דוד רזיאל

מפקד האצ"ל

דוד רזיאל (רוזנסון) (י"ז בחשון ה'תרע"א, 19 בנובמבר 1910כ"ג באייר ה'תש"א, 20 במאי 1941), "האלוף בן ענת", היה ממייסדי האצ"ל ומפקדו הרביעי ונציב בית"ר בארץ ישראל. נהרג בעיראק בשליחות צבאית מטעם בריטניה.

דוד רזיאל
דוד רזיאל, 1 במאי 1941
דוד רזיאל, 1 במאי 1941
דוד רזיאל, 1 במאי 1941
לידה 19 בנובמבר 1910
סמרגון, מחוז וילנה
נהרג 20 במאי 1941 (בגיל 30)
בגדאד, ממלכת עיראק עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר הרצל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1914
מדינה האימפריה הרוסית, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי אלוף בן ענת (שם מחתרתי)
השכלה ישיבת מרכז הרב עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג שושנה רזיאל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ההגנה
אצ"ל
הצבא הבריטיהצבא הבריטי הצבא הבריטי
תקופת הפעילות 19291941 (כ־12 שנים)
דרגה אלוף  אלוף בצה"ל (לאחר מותו)
תפקידים בשירות
מפקד האצ"ל, מפקד יחידת קומנדו
פעולות ומבצעים
המרד הערבי הגדול, מלחמת העולם השנייה
תפקידים אזרחיים
נציב בית"ר בארץ ישראל
הנצחה
היישוב רמת רזיאל, בית הספר רזיאל בגבעת האירוסים בדרום נתניה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות חייו עריכה

תחילת הדרך עריכה

נולד בעיירה סמרגון, בפלך וילנה של האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), כנצר למשפחת רבנים, בנם של בלומה לבית גורדין (בתו של רבי יהודה ליב גורדין ואחותו של אבא גורדין) ומרדכי רזיאל (רוזנסון) (1880–1962), מחנך עברי[1]. בבית דיברו עברית. ב-1914 עלה עם הוריו ואחותו אסתר לארץ ישראל, בעקבות הזמנה שקיבל אביהם ללמד בבית הספר "תחכמוני" בתל אביב. במלחמת העולם הראשונה הוגלתה משפחתו למצרים על ידי הטורקים יחד עם כל יהודי הארץ שהיו נתינים רוסים, משם חזרה לרוסיה ושבה לארץ בשנת 1923.

בשנת 1928, לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר "תחכמוני" שבתל אביב, עלה לירושלים ולמד בישיבת מרכז הרב, שם היה חברותא של הרצי"ה קוק ושל הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא[דרושה הבהרה]. בנוסף לכך למד מדעי היהדות, מתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית.

בעקבות מאורעות תרפ"ט (1929) הזדעזע רזיאל והצטרף לארגון ההגנה בירושלים. לאחר זמן קצר סיים קורס מפקדים.

באצ"ל עריכה

ב-1931 התפצל האצ"ל מתוך ההגנה, ורזיאל נמנה עם מקימי הארגון. בזמן מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט היה רזיאל ממצדדי שבירת מדיניות ההבלגה כלפי הערבים. ב-1936 יצאו לאור בהוצאת הספרייה המרכזית של ברית חיילי החזית היהודית ספר "האקדח" מאת ד. ראש (שם עט של דוד רזיאל ואברהם שטרן), וכן הספר "תרגילי הסדר המכונס והמרווח" מאת י. גוש-חלב (דוד רזיאל). הספר הראשון שימש באצ"ל ובמחתרות במשך שנים אחרי פרסומו, בהיותו ראשון מסוגו בעברית[2]. ב-1937 הגיעו לידי הסכם המאחד את האצ"ל עם "ההגנה" אך רזיאל נשאר באצ"ל עם רוויזיוניסטים ואנשי בית"ר. במחתרת ראו בו רבים סמל של מופת והקרבה עצמית.

באותה תקופה נשא את שושנה, בתם של יוסף חיים צבי (בנו של שמואל זנוויל שפיצר) וחנה שפיצר, שהייתה מייסדת ומנהלת בית הספר לבנות שפיצר בירושלים.

מפקד האצ"ל עריכה

בשנת 1938 מינה זאב ז'בוטינסקי את דוד רזיאל למפקד האצ"ל, וכך היה למפקדו הרביעי של הארגון. ההחלטה הראשונה שקיבל הייתה לבטל את התואר "ראש המפקדה", ולהציע שמעמדו כראש המפקדה יהיה "ראשון בין שווים", בהמשך הרחיב את פעולותיו של הארגון גם לליטא ולפולין. כינויו המחתרתי של רזיאל היה "בן ענת", על שם השופט שמגר בן ענת.

תחת פיקודו, החל מיולי 1938, בוצעו פעולות טרור רבות נגד ערבים ברחבי הארץ, וזאת כתגובה להירצחם של יהודים רבים במאורעות. כך למשל, בירושלים בוצעו מספר רב של פעולות ירי וחבלה, ובהן התקפת אוטובוס ערבי בפצצה ברחוב יפו, ופיצוץ מוקש בשוק הירקות בעיר העתיקה בירושלים. בפעולות אלה נרצחו מעל ל-200 אזרחים ערבים, לפחות 70 מהם באירועים שהיו לאחר תום המאורעות.

מעשים אלו הביאו לידי קיטוב ביישוב היהודי בארץ. ראשי המוסדות הלאומיים גינו אותם בלשון חריפה ואנשי מחנה הפועלים החליטו החלטות אופרטיביות כדי להחליש את האצ"ל ולבודדם מהיישוב היהודי.

בינואר 1939 יצא רזיאל מהארץ בזהות בדויה. בפברואר השתתף בוועידה בפריז שעניינה היה הסדרת עליית אף על פי, ושם נפגש, בפעם היחידה, עם זאב ז'בוטינסקי.

אישיותו הותירה רושם רב על ז'בוטינסקי, שאמר כי חיכה לאדם כמותו 15 שנה, ומינה אותו לנציב בית"ר בארץ.

במאי 1939 חזר מהשליחות מארצות הברית. בהגיעו עצרו אותו הבריטים, אך רזיאל הצליח להימלט. רזיאל, שהסתתר מפני הבריטים, לא יכול היה לישון באופן קבוע באותו מקום, והיה מגיע ללון מדי פעם בבית משפחת שפירא בשכונת גאולה. כשהיה מגיע, היה הרב אברהם אלקנה שפירא מפנה את מיטתו והולך ללימוד "משמר"[3].

ב-19 במאי עלה בידי הבריטים לאוסרו שנית והוא נכלא בכלא עכו.

באוקטובר 1939 שוחרר עם חברי מפקדת אצ"ל נוספים בערבותו של פנחס רוטנברג.

תחת הנהגת רזיאל הוחלט כי האצ"ל לא יאבק בבריטים בזמן מלחמת העולם השנייה, ותחת זאת יסייע להם במלחמה בגרמניה הנאצית. הדבר הביא לפרישת חברים מן האצ"ל, ובראשם אברהם שטרן (יאיר), ולהקמת הלח"י.

מותו ודבר קבורתו עריכה

 
קבר דוד רזיאל בבית הקברות הצבאי בהר הרצל

בשנת 1941, לאחר שפרץ בעיראק מרד אנטי-בריטי בראשות רשיד עאלי אל-כילאני, נענה רזיאל לבקשת הבריטים לשגר יחידת קומנדו לחבל במתקני זיקוק הנפט ליד בגדאד, שהיו חיוניים לצבא הגרמני. רזיאל אף החליט, למגינת לבם של חבריו, לעמוד בראשה של היחידה, בת ארבעה אנשים שכללה את יעקב מרידור, יעקב סיקא אהרוני ויעקב טרזי[4]. הוא אף סבר שיוכל להקים תאים של האצ"ל בקרב יהודי עיראק. היחידה יצאה לפעולת האצ"ל בעיראק ב-17 במאי 1941 משדה התעופה הצבאי בתל נוף, ונחתה בשדה התעופה בחבניה, שבעיראק. בהגיעם שונתה התוכנית, והם קיבלו משימת מודיעין לקראת כיבוש העיר פלוג'ה. בפעולה זו נהרג רזיאל, ב-20 במאי, ביחד עם קצין בריטי מלווה, מהפצצה ישירה של מטוס גרמני[5][6], והוא בן 30. נסים כהן שנשאר בארץ ישראל החליפו כמפקד האצ"ל, אולם לאחר זמן קצר המליץ כהן על חברו יעקב מרידור, שיעמוד בראש הארגון. בסיכון חיים ובהצלחה, השלימו יעקב סיקא אהרוני ויעקב טרזי את הפעולה.

רזיאל נטמן על ידי הבריטים בעיראק, בבית עלמין צבאי בחבניה[7]. על מצבתו נכתב השם 'בן משה'. בני משפחתו ומשרד החוץ עשו מאמצים רבים להביא את ארונו לקבר ישראל, כולל ביקור אישי של אלמנתו בעיראק[8], אולם רק בשנת 1955 הסכימה ממשלת עיראק לאפשר לבריטים להוציא את הארון מארצם, בתנאי שלא יובא לקבורה בישראל, אלא בקפריסין, שהייתה אז קולוניה בריטית. אליעזר מרום, שאז היה הנציג הישראלי הבכיר בקפריסין, פעל להסדרת הנושא. בספטמבר 1960, זמן קצר לאחר שקפריסין זכתה בעצמאות, פנה חבר הכנסת מנחם בגין אל נשיא הרפובליקה החדשה, הארכיהגמון מקאריוס השלישי, בבקשה לאפשר את העברת הארון למדינת ישראל. הפנייה נענתה בחיוב,[9] וב--16 במרץ 1961 נערכה לדוד רזיאל הלוויה צבאית, בהשתתפות המונים. ארונו נטמן בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.

לאחר מותו של רזיאל הוענקה לו דרגת אלוף בצה"ל. הרב צבי יהודה קוק, מי שהיה החברותא שלו ולימים ראש ישיבת מרכז הרב, ספד לו והשווה את דמותו לדמותו של דוד המלך, בשילוב של עדינות רוחנית עם נחישות מלחמתית.

יום מותו, כ"ג באייר, נקבע על ידי מנחם בגין בשנת תש"ו כיום התייחדות עם כל חללי האצ"ל[10].

ב-2021, 80 שנה לאחר שרזיאל נהרג, קיבל באופן אקראי, בן משפחתו הפרופ' אריה נאור, מצבת עץ עם כיתוב זהה לזה שהיה על המצבה בקפריסין. המצבה הועברה למכון ז'בוטינסקי לבדיקה, וכך נמצאו מסמכים שונים הנוגעים לקבורתו של רזיאל בעיראק, בקפריסין ובישראל[8].

בנו עריכה

כאשר רזיאל נהרג, רעייתו שושנה לא ידעה כי היא בהיריון. התינוק שנולד נקרא דוד על שם אביו, אך הוא נפטר בבית החולים. הוא נטמן בהר הזיתים ולימים התברר שקברו נהרס בתקופת השלטון הירדני[11].

הנצחה עריכה

 
לוחית זיכרון על הבניין בו התגורר דוד רזיאל בתל אביב

אילן יוחסין עריכה

 
 
 
צבי אשר כהנא שפירא
 
 
 
חיה מיכלא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב שלמה זלמן שפיראחנה שפיצר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב שמואל שפירא
 
הרב אברהם אלקנה כהנא שפיראהרב אהרן יהושע פישל שפיראשושנה רזיאל
 
דוד רזיאל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא
 
הרב אליעזר שפירא
 
 
 
 
 
 
הרב שלמה שפירא
 
 

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ דוד תדהר (עורך), "אברהם מרדכי רזיאל (רוזנסון)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 987; א. ר., ר' מרדכי רזיאל איננו, חרות, 2 בינואר 1962.
  2. ^ יוסף קיסטר, האצ"ל, הוצאת משרד הביטחון, 1993, עמוד 28.
  3. ^ אפרת שטרן, "שנפתחו השערים, נהיה ריח של קדושה", באתר ערוץ 7, 1 ביוני 2016
  4. ^ פרטי המשימה מתוארים בספרו של סיקא אהרוני, "בעקבות המופתי עם דוד רזיאל"
  5. ^ יהודה לפידות, היום שרה הקטנה, אתר דעת
  6. ^ עיראק, מוזיאון הלוחם היהודי
  7. ^ קבר דוד רזיאל, בית הקברות הצבאי הבריטי, חבניה, עיראק
  8. ^ 1 2 קורין אלבז-אלוש, מזכרת מהמחתרת, ידיעות אחרונות 28.5.2021, עמ' 9
  9. ^   גופתו של דוד רזיאל הובאה למנוחות בארץ, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1961
  10. ^ אריה נאור, דוד רזיאל, עמוד 277
  11. ^ ניר מן, הראיון האחרון עם שושנה רזיאל, אלמנתו של מפקד האצ"ל הרביעי דוד רזיאל, באתר הארץ, 23 באפריל 2010