דוקטור לרפואה
דוקטור לרפואה (בקיצור: ד"ר; M.D.) הוא תואר אקדמי המוענק למי שסיים הכשרה מקצועית ומדעית בבית ספר לרפואה.
התואר דוקטור לרפואה מקביל לתוארי דוקטור אחרים הניתנים על ידי האוניברסיטה, כגון דוקטור לפילוסופיה, משפטים, רפואת שיניים ועוד [1]. הקיצור הנפוץ בצפון אמריקה הוא M.D (מלטינית: Medicinae Doctor) ו M.B.B.S (מלטינית: Medicinae Baccalaureus Baccalaureus Chirurgiae) בבריטניה ובמדינות שאימצו ממנה שיטה זו.
בישראל, כדי שבעל תואר דוקטור לרפואה יהיה רשאי לעבוד בתור רופא עליו לעבור רישוי על ידי משרד הבריאות [2].
היסטוריהעריכה
בשנת 1703 העניקה אוניברסיטת גלאזגו לבוגר הראשון של בית הספר לרפואה שלה, סמואל בניון, את התואר ד"ר לרפואה .M.D[3]. סקוטלנד המשיכה עם חלוקת תואר זה עד שבמאה ה-19 בוצע יישור קו בין כל האוניברסיטאות בבריטניה, והוחלט לאמץ את התואר החדש M.B.B.S. בהמשך, אוניברסיטאות בארצות הברית החליטו להשתמש בתואר ההיסטורי M.D ומאז תואר זה הוא הנהוג ברוב העולם.
בישראל, בשנת 1952 הוענקו לראשונה 63 תוארי "ד"ר לרפואה (M.D)" למסיימי המחזור הראשון של בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים.[4]
הסמכת נשיםעריכה
האשה הראשונה לקבל תואר דוקטור לרפואה בארצות הברית הייתה אליזבת בלקוול, שהוסמכה בינואר 1849. ב-1 בינואר 1859 הייתה אליזבת בלקוול לאישה הראשונה שנרשמה בפנקס הרופאים בממלכה המאוחדת. בשנת 1877 הייתה סופיה ג'קס-בלייק לאישה הראשונה מסקוטלנד שקיבלה תואר דוקטור לרפואה. בשנת 1903 הוסמכה מרת ד. פאסקער, שלמדה רפואה באוניברסיטת פריז, כאישה הראשונה שקיבלה תואר דוקטור לרפואה באימפריה הרוסית[5].
התואר בישראלעריכה
בישראל, שש אוניברסיטאות שלהן יש פקולטות לרפואה רשאיות להעניק את התואר ד"ר לרפואה, והן:
- הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה.
- הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב.
- הפקולטה למדעי הבריאות של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
- הפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט של הטכניון בחיפה.
- הפקולטה לרפואה בצפת ע"ש עזריאלי של אוניברסיטת בר-אילן.
- הפקולטה לרפואה ע"ש אדלסון של אוניברסיטת אריאל.
התואר המוענק בישראל הוא תואר M.D כמקובל בארצות הברית ובמדינות נוספות. כדי לקבל את התואר, על הסטודנטים להשלים מסלול לימודים שאורכו שש שנים והוא מחולק לשלוש שנים של לימודים פרה-קליניים (לימודי בסיס ויסודות), שבסופן זכאים הסטודנטים לתואר בוגר במדעי הרפואה (B.Sc.Med.), ושלוש שנים של לימודים קליניים שמתרחשים בבתי החולים שמסונפים למוסד הלימודים. בנוסף נדרשים הסטודנטים להגיש גם עבודת מחקר[6] ולבצע שנת סטאז' במהלכה מתנסה הסטאז'ר בעבודת הרופא. לאחר מסלול זה, זכאי המסיימים לקבל את התואר ד"ר לרפואה.
קיים בישראל גם מסלול לימודים מקוצר של ארבע שנים לבוגרי תואר ראשון. מסלול זה קיים באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטת אריאל. לאחר ארבע שנים, נדרשים הסטודנטים במסלול זה לעשות שנת סטאז' שלאחריה הם זכאים לתואר ד"ר לרפואה.
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
אתרי אינטרנט של בתי ספר לרפואה:
- הפקולטה לרפואה, באתר של האוניברסיטה העברית בירושלים
- בית הספר לרפואה, באתר של הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב
- הפקולטה לרפואה, באתר של הטכניון
- בית הספר לרפואה, באתר של הפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב
- הפקולטה לרפואה, באתר של אוניברסיטת בר-אילן בצפת
- בית הספר לרפואה, באתר של אוניברסיטת אריאל בשומרון
הערות שולייםעריכה
- ^ 2.4. "דוקטור לרפואה" (M.D.) ו"דוקטור לרפואת שיניים" (D.M.D), studentsadmin.huji.ac.il
- ^ רפואה כללית - רישוי מקצוע, GOV.IL
- ^ University of Glasgow - Schools - School of Medicine, Dentistry & Nursing - About us - A Significant Medical History - 18th Century, www.gla.ac.uk
- ^ הפקולטה לרפואה, medicine.ekmd.huji.ac.il
- ^ יהודיות רופאות, הצפירה, 12 ביוני 1903
- ^ עבודות גמר - ביה"ס לרפואה, med.tau.ac.il