פתיחת התפריט הראשי

דוקטור לרפואה

תואר המוענק למי שסיים לימודי רפואה
ד"ר אליזבת בלקוול, האישה הראשונה שקיבלה את התואר ד"ר לרפואה בארצות הברית והאישה הראשונה שנרשמה בפנקס הרופאים באנגליה

התואר דוקטור לרפואה (בקיצור: ד"ר) הוא תואר אקדמי המוענק למי שסיים הכשרה מקצועית בבית ספר לרפואה ורשאי לעבוד בתור רופא. התואר דוקטור לרפואה אינו מקביל לתואר דוקטור לפילוסופיה המהווה "תואר שלישי", וקרוב יותר לתואר מוסמך למרות שגם אליו הוא לא זהה. התואר נפוץ ברוב העולם בראשי התיבות M.D (מלטינית: Medicinae Doctor) אך מוכר גם כ-M.B.B.S (מלטינית: Medicinae Baccalaureus Baccalaureus Chirurgiae) בבריטניה ובמדינות שאימצו ממנה שיטה זו.

היסטוריהעריכה

בשנת 1703 העניקה אוניברסיטת גלאזגו לבוגר הראשון של בית הספר לרפואה שלה, סמואל בניון, את התואר ד"ר לרפואה M.D [1]. סקוטלנד המשיכה עם חלוקת תואר זה עד שבמאה ה-19 בוצע יישור קו בין כל האוניברסיטאות בבריטניה, והוחלט לאמץ את התואר החדש M.B.B.S. בהמשך, אוניברסיטאות בארצות הברית החליטו להשתמש בתואר ההיסטורי M.D ומאז תואר זה הוא הנהוג ברוב העולם.

בישראל, בשנת 1952 הוענקו לראשונה 63 תוארי "ד"ר לרפואה (M.D)" למסיימי המחזור הראשון של בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים.[2]

התואר בישראלעריכה

בישראל, שש אוניברסיטאות שלהן יש פקולטות לרפואה רשאיות להעניק את התואר ד"ר לרפואה, והן:

התואר המוענק בישראל הוא תואר M.D כמקובל בארצות הברית ובמדינות נוספות. כדי לקבל את התואר, על הסטודנט להשלים מסלול לימודים שאורכו שש שנים והוא מחולק לשלוש שנים של לימודים פרה-קליניים (לימודי בסיס ויסודות) שבסופן זכאי הסטודנט לתואר בוגר במדעי הרפואה (B.Sc.Med.), ושלוש שנים של לימודים קליניים שמתרחשים בבתי החולים שמסונפים למוסד הלימודים. במהלך מסלול הלימודים נדרש הסטודנט להגיש גם עבודת מחקר[3] ולבצע שנת סטאז' במהלכה מתנסה הסטאז'ר בעבודת הרופא. לאחר מסלול זה, זכאי הבוגר לקבל את התואר ד"ר לרפואה.

קיים בישראל גם מסלול לימודים מקוצר של ארבע שנים לבוגרי תואר ראשון. מסלול זה קיים באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטת אריאל. לאחר ארבע שנים, נדרשים הסטודנטים במסלול זה לעשות שנת סטאז' שלאחריה הם זכאים לתואר ד"ר לרפואה.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

אתרי אינטרנט של בתי ספר לרפואה:

הערות שולייםעריכה