דוקטור לרפואה

תואר המוענק למי שסיים לימודי רפואה

דוקטור לרפואה (בקיצור: ד"ר; M.D.) הוא תואר אקדמי המוענק למי שסיים הכשרה מקצועית ומדעית בבית ספר לרפואה.

ד"ר אליזבת בלקוול, האישה הראשונה שקיבלה את התואר ד"ר לרפואה בארצות הברית והאישה הראשונה שנרשמה בפנקס הרופאים באנגליה

התואר דוקטור לרפואה מקביל לתוארי דוקטור אחרים הניתנים על ידי האוניברסיטה, כגון דוקטור לפילוסופיה, משפטים, רפואת שיניים ועוד [1]. הקיצור הנפוץ בצפון אמריקה הוא M.D (מלטינית: Medicinae Doctor) ו M.B.B.S (מלטינית: Medicinae Baccalaureus Baccalaureus Chirurgiae) בבריטניה ובמדינות שאימצו ממנה שיטה זו.

בישראל, כדי שבעל תואר דוקטור לרפואה יהיה רשאי לעבוד בתור רופא עליו לעבור רישוי על ידי משרד הבריאות [2].

היסטוריהעריכה

בשנת 1703 העניקה אוניברסיטת גלאזגו לבוגר הראשון של בית הספר לרפואה שלה, סמואל בניון, את התואר ד"ר לרפואה .M.D[3]. סקוטלנד המשיכה עם חלוקת תואר זה עד שבמאה ה-19 בוצע יישור קו בין כל האוניברסיטאות בבריטניה, והוחלט לאמץ את התואר החדש M.B.B.S. בהמשך, אוניברסיטאות בארצות הברית החליטו להשתמש בתואר ההיסטורי M.D ומאז תואר זה הוא הנהוג ברוב העולם.

בישראל, בשנת 1952 הוענקו לראשונה 63 תוארי "ד"ר לרפואה (M.D)" למסיימי המחזור הראשון של בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים.[4]

הסמכת נשיםעריכה

האשה הראשונה לקבל תואר דוקטור לרפואה בארה"ב היתה אליזבת בלקוול, שהוסמכה בינואר 1849. ב-1 בינואר 1859 הייתה אליזבת בלקוול לאישה הראשונה שנרשמה בפנקס הרופאים בממלכה המאוחדת. בשנת 1877 היתה סופיה ג'קס-בלייק לאישה הראשונה מסקוטלנד שקיבלה תואר דוקטור לרפואה. בשנת 1903 הוסמכה מרת ד. פאסקער, שלמדה רפואה באוניברסיטת פריז, כאישה הראשונה שקיבלה תואר דוקטור לרפואה באימפריה הרוסית[5].

התואר בישראלעריכה

בישראל, שש אוניברסיטאות שלהן יש פקולטות לרפואה רשאיות להעניק את התואר ד"ר לרפואה, והן:

התואר המוענק בישראל הוא תואר M.D כמקובל בארצות הברית ובמדינות נוספות. כדי לקבל את התואר, על הסטודנטים להשלים מסלול לימודים שאורכו שש שנים והוא מחולק לשלוש שנים של לימודים פרה-קליניים (לימודי בסיס ויסודות), שבסופן זכאים הסטודנטים לתואר בוגר במדעי הרפואה (B.Sc.Med.), ושלוש שנים של לימודים קליניים שמתרחשים בבתי החולים שמסונפים למוסד הלימודים. בנוסף נדרשים הסטודנטים להגיש גם עבודת מחקר[6] ולבצע שנת סטאז' במהלכה מתנסה הסטאז'ר בעבודת הרופא. לאחר מסלול זה, זכאי המסיימים לקבל את התואר ד"ר לרפואה.

קיים בישראל גם מסלול לימודים מקוצר של ארבע שנים לבוגרי תואר ראשון. מסלול זה קיים באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטת אריאל. לאחר ארבע שנים, נדרשים הסטודנטים במסלול זה לעשות שנת סטאז' שלאחריה הם זכאים לתואר ד"ר לרפואה.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

אתרי אינטרנט של בתי ספר לרפואה:

הערות שולייםעריכה