פתיחת התפריט הראשי

ביוגרפיהעריכה

נולד בפורדון, כיום חלק מבידגושץ' (אנ'), בפרוסיה המערבית דאז. הנחלה סופחה לממלכה עשר שנים לפני היוולדו, בחלוקת פולין הראשונה. קארו התגורר ופעל בפוזן. הוא היה הוגה פעיל ובולט בתנועת ההשכלה היהודית בדורו, דור המאספים, ותמך במבשרי היהדות הרפורמית בצעדיה הראשונים בגרמניה.

שלום הכהן פרסם משיריו ב"המאסף" החדש שבעריכתו. לפי משה סמט[1], ניכרת בספרו זווית ראייה תמימה ומצומצמת של "מלמד" והוא מאופיין בדידקטיות משעממת. הוא נתפס לרעיונות תנועת ההשכלה ונאבק ליישום חלק מהם בתוך ה"חדרים" בפוזן, עובדה שקוממה עליו את רבה של העיר, הרב עקיבא איגר שכינה אותו - בלי להזכיר את שמו - "שטן אחד מעמנו". סמט תולה באמירה זו את מעברו של קארו מתנועת ההשכלה ל"מחנה המחדשים", אנשים כישראל יעקבסון, שלא הסתפקו בביקורת על ארחות הקהילה ובהתנהלות מתונה, אלא דחפו לפעולה. שמעון ברנפלד שיער שיעקבסון מימן את הדפסת ספרו של קארו ובכך קירב אותו למחנהו[2].

נחמן ברלין כתב נגדו פמפלט בשם "ראש לשועלים" וקארו הגיב לדבריו בהערות שרשם בשולי עותק של ספרו "תכונת הרבנים"[3].

ספרועריכה

ספרו ברית אמת (דסאו תקפ"א) הנחלק לשני חלקים:

ברית אלוהים
  1. ברית אחים: דו-שיח בין שני חברים בנושאי דת ומוסר
  2. ברית בית אל: טיעונים בעד היתר השינויים שהונהגו בבתי הכנסת הרפורמיים בברלין ובהמבורג
  3. נקם ברית: תגובה לספרון "אלה דברי הברית" שהוציא לאור בית הדין בהמבורג נגד מנהגים אלו.
ברית הכהונה (תכונת הרבנים)

ספרו "תכונת הרבנים" עוסק בפער בין דמותו הרצויה של רב בישראל[4] ובין המציאות בימיו של קארו. הוא נדפס בשנית בלי ידיעתו ואישורו בתוספת ביטויים חריפים נגד הרבנים בידי יהודה ליב מיזס, אך קארו עצמו הסתייג מביטויים אלו[5].

הוא חתום על ספרו בשם העט: אמיתי בן אבידע אחיצדק.

במהלך הצגת הטיעונים בעד מבשרי הרפורמה, במהלך ריב ההיכל, הוא מגן על ההחלטה לעבור לקרוא את התפילות בהגייה ספרדית, תוך שהוא תוקף את ההגייה האשכנזית. לדבריו, השינויים שיוצרת האחרונה בין קמץ לפתח או בין סגול לצירה, גדולים מהשינויים שאמורים להיות בין תנועה גדולה לתנועה קטנה הזהות בבסיסן.

לקריאה נוספתעריכה

  • מ' גרונוואלד, דוד קארו ויהודה ליב מייזס, קריית ספר יט, תש"ב-תש"ג.

קישורים חיצונייםעריכה

מכתביו

הערות שולייםעריכה

  1. ^ סמט, השינויים בסדרי בית-הכנסת, אסופות, ה', עמ' שפד.
  2. ^ ברנפלד, תולדות הרפורמציון הדתית בישראל, עמ' 87 בהערה. מצוטט אצל סמט, השינויים, הערה 225.
  3. ^ בעמ' קכב. מצוטט אצל סמט, השינויים, הערה 229. הוא מציין כי לא ידוע ממקור אחר על ספר כזה.
  4. ^ בעמ' קז של ספרו מתואר הרב מנחם מנדל שטיינהארט כרב אידיאלי. מצוטט אצל סמט, השינויים, עמ' שנ, הערה 34.
  5. ^ קריית ספר יט, 144. מצוטט אצל מנחם מנדל זלוטניק, אוצר הספרים, פריט 577.