דור-כוריגלזו

דור־כוריגלזו
	הזיקורת והבמה שנבנתה סביבו (2010)
היסטוריה
תרבויות	בבל
תקופות	העת העתיקה
מיקום
מדינה	עיראק
קואורדינטות	33°21′13″N 44°12′08″E / 33.35372°N 44.20229°E
	(למפת עיראק רגילה) בגדאד מוסול בצרה ארביל כירכוכ פלוג'ה סולימאניה כרבלא נג'ף רמאדי טורקיה סוריה יר. ערב הסעודית כווית איראן המ.; הפ.; דור-כוריגלזו

דוּר־כּוּרִיגַלזוּ (שם מודרני: עקרקוף, בערבית: عقرقوف) הוא שמה של עיר עתיקה ששכנה בעיראק של היום במחוז בגדאד. העיר שכנה במסופוטמיה כ־30 ק"מ ממערב למרכז בגדאד של היום. העיר נוסדה על ידי המלך הכשי כּוּרִיגַלזוּ הראשון (אנ') במאה ה־14 לפנה"ס, כדי לשמש כעיר הבירה של הכשים ששלטו בבבל ונקראה על שמו. העיר ננטשה לאחר הנפילה של השושלת הכשית בשנת 1155 לפנה"ס. משמעות השם "דור" באכדית "המבצר של".

היסטוריה עריכה

העיר נוסדה על ידי המלך כוריגלזו הראשון בסוף המאה ה־15 לפנה"ס או בתחילת המאה ה־14 לפנה"ס. העיר הייתה ממוקמת לאורך רכס הגיר שנמצא בין נהרות החידקל והפרת. עד המאה ה־20 החלק השקוע היה מוצף בחלק מהשנה על ידי מי שיטפונות. המים לאתר הגיעו מהפרת באמצעות תעלת מים שנקראה "תעלת עיסא", ובעת העתיקה שמה היה "תעלת פאטי־אנליל".

העיר שימשה כעיר הבירה של בבל לפחות בתקופתו של כוריגלזו הראשון, ובתקופה שלאחריו שימשה או כעיר בירה או כעיר חשובה. העיר הייתה מאוכלסת בכל תקופת השלטון הכשי בבבל עד המאה ה־12 לפנה"ס ואז היא ננטשה. אזור המקדש בעיר המשיך להיות פעיל לפחות עד התקופה הנאו־בבלית במאה ה־7 לפנה"ס. בתקופה שבין המאה ה־9 ועד ה־14 בעיקר, האזור היה מאוכלס על ידי יישובים קטנים עם אזורי קבורה ששימשו את האוכלוסייה הערבית.

שרידי העיר עריכה

העיר הייתה מבוצרת והוקפה בתקופה הכשית על ידי חומה גדולה שהקיפה שטח של כ־2.25 קמ"ר. צורתה של העיר הייתה מוארכת וכללה מספר תלים, שאולי משקפים אזורים נפרדים בעיר ששימשו לפונקציות שונות. הגבעה הנקראת עקרקוף בולטת על פני כל השטח. על גביה נמצאים שרידי זיקורת שנבנה לכבודו של האל אנליל, אחד האלים החשובים בפנתאון אלי בבל. אזור הזיקורת הוקף במתחמי מקדשים. המאפיינים האדריכליים הדומים של הזיקורת והמקדשים הם חיזוק להנחת החוקרים שכל המתחם נבנה בתקופתו של כוריגלזו הראשון. מתחם המקדש שליד הזיקורת נחפר רק בחלקו הדרום־מערבי.

אזור הארמון שנמצא באזור תל אל־אביאד (Tell al-Abyad) מורכב ממספר שכבות סטרטיגרפיות אדריכליות המצביעות על מספר שלבי בנייה באזור זה בתקופות שונות. לוחות שנמצאו במבנה הצביעו שהארמון היה מאוכלס לאורך כל התקופה הכשית. הארמון נבנה במודולים של שלושה חדרים סביב חצרות גדולות. בעת החפירות נמצא באגף המזרחי של הארמון מטמון וחדר ששימש ככל הנראה כחדר כס, או חדר קבלה.

הזיקורת עריכה

הזיקורת נבנה על ידי כוריגלזו הראשון. מסביב לזיקורת נבנתה במה המהווה בסיס לזיקורת והיא מרובעת וגודלה 80 מטר בכל צלע. גובה קיר מהקרקע ועד הבמה הוא 8 מטר. במה זאת שוחזרה על ידי רשות העתיקות העיראקית. הגישה לזיקורת נעשית באמצעות שלושה גרמי מדרגות. כבש המדרגות הראשי נמצא בצידו הדרומי של הקיר ובמרכזו והוא מוביל לבמה. שני גרמי מדרגות נוספים נמצאים בפינות משני צידי הצד הדרומי. הזיקורת עצמו מגיע בנקודה הגבוהה ביותר שלו לגובה של 47 מטר מעל הבמה.

ליבת המבנה נבנתה מלבנים מרובעות מיובשות בשמש, כשבין כל שבע שכבות של לבנים הוכנסה מחצלת קנים ששימשה לניקוז וסייעה להחזיק את הלבנים, בכך שנתנה שכבה רציפה של תמיכה. שכבות הלבנים החיצוניות של הזיקורת נעשו מלבנים שעברו צריפה באש. על אחת הלבנים הצרופות החיצוניות נמצאה כתובת המציינת שהלבנים הונחו על ידי המלך כוריגלזו השני שמלך בסוף המאה ה־14 לפנה"ס.

הזיקורת היה אתר ידוע ומתויר במשך מאות בשנים. האתר שימש כציון דרך לפני בגדאד לבאים בעת העתיקה בשיירות גמלים ולבאים בתחבורה המודרנית. הוא שימש גם כאתר פיקניק ותיירות פופולרי לתושבי בגדאד בגלל קרבתו לעיר. בשנת 1960 נבנה בקרבתו מוזיאון קטן ששימש להצגת האתר למבקרים. תיירים מערביים שהחלו לבקר בעיראק החל מהמאה ה־17 בלבלו אותו עם מגדל בבל המופיע בתנ"ך.

ארכאולוגיה עריכה

האתר תואר לראשונה על ידי קלודיוס ג'יימס ריץ' (Claudius James Rich) שביקר באתר ב־1811 וסיפר על כך בספרו "Narrative of a journey to the site of Babylon in 1811" שיצא בשנת 1839. בשנת 1837 הגיע לאתר פרנסיס ראודון צ'סני (Francis Rawdon Chesney), כדי לבחון את אתר. הוא פרסם את ממצאיו בספר "Narrative of the Euphrates Expedition" שיצא בשנת 1868. במחצית המאה ה־19 זיהה הנרי קראסוויק ראולינסון (Henry Creswicke Rawlinson) את האתר כמקום הימצאה של העיר דור־כוריגלזו.

חייל אמריקאי משקיף על מתחם המקדשים ממדרגות הזיקורת. החיילים הגיעו לאתר במרץ 2010, במסגרת סקר הנדסי לקראת לשיקום האתר.

החפירות הארכאולוגיות הראשונות התקיימו באתר בין השנים 1942–1945 על ידי משלחת משותפת של רשות העתיקות העיראקית ובית הספר הבריטי לארכאולוגיה בעיראק, בראשותם של הארכולוג העיראקי טהא באקר והארכאולוג הבריטי סיטון לויד. בחפירות נמצאו למעלה ממאה לוחות חרס בכתב יתדות מהתקופה הכשית. לוחות אלה נמצאים במוזיאון הלאומי של עיראק.

במסגרת החפירות נחפרו הזיקורת, שלושה מקדשים וחלק מארמונו של כוריגלזו השני. בשנות ה־70 של המאה ה־20, בתקופת שלטונו של סאדאם חוסיין, המשיכה רשות העתיקות העיראקית לחפור באזור הזיקורת כחלק מהפרויקט לשיקום ושחזור חלקו התחתון של המבנה.

האתר מחולק לשלושה אתרי חפירה, הגבעה של עקרקוף כולל הזיקורת ומקדש גדול, מבנה ציבור השוכן כ־100 מטר ממערב לו ותל אל־אביאד שנמצא במרחק של אחד ק"מ מדום מערב ובו נמצא מבנה הארמון הגדול שנחפר בחלקו. השחיקה במבנה הזיקורת חשפה פרטים אדריכליים של המבנה שאפשר לחוקרים להבין את תהליכי הבנייה כמו את השיטה להנחת מחצלת קנים אחת למספר שכבות של לבנים. חלק גדול מהממצאים הקטנים ופריטי האמנות שהתגלו מהתקופה הכשית מקורם במבנה הארמון באתר, ומכאן חשיבות האתר.

בשנת 1968 הכניסה המעבדה Centro Scavi’s סקר פוטוגרמטרי של כל ארבעת צידי הזיקורת. בסקר זיהו בתוך הליבה של המבנה שרידי מחצלות קנים. בסקר זוהו שלוש טרסות שהרכיבו את המבנה, כשהמקדש שכן על העליונה וכן שרידי המדרגות. הסקר אפשר שיחזור מקורב של המבנה המקורי שעל בסיסו הוגשה בשנת 1975 הצעת שחזור לרשות העתיקות העיראקית.^[1]

שטח נוסף שנחפר באתר הוא תל אבו שיז'אר (Tell Abu Shijar). האתר נחפר על ידי ארכאולוגים עיראקים, דוח החפירה פורסם בשנת 2006.^[2]

מצב האתר עריכה

הכניסה לאתר, מרץ 2010

נכון לתחילת העשור השני של המאה ה־21, האתר סובל מנזק סביבתי וההתפתחות האורבנית של בגדאד. האתר סובל גם מתהליכי שחיקה של גורמי טבע כמו גשם, ומי תהום בעיקר בצידו הדרום־מערבי. הזיקורת נמצא בסכנת קריסה, אלא אם ינקטו אמצעים לשימור וחיזוקו.

בסמוך לאתר ממשיכים לבנות אזורי תעשייה, ופרברי העיר מתרחבים ומקרבים לאתר. בנוסף בסמוך לחומה המקיפה את האתר יש התרחבות של שטחים חקלאיים הגורמים למתיחות.

בשנות ה־80 של המאה ה־20, ניהל הצבא העיראקי תמרונים צבאיים, כולל חפירת תעלות, במיוחד בצידו הדרום־מערבי. תמרונים אלה הסבו נזק לאתר. בזמן מלחמת עיראק שהתרחשה במרץ 2003, הזיקורת לא נפגע, אבל לאחר נפילתו של סאדם חוסיין, האתר ניטש ונבזז. המבנה ששימש כמוזיאון ומרכז מבקרים, בניין מנהלה ומסעדה ששרתו את המבקרים נהרס. חלק מהממצאים הארכאולוגיים שהיו במוזיאון הועברו למקום מבטחים בבגדאד, אבל השאר נבזז. פקידי ממשל מקומיים וצבא ארצות הברית שאחראים על הביטחון באזור החלו להכין תוכנית לשיפוץ האתר. בשנת 2008, גויסו אנשים כי לתכנן את שיפוץ האתר ההיסטורי, כשהמטרה היא גם לספק מקומות עבודה לתושבי האזור. אבל התוכנית לא התממשה עקב היעדר תמיכה מהמשרד העיראקי להיסטוריה ושרידים (Iraq Ministry of History and Ruins)^[3]

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

Taha Baqir, Aqar Quf, Directorate General of Antiquities in Baghdad. 1959
Taha Baqir, Iraq government excavations at 'Aqar Quf. 1942–1943
O. R. Gurney, Texts from Dur-Kurigalzu, Iraq. vol. 11, no. 1, pp. 131–149, 1949
O. R. Gurney, Further Texts from Dur-Kurigalzu, Sumer. vol. 9, pp. 21–34, 1953
Tomabechi, Yoko. Wall Paintings from Dur Kurigalzu. Journal of Near Eastern Studies, 42 (1983): 123–131.
Kühne, Harmut. 'Aqar Quf. The Oxford Encyclopedia of Archaeology in the Near East. Oxford, 1997. Vol. I, pp. 156–157.
A. Al-Khayyat, Aqar Quf. Capitale des Cassites. Dossiers d'Archéologie, no. 103, pp. 59–61, 1986
T Clayden, Moulded Mud-Brick at Dur Kurigalzu(הקישור אינו פעיל). Al-Rafidan, vol. 21, pp. 71–83, 2000
Niek Veldhuis, Kurigalzu'S Statue Inscription. Journal of cuneiform studies, vol. 60, pp. 25–51, 2008
Seth Richardson, The Collapse of a Complex State, A Reappraisal of the End of the First Dynasty of Babylon 1683–1597 B.C., Columbia University, 2002
Walter Sommerfield, J. M. Sasson, ed. The Kassites of Ancient Mesopotamian: Origins, Politics, and Culture. vol 2 of "Civilizations of the Ancient Near East", Charles Scribner's Sons, 1995