דוריס רנולדס

גאולוגית בריטית

דוריס ליבסי רנולדס (באנגלית: Doris Reynolds,‏ 1 ביולי 1899, מנצ'סטר, הממלכה המאוחדת - 10 באוקטובר 1985, לונדון, הממלכה המאוחדת), הייתה גאולוגית בריטית, שנודעה בעיקר הודות לעבודתה על מטאסומטיזם בסלעים וחלקה ב"מחלוקת הגרניט".[1] היא הייתה האישה הראשונה שנבחרה לחברה המלכותית של אדינבורו.[2]

דוריס רנולדס
Doris Reynolds
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1 ביולי 1899
מנצ'סטר, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 באוקטובר 1985 (בגיל 86)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי גאולוגיה פיזיקלית
מקום מגורים הממלכה המאוחדת
מקום לימודים קולג' בדפורד עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • מדליית לייל (1960)
  • עמית החברה המלכותית של אדינבורו
  • עמית החברה הגאולוגית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ארתור הולמס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראשית דרכה עריכה

רנולדס נולדה במנצ'סטר לאלפרד רנולדס ולואיזה ליבסי.[3] הוריה עקרו מבלפסט והתיישבו במנצ'סטר זמן קצר לפני שנולדה.[4] רנולדס למדה באסקס ואחר כך במכללת בדפורד בלונדון, והשלימה תואר ראשון בגאולוגיה בשנת 1920.[3] בבדפורד למדה אצל שתיים מהגאולוגיוֹת הנשים הבולטות של זמנן, קת'רין רייזין וגרטרוד אליס, שטיפחו את העניין שלה בפטרולוגיה.[2][5]

קריירה עריכה

לאחר לימודיה, החלה רנולדס ללמד בקולג' האוניברסיטאי של לונדון (UCL), ואחר כך באוניברסיטת המלכה בבלפסט, בין השנים 1921 ו-1926, כעוזרת לארתור דווריהאוס ולג'ון קיי צ'ארלסוורת'.[4] מחקריה המוקדמים עסקו בגאולוגיה של אירלנד הצפונית, ובמיוחד אבן החול הטריאסית של צפון המזרח, שם גילתה פצלת שדה אשלגנית אותיגנית.[6] בנוסף, חקרה את מקורו המטאסומטי של אלביטים, אשר יש לו מתאם עם גידול בתרכובות המכילות נתרן.

מחקרה של רנולדס התמקד בתנאים הגאוכימיים והמבניים שתורמים להיווצרות סלעים בתהליכים מטאסומטים. בזמן מסע מחקר לאי קולונסיי, גילתה שהקסנוליתים המקומיים של קוורציט בהורנבלנדה עברו מטאסומטיזציה לכדי מיקרופגמטיט. היא חיבבה את אירלנד והמשיכה לבקר בה עם בעלה לעיתים קרובות.[7][2]

בשנת 1926 שבה למכללת בדפורד כמרצה, ובשנת 1927 השלימה תואר דוקטור למדעים (D.Sc).[4]

במהלך מסע מחקר לחצי האי ארדנאמרצ'ן בשנת 1931, פגשה רנולדס את ארתור הולמס, פרופסור לגאולוגיה באוניברסיטת דארם. היא נענתה להצעתו וכיהנה במשרת הוראה בדארם, ולאחר מות אשתו הראשונה של הולמס, נישאה לו בשנת 1939.[3] כשהפך הולמס לפרופסור רגיוס לגאולוגיה באוניברסיטת אדינבורו בשנת 1942, הפכה רנולדס עמיתת מחקר של כבוד. הייתה זו משרת הוראה ומחקר ללא שכר במחלקה לגאולוגיה.

במאמץ להסביר את תהליך היווצרות גרניט בקרום כדור הארץ, פיתחה רנולדס בשנות ה-40 של המאה ה-20 את תאוריית ה"גרניטיזציה". התאוריה גרסה, שנוזלים שנעו מעלה דרך קרום כדור הארץ עברו שינוי כימי לגרניט.[8] הייתה זו תאוריה שנויה במחלוקת במשך כ-20 שנה, ועוררה מחדש את "מחלוקת הגרניט". התאוריה הוכחה כשגויה בשנות ה-60, אך הובילה למחקר מועיל בתחום גאולוגי שהיה עד אז זנוח.[3]

הולמס מת בשנת 1965, ורנולדס פרסמה בשנת 1978 מהדורה משוכתבת של ספר הלימוד הנפוץ שחיבר, Principles of Physical Geology.[3] רנולדס מתה בהוב (עיירה ליד ברייטון), ב-10 באוקטובר 1985.[8]

פרסים וכיבודים עריכה

בשנת 1949, הייתה רנולדס לאשה הראשונה שנבחרה לאגודה המלכותית של אדינבורו. היא זכתה במדליית לייל (Lyell Medal) מטעם החברה הגאולוגית של לונדון בשנת 1960.[2]

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מחלוקת הגרניט – חילוקי דעות שהתגלעו בין מדענים פלוטוניסטים ונפטוניסטים בשלהי המאה ה-18 בנוגע להיווצרות של גרניט, ר' The Granite Controversy and its Aftermath
  2. ^ 1 2 3 4 מרילין ביילי אוגילבי וג'וי דורות'י הארווי, The Biographical Dictionary of Women in Science: L-Z, הוצאת רוטלדג', לונדון, 2000, ‏ ISBN 9780415920407, עמ' 1090.
  3. ^ 1 2 3 4 5 "Doris Reynolds" באתר Undiscovered Scotland.
  4. ^ 1 2 3 פטריק נ' וייז-ג'קסון, Labcoats and Lace, הוצאת WITS, דבלין, 2009‏ ISBN 9780953195312, בפרק "Erratics, Intrusions and Graptolites".
  5. ^ סינת'יה ו' בורק, The Role of Women in the History of Geology, הוצאת החברה הגאולוגית של לונדון, 2007‏ ISBN 9781862392274, עמ' 32.
  6. ^ אותיגנימינרל או סלע משקע שנוצר אין סיטו, באותו מקום בו נמצא
  7. ^ בטי היגס ופטריק נ' וייז-ג'קסון, The Role of Women in the History of Geology, הוצאת החברה הגאולוגית של לונדון, 2007, עמ' 149.
  8. ^ 1 2 אליזבת יואן, סו אינס, שון רנולדס, The Biographical Dictionary of Scottish Women: From the Earliest Times to 2004, הוצאת אוניברסיטת אדינבורו, אדינבורו, 2006, ‏ISBN 9780748617135, עמ' 302.