דורית פדן-איזנשטרק

דורית דבורה פדן-איזנשטרק (10 בדצמבר 1925 – 9 בפברואר 1976) הייתה סוציולוגית שהתמחתה בנושאי מגדר ומעמד האישה, ובתהליכי ריבוד חברתי ומוביליות חברתית של נשים. הייתה מחלוצות המחקר האקדמי בנושאים אלה בישראל, הובילה את הקמת החוג למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ועמדה בראשו, וכן קידמה את מעמד הנשים בחקיקה, בצבא ובציבוריות הישראלית.

ד"ר דורית פדן-איזנשטרק (1973)

ביוגרפיה

נולדה בנירנברג, גרמניה בשם דורותיאה (לימים: דבורה דורית) נוסבאום לאנה וד"ר מיינהולד נוסבאום (פעיל ציוני, שהיה בסוף ימיו היועץ המשפטי של משלחת השילומים בגרמניה ונהרג שם בתאונת דרכים). עלתה לישראל עם הוריה בשנת 1933 מיד לאחר עליית הנאצים לשלטון. למדה בגימנסיה העברית הרצליה ובשנת 1943 התגייסה לפלמ"ח. צורפה לפלוגה ב', מחלקת בית השיטה, לכיתת הבנות בפיקודה של המ"כית חנה אבריאל. עם שחרורה מהפלמ"ח סיימה סמינר למורים בנען, והוסמכה כמורה. היא עבדה מספר שנים כמורה בכפר הנוער בן שמן ובבית ספר הכרמלי בירושלים. בשנת 1957 בסמוך ללידת בתה השלישית, סיימה תואר ראשון בהיסטוריה וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. המשיכה שם גם לתואר שני (1968) ולתואר שלישי (1972). את עבודת הדוקטור, שעסקה במוביליות (ניעות) חברתית בין דורית של נשים, כתבה בהדרכת פרופ' רבקה בר-יוסף. במקביל ללימודיה עבדה במחקר ובהוראה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובמכון לחקר העבודה והרווחה באוניברסיטה העברית וכן במוסדות נוספים. לאחר סיום הדוקטורט הצטרפה כמרצה לסגל האקדמי של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שזה מקרוב הוקמה, קודמה לדרגת מרצה בכיר, הייתה ממייסדי החוג למדעי ההתנהגות שם, והתמנתה כראש החוג הראשון.

היא נהרגה בשנת 1976, כשהמונית שבה נסעה מביתה בירושלים לעבודתה באוניברסיטת בן-גוריון, הייתה מעורבת בתאונת דרכים.

מחקרה ופעילותה החברתית כסוציולוגית

פדן-איזנשטרק החלה את הקריירה האקדמית שלה בעשור החמישי לחייה, בהיותה אם ומפרנסת עיקרית לשלושה ילדים. בראשית שנות ה-70 של המאה העשרים, עקבה פדן-איזנשטרק אחר התפתחות התנועה הפמיניסטית בארצות הברית באותה עת. היא חזרה משהות של מספר חודשים שם, ועיסוקה בסוציולוגיה נועד לקדם את מעמד הנשים בישראל. במחקריה בישראל ניתחה את מעמד הנשים בשוק העבודה בישראל ובמוסדות החברתיים המרכזיים של החברה הישראלית: בקיבוץ, במושב, בפוליטיקה, בצבא ובאקדמיה. זו הייתה תקופה בה שוויון האישה בישראל בכלל, ובקיבוץ בפרט, הוחזק כמיתוס, וניתוח ביקורתי שלו היה פריצת דרך תודעתית הן באקדמיה והן בציבור הרחב. פדן-איזנשטרק אספה נתונים מספריים מישראל ומהעולם, ופירשה אותם תוך התייחסות למגוון רחב של היבטים: אידאולוגיים, תרבותיים, אתניים, דתיים, כלכליים ותחיקתיים. בירור והצגת הנתונים הכמותיים במחקריה נבע לא רק מתוך המתודולוגיה השגורה אז (לפני שהכירו באקדמיה הישראלית באפשרויות של מחקר איכותני), כי אם גם מתוך חסרונם של נתונים בסיסיים על מעמד הנשים, והצורך לברר ולהניח את המצע העובדתי הכרוך במעמדן המוחלש של הנשים כבסיס למאבק חברתי למען שוויון הזדמנויות ומעמד.

פדן-איזנשטרק הייתה גם פעילה ציבורית ושותפה פעילה ביוזמות החקיקה של חוק "שוויון הזדמנויות בתעסוקה", במשא ומתן עם צה"ל על הרחבת תפקידי החיילות בצה"ל, בניתוח חוקי הפנסיה לקראת הצעת חוק בנושא ובשינוי "סדר-היום" של ארגוני הנשים בישראל (נעמ"ת, ויצו), וכן של מפלגת העבודה הישראלית והפיכתם לגופים הפועלים למען העצמת נשים בעולם התעסוקה ובפוליטיקה הישראלית. במקביל הקדישה מזמנה למתן הרצאות ולהופעות שונות בכלי התקשורת. מעורבותה בצוותי חשיבה שונים הניבה מחקרים ופרסומים שסייעו לחקיקה ולאכיפה בתחומי שוויון נשים במיוחד.

לצד פעילות מחקרית וציבורית, טיפחה פדן-איזנשטרק תלמידים רבים, שאותם שילבה במחקר על היבטים שונים הקשורים במעמד האישה בישראל. כך למשל, התפרסמה עבודת המחקר שכתב בהדרכתה יעקב טרנר (לימים ניצב במשטרה וראש עיריית באר שבע), על תפיסות של טייסים גברים לגבי שילובן של נשים בקורסי טייס.

בשנת חייה האחרונה החלה במחקר, בשיתוף עם פרופ' הלן מאייר הקר מארצות הברית, על מודעות ילדי גן לציפיות המגדריות מהם. כמו כן, קידמה את הקמתו של מרכז ללימודי נשים באוניברסיטת בן-גוריון. היא השיגה מימון להקמת המרכז, אך הקמתו, כמו גם מספר מחקרים שבהם החלה, נקטעו באיבם עקב מותה.

בין הקורסים שלימדה במהלך שנות עבודתה כמרצה לסוציולוגיה: מבוא לסוציולוגיה, הסוציולוגיה של המשפחה, מעמד האישה, הסוציולוגיה של תפקידי המינים, ומוביליות של קבוצות שוליים.

משפחתה

הייתה נשואה למאיר פלקר-פדן (1914–1968), עד למותו ממחלה. אם לשלושה ובהם מיכל בלר ועמרי פדן.

לאחר שהתאלמנה, התחתנה עם צלם העיתונות ודובר אגף הרישוי במשרד התחבורה יהודה איזנשטרק (1912–2005). הייתה נשואה לו עד למותה.

התגוררה בשכונת בית הכרם בירושלים.

מבחר מפרסומיה

בעברית

• רבקה בר-יוסף ודורית פדן, האספקט הכלכלי בגיבוש החברה, המכללה לביטחון לאומי, 1964.
• דורית פדן, מוביליות תעסוקתית בין דורית של נשים, במקראה: ש.נ. אייזנשטדט ואחרים (עורכים), רבדים בישראל, ירושלים, אקדמון, 1968, עמ' 375–381.
• דורית פדן-איזנשטרק והלן מאיר-הקר, נשים במושב השיתופי במלכודת אידאולוגית, מגמות, כרך כ"א, מס' 4, אוגוסט 1975, עמ' 423–438.
• רבקה בר-יוסף ודורית פדן-איזנשטרק, שינוי מערכת התפקידים במצבי לחץ (מלחמת יום כיפור, אוקטובר 1973-אפריל 1974), מגמות, כרך כ"ב, מס' 1, נובמבר 1975, עמ' 36–50.

באנגלית

• Rivka Weiss Bar-Yosef and Dorit Padan-Eisenstark (1977), Role System under Stress: Sex-Roles in War, Social Problems, Vol. 25, No. 2, Pages 135–145
• Dorit Padan-Eisenstark (1972), Career woman in Israel: Their birth order and their siblings'-group sex composition, Journal of Marriage and the Family, Vol 34, No. 3, pp. 552-556.
• Dorit Padan-Eisenstark (1973), Girls' Education in the Kibbutz, International Review of Education, 19: 120-125.
• Dorit Padan-Eisenstark (1973), Are Israeli Women Really Equal? Trends and Patterns of Israeli Women's Labor Force Participation: A Comparative Analysis, Journal of Marriage and the Family, Vol. 35, No. 3, Special Section: New Social History of the Family, pp. 538-545.
• Dorit Padan-Eisenstark (1971), Image and reality: Women's status in Israel, pp. 461-505.
• Dorit Padan-Eisenstark, Dorit and Judith Buber Agassi (1976), Women's Pension Rights and Practices: A Comparative Study, Haifa, Soroptimist International of Europe.

לקריאה נוספת

• חנה ספרן, "בין אקדמיה לקהילה פמיניסטית: לימודי נשים בישראל" בספר: רחל הרץ לזרוביץ ויזהר אופלטקה (עורכים), מגדר ואתניות בהשכלה הגבוהה בישראל, חיפה, פרדס הוצאה לאור, 2009, עמ' 169-188 (על ההקשר האקדמי והחברתי שבו פעלה פדן-איזנשטרק, ראו הפרק "מפמיניזם בשטח למקצוע באקדמיה", עמ' 172-173).

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של אוניברסיטת בן גוריון בנגב - אתר לזכרה של ד"ר דורית פדן-איזנשטרק
• אתר האינטרנט הרשמי של מוזיאון הפלמ"ח - דבורה נוסבאום/דורית פדן-איזנשטרק (דף אישי)