על יד התקנת תקנה בהסכמת רוב חכמי ישראל[5].

 
מכתבו של הרב דוד פרידמן שפורסם בקונטרס "אור לישרים" נגד התנועה הציונית, 1900

לצד תמיכתו בחיבת ציון, נדפס מכתב מהרב פרידמן המגנה פרצות בדת, בקונטרס "אור לישרים" בתר"ס (1900) שנכתב "נגד השיטה הציונית". במכתב הוא מציין שלדעתו אין לצאת בגלוי נגד התופעות: "לשמוע לעצת החוזה, והמשכיל בעת ההיא ידום, והשתיקה בזה יפה מהדבור, ויבוא בכל הכרם ויכלה הקוצים מהכרם".[6]

בתרע"ג (1913) יצא נגד חברת "מפיצי ההשכלה" על רצונה להכניס לימודי חול למוסדות חינוך חרדים.

על מעמדו הציבורי ניתן ללמוד מפנייתם של הרבנים חיים מבריסק וחיים עוזר גרודזנסקי אליו, בבקשה שיפרסם ברבים את דעתו כנגד אלו שרצו לתקן קידושין על תנאי. במכתבם משנת תרס"ז (1907) כינו אותו "גדול הדור" ו"זקן ההוראה לבית ישראל ויחיד בדורנו". רבים באו לקבל מברכותיו, בהם גם חיילים יהודים שהגיעו לקבל ברכה ערב גיוסם בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

ספריו עריכה

מלבד כתביו שנדפסו בחייו היו לרב דוד פרידמן כתבים רבים מאוד. בהקדמתו לספרו פסקי הלכות כתב שאחרי יגיעה של 50 שנה הגיע לידי משנה ברורה ברוב מקצועות התורה, אך רוב כתביו אבדו במלחמת העולם הראשונה. המעט שניצל הודפס על ידי מוסד הרב קוק כחלק שלישי של החיבור "פסקי הלכות יד דוד" בשנת תשל"א.

  • שו"ת "שאילת דוד". נדפס בתרע"ג
  • "פסקי הלכות-יד דוד" על הלכות אישות - שלושה חלקים.

קישורים חיצוניים עריכה

עליו
ספריו

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 שמואל נח גאטליב, אהלי שם, 1912, עמ' 172
  2. ^ קונטרס דרישת ציון וירושלים, בשו"ת שאילת דוד חלק א
  3. ^ איתם הנקין, ‏החרם על רי"מ פינס בירושלים וקשריו עם גיסו רבי דוד פרידמן, המעין טבת תשס"ט
  4. ^ שאילת דוד חלק א, חידושים בענייני שביעית עמ' 43
  5. ^ שאילת דוד חלק א, חידושים בענייני שביעית עמ' 42
  6. ^ אור לישרים, באתר היברובוקס